קא: השואל
את הפרה פרק שמיני בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשדה אין שומעין לו. אע"ג דכבר אשמועינן לעיל ר' יוחנן
בבית. היורד לתוך חורבה ובנאה שלא ברשות: בשדה. היורד לתוך
ע א מיי' פ"י מהלכות
א) [ר"ה ז: ע"ש], ב) [צ"ל
גופיה דטעמא דברייתא דאם אמר אני נוטל זיתיי אין שדה ונטעה שלא ברשות ואמר נטיעותי אני נוטל: משום כחשא
תנן יעב"ץ], ג) שבועות
גזלה ואבדה הלכה ט:
מא., ד) [גיטין מ.],
ב [מיי' שם טוש"ע ח"מ
דארעא. שכבר הכחישו הנטיעות את השדה שינקו ממנה: איכא
שומעין לו משום ישוב ארץ ישראל איצטריך לאשמועינן למ"ד הכא
ה) [ב"ק פה. וש"נ], ו) ע"ז
סי' שעה סעי' ב]:
בינייהו חוצה לארץ. למ"ד
משום כחשא דארעא דאפילו בחוצה לארץ אין שומעין לו אבל לעיל
משום כחשא דארעא ממונא אפסדיה
עא ג מיי' פ"ו מהלכות
כא. פסחים ד., ז) [בפרש"י
דוקא בארץ ישראל אין שומעין לו
ואפילו בחוצה לארץ נמי אין שומעין
שכירות הלכה ז סמג
שברי"ף איתא על פתח וכן
בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו
העתיק התוי"ט], ח) פי'
א
א
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
לו: מתני' אינו יכול להוציאו
משום דכחשא דארעא לא עשה
אשכול. רש"ל, ט) [לקמן
שיב סעיף ה:
בשדה מ"ט משום ישוב א"י איכא דאמרי
וכו'. בגמ' מפרש לה לכולהו:
בידים אלא ממילא ע"י שטיפת הנהר
עב ד ה מיי' שם ועיין
קב.], י) [יומא יא:],
משום כחשא דארעא מאי בינייהו איכא
כ) [דברים ו], ל) [שבת כב.
במ"מ טוש"ע שם
ובכרכין. שהן מקום השווקים שהכל
נעשה ולמאן דאמר הכא נמי משום
❖
בינייהו חוצה לארץ: מתני' המשכיר בית
וע"ש בתוס' ד"ה רב אמר],
סעיף ו:
ישוב ארץ ישראל איצטריך לאשמועינן
נמשכים שם לגור שם והבתים אין
ב
עג ו מיי' שם טוש"ע שם
מצויין לשכור: ובחנויות. שחנווני
שלא תאמר
אפילו בחוצה לארץ אין
לחבירו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו
סעיף ה ו:
עד ז מיי' שם הלכה ח
שומעין לו משום כחשא דארעא:
מקיף הקפות למכירין ושוהין מלשלם
מן החג ועד הפסח בימות החמה שלשים
הגהות הב"ח
(שייך לקמן) לא יטלנה ויצא.
טוש"ע שם סעיף ז:
לו ימים רבים וכשמביאין לו מעותיו
עה ח מיי' שם הלכה ז
יום ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות
(א) גמ' לגלימא הוא
ג
❖
אף על גב דאמר
באין ז) ע"י פתח החנות שהקיפו שם
לא צריכא:
טוש"ע שם סעיף ו:
הגשמים שנים עשר חדש ובחנויות אחד
ד
עו ט מיי' שם הלכה ט
ל) שמואל דמטילין מבגד לבגד גבי
ואם הלך למקום אחר אינן יודעין
עיירות ואחד כרכים שנים עשר חדש רשב"ג
טוש"ע שם סעיף ט:
מזוזה אסור לפי שהמזיקין באין בבית
אנה ימצאוהו אין יכול להוציאו כל
עז י מיי' שם טוש"ע שם
הגהות הגר"א
אומר חנות של נחתומים ושל צבעים שלש
י"ב חדש: חנות של נחתומין. מוכרי
שאין בו מזוזה וכשנוטלה כאילו
סעיף יא:
שנים: גמ' מ"ש ימות הגשמים דכי אגר
עח כ מיי' שם הלכה יא
[א] רש"י ד"ה לא עדיפת
ככרות: ושל צבעים שלש שנים.
מזיק אותן שידורו בבית:
א)
טוש"ע שם סעיף יג:
מינאי הואיל והגיע. נ"ב
בגובתא איניש ביתא בימות הגשמים אגר לכולהו
ובגמ' מפרש מפני שהקיפן מרובה
עט ל מיי' שם הלכה י
דוקא הגיע (וע"ל ק"ב ב'
גמ'
❖
לזמן ארוך: מאי שנא ימות
תוס' ד"ה בחזקת ומש"ש):
טוש"ע שם סעיף יב:
ימות הגשמים ימות החמה נמי דכי אגר איניש ביתא לכולהו ימות החמה
פ מ נ מיי' שם פ"ז הלכה
הגשמים וכו'. קס"ד האי בימות
אגר אלא בימות הגשמים היינו טעמא דלא שכיח ביתא למיגר אימא סיפא
ז סמג שם טוש"ע ח"מ
הגשמים לימי הגשמים קאמר שפירש
סי' שיט:
בכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש ואילו מלו
מוסף רש"י
פא ס טוש"ע ח"מ סי'
לו השכר לי ביתך לימות הגשמים:
ליה יומי שכירות בימות הגשמים מפיק ליה ואמאי הא לא שכיח ביתא למיגר
לנקטיה בכובסיה
שיב סעיף ו בהג"ה
בימות החמה נמי לכולהו ימות החמה
דלשבקיה לגלימא.
ועי' במ"מ פ"ו שם הלכה
אמר רב יהודה להודיע קתני ה וה"ק המשכיר בית לחבירו סתם אין יכול
אגר. דהא לימות החמה קאמר ליה:
ז:
אוחזו בביציו התלויים בו
להוציאו בימות הגשמים מחג ועד הפסח אלא א"כ הודיעו שלשים יום
פב ע מיי' שם פ"ו הלכה
עד שיתן לו טלית שעליו,
אלא בימות הגשמים היינו טעמא
ג סמג שם טוש"ע
כל דבר התלוי במחובר קרי
מעיקרא תניא נמי הכי כשאמרו שלשים וכשאמרו שנים עשר חדש לא
משום דלא שכיח ביתא. ובשוכר
שם סי' שיד סעיף א:
ליה כובסא, כדאמר (מכות
סתם קאמר. ואשמועינן דהשוכר סתם
פג פ מיי' שם הלכה ה
אמרו אלא להודיעו וכשם שמשכיר צריך להודיע כך שוכר צריך להודיע
כ.) אזול גרמא ומחיה
ו
ועי' בהשגות ובמגיד
לכובסא ואתר תמרי, באלו
שלא פירש זמן הוי שכירות שלשים
דאמר ליה אי אודעתן הוה טרחנא ומותיבנא ביה איניש מעליא אמר רב
משנה וסמג שם טוש"ע
הן הגולין (שבועות מא.).
יום הלכך בימות החמה דשכיח ביתא
אסי אם נכנס יום אחד בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח
מזוזה חובת הדר היא.
ח"מ סי' שיג סעיף ג:
ז
פד צ טוש"ע שם סעיף
אם בא להוציאו לסוף שלשים מוציא
לפי שהיא משמרתו וכתיב
והא אנן שלשים יום קאמר הכי קאמר אם נכנס יום אחד בימות הגשמים
ב)
ד:
ביתך ביאתך, נכנס ויוצא
ובימות הגשמים דלא שכיח ביתא
פה ק מיי' שם הלכה ג
מהני שלשים יום אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח אמר רב הונא ואם
בה (פסחים ד.) ולא חובת
אע"ג דלא אגרי אלא ל' יום אינו
סמג שם טוש"ע
הבית, דכתיב ביתך, דרך
בא לרבות בדמיה מרבה א"ל רב נחמן האי לנקטיה בכובסיה דלשבקיה
ג)
יכול להוציאו מן החג ועד הפסח
ח"מ סי' שיד סעיף א:
ביאתך, אלמא למי שנכנס
פו ר מיי' שם טוש"ע שם
ויוצא לתוכה אזהר רחמנא
לגלימא (א) לא צריכא דאייקור בתי: פשיטא נפל ליה ביתא א"ל לא עדיפת
וחייב ליתן לו בכל חדש כשכר חדש
ח
ט
סעיף ב:
(ע"ז כא.).
מינאי זבניה או אורתיה או יהביה במתנה א"ל לא עדיפת מגברא דאתית
הראשון: אימא סיפא ובכרכין הוי
פז ש מיי' פ"ה מהלכות
י
סתם שכירות י"ב חדש. ואי מלו
תפילין הלכה יא סמג
מיניה כלליה לבריה כ חזינן אי הוה אפשר לאודועיה איבעי ליה לאודועיה
עשין נג טוש"ע י"ד סי'
ליה הנך י"ב חדש בימות הגשמים
ואי לא א"ל לא עדיפת מינאי ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא לא אשכח
ל
רצא סעיף ב [רב אלפס
וכו': להודיע קתני. הנך שלשים
כאן ובהל' מזוזה דף עא]:
דוכתא לאותוביה אמר לה לההיא איתתא אית לך דוכתא לאוגרי אמרה ליה
וי"ב חדש דקתני במתניתין להודיע
לא אזל קדשה יהבה ליה דוכתא לעייליה אזל לביתיה כתב לה גיטא
קאמר. המשכיר בית לחבירו כלו ימי
שדר לה אזלא איהי אגרא שקולאי מיניה וביה אפיקתיה ואותביה בשבילא
השכירות בימות הגשמים אינו יכול
מ אמר רב הונא בריה דרב יהושע ד) כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישוב
להוציאו משום דלא שכיחי בתי
בראשו לא מיבעיא חצר דלא קיימא לאגרא אלא אפילו חצר דקיימא לאגרא
אא"כ הודיעו בימות החמה שלשים יום
שלא ירחיב לו הזמן משיכלה זמנו
אמרה ליה לכ"ע ניחא לי לאוגורי ולך לא ניחא לי דדמית עלי כי אריא
ה)
והיינו מט"ו באלול צריך להודיעו
ארבא: רשב"ג אומר של נחתומים ושל צבעין שלש שנים: תנא מפני
נ
שהקיפן מרובה: מתני' המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת בנגר
שלשים יום קודם החג וממילא שמעינן
ס
אם כלו לו ימי שכירותו בימות החמה
ובמנעול ובכל דבר שמעשה אומן אבל דבר שאינו מעשה אומן השוכר
אינו יכול להוציאו עד שלשים יום
עושהו ע הזבל של בעל הבית ואין לשוכר אלא פ היוצא מן התנור ומן הכירים
משהודיעו ואם בא להוציאו בזמנו
בלבד: גמ' תנו רבנן צ המשכיר בית לחבירו משכיר חייב להעמיד לו
צריך להודיעו שלשים יום קודם הזמן.
דלתות לפתוח לו חלונות לחזק לו תקרה לסמוך לו קורה ק ושוכר חייב
ובכרכים צריך להודיעו י"ב חדש
לעשות לו סולם לעשות לו מעקה לעשות לו מרזב ולהטיח את גגו בעו
קודם יציאתו ואם לא הודיעו לא יצא
אלא נותן לו כמשפט הראשון: אם
מיניה מרב ששת מזוזה על מי מזוזה ו) האמר רב משרשיא ר מזוזה חובת
בא. בעל הבית להרבות לו בדמי
הדר היא אלא מקום מזוזה על מי אמר להו רב ששת תניתוה דבר שאין
השכר מרבה משיגיע זמנו ואפילו לא
מעשה אומן השוכר עושהו והאי נמי לאו מעשה אומן הוא אפשר הוא
הודיעו: האי נקטיה בכובסיה
בגובתא
דלישבקיה לגלימיה הוא. הרי הוא
כאוחזו בביצים שלו עד שמניח לו טליתו כלומר כיון שמעלה על דמיו אין לך מוציא גדול מזה. כובסיה על שם שתלויים כדאמרינן (שבת
דף סז.) כמאן תלינן כובסי בדקלא ח) תלאי של תמרים: דאייקור בתי. שהפסדו ניכר: נפל ליה ביתיה. למשכיר: אמר ליה.
לשוכר: לא עדיפת מינאי. הואיל [א] והגיע זמנו מוציאו וא"ל הלא אינך בא עלי אלא מחמת שלא הודעתיך ואתה אינך מוצא בית
לשכור אף אני לא היה לי להודיעך שלא ידעתי שיפול ביתי ואני איני מוצא בית לשכור ולא טוב שתדור אתה בפנים ואני בחוץ:
זבניה. לאחר האי משכיר או אורתיה או יהביה במתנה: אמר לו. שוכר לזה שקנאה: לא עדיפת מגברא דאתית מיניה. מי שמכרה
לך כשם שהוא לא היה יכול להוציאני אף אתה אין כחך יותר ממנו: כלליה לבריה. השיא את בנו וצריך לו לבית חתנות: מיניה
וביה. מן היין עצמו: כי אריא ארבא. כאריה אורב: מתני' ובנגר. שנועלין בו את הדלת ותוחבין אותו בקורת האיסקופה: הזבל
של בעל הבית. משכיר. ובגמרא ט) מפרש לה: היוצא מן התנור. אפר הוא נעשה זבל: גמ' לחזק לו תקרה. אם התליעו הנסרין: לסמוך
לו קורה. אם נשברה אחת מהן: מרזב. כל גגותיהן טחין בטיט ומשופעין מן ארבע צדיהן וסומכין נסרים לכותל אצל הגג להרחיק
הדיוט מחזירה: חובת הדר היא. דדרשינן י) מנחות (דף לד.) ביתך כ) דרך ביאתך למי שנכנס ויוצא
המים מן הכותל וכשנפלה אחת מהן
מקום מזוזה. העץ
לה
זה הדר
בה:
שהדלת
שוקף
עליו ואף הוא
קרוי מזוזה ואם אבן הוא
צריך לנקוב בו סדק להניחה בתוכה:
בגובתא