השואל
את
הפרה פרק שמיני בבא
מציעא ק.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וליחזי ברשותא דמאן קיימא. וא"ת וכי נמי הוי הולד ברשות
מתני' המחליף פרה בחמור. להכי נקט המחליף ולא אמר המוכר
נא א מיי' פ"כ מהלכות
א) ב"ק צו: ב"ב לה.,
פרתו וילדה דאילו מוכר במעות לא קני לוקח עד דמשיך וכיון דמשך
לוקח אין זה הוכחה דקנאה דהא אמרינן בח"ה (ב"ב דף לו.)
ב) [לעיל ב: וש"נ], ג) לעיל
מכירה הלכה י ועי'
ב: [ב"ק לה:], ד) קדושין
במ"מ סמג עשין פב
מידע ידיע אי ילדה כבר אי לא ילדה כבר וליכא לספוקי בעד שלא
הגודרות אין להן חזקה משום דשמא מאליהן באו לרשותו או תפסן
כב:, ה) [ע"ב], ו) [לעיל
טוש"ע ח"מ סי' רכג סעיף
מכרתי ומשלקחתי אבל מחליף פרה
בחמור לא היה צריך למשוך
ברחוב כשהן הולכות לרעות
וכי תימא הכא משפחה פריך דאמרינן
❖
צח:],
א:
נב ב מיי' שם הלכה יב
הפרה או החמור דאחד מהן
התם קטן המוטל בעריסה יש לו
(א)
מתני' המחליף פרה בחמור וילדה וכן
טוש"ע שם סעיף ד:
שמשך נקנין חליפין לחבירו במשיכתו
חזקה דהא משני הכא בעומדת באגם
א) א
נג ג מיי' שם הלכה י
הגהות הב"ח
של זה בכ"מ שהן כדאמרינן בהזהב
שפחה נמי כו' משמע דמפרה נמי
המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא
טוש"ע שם סעיף א ב:
נד ד מיי' פ"ה מהל'
(א) רש"י ד"ה המחליף
פריך ועוד דקטן נמי דיש לו חזקה
(לעיל דף מו.) כל הנעשה דמים באחר
מכרתי וזה אומר משלקחתי יחלוקו היו לו
ב
וכו' לא היה צריך למשוך
טוען ונטען הלכה א
מפרש התם טעמא משום דאימא לא
כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין
הפרה והחמור כצ"ל
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
ב' עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן ב' שדות
מנשיא ברא אבל הכא שמכר האם
לפי שכשמשך זה בעל הפרה את
❖
ותיבת או נמחק: (ב) ד"ה
סי' צה סעיף א:
אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדול
וכן זה אומר כו' וזה אומר
למה אין לומר שהוליכה בנה עמה
החמור ניקנית הפרה לבעל החמור
כו' יחלוקו: (ג) תוס'
לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול
לבית לוקח במקום שיש לה להיות
ואין ידוע אם ילדה או לא ילדה:
ד"ה ולחזי וכו' דיש ספק
מוסף רש"י
המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני
❖
וכן המוכר שפחתו. דקי"ל ד) עבד
וי"ל כיון דאיכא דררא דממונא
בדבר:
המחליף פרה בחמור
יודע אין לו אלא קטן זה אומר גדול וזה אומר
כנעני נקנה בכסף וכשנתן מעות
(ג) ויש ספק בדבר בלא טענותיהן
וילדה. להכי נקט מחליף
ניקנית לו השפחה ואפילו היא בבית
וטוען ברי הלוקח אם הוא ברשותו
קטן ישבע המוכר שהקטן מכר זה אומר איני
גבי בהמה ולא נקט מוכר
הגהות הגר"א
יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו: גמ' אמאי
בעלים ואין ידוע אם עד שלא ילדה
אין להוציא מידו אבל אם היה טוען
כדנקט בשפחה, דבהמה
[א] גמ' אמאי ישבע
אינה נקנית בכסף עד
נתן הכסף והעובר שלו או לאחר
שמא סברא הוא שלא תועיל חזקתו
יחלוקו וליחזי ברשות דמאן קיימא וליהוי אידך
שימשוך וכי משך דבר
כו'. נ"ב וה"ה דהמ"ל
שילדה והולד של בעלים זה אומר
מספק ולא דמי לאחד שהפקיד טלה
הנראה לעינים הוא אם
ארישא זכה בגדול אמאי
המוציא מחבירו עליו הראיה א"ר חייא בר
(ב) כן וזה אומר כן יחלוקו: ישבע
חי אצל בעל הבית ויש לבעה"ב כמו
ילדה אם לאו ואין כאן ספק,
כיון דליכא שבועה דאוריי'
אבין אמר שמואל בעומדת באגם שפחה נמי
אבל בחליפין מתוקמא כגון
וכמש"ל צז ע"ב אלא משום
המוכר. בגמרא פריך עלה:
כן טלה חי ומת אחד מהן דאמר
שלא משך בעל החמור את
דמתני' סומכוס היא כמ"ש
גמ' בסימטא. קרן זוית הסמוכה
דקיימא בסימטא ג ונוקמא אחזקת דמרא
בפ"ב דבכורות (דף יח: ושם) דהמפקיד
הפרה אלא בעל הפרה משך
בסיפא זה אומר כו' יחלוקו
קמא וליהוי אידך המע"ה הא מני סומכוס
לרחבה ומוכרין בה בהמות ועבדים:
הוי המע"ה ומועלת חזקת בעל הבית
את החמור ונקנית הפרה
וי"ל דה"נ לסומכוס אבל
אל בעל החמור במשיכת
למסקנא אתא הרישא גם
אימור דאמר סומכוס שמא ושמא.
אע"פ שטוען ספק דהתם היה מוחזק
היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין בלא
ב)
החמור בכל מקום שהוא,
כרבנן דמחויב שבועה ואינו
בשור שנגח את הפרה (ב"ק דף מו.):
בודאי בטלה חי מעיקרא אבל כאן
שבועה אימור דאמר סומכוס בשמא ושמא
כדתנן בקדושין (כח.) כל
יכול לישבע ומשלם לסברא
הנעשה דמים באחר כיון
דאף ע"י גלגול ולסברא
ברי וברי. כגון מתני' דזה אומר כן
לא הוחזק מעולם לוקח בולד זה
בברי וברי מי אמר אמר רבה בר רב הונא
ג)
שזכה זה נתחייב זה בחליפין
החולקת אתי כסומכוס
הוא וזה אומר כן הוא מי אמר:
בודאי אבל מוכר אם הוא מוחזק
ולא ידעינן השתא אי
(ועמ"ש רבינו בח"מ סי'
אין אמר סומכוס אפילו בברי וברי רבא אמר
תנא סיפא. שמא ושמא מכלל דרישא
מועיל אפי' הוא טוען שמא שהיה מוחזק
כבר ילדה פרה בשעת
ע"ה ס"ק מ"ו וסי' רכ"ג
לעולם כי אמר סומכוס שמא ושמא אבל
ס"ק ט): [ב] רש"י
משיכת החמור וברשות
ברי וברי דתרי בשמא ושמא למה
בודאי מתחילה קודם מכירה כשהיתה
מוכר ילדה, או לאחר
ד"ה מודה סומכוס. דלקמן
ברי וברי לא אמר ותני זה אומר שמא עד
לי: מודה סומכוס היכא דאיכא
פרה מעוברת ואע"ג דלא דמי ממש
משיכת החמור וברשות
כו'. נ"ב צ"ע למה
שלא מכרתי וזה אומר שמא משלקחתי תנן
שבועה דאורייתא. [ב] דלקמן ה)
לההיא דבכורות דהתם הוחזק בודאי
נקיט אוקימתא דרב ששת
לוקח ילדה (ב"ק צו:).
דאיפריך: [ג] תוס' ד"ה
וכן המוכר שפחתו.
זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע
מוקמינן לה בדקטעה לידה דלאו
בולד מתחילה אבל הכא לא הוחזק
הא. נראה כו'. נ"ב אבל
עבד כנעני נקנה בכסף
הילך הוא האי דקא מודי ליה בגויה
מעולם בודאי וולד אחר שנולד אלא
יחלוקו בשלמא לרבא מדסיפא שמא ושמא
רמב"ם מפרש דהדר ביה
ואע"ג שאין לפנינו בשעת
ואית ליה נשבעין על העבדים ואית
בעובר ולפי מה שפי' שחזקת לוקח
מתן מעות (שם). אמר
משינויא קמא ואף רבנן
רישא נמי שמא ושמא אלא לרבה בר רב
סומכוס אפילו בברי
ל"פ בעומדת באגם ובשמא
ליה טענו בחטים והודה לו בשעורין
מועלת כשטוען ברי א"ש דמשני
הונא דאמר אין אמר סומכוס אפילו ברי וברי
וברי. דשניהם טוענים
ושמא (ועמ"ש רבינו בח"מ
חייב: מה שטענו לא הודה לו. דלא
דקיימא באגם ולא משני דקיימא
סי' רכ"ג ס"ק ז'):
טענת ברי, ואפילו היכי
השתא ברי וברי אמר יחלוקו שמא ושמא
דמי לטענו ק' והודה לו נ' דהתם
ברשות לוקח ומיהו ה"מ לשנויי
דנתבע טוען ברי לי שאיני
מיבעיא אי משום הא לא איריא תנא סיפא
חייב ואפילו הכי כיון דלבי
מקצת טענה עצמה הודה לו אבל
דקיימא ברה"ר אלא אין דרך בהמה
דינא מספקא מאן קאמר
לגלויי רישא שלא תאמר רישא שמא ושמא
זה מודה לו בעבד אחר וע"ז שטענו
ושפחה להתעכב שם כמו באגם
קושטא חולקין (ב"ק לה:).
אבל ברי וברי לא תנא סיפא שמא ושמא
א"ל להד"ם: ועוד. אפילו אית ליה
וסימטא וברשות בעלים:
הא
מני סומכוס היא. [ג] נראה
כמ"ד טענו חטים והודה לו
מכלל דרישא ברי וברי ואפ"ה יחלוקו תנן זה
בשעורים חייב: הילך הוא. וזה
לרבינו שמואל מדלא קאמר
אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שקטן
שמודה עליו מוכן הוא ליטלו ואיכא
אלא הא מני סומכוס היא משמע
מכר בשלמא לרבא דאמר כי אמר סומכוס
למ"ד דהילך פטור בפ"ק (דף ד.):
דלא הדר ביה ממה דאוקמה בעומדת
שמא ושמא אבל ברי וברי לא אמר מש"ה
דמי עבד גדול. מסרתי לך בידך
באגם ולא איירי סומכוס אלא בשאין
ישבע אלא לרבה בר רב הונא דאמר אין
שתקנהו לי ולא קנית ותובעו הדמים:
מוחזק לא זה ולא זה אבל היכא
אמר סומכוס אפילו ברי וברי אמאי ישבע
וזה אומר דמי עבד קטן. יש לך
דמוחזק מודה סומכוס דעל אידך
מוכר יחלוקו מיבעי ליה מודה סומכוס היכא
בידי: עומרי שדה גדולה. מנין עומרים
להביא ראיה וק' לר"י דלעיל (דף צז:)
דאיכא שבועה דאורייתא כדבעינן למימר
של שדה גדולה וזה אומר מנין
אמרינן דזה אומר איני יודע אם
עומרים של שדה קטנה מכרתי לך:
שאולה אם שכורה וזה אומר איני
לקמן: היו לו ב' עבדים אחד גדול ואחד
יודע יחלוקו ואוקימנא ו) כסומכוס
כסות
קטן [וכו']: [א] אמאי ישבע מה שטענו לא
ואע"ג שהשוכר מוחזק במעותיו וי"ל
הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ועוד הילך הוא ועוד ד אין נשבעין
התם שהמוחזק נמי טוען שמא אין
על העבדים אמר רב בטוענו דמי דמי עבד גדול דמי עבד קטן דמי
חזקתו מועלת אבל הכא אוקימנא
שדה גדולה דמי שדה קטנה ושמואל אמר בטוענו כסות עבד
בעומדת באגם כדי לאוקמה אפילו
גדול כסות עבד קטן עומרי שדה גדולה עומרי שדה קטנה
בברי וברי דאי הוה מוחזק חד
כסות
מינייהו היתה מועלת חזקתו ומיהו
קשה דבשילהי המניח (ב"ק דף לה: ושם) אמתני' דזה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המע"ה וקאמרינן בגמ' זאת אומרת
חלוקין עליו חביריו על סומכוס דלסומכוס יחלוקו ומתניתין דהתם איירי בברי וברי מדקתני וזה אומר לא כי כדאמר התם והשתא הלא
סומכוס מודה כשהמוחזק טוען ברי שחזקתו מועלת וליכא למימר דהתם ס"ד דמיירי באגם ובשור תם דמשלם מגופו מ"מ מנליה דסומכוס
פליג אמתני' לוקמה כשעומדת בביתו דמודה סומכוס כיון דטעין ברי וא"ת ואמאי קאמר הא מני סומכוס היא לוקמה אפילו כרבנן והכא
לית לן למיזל בתר מרא קמא דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקמה בחזקת מעוברת והשתא היא דילדה וי"ל דחזקת מרא קמא חשיבא טפי
ואם היה עם חזקת ממון חזקת מעוברת אפילו סומכוס מודה דהמע"ה כדאשכחן בריש שור שנגח את הפרה (ב"ק דף מו. ושם ד"ה שור)
דאוקי רישא כסומכוס וקתני סיפא פרה שנגחה השור ואינו יודע אם הולד היה בשעת נגיחה ופרה דחד וולד דחד בעל הפרה משלם
רביע נזק דאמר ידעינן דשותפות אית ליה ואינו משלם אלא כאילו ודאי וולד סייע דהמע"ה וה"ט דאיכא תרי חזקה לבעל הפרה חזקת
מעוברת והשתא ילדה וחזקת ממון אבל מן הולד גובה שמינית שזהו חצי חלקו אע"ג שהוא מוחזק דחזקת מעוברת היא כנגדה וקשה דלעיל
(דף צז:) תנן שאלה היום ושכרה למחר זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ואמאי והאיכא תרי חזקה בחזקת קיימת והשתא
היא דמתה בשעת שכירות וגם חזקת ממון וצ"ל דיחלוקו לא קאי אשאלה היום ושכרה למחר: תנן זה אומר גדול וזה אומר קטן
ישבע המוכר. מרישא (דף צז:) דזה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע מצי למיפרך אלא דניחא ליה למיפרך ממתני' דקאי בה ולפירוש
רבינו שמואל א"ש דהתם מודה סומכוס דלא אמר יחלוקו כיון שהוא מוחזק וטוען ברי: דמי עבד גדול. פירש בקונטרס נתתי
לך דמים לקנות
עבד גדול וקשה דלא הוה
ליה למינקט במתניתין
לוקח ומוכר אלא שליח ומשלח
אלא נראה לר"י
דמיירי שמכר לו
עבד