צט: השואל
את הפרה פרק שמיני בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פרט למזיק. דלא משלם חומשא היינו מדרבנן אבל מדאורייתא
קרקע נקנית בכסף או בשטר או בחזקה. דנעל ופרץ וגדר כל
מג א ב מיי' פ"א מהל'
א) [עי' תוס' קדושין כז.
שהוא. ובמסכת קדושין (דף כו.) ילפינן להו: שכירות. קס"ד שכר
לא משלם אפילו קרן כדמשמע בריש ב"ק (דף ט: ושם)
ד"ה ומקומו], ב) [ע"ש
מכירה הלכה יח סמג
בב"ק עט.], ג) יומא פא.
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
בהמה וכלים: מאי עבידתיה. להקנות עד שימשוך ומאי חזקה
דקתני אכל ד' אבות נכסים שאין בהם מעילה וכן משמע בירושלמי
[פ: מעילה יט. פסחים
קצה סעיף ט וסי' שז סעי'
שכירות קרקע. השכיר לו ביתו משנתן
הנזקין ר"ע אומר ק"ו להקדש במה אנו קיימין (ב) אי נ)בנזקין רעהו
בלא משיכה משכחת ליה:
לב:], ד) [ב"ק נה:],
ב וסי' שטו סעי' א:
מד ג מיי' פ"ג מהל'
ה) מעילה יט: חגיגה י:
אמר רחמנא ולא להקדש אי בנזקי
לו כסף או שכתבו לו בעלים ביתי
ב"ק כ:, ו) ב"ק שם, ז) [עי'
גזילה ואבידה הל' ג
גופו הא תני ר' חייא נזקין להדיוט
י)מושכן לך ומסר לו השטר או שהחזיק
שקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה כך
א
ב"ק כ: דסתמא דש"ס הוא
סמג עשין קצח טוש"ע
ואין נזקין להקדש כו' וא"ת והא כי
בו השוכר אין אחד מהם יכול
שכירות נקנה בכסף ובשטר ובחזקה
דהשיב הדר ביה שמואל וכו'
ח"מ סי' שסב סעי' יב:
א)
מה ד מיי' שם:
וכן גירס' רש"י ד"ה הדר
לחזור: חביצא דתמרי. תמרים
יאכל בתרומה כתיב וי"ל דמעילה
שכירות מאי עבידתיה אמר רב חסדא
ב)
מו ה מיי' פ"י מהל'
ביה וכ"נ מתוספות דב"ק
ילפינן חטא חטא מתרומה וא"ת
המדובקים יחד קרי חביצא ואית בהן
כ: ד"ה אשגוחי], ח) גירסת
תרומות הל' ח:
בשכירות קרקע אמר שמואל ג האי מאן דגזיל
חמשין תמרי: אגב הדדי מיזדבנן
כיון דמתרומה ילפינן לא לחייב
מז ו מיי' פ"ד מהל' נזקי
רש"ל כדרבה דאמר רבה,
חביצא דתמרי מחבירו ואית בה חמשים
ט) ס"א חביתא דחמרא
ממון הל' יג סמג
חמשים נכי חדא. הלוקח יחד אינו
אהנאת הקדש כמו תרומה שמותרת
בשאר יומי מהדרי ליה,
עשין סו טוש"ע ח"מ סי'
תמרי אגב הדדי מזדבנן בנ' נכי חדא חדא
בהנאה לזרים וי"ל דכי תמעול מעל
נותן בהם אלא מ"ט פרוטות כדי
י) [צ"ל מושכר], כ) [שמות
שצד סעי' ד:
חדא מזדבנן בנ' להדיוט משלם חמשים נכי
מח ז מיי' פ"ו מהל'
רבוי כדאמרינן במעילה (ד' יח:) ס):
שיחזור וימכור אחת אחת וישכור
כב], ל) גי' רש"ל ליטול מי
שמין
מעילה הלכה ז סמג
שעליו למכור יין וכו',
בית סאה באותה שדה תנן.
פרוטה: להדיוט. אם משל הדיוט
חדא להקדש משלם חמשים וחומשייהו מה
ד
מ) [צ"ל כרזנייתא וכ"א
עשין רי וע"ש בכ"מ:
הוא משלם לו כמו שהן נמכרין ביחד
פי' בקונטרס דאין מדקדקין
שאין כן במזיק דלא משלם חומשא דאמר
מט ח מיי' שם הל' ח:
בפרש"י שברי"ף], נ) אי
נ ט י כ מיי' פ"ג מהלכות
ואין מדקדקין להחמיר עליו כדקאמר
להיות שמין מה שהיתה שוה ערוגה
בנזקי ממון רעהו אמר
מר ג) 1 איש כי יאכל קדש ה פרט למזיק מתקיף
רחמנא כו'. ר"מ, ס) [ועי'
שכירות הל' ג סמג עשין
טעמא לקמן שמין בית סאה וכו':
זו שנאכלת אלא מה שנחסרה בית
לה רב ביבי בר אביי להדיוט אמאי משלם
פט טוש"ע ח"מ סי' דש
תוס' מעילה יט. ד"ה
מה שאין כן במזיק. הקדש. אחומשין
סאה בשדה זו מדמיו אם היה בא
❖
❖
סעי' ה וע"ש בהג"ה:
אקשיה],
חמשים נכי חדא נימא ליה אנא חדא חדא
קאי: שמין בית סאה באותו שדה
למכור הקרקע (ג) בשביל אכילת
הוה מזבנינא להו אמר רב הונא בריה דרב
ו
תנן. גבי ניזקין דשן בב"ק (דף נה:)
ערוגה זו ואין נראה לר"י חדא כיון
יהושע שמין בית סאה באותה שדה תנן
מוסף רש"י
כ) תורה אור השלם
דאבית סאה קאי הוה ליה למימר
כי יבער איש שדה או כרם וגו' תנן
ד)
למימרא דסבר שמואל דין הדיוט לאו כדין
כי יאכל פרט למזיק.
1 וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ
בלשון זכר כמה היה יפה ועוד דבפ'
כיצד משלמת מה שהזיקה שמין בית
תרומה של כהן, אפילו
בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ
הכונס (ב"ק דף נח: ושם ד"ה שמין)
סאה באותו שדה כמה היתה יפה
גבוה דמי והתנן נטל אבן או קורה מהקדש
ה)ז
בשוגג, שאינו משלם חומש
עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת
בעי בגמרא היכי שיימינן ומאי בעי
וכמה היא יפה ואין מדקדקין להיות
❖
לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא
אלא קרן כשאר מזיק
הַקֹּדֶשׁ: ויקרא כב יד
(פסחים לב:) שאם שפך
כיון דבמתניתין מפרש בהדיא שומא
שמין האכילה לבדה מה היתה שוה
מעל בנאה בתוך ביתו לא מעל עד שידור
ח
אוכלין או משקין של תרומה
ולמה עלה על דעתו שיעשו עוד
הערוגה זו שנאכלת אלא מה נחסר
ולא נהנה מהן שאינו חייב
תחתיה בשוה פרוטה ויתיב ר' אבהו קמיה
הגהות הב"ח
אחרת ועוד דמפרש התם סאה בס'
בית סאה מדמיה אם היה בא למכור
(ד)
(מעילה יט.). שמין בית
דרבי יוחנן ויתיב וקאמר משמיה דשמואל
(א) גמ' להעלות לו
סאה באותה שדה. אין
סאין ופי' בקונטרס דבית סאה
הקרקע עם זריעתה מה חסרו דמיו
שכר הא א"ל ר'
שמין את הערוגה לבדה,
ו) זאת אומרת הדר בחצר חבירו שלא מדעתו
באפיה נפשיה לא שיימינן דמפסיד
בשביל אכילת ערוגה זו דהיינו קולא
יוחנן: (ב) תוס' ד"ה
מפני שמפסיד מזיק ששמין
צריך להעלות לו שכר (א"ל רבי יוחנן)
מזיק אלא שמין תחלה ס' סאין ורואין
גביה דהבא לקנות קרקע לא יניחנו
פרט וכו' במה אנן
(א) [א] ז)
אותה בכל שווייה, ורחמנא
קיימין אי בהכשר נזקין:
אמר ובער בשדה אחר
הדר ביה שמואל מההיא וממאי דמההיא
כמה דמים מגיעין לבית סאה וחוזרין
בכך ובדבר מועט יתפשר בפחות
(ג) ד"ה שמין וכו' למכור
ודרשינן בגמ' מלמד ששמין
ושמין כמה נפחת באכילת ערוגה
דמים. ומקרא יליף לה בב"ק (דף
הדר ביה דלמא מהא הדר לא מההיא הדר
הקרקע עם זריעתה מה
אותו על גב שדה אחרת,
נח:): נטל אבן וכו'. במס' חגיגה
ואם מתחילה היו שמין ערוגה בס'
חסרו דמיו בשביל אכילת
אלא שמין בית סאה כמה
ביה ח)כדרבא דאמר רבא הקדש שלא מדעת
ערוגה: (ד) בא"ד שיעשו
היתה יפה קודם שנאכלה
סאין לא היה מפסיד כלום שאין
(דף י:) פרכינן מכדי מישקל שקליה
❖
כהדיוט מדעת דמי אמר רבא הני שקולאי
עוד שומא אחרת:
ממנה הערוגה הזאת וכמה
ט
ערוגה ניכרת בהם אבל בבית סאה
מה לי בנאה הוא ומה לי נתנה
היא יפה עכשיו, והשתא לא
דתברו ט) חבית' דחמרא לחנוואה ביומא דשוקא
ניכרת הני שתי שומות מנלן דמקרא
לחבירו ואוקמינן בגזבר שאבני
משלם כולהו דמיה, דמי
מיזדבנא בה' בשאר יומי מיזדבנא בארבע
שלוקח בית סאה כשהיא
לא שמעינן אלא ששמין אגב שדה
קודש מסורין לו עסקינן דבלאו הכי
הגהות הגר"א
בתבואתה אינו מזלזל בה
אהדרו ליה ביומא דשוקא מהדרו ליה
ועוד דלמ"ד בב"ק (דף נח:) קלח
נמי ברשותו הוה מנחא הלכך לא
[א] גמ' (א"ל ר' יוחנן)
בשביל הפסד ערוגה אחת
תא"מ: [ב] שם ה'.
חביתא דחמרא בשאר יומי מהדרו ליה [ב] ה'
כי אם דבר מועט (ב"ק נה:).
מעל בהגבהתו: נתנה לחבירו.
בששים קלחין כלומר בששים שיעורין
נטל אבן או קורה
נ"ב וכ"ה ברא"ש אבל
כמותו אמאי נקט במתניתין בית סאה
הוציאה לחולין שקנאה חבירו במתנתו
ולא אמרן אלא דלא ה"ל חמרא לזבוני
י
מהקדש. מפרש במס'
גירסת רי"ף ורמב"ם ד'
והוא ישלם להקדש: בנאה. גזבר
ועוד דפריך התם לכולהו אמוראי
מעילה דבגזבר עסקינן, לא
ומפרש הרמב"ם דבחבית
אבל ה"ל חמרא לזבוני הא איבעי ליה לזבוני
מעל. דמעיקרא נמי
לעולם יכול לשלם אלא
לתוך ביתו: לא מעל. והתם אוקימנא
מדתני אכלה קב או קביים רואין
ומנכי ליה אגר טירחיה ודמי ברזנייתא:
כ
ברשותיה הוי כי השתא ולא
דבמעות משלם כמו ששוה
אותה כאילו היא ערוגה קטנה
כגון שהניחה ע"פ ארובה דלא שנייה:
. נתנה
שינוי הוא
בשעת תשלומין ולרש"י
מתני'
(ב"ק כ:)
ויתיב ר' אבהו גרסינן: זאת אומרת.
ומשערין אותה מאי לאו בפני עצמה
לחבירו. קנייה חבירו,
הוא להיפך דבמעות לעולם
ה' משלם אלא דבחבית
דגזבר יש לו רשות ליתן, וזה
תיקשי ליה אמתני' דקתני שמשערין בבית סאה ונראה לר"י דשמין
דכי דר תחתיה מעל ואע"ג דלא שנייה הדר בחצר חבירו שלא
כו': [ג] רש"י ד"ה ולא
שהוציאו לחולין מעל (שם).
בית סאה היינו בית סאה הנאכל כדקתני בסיפא במילתיה דר"ש אם
מדעת בעלים צריך להעלות לו שכר אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא
הוא מעל. הנותן מעל
אמרן כו'. נ"ב אבל רמב"ם
סאה סאה כו' ובבית סאה תבואה מיירי ולא בבית סאה זרע שאין
דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר דהא הכא שלא מדעת הקדש דר
שהוציאה לחולין (מעילה כ.)
ורא"ש מפרשים דקאי איום
השוק דאי אית ליה לזבוני
דכיון שנתנם לו הוציאן מיד
יכולה בהמה לאכול כל כך ולכך נקט לשון נקבה כמה היתה דבשומת
וקאמר דמשלם מעילה להקדש ומדקאמר זאת אומרת ש"מ יליף הדיוט
הקדש לחולין, וחבירו לא
שוה לשאר יומי לרא"ש
מהקדש לדקדק אחריו: הדר ביה שמואל מההיא. ולא יליף מיניה
שדה איירי ובעי נמי שפיר בגמרא היכי שיימינן דלא פי' במתני'
מעל. בכל שיעשה הוא בה,
מהדר ה' ולרמב"ם ד'
כמה תהא השדה גדולה ששמין בה ועוד מספקא ליה דדלמא
הדר בחצר חבירו שלא מדעתו של בעה"ב דהא שמעי' ליה הכא דלא
כנ"ל (ועמ"ש רבינו בח"מ
דהא דידיה הוא ועליה
סי' ד"ש ס"ק ח' י'):
דהאיך לשלומי להקדש,
משוי דין הדיוט כהקדש: כהדיוט מדעת דמי. שהקדש מונח למעול
שמין בית סאה באותה שדה היינו בקרקע עצמו של בית סאה
[ד] תוס' ד"ה אהדרו. פי'
כדכתיב ואשר חטא מן
ומפרש סאה בס' סאין וה"ה דפחות או יותר שמין לפי חשבון
לכל הבא ואין מוחה בידו ורחמנא אמר מאן דמיתהני למעול
הקדש ישלם (חגיגה י:).
כו'. נ"ב ורא"ש מפרש
זאת אומרת. מדקתני דכי
ורחמנא ידע: שקולאי. נושאי משאוי: אהדרו ליה ביומא דשוקא.
ביום השוק ממש ובכל
סאה בס' סאין ואיכא מאן דאמר קלח בס' קלחין לעולם בס'
יום השוק ולא דוקא
דר תחתיה חייב ואע"ג
שיעורין כמותו ומאן דאמר תרקב בששים תרקבין ואכלה סאה
קודם שיגיע יום השוק שיכול למוכרה ביום השוק שיגיע ראשון:
ראשון וכשיטתו שפי' דוקא
דשלא מדעת הקדש עבד,
מהדרו ליה ה'. דאמר להו אי הוה גבאי ביומא דשוקא ה' הוה שוה:
דמתניתין משערין לפי האי שיעורא ושם מפורש באיזה שיעור
❖
הקדש שלא מדעת
ששברו ביום השוק:
כהדיוט מדעת דמי.
מפסיד מזיק או משביח יותר בתרקב בששים תרקבין או סאה ולא אמרן. דמהדרו ליה ה' אלא דלית לחנוואה חמרא לזבוני
[ג]
בהקדש ליכא למימר שלא
דהשתא ודאי אי אהדרו ניהליה הוי מזבין ליה: אבל הוי ליה
בששים סאין ופריך על כולהו מברייתא אכלה קב או כו' מאי
מדעת, דדעת שכינה איכא,
לעזי רש"י
חמרא לזבוני. ולא זבין גלי דעתיה דלא הוה מזבין ולא משלמי אלא
לאו בפני עצמה ששמין הערוגה לבדה בפני עצמה כמה היתה
הלכך כהדיוט מדעת דמי
(ב"ק כ:).
דייש"י [דוישי"ל]. נקב
חביתא דחמרא וכי מהדרי ליה נמי ה' מנכי להו חנווני מה' אגר
יפה הקרקע עם הזרעין וכמה היא יפה עכשיו כשנאכלו והשתא
בחבית, ברז.
טרחא כפועל בטל כמה הוא רוצה ל)לישב ולא למכור יין חבית אחת
אמתני' גופא לא מצי למיפרך דאיכא נמי לפרושי הכי כדפרי' ואין
פרוטה פרוטה וישב בטל: ודמי מ) ברזנייתא. שנותנין למכריז בעיר
להקשות לפי' ר"י האי בית סאה סאה מיבעי ליה דהכי פריך התם רב
על היין בשווקים וברחובות יש בבית פלוני יין למכור: ברזנייתא.
הונא בר מנוח לרב פפא דמפרש קב בס' קבין ובית כור בס' כורין
האי בית כור כור מיבעי ליה דהתם לא פריך אלא משום דכי היכי
לשון ברזא דייש"י בלע"ז כלומר יציאת היין הנמכר בברזא בפרוטות.
וי"מ שהיו צריכין לשכור אומן לנקב נקב בחביות מפני שהוא של
דקתני ברישא קב ולא קתני בית ה"נ הוה ליה למינקט כור ולא בית
כור אלא כמו שהתחיל ברישא: באותה שדה תנן. תימה היכי
חרס ולתקן ברזא. הנך דמי מנכי להו שהרי פטרוהו מכל אלה:
מייתי ראיה ממקרקעי אמטלטלי דעל כרחך לא דמו שהרי הכא
מתני'
חביצא דתמרי אין שמין בששים כי התם אלא בפני עצמה וי"ל דהכי מייתי ראיה כיון דמקילין כולי האי במקרקעי אין לנו להחמיר במטלטלין
אהדרו
ליה ביומא דשוקא. [ד] פירוש קודם שעבר יום השוק ראשון אינו יכול לומר לא
ולומר כל חדא וחדא
הוה מזבנינא ליה:
אקח אלא מעות אבל
עבר יום השוק לא יקח יין אלא מעות דמצי אמר כבר היה מוכרו ביום השוק שעבר ואין לו להמתין עד יום השוק
הבא
אבל יש לו יין עוד למכור
לא
יכול לומר כן שהרי לא מכר
שלו:
וליחזי