השואל
את הפרה פרק שמיני בבא מציעא צח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא חמשים. הוה ליה מודה מקצת ומחוייב שבועה על השאר
מן היתומים דאע"ג דשבועה דרבנן היא מתוך שאינן יכולין לישבע
לב א מיי' פ"ד מהל'
א) לקמן קטז:, ב) ב"ק קז.
ואינו יכול לישבע דאמר איני יודע: קא משכחת לה. עסק שבועה
מפסידין ואין נוטלין ושמא הטעם הוא דבעלילה מועטת יש לנו
לעיל ה:, ג) [לעיל ד.],
טוען ונטען הלכה ז
❖
ד) [שמות כב],
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
דמתניתין רישא בב' פרות וסיפא בג' רישא דקאתי לדינא על היום
להקל על היתומים שלא להוציא ממון מהם והתם דוקא אמרינן
סי' עה סעי' יג:
או על השעה לא מיתוקמא בפרה אחת מעיקרא אלא בב' ומתו
דעבד כרב ושמואל עבד
ולא בעלמא כדאמר התם הבו דלא
לג ב מיי' פ"ג מהל'
וזה תובעו על ב' והלה מודה לו
להוסיף עלה וההיא דשניהם חשודים
שאלה ופקדון הלכה
מוסף רש"י
ד סמג עשין צב טוש"ע
באחת שהוא מחוייב לו דמיה והיא
אע"ג דשכנגדו אינו מחוייב אלא
דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין
א)
א
ד' שומרים צריכין
ח"מ סי' שמה סעי' א:
המביאתו להתחייב שבועה על השניה
שבועה דרבנן אפ"ה מפסיד היינו
לד ג מיי' שם טוש"ע שם
לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע
כפירה במקצת והודאה
במקצת. קודם שיתחייבו
סעיף ב:
שטוען איני יודע אם חייב אם לאו
משום שהשבועה בא מחמת הנתבע
מתוך שאינו יכול לישבע משלם משכחת לה
שבועה, ואם נשבעו בלא
ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ולהכי
שהיה חייב שבועה דאורייתא לכן
כפירה והודאה אין שבועתו
רישא בב' וסיפא בג' רישא בב' דא"ל ב'
נקט ומתו תרוייהו דאי בדקיימא
חשיבא גם בתובע כדאורייתא ואינו
של שומר חנם כלום ולא
פרות מסרתי לך פלגיה דיומא בשאילה ופלגיה
מחייבתו כפל (ב"ק קז:)
חדא וקאמר ליה אחדא שקלה ואחדא
נראה לר"י דא"כ היכי פריך התם
שבועה האמורה בהם,
דיומא בשכירות אי נמי חד יומא בשאילה וחד
איני יודע אם בשעת שאילה אם
אדר"נ דאמר אי איתא לדרב ושמואל
בשומר חנם שנגנבה ממנו
יומא בשכירות ומתו תרוייהו בעידן שאילה
בשעת שכירות ה"ל ההיא דמודה
איתא אי ליתא ליתא ופריך אי איתא
ושומר שכר שנאנסה ובשואל
שמתה מחמת מלאכה (לעיל
וא"ל שואל חדא אין בעידן שאילה מתה
איתא אלמא מספקא ליה והא עבד
הילך ואיכא מ"ד הילך פטור משבועהג).
כפירה לא הויא אלא
ה.)
ר"נ עובדא דיחלוקו והא ר"נ מצי
וסיפא דקתני שאל אחת ושכר אחת
ואידך לא ידענא אי בעידן שאילה מתה ואי
בכופר ממש, או לא היו
סבר שפיר לדרב ושמואל דהא אית
ואיני יודע איזה מהן מתה משכחת
דברים מעולם או החזרתי
בעידן שכירות מתה ב דמתוך שאינו יכול
לך, הודאה לא הויא אלא אם
ליה נמי מתוך שאינו יכול לישבע
לה עסק שבועה כשהיו מתחילה שלשה
לישבע משלם וסיפא בג' דא"ל ג' פרות
כן הודה ממש שיש לו בידו
התובע מפסיד לכך הוי דינא יחלוקו
ומתו השנים באחת מודה ששאולה
שחייב להחזיר לו, נמצא שאין
נתתי לך ב' בשאילה ואחת בשכירות ומתו
בשניהם חשודים וה"נ סברי רב
היתה וחייב בדמיה והיא מחייבתו
חיוב שבועת השומרים באה
הני תרתי דשאילה ואמר ליה שואל אין
אלא אם כן טען שלש פרות,
שבועה על השניה: ולרמי דאמר ד'
ושמואל ואי פריך אלמא מספקא ליה
באחת כפר לו ובאחת הודה
חדא דשאילה מתה אידך לא ידענא אי
שומרים כו'. בשבועות האמורות בהן
הא ר"נ ודאי אית ליה הא דרב
לו שישנה בידו והשלישית
דשאילה מתה ודקיימא דשכירות היא אי
ושמואל הא לישנא דאם איתא איתא
כגון ש"ח לישבע שנגנבה וש"ש לישבע
אומר לו נאנסה, או אם
שומר חנם הוא אומר לו
לא משמע הכי דה"ל אדרבה למימר
שנאנסה ושואל לישבע שמתה ממלאכה
דשכירות מתה והא דקיימא דשאילה היא
בשלישית נגנבה, דחייב עליה
אם ליתא ליתא אלמא מספקא ליה
צריכין כפירה וכו' אלמא מדקאמר
ומתוך שאינו יכול לישבע משלם ולרמי
שבועה האמורה בפרשה
ג
ב)
שלא שלח ידו במלאכת
ועוד דלמא דוקא בששניהם חשודים
בעינן כפירה ולא אמרינן צריכין
בר חמא דאמר ד' שומרים צריכין כפירה
רעהו, שאילו שבועה
דבאה לתובע שבועה מחמת נתבע
הודאה במקצת ש"מ אע"ג דשייכא
דכפירה אין זו שבועה
במקצת והודאה במקצת משכחת לה רישא
דמחוייב שבועה דאורייתא קאמר ר"נ
בהו שבועת שומרין בלא שום כפירה
האמורה בשומרים, ובלאו
בג' וסיפא בד' רישא בג' דאמר ליה ג'
כפירה נמי לא תחייביה
מתוך שאינו יכול לישבע מפסיד
לא משביעין ליה שבועת שומרים עד
שבועת השומרים, דכתיב
פרות נתתי לך פלגיה דיומא בשאלה
כדפי' ר"ת ולא בההיא דרב ושמואל
דכפר כפירה אחריתי כגון להד"מ
בשומר חנם כי הוא זה,
ופלגיה דיומא בשכירות אי נמי חד יומא
כדפרישית ותו היכי מוכח דרבותינו
או החזרתי לך ולדידיה לא מיחייב
דמינה נפקא לן שמודה
במקצת וכופר במקצת,
בשאלה וחד יומא בשכירות
ומתו ג' כולהו
שבבבל דאמרי חזרה שבועה לסיני
שבועה אהודאה בלא כפירה ואיני
ולאפוקי ממ"ד בב"ק
היינו רב ושמואל מכח היתומים מן
יודע לאו כפירה היא והא דרבא לית
בעידן שאילה וא"ל שואל
חדא לא היו
בהגוזל (קז.) עירוב פרשיות
היתומים והלא בההיא אפי' ר' אבא
ליה אא"כ אמר לו חמשים יש ונ'
כתוב כאן, וכי כתיב כי הוא
דברים מעולם וחדא אין
בעידן שאילה
זה לאו אשומר חנם דכתיב
ור"נ יכולין לסבור דרב ושמואל ורב
השניים מקצת להד"מ ומקצת איני
מתה ואידך לא ידענא אי
בעידן שאילה
גביה קאי, אלא אאם כסף
ושמואל יסברו שפיר חזרה שבועה
יודע משכחת לעסק שבועה דמתני'
תלוה, ואשמועינן האי תנא
מתה ואי בעידן שכירות מתה דמתוך
למחוייב לה או יחלוקו דקא סברי מי
רישא בג' פרות וסיפא בד'. לרמי בר
דבשומרים נמי בעינן כפירה
שאינו יכול לישבע משלם סיפא בד'
והודאה, והשבועה האמורה
שאינו יכול לישבע מפסיד אלמא
חמא לא משמע ליה כי הוא זהד) בלא
בפרשה על פרה שלישית
דא"ל ד' פרות נתתי לך ג' בשאלה חדא
משמע דפשיטא ליה לגמרא דלר'
כפירה כלומר זה אמת וזה להד"מ אבל
(לעיל ה.).
בשכירות ומתו הנך ג' דשאלה וא"ל
אבא אין חילוק אלא ל"ש אם נתבע
זה אני חייב וזה איני יודע אי נגנב או
מחוייב או תובע לעולם מתוך שאינו
שנאבד בש"ח לא משמע ליה כי הוא זה:
שואל
יכול אחד מהן לישבע משלם הנתבע
חדא
ולרב ושמואל לעולם פטור הנתבע ופליג ר' אבא אדר"נ ואדרב ושמואל ולכך מוכיח שפיר דרבותינו דאמרי חזרה שבועה לסיני
דהיינו רב ושמואל וכולה סוגיא משמע דפליג ר' אבא אדרב ושמואל דקאמר רבא כוותיה דר' אבא מיסתברא וכן רב ושמואל האי
בין שניהם מאי דרשי ביה משמע דפליגי ור"ת פי' דעיקר דקדייק גמ' דרבותינו שבבבל רב ושמואל סמיך אפרק קמא דסנהדרין (דף יז: ושם)
דקי"ל התם דרבותינו שבבבל רב ושמואל וה"ק רבותינו שבבבל רב ושמואל כדקי"ל ושמעינן להו נמי דס"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו
דכיון דמחוייב בעל דין שבועה ואינו יכול לישבע יעמוד ממון במקומו ול"ש להו בין תובע לנתבע ודוחק הוא: דאמר רבא מנה לי
בידך כו'. פי' ר"ח דדברי רבא בהאי לישנא לא מצינו עיקרה בגמ' ומיהו קבלנו מרבותינו דעיקרה בפרק כל הנשבעין (שבועות דף
מז.) דאמר רבא כוותיה דרבי אבא מסתברא מתוך שאינו יכול לישבע משלם:
מתוך שאינו יכול לישבע משלם. ה"נ הוה לן למימר מן הדין בחשוד על השבועה אלא תקנו שיהא כנגדו נשבע ונוטל דבענין אחר
לא הוי אפשר שמי שהיה רוצה היה מלוה לו פרוטה ויתבע כל אשר לו ויהא מודה מקצת כמה שחייב ויתחייב שבועה ומתוך
שאינו יכול לישבע יקח כל אשר לו בלא שבועה לכך תקנו שישבע שכנגדו אבל הכא ובנסכא שאינו יכול לישבע לא מחמת שהוא חשוד
אלא עתה בתביעה זו אינו יכול לישבע מחמת המאורע לא הצריכו לישבע שכנגדו: משכחת לה רישא בתרתי וסיפא בתלת. הך
סוגיא אתיא כרבי חייא בר יוסף דאית ליה בהגוזל קמא (ב"ק דף קז. ושם ד"ה עירוב) עירוב פרשיות כתיב כאן וכי כתיב כי הוא זה
אמלוה הוא דכתיב אבל בפקדון לא בעי כפירה והודאה בהדי נאנסו כדבעי התם ר' חייא בר' אבא א"ר יוחנן ופליג אברייתא דרמי בר
חמא דבעי ג' פרות אלא בשתי פרות סגי בהודאה וכפירה או בהודאה ונאנסו ול"ג ר"ת ה"מ במלוה אבל בפקדון מעיז ומעיז אבל ריב"א
גרס ליה ומפרש ה"מ במלוה אבל בפקדון דהיינו בטענה דלא שייכא אלא בפקדון דהיינו טענת אונס מעיז ומעיז דאין חבירו מכיר
בשקרו וחייב אפי' בלא הודאה ושם מפרש באורך והשתא לפי' ריב"א הכא דקטעין שוכר כדרכה מתה אבל איני יודע אם בשעת שאלה
אם בשעת שכירות או שאולה או שכורה נהי דלשבועה שמתה כדרכה דהיינו טענה דנאנסו לא בעי הודאה מ"מ מה שטוען איני יודע
אם שאולה או שכורה דהיינו כפירה בעי הודאה ולהכי מוקי רישא בב' וסיפא בג' דהשתא איכא חדא דהודאה והוי מחוייב שבועה לישבע
ששכורה מתה דאי לאו דההיא דהודאה הוי כופר הכל ופטור וע"י גלגול דנשבע דכדרכה מתה אין להשביעו כדפרישית במתני' ולפר"ת
א"ש טפי דלדידיה אפילו נאנסו בעי הודאה ורמי בר חמא מוקי לה בג' פרות וכר' חייא חדא דהודאה וחדא דכפירה היינו אותה שטוען
להד"מ וחדא דנאנסה והיינו ההוא דקטעין איני יודע דטעין בה שמתה כדרכה וא"ת בב' סגי בההיא דהודאה ובההיא דאיני יודע דאיכא
בה נאנסה וכפירה וי"ל דגזירת הכתוב דאינה עולה לכאן ולכאן דכי הוא זה משמע דאיכא כפירה והודאה מלבד אותה שטוען בה שלא פשע
בה ומכאן יש להוכיח דלרמי בר חמא לא סגי בכפירה והודאה בלא נאנסו ולא כדפי' בהגוזל קמא (שם) בשם ר"ת דאי סגי לא היה צריך
כאן להוסיף פרה של כפירה אליביה דבשל הודאה ואיני יודע הוי סגי כמו לר' חייא בר יוסף וא"ת ור' חייא בר יוסף היכי פליג
אברייתא דרמי בר חמא וי"ל דסבר כמתני' דשבועת הדיינין (שבועות דף מב: ושם) זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון וסלע
הלויתני עליו כו' ועשר גפנים טעונות מסרתי לך דבכולהו לא בעי [אלא] כפירה והודאה וא"ת ור' יוחנן היכי פליג אמתני'
וסבר כברייתא דרמי בר חמא והא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה וי"ל דאמוראי נינהו אליביה דר' יוחנן כדאמר בריש אלו טריפות
(חולין דף מג.) א"נ יאמר שבכל המשניות לא חשש להזכיר אותן של אונסין כדמוקי מתני' דהכא ומיהו קשה לפר"ת דפריך בסמוך
גבי זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע אמאי מה שטענו לא הודה לו ולרב הונא ולרב יהודה פריך דלא בעו פרות הודאה והוי כופר
הכל כדפי' בקונט' וא"כ מאי משני ע"י גלגול דא"ל אישתבע דכדרכה מתה הא לפר"ת כיון דליכא הודאה לא מיחייב שבועה אפי' בטענת נאנסו
ובלא פי' הקונט' תיקשי לרב יהודה היאך יתרץ דכיון דליכא אלא חד פרה ולפי' ריב"א אתא בפשיטות וי"ל דההיא שבועה מדרבנן דמדרבנן
איכא שבועה בנאנסו בלא שום הודאה ולעיל דמצריך הודאה משום דאיני יודע הוי כפירה כדפרישית לריב"א וכן מפרש ר"ת ההיא
דסוף המוכר הבית
(ב"ב דף ע: ושם ד"ה סוף) דקאמר אילו אומר
נאנסו לאו
שבועה בעי דהיינו
מדרבנן דאיכא שבועה מדרבנן קודם
שבועת