ק: השואל
את הפרה
פרק שמיני
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כסות מה שטענו
לא הודה לו. ועל כסות אחרת הודה לו ואינה
עבד ונתן לו דמים ולא כתב עדיין השטר ואיירי במקום שכותבין
נה א מיי' פ"כ מהלכות
א) לעיל ד: קדושין כו.
מאותה שטענו: בדיילפי. שבגד שלם היה ועדיין מחובר. זה אומר
השטר א"נ כגון שהתנו דיוכלו לחזור עד נתינת השטר וא"ת והיכי
מכירה הלכה יא סמג
שבועות לח: מ:,
(ג)
ב) (כתובות קח:) לעיל ה.
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
אומר כסות קטנה: עבד גדול בכסותו.
רכג סעיף ב ג: קאמר סומכוס יחלוקו והא ליכא דררא דממונא ואמרינן בפ"ק
כסות גדולה מכרתי לך וזה
שבועות לח: מ. ב"ק לה:,
(דף ב:) דלא פליג סומכוס וי"ל דמיירי כגון שא"ל המוכר בפני עדים
וזה מודה לו בעבד קטן
וכסותו דמחויב שבועה משום כסות
נו ב מיי' שם הלכה י
ג) ב"ק צה. צו:, ד) [שם
צו:], ה) [שבועות מד:
טוש"ע שם סעיף א:
עבד גדול אמכור לך בכ"ה דינרים
ומישתבע אעבד בגלגול: זוקקין.
נז ג מיי' פ"א מהלכות
וש"נ], ו) גיטין לט. סנהדרין
ועבד קטן בעשרים דינרים ולא
שהמטלטלין זוקקין את הקרקע
טוען ונטען הלכה ב
טו. שבועות מב:,
כסות מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה
ז) [שבועות מג.], ח) לעיל
ידעינן מה קבל מלוקח:
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
לשבועה: תנינא. בקדושין (דף כו.)
כסות מה שטענו לא הודה לו.
לו לא טענו כדאמר רב פפא בדיילפי הכא
ב: [וש"נ], ט) [גי' רי"ף
סי' פט סעיף א:
(א)
נכסים שאין להם אחריות זוקקין את
נח ד ה מיי' פ"ה מהל'
ורא"ש בן לקיש], י) [שמות
נמי בדיילפי קשיא ליה לרבי הושעיא מידי
בשלמא שדה שלוקח אומר
הנכסים שיש להן אחריות לישבע
כב], כ) [וע"ע תוספות
טוען ונטען הלכה ד
❖
כסות קתני עבד קתני אלא א"ר הושעיא כגון
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
לעיל ד: ד"ה אין],
מכרת לי מ' עומרים ומוכר אומר
עליהן: ר"מ היא. לקמן בברייתא
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
שטענו עבד בכסותו ושדה בעומריה ואכתי
כ' דהיינו עומרי גדולה וקטנה הוי
המחליף פרה בחמור דקאמר ר"מ
צה סעיף ב ע"ש:
נט ו מיי' פ"ד מהלכות
שפיר מה שטענו הודה לו אבל כסות
כסות מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה
עבדא כמטלטלי דמי ונשבע עליו.
מוסף רש"י
שכנים הלכה יא
ששואל סרבל גדול ומודה לו סרבל
ולקמן פריך ליה אשדות דקתני
לו לא טענו א"ר פפא (ב) בדיילפי קשיא ליה
זוקקין הנכסים שאין
טוש"ע ח"מ סי' קסח
קטן אינו מודה לו כלל מה שטוען:
במתני' נמי נשבעין: פטור. דבעינן
להן אחריות כו' לישבע
סעיף ב:
לרב ששת זוקקין אתא לאשמועינן תנינא
זוקקין אתא לאשמועינן. וא"ת
ס ז מיי' שם הלכה י ועיין
עליהן. אע"ג דאין
הודאה ממין הטענה עצמה: דקטע
זוקקין הנכסים שאין להן אחריות את הנכסים
בהשגות ובמגיד משנה
נשבעין על הקרקעות
א)
לעיל (דף צח:) דאוקימנא
לידיה. לההוא עבד קטן דמודה ליה
טוש"ע שם סעיף א:
לבדן, כדנפקא לן בשבועות
שיש להן אחריות לישבע עליהן אלא אמר
סא ח ט י מיי' שם הל'
זה אומר שאולה וזה אומר שכורה
(מב:) היכא דטענו כלים
בגויה: והא איפכא שמעינן ליה.
רב ששת הא מני ר"מ היא דאמר עבדא
יא טוש"ע שם סעיף
וקרקעות ונתחייב לישבע
ישבע ע"י גלגול אמאי לא פריך גלגול
לר"מ דאמר עבדא כמקרקעי דמי:
❖
ב:
על המטלטלין, זוקקין
כמטלטלין דמי ואכתי מה שטענו לא הודה
אתא לאשמועינן וי"ל דלעיל אתא
המטלטלין את הקרקעות
הרי שלך לפניך. דקיימא לן בב"ק
לישבע עליהן. האי זוקקין
לאשמועינן טובא שמגלגלין אפילו
לו ומה שהודה לו לא טענו סבר לה כר"ג
קרקע אינה נגזלת וכל
(דף צה.)
אנכסים קאי שאין להם
הגהות הב"ח
בדבר שאינו דומה אע"ג דלא הוו
דתנן טענו חטים והודה שעורים פטור ר"ג
מקום שהיא ברשות בעליה עומדת
ב)
אחריות, ולאו אבית דין
רבי
כמו סוטה: מאיר היא דאמר
(א) גמ' כדאמר רב
(קדושין כו.) שהנכסים שאין
מחייב אכתי הילך הוא אמר רבא עבדא
ועבד כמקרקעי דמי ואינו נגזל
פפא בדלייפו הכא נמי
להן אחריות זוקקין את
עבד הרי הוא כמטלטלין (ה) דמי. וכן
להיותו נקנה לגזלן לשלם דמים הילכך
דקטע לידיה ושדה שחפר בה בורות שיחין
בדלייפו קשיא: (ב) שם
הקרקעות לישבע עליהן,
אקרקעות נמי נשבעין דהא במתני'
אמר רב פפא בדלייפי
משנתחייב לישבע על
כי אזקין ברשותיה דמריה אזקין:
ומערות והא ר"מ איפכא שמעינן ליה דתנן
ג)
המטלטלין זוקקין ומגלגלין
קשיא ליה לרב ששת
עבד ושדה קתני ומטלטלין דנקט
הא לא קשיא. דאיכא לשנויי כדמחליף
גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם
עמהם שבועת קרקע (לעיל
זוקקין. נ"ב לעיל סוף דף
לאפוקי שטרות דמאן דדריש רבוי
ד:). טענו חטים והודה
ד' קא משני הכא עיקר
רבי אבא בר אבוה. אלא הא קשיא
כשעת הגזילה ר"מ אומר בעבדים אומר לו
ומיעוט ורבוי לא ממעט אלא שטרות
שעורים פטור. דבעינן
התם אגב גררא נסבא וכן
ממאי דקסבר רבי מאיר וכו' כדקתני
שתהא הודאה ממין טענת
משני ר"פ הדיינין דף מ'
הרי שלך לפניך הא לא קשיא כדמחליף
כדמוכח בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:)
במתני' וכן ב' שדות וקאמר ישבע:
כפירה, שאם טענו סאה של
ע"ב ולפי זה ה"נ אתי
ומדמינן בסמוך שבועה לגזילה לקנות
רבה בר אבוה ותני רבי מאיר אומר משלם
שפיר: (ג) רש"י ד"ה
חטים והודה לו בשעורים
דלמא. עבדא הוא כמטלטלי דמי
בדלייפי שבגד שלם היה.
פטור (לעיל ה.) אף מדמי
בשינוי דהתם נמי איכא רבוי ומיעוט
כשעת הגזילה וחכ"א אומר לו בעבדים הרי
ונשבעין עליו אבל אקרקע אין
נ"ב עיין בשבועות דף
שעורים, דהא אמר ליה
ורבוי כדאמר בהגוזל בתרא (שם)
שלך לפניך אלא ממאי דסבר ר"מ מקשינן
מג פריך בגמ' אי הכי
תובע לאו שעורין יהבי
נשבעין: לפי שכל הנשבעין שבתורה
ומיהו לענין קנין כסף לא הוי עבדים
אזורה נמי ניתנו ולוקמא
לך ואחולי מחיל גביה
קרקע לעבד מה עבד נשבעין אף קרקע
נשבעין ולא משלמין. מי שתובעין
(ב"ק לה:). רבן גמליאל
בדלייפי כתב רש"י וז"ל
כמטלטלין לר"מ אלא ניקנין בכסף
אותו הוא נשבע להפטר מלשלם ולא
מחייב. דלא בעי הודאה
אזורה נמי ליתני אזורה בת
נשבעין דלמא אעבד הוא דנשבעין אבל
מדנקט גבי פרה מחליף לפי שאין
עשרה אמות יש לי בידך
ממין הטענה (שבועות מ.).
התובע נשבע ליטול דכתיב י) ולקח
אקרקע לא לא ס"ד דתניא המחליף פרה
ד)
ניקנית בכסף וגבי שפחה המוכר
גזל בהמה והזקינה.
והלה אומר אין לך בידי
בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא
אלא בת חמש חייב ולוקמא
דאשתני לגריעותא (ב"ק
בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה
במתני' ובברייתא בסמוך:
א
צה.). בעבדים אומר לו
באיזורה בת חתיכו' הרבה
נשבע (שבועות דף מה.): לאו מכלל
והא
ר"מ איפכא שמעינן ליה.
אומר ברשותי וזה שותק זכה זה אומר איני
הרי שלך לפניך. דעבדא
ולייפי אהדדי בתפירת מחט
כו'. מדקאמרי ליה ולא על הקרקעות
עכ"ל לפירושו זה מתיישב
כמקרקעי דמי וקרקע
וכרבנן לא מצי לאוקמי דהא
יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ב זה אומר
גם כאן דקאמר דטוענו
הדרא בעינה ואינה נגזלת
מכלל דשמעינן דאמר דאקרקעות נמי
תניא בהדיא לקמן אין נשבעין על
ברשותי וזה אומר ברשותי ישבע המוכר
בכסות בת חתיכות הרבה
לקנות לגזלן בשינוי ולהיות
נשבעין: שהן כקרקע. מחוברים (ד):
עבדים ועל קרקעות:
ולייפי אהדדי בתפירת
ברשותו (שם) וברשותיה
שברשותו ילדה לפי שכל הנשבעין שבתורה
ה)ג
מחייב. שבועה: הרי הן כקרקע.
דלמא
מחט דהוה שפיר ממין
דמריה קיימי (שם צו:)
.
אעבדים נשבעין
המחליף פרה בחמור.
הטענה כשהודה לו בכסות
נשבעין ולא משלמין דברי ר"מ וחכ"א אין
ואין נשבעין עליהן: כבצורות דמיין.
אקרקעות לא. וא"ת
ראה לעיל עמוד א. שכל
קטן שאיננו בת חתיכות
נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות
אבל בקרקעות ובצריך לקרקע מודה:
הנשבעין שבתורה. כל
הרבה שחסרו לשם חתיכות
ומנא ליה לחלק כדי להקשות וי"ל
באמצעו וחברו קצותיו
המחוייבין שבועה מן
כעבד דמיא. וחדא מילתא היא ולא
לאו מכלל דר"מ סבר נשבעין ממאי דלמא
דסמיך אמתני' די' גפנים דמייתי
התורה, נשבעין ולא
בתפירת מחט ואיננו ניכר:
תחייביה שבועה: זה אומר איני
כשם קאמרו ליה כי היכי דאודית לן בקרקעות
בסמוך דאין נשבעין על הקרקעות
(ד) ד"ה שהן כקרקע
משלמין. כלומר לא חייבה
מחוברין בקרקע הס"ד:
יודע. אברייתא קא מהדר דהמחליף
תורה שבועה לישבע וליטול,
לר"מ ועל עבדים נשבעין כמו שתירץ
אודי לן נמי בעבדים תדע דתנן ר"מ אומר
ו)
(ה) תוס' ד"ה ר' מאיר
אלא הנתבע ישבע לתובע
פרה בחמור: דקטעה לידה. דשפחה
וכדאיתא בברייתא דמייתי בסמוך
יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע ואין
וכו' כמטלטלין וכן כצ"ל
ולא ישלם
(שבועות מד:)
דלאו הילך הוא וממין הטענה הוא
ותיבת דמי נמחק:
מי שתובעים אותו ישבע
וא"ת ואי ר"מ דריש ברבוי ומיעוט
חכמים מודים לו כיצד י' גפנים טעונות
ויפטר, דכתיב ולקח בעליו
דשפחה וולדה חד גופא הוא טעין ליה
א"כ
אקרקע נמי נשבעין ואי דריש
ולא ישלם, מי שעליו לשלם
מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש ר"מ
וזה הודה במקצת ור"מ אית ליה
כללי ופרטי אעבדים נמי אין נשבעין
הוא נשבע, ולא נשבע
מחייב וחכ"א כל המחובר לקרקע הרי הוא
נשבעין על העבדים: מתני' המוכר
ד
התובע ויטול (ב"ק צו:
וי"ל דדריש רבוי ומיעוט ואית ליה
וכעי"ז שם קו. וכתובות פז:).
כקרקע וא"ר יוסי בר חנינא ז)ענבים העומדות
זיתיו לעצים. שיקוץ אותן לשריפה
שום מיעוט דמוקי לה למעוטי
יש דברים שהן כקרקע.
ליבצר איכא בינייהו דמר סבר כבצורות
ושהה אותן בקרקע: ועשו. זיתים רעים
מחוברין לקרקע, ואינן
קרקעות ולא עבדים דמאן דדריש
ה
כקרקע. דקי"ל אין נשבעין
דמיין ומר סבר לאו כבצורות דמיין אלא
שאין בסאה שבהן רביעית שמן: הרי
רבוי ומיעוט צריך שני מיעוטין
על הקרקעות ועל גפנים
גמ'
אלו וכו'. טעמא מפרש בגמ':
למעוטי קרקעות ועבדים דלא סגי
לעולם כדרבי הושעיא ודקשיא לך זוקקין
הללו נשבעין בהודאת מקצת
הטענה (גיטין לט. וכעי"ז
חוץ
בחד מיעוטא אע"ג דעבדים הוקשו
איצטריך סד"א כסות עבד כעבד דמי עומרי
סנהדרין טו. ושבועות מב:).
לקרקעות כדאמר במרובה (ב"ק דף
י' גפנים טעונות מסרתי
שדה כשדה דמי קמ"ל: זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו:
סב: ושם) : ואמר ר' יוסי בר'
לך. לשמור בקרקעי (גיטין
כ)
הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין אימא סיפא זה
לט.). ר' מאיר מחייב.
חנינא בענבים כו'. בלא ר' יוסי יש
לישבע על השאר, שהודה
אומר ברשותי וזה אומר ברשותי ישבע המוכר שברשותו ילדה ח) ולרבה בר
להוכיח דאין נשבעין על הקרקעות
מקצת הטענה, אע"ג דאין
רב הונא דאמר אין אמר סומכוס אפילו ברי וברי אמאי ישבע מוכר יחלוקו
נשבעין על הקרקעות,
מדקתני ואינן כקרקע ואע"ג דפליגי
כדילפינן בשבועת הדיינים
מיבעיא מודה סומכוס היכא דאיכא שבועה דאורייתא ודקטעה לידה כדרבא:
הכא לענין שבת מודו כולי עלמא
(מב.) הכא כיון דאין צריכין
מתני' המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי אלו של בעל
דלאו כבצורות דמיין והתולש חייב
לקרקע דעומדות ליבצר הן,
ו
כדמוקי ר' יוסי בר חנינא
ולענין ב"ח מודו רבנן דכבצורות
הזיתים עשו רביעית לסאה זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו
לפלוגתייהו, כבצורות דמיין
דמיין מדפריך בפ' נערה שנתפתתה
ונשבעין (סנהדרין טו.).
ז שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חבירו זה אומר זיתי גדלו וזה אומר
אמר סומכוס אפילו
ארצי גדלה יחלוקו: גמ' ה"ד אי דאמר ליה קוץ לאלתר אפילו פחות
(כתובות דף נא. ושם ד"ה סוף) כל העומד
ח
ברי וברי. דשניהם טוענים
לגזוז כגזוז דמי ומיהו ר"ח פי' דהתם
טענת ברי, ואפילו היכי
מרביעית נמי לבעל הקרקע אי דאמר ליה כל אימת דבעית קוץ ט אפילו
פריך מכח דקי"ל בהכונס (ב"ק דף נט:
דנתבע טוען ברי לי שאיני
רביעית נמי לבעל זיתים לא
צריכא דאמר ליה סתמא
פחות מרביעית
חייב ואפילו הכי כיון דלבי
י
ושם ד"ה ופסק) כרבן שמעון דאמר אכלה
דינא מספקא מאן קאמר
לא קפדי אינשי
רביעית קפדי
אינשי
א"ר
שמעון ט) בן פזי
ורביעית שאמרו
פירות גמורים משלם פירות גמורים:
קושטא חולקין (ב"ק לה:).
חוץ
שנעקרו