צח: השואל
את הפרה פרק שמיני בבא
מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חדא להד"מ כו'. הרי כפירה וחדא אין בעידן דשאלה מתה הרי
שבועת היסת כמו פוגם כתובה ועד אחד מעיד שהיא פרועה
לה א מיי' פ"ג מהל'
א) [ב"ק לה: וש"נ],
הודאה: ואמאי מה שטענו לא הודה לו. אע"ג דאוקימנא בכופר
פרק הכותב (כתובות דף פז.) ועוד אור"ת דרב יהודה מוקי נמי מתני'
ב) ב"ק קד., ג) לעיל פ:,
שאלה ופקדון הל' ג
ד) [שמות כב], ה) [קדושין
סמג עשין צב טוש"ע ח"מ
כר"נ ואיכא חדא דהודאה והכי פריך מה שטענו לא הודה לו
ומודה ה"מ לר"נ מיהו מתני' לרב הונא ורב יהודה כדקתני ואמאי
כז:], ו) [במדבר ה], ז) והא
סי' שדמ סעי' ד:
במקצת: אישתבע לי איזו מיהת. ואפי'
כלומר למה ישבע ששכורה מתה היה
לו לישבע ששאולה קיימת
ישבע הרי אין כאן הודאה
לו ב ג מיי' שם פ"ב הל'
דקאמר לעיל דרב נחמן
והיא אותה שמחזיר לו ולהשיב על
היא שכורה יש לי עליך שבועה שכן
י סמג שם טוש"ע ח"מ
מוקי לה בתרתי ה"ה לרב
סי' שמו סעי' יד וסעי'
יהודה מוקי לה הכי אלא
טענתו שאומר שאולה מתה ומשני
הוא כדבריך דלית לן דרמי בר חמא
שואל חדא להד"מ וחדא אין דשאלה מתה
טו:
משום שצריך [לו] לפרש הכי
ע"י גלגול כיון דצריך לישבע על
דבעי כפירה והודאה בשומרים
לז ד מיי' שם פ"ג הל' א
ואידך לא ידענא אי דשכירות מתה ודקיימא
הוי מחוייב שבועה [נקט
סמג שם טוש"ע ח"מ
ר"נ] אבל ההיא דהמוכר
אותה שמתה שכדרכה מתה אוקמה
דסבירא לן כמ"ד עירוב פרשיות
דשאלה או דשאלה מתה ודקיימא דשכירות
❖
סי' שמ סעי' ה:
כו'. רש"ל,
רבנן אידך שבועה נמי עלה בגלגול
כתיב כאן וכי כתיב כי הוא זה ד)
לח ה מיי' שם הלכה ב
דמתוך שאינו יכול לישבע משלם: זה אומר
דטוב לעשות ב' שבועות על פרה
אמלוה הוא דכתיב וגלגול שבועה מן
❖
טוש"ע שם סעי' ח:
שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר
אחת יותר מעל ב' פרות ז)אבל ההיא
התורה היא ה) מואמרה האשה אמן
הגהות הגר"א
ששכורה מתה: ואמאי מה שטענו לא הודה
דהמוכר הבית (ב"ב דף ע.) ליכא
אמן ו) כדדרשינן בסוטה (דף יח.):
[א] גמ' (ומה שהודה
מוסף רש"י
לו [א] ומה שהודה לו לא טענו אמר עולא
שאלה בבעלים. וקודם שהחזירה
לאוקמי כגון דאיכא פרה אחרת של
לו לא טענו) תא"מ ונ"ב
ושלחה לו ביד בנו כו'
לפי' רש"י הוא מיותר
על ידי גלגול דא"ל אישתבע לי איזו מיהת
הודאה דלוקמה דליכא הודאה ותיתי
חזר ושכרה מיניה ובשעת שכירתו
א
פטור. דלא קמה ברשות
אבל לפי' הראב"ד דלא
ליה שפיר:
לא היה עמו במלאכתו ונגנבה או
דכדרכה מתה ומיגו דמישתבע דכדרכה
שואל להתחייב באונסים עד
קחשיב לה הילך אתי
שאלה
בבעלים שכרה שלא
אבדה בימי שכירות מהו: מי אמרי'
שיאמר לו מפיו לשלחה לו
שפיר (דקושית הגמ' משום
מתה מישתבע נמי דשכורה מתה: זה אומר
ביד בנו כו' (ב"ק קד.). אמר
דדמי לחטין ושעורין ועי'
בבעלים מהו. משמע
שכירות לחודה קיימא. ומילתא
איני יודע וזה אומר כו': הא מני סומכוס היא
רא"ש): [ב] תוס' ד"ה
לו השואל שלחה לי כו'
אבל שכרה בבעלים וחזר ושכרה
אחריתא היא ואע"ג דכי משך לה
ושלחה ומתה. כדרכה
ה"ג ונראה כמו כו'. נ"ב
דאמר א) ממון המוטל בספק חולקין בעי ר'
שלא בבעלים פשיטא דשכירות
מעיקרא בבעלים היא ותו לא הדר
בדרך קודם שתיכנם לביתו,
וכ"כ הרא"ש וטור אבל
אבא בר ממל שאלה בבעלים שכרה שלא
חייב. באונסים, שמשעה
הרמב"ם ל"ג כאן ואת"ל:
כדקיימא קיימא וא"ת דאמרינן לעיל
משך לה מיחייב ליה דבשעת שכירות
שמסרה לשלוחו במצות
בבעלים מהו מי אמרינן שאילה לחודה קיימא
(דף צו:) דאתיא שכירות בבעלים
ברשותו היתה ולא מיחסרא משיכה
השואל, נתחייב השואל
ושכירות לחודה קיימא או דלמא שכירות
ומפקע שכירות שלא בבעלים אלמא
וקני חצירו באמירה ולעולם קנין
באונסיה, ואם לא אמר לו
שלח אלא המשאיל שלחה לו
אין שניה מתחברת עם הראשונה
אחריתי היא ושלא בבעלים היא:
בשאלה מישך שייכי דהא מיחייב בגניבה
כשאמר לו זה השאילני
או דלמא שכירות בשאלה מישך
וי"ל דגזירת הכתוב הוא דבכל היכא
ואבידה את"ל שכירה בשאלה מישך
פרתך אמר לו הן ועמד
ב
ושלחה ומתה בדרך פטור
שייכא. כל חיובי שוכר דגניבה
דאיכא בעלים או בראשונה או
שייכי שכרה בבעלים שאלה שלא בבעלים
(לעיל פ:). וכן בשעה
בשניה פטור:
ואבידה ישנן בשואל ולא הוסיף כלום
שמחזירה. אם מסרה
מהו שאלה בשכירות ודאי לא שייכא או
ה"ג
בקונטרס בבעיא שלישית
ומחמת משיכה ראשונה באו לו
השואל ליד השליח להשיבה
דלמא כיון דשייכא במקצת כמאן דשייכא
לבעלה ולא אמר המשאיל
את"ל כיון דשייכא במקצת
וההיא בבעלים הואי ופטור: שכרה
שלחה לי ביד פלוני ומתה,
בכולה דמי את"ל לא אמרינן כיון דשייכא
בבעלים. וקודם שהחזירה חזר ושאלה
כמאן דשייכא בכולה לא אמר. ותימה
חייב, דלא קמה ברשותיה
במקצת כמאן דשייכא בכולה דמי שאלה
דמשאיל (שם). דא"כ מאי בעי בבעיא רביעית שכרה
ממנו שלא בבעלים ומתה כדרכה
בבעלים ושכרה שלא בבעלים וחזר ושאלה
בבעלים שאלה שלא בבעלים וחזר
וחיוב זה לא מחמת משיכה ראשונה
ושכרה מהו אי חזרה שכירות לדוכתה
בא עליה דהא חיוב שאלה לא שייך
מהו הדר אתיא לה שאלה לדוכתה או דלמא
או לא הא כיון דשאילה שבאמצע
בשכירות מהו מי אמרי' שאלה לענין
אפסיקא לה שכירות ביני וביני שכרה
לא חשיבא בבעלים היכי תיהדר
אונסין בשכירות ודאי לא שייכא
בבעלים ושאלה וחזר ושכרה מהו מי אמרינן
שכירות לדוכתה ליחשב בבעלי' אחרי
וחיוב דמחמת קנין שלא בבעלים בא
אתיא לה שכירות לדוכתה או דלמא
שכבר פסקו הבעלים בשאילה
לו או דלמא כיון דשייכא במקצת
אפסיקא לה שאלה ביני וביני ג תיקו: מתני'
שבאמצע אין זו סברא כלל ואין לפרש
דחיוב גניבה ואבידה שעליו יש לתלות
ב) ד השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו ביד
דבעיא רביעית אינה לפי את"ל
במשיכה ראשונה כמאן דשייכא
עבדו ביד שלוחו או ביד בנו ביד עבדו ביד
שאמרנו אלא לפי מה שנאמר את"ל
בכולה דמי ופטור אף באונסין:
את"ל כיון דשייכא כו'. איני יודע
דאמרי' כיון דשייכא במקצת כמאן
שלוחו של שואל ומתה פטור אמר לו
דשייכא בכולה דמי ומספקא ליה כיון
להעמידו ולא גרסי' ליה. אלא ה"ג
השואל שלחה לי ביד בני ביד עבדי ביד
ואת"ל לא אמרינן כיון דשייכא
דלא פסקו הבעלים הדרא לדוכתה
שלוחי או ביד בנך ביד עבדך ביד שלוחך
במקצת כו': שאלה בבעלים שכרה
או דלמא לא הדרא לדוכתה דשאלה
או שאמר לו המשאיל הריני משלחה לך
שלא בבעלים וחזר ושאלה שלא
מפסקא דהואיל דמחמת השאילה
ביד בני ביד עבדי ביד שלוחי או ביד בנך ביד
בבעלים. הדרא שאלה לדוכתה ואזיל
אין שכירות האחרון יכול ליחשב
עבדך ביד שלוחך ג)וא"ל השואל שלח ושלחה
בבעלים דתרי שייכי לא אמרינן לא
בתר משיכה שאלה קמייתא דהויא
ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה: גמ'
מתני'
ביד בנו.
הדרא נמי לדוכתה דא"כ היה לו
בבעלים:
ה
ביד
לגמ' לפרש את"ל דאמר ועוד דא"כ
המשאיל שלחה לו לשואל ביד בנו של
משאיל: או ביד בנו [ביד עבדו] או ביד שלוחו של שואל [ומתה] פטור.
למה הוצרך לומר בבעיא ג' את"ל לא אמר כיון דאפי' אמר א"ש
הבעיא כי היכי דבעיא ד' חזרה לאת"ל דאמר [ב] ונראה כמו שהיה
אם מתה בדרך פליגי בה רבה ורב חסדא בהגוזל קמא (ב"ק דף קד.)
כתוב בספרים בבעיא שלישית ואת"ל דאמרינן כיון דשייכא במקצת
רב חסדא מתרץ לה להאי שלוחו דשואל דמתני' בשכירו ולקיטו שדר
כמו ששייכא בכולה דמי וכן משמע בפי' הקונטרס שכן היה בספרו
בביתו אבל אין עדים שהוא שלוחו דאי איכא עדים הוי שליח
אלא שהוא הגיה לא אמרי' ופשיטא ליה לגמרא דאי לא אמרינן שאלה
וחייב השואל באונסין משמסרו לו רבה אומר אפילו עשאו שליח
בבעלים ושכרה וחזרה ושאלה לא הדרא שאילה לדוכתה דכיון דאינה
בעדים לאו שליח הוא להתחייב ע"י באונסין דה"ק ליה איניש
מהימנא הוא אי בעית לשדורי בידיה שדר: וכן בשעה שמחזירה.
ראויה להתחבר עם השכירות שלפניה אפילו נעשה שכירות עצמו
אם שלח השואל ביד בנו ועבדו או שלוחו או ביד עבדו ושלוחו
בבעלים איפסיקא לה שכירות דלא הדרא לדוכתה אע"ג שלא
של משאיל לא יצאה מרשותו של שואל עד שתבא ליד המשאיל ואם
פסקו בעלים באמצע אבל את"ל דאמר מיבעיא ליה אם חזרה
מתה בדרך חייב אמר לו המשאיל שלחה לי או שאומר לו השואל
שאלה לדוכתה דכיון דראויה להתחבר עם השכירות שלפניה אילו
הריני משלחה וכו' וא"ל המשאיל שלח ושלחה ומתה פטור: גמ'
נעשה שכירות עצמה בבעלים השתא נמי שלא נעשה בבעלים לא
הוי הפסק והדרא לדוכתה או דלמא לא הדרא כיון שהשאילה
ביד
אינה יכולה להתחבר עם השכירות שלפניה וליחשב מכחה שאילה בבעלים משום דשכירות עצמה לא נעשה בבעלים אלא משום דשייכא בשאילה
שלפניה ותרי שייכי לא אמרינן והוי הפסק ולא תחזור השאלה לדוכתה וכן בעיא רביעית ואין הרביעית הולכת באת"ל לכך לא קאמר בה
את"ל ואם תפשוט שלישית נפשוט גם רביעית: ואמר לו השואל שלח ושלחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה. תימה דבהגוזל קמא (ב"ק
דף קד. ושם) אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני אפילו עדים חתומים עליה ופריך אלא לשמואל מאי תקנתיה ומשני כי הא דר' אבא כו'
דמהני מה שכותב התקבלתי והשתא בלא התקבלתי מהני אם יכול לכתוב שלח לי דאין סברא לחלק בין כותב לאומר פא"פ דכי היכי
דמהני באומר מהני נמי בכותב ומאי קשה ליה דקאמר ומאי תקנתיה האיכא תקנתא טובא שיכתבו לו העדים ויחתמו שפלוני אמר לך
שתשלח ויש לומר דפשיטא שמוצא תקנות בפשיטות לשמואל כמו לרבי יוחנן ואינו אומר מאי
תקנתיה אלא לפי שרוצה להביא
מרבי אבא ולאסוקי דאפילו התקבלתי
לא מהני אם מת משלח ונפלו
נכסי קמי יתמי קודם שבא
ליד
שליח ואין תקנתא אלא בהרשאה:
אמר