שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חצר משום יד אתרבאי. ולכך כי הוי דומיא דיד דהיינו כשהוא
גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לו לאדם שלא בפניו. ושלא מדעתו
צו א ב מיי' פ"ה מהל'
א) [קדושין כג. וש"נ],
(ג) דאנן סהדי דניחא ליה שתהא שלוחו הלכך כי ליתיה בצד חצרו
בצד חצרו קונה אפילו בע"כ או אפילו קטנה י)בידה וכשאינה
ב) לקמן קב., ג) [זבחים
גירושין הלכה ב ופ"ד
כה:], ד) גיטין נט: שבועות
מהל' זכייה ומתנה הל' ב
דליכא לדמויי לידה דאינה סמוכה לה תיפוק לה זכייתה משליחותה כי
סמוכה לחצרה דלא הוי דומיא דיד לא תימא כי היכי דאין לו
מא., ה) [גיטין סא.],
[רב אלפס כאן ובגיטין
היכי דשלוחו זוכה לו שלא בפניו חצרו נמי זוכה לו שלא בפניו. ומיהו
דין יד הכי נמי אין לו דין שליחות אלא לא גרע משליחות [ב] ובמידי
ו) ס"א חצר המשתמרת.
פ"ח דף קפד.]:
צז ג טוש"ע ח"מ סי'
רש"ל ורש"א, ז) [ע"ב],
גבי מציאה כי ליתיה גבה דלא נפקא
דזכות כמו מתנה קנה ואפילו אינו
ח) [שם], ט) [דף מז. ודף
רמג סעיף כד:
זכייתה משום יד ליכא לרבויי משליחות
עומד בצד חצרו ואפילו אינה
חצר איתרבאי משום יד ולא גרעה משליחות
❖
צח ד מיי' פי"ז מהל'
צו.], י) צ"ל כידה, כ) רש"ל,
דגבי שליחות איכא דעת השולח או
משתמרת ובמציאה דאין דעת אחרת
גבי גט דחוב הוא לה אין חבין לאדם אלא
גזילה ואבידה הל' יג
א)א
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
דעת שליח אבל חצר ליכא לא דעת
מקנה אותה בעינן משתמרת ובגט
בפניו גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לאדם
ב
סימן ער סעיף ב:
הגהות הב"ח
שולח ולא דעת שליח הלכך בעינן
דחוב הוא לה אפילו במשתמרת
צט ה מיי' שם ופי"ב
שלא בפניו גופא ראה אותן רצין אחר
דעת אחרת מקנה אותו: זרק
אינה מתגרשת דלא עדיפא משליחות
ו)
(א) גמ' אית ליה זכייה
מהל' אישות הל' ג
המציאה וכו' אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן דאין חבין לאדם שלא בפניו:
לנפשיה מדאורייתא כי
ופכ"א שם הל' א סמג שם
ארנקי. והפקירו לכל הקודם: שאין
קא מלקט: (ב) שם
וסי' מח טוש"ע שם
ויצא
והוא שרץ אחריהן ומגיען בעי רבי ירמיה
בפתח אחר. ל"ג ואפקריה
סופו לנוח. בתוך האויר: כמונח
ואבוה עשיר: (ג) רש"י
וטוש"ע אה"ע סי' סט
במתנה היאך קבלה מיניה ר' אבא בר כהנא
דמי. וקנאו בעל הבית הראשון או לאו
דהא חשיב ליה דעת אחרת
[א]
ד"ה גבי מתנה וכו' דאנן
סעיף ג וסי' פד:
ק ו מיי' פי"ז מהלכות
סהדי דניחא. נ"ב אע"ג
אע"פ שרץ אחריהן ואין מגיען בעי רבא זרק
כמונח דמי. להכי בעי אויר שאין
מקנה אותו דמייתי ראיה ממתנה ואי
ב)ג
דקי"ל בב"ב דף יג ע"ב
גזילה ואבידה הל' יג
סופו לנוח בתוך הבית כמונח דמי
אפקריה אם כן מיד כשיצא הארנקי
ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו ג) אויר
ודף קלח ע"א דשונא
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
דאילו אויר שהיה סופו לנוח בתוך
מידו היה הפקר ובשעת זכייה ליכא
מתנות יחיה היינו היכא
סי' ער סעיף ב וטוש"ע
שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא אמר ליה
שמעצמו אומר זה אבל
אה"ע סי' פד:
הבית פשיטא לן דאפילו קדם איש
דעת אחרת אלא ל"ג ואפקריה
רב פפא לרבא ואמרי לה רב אדא בר מתנה
קא ז מיי' פ"ד מהל'
מסתמא אמרי' דניחא ליה
אחר וקלטה בתוך האויר לא קנה
ולעולם היא שלו עד שיזכה בה אחר:
❖
ליקח במתנה וק"ל:
מתנות עניים הל'
לרבא ואמרי לה רבינא לרבא לאו היינו
ואמר שמואל הלכה כרבי יוסי.
דמשנכנס לאויר קנאו בעל הבית
יא:
קב ח מיי' פי"ז מהל'
מתניתין ראה אותן רצין אחר המציאה ואמר
דתנן במסכת גיטין (דף עט.) היתה
תימה דבפ' כל הגט (גיטין
גזילה ואבידה הל' יב
רבי ירמיה אמר רבי יוחנן והוא שרץ אחריהן
גליון הש"ס
עומדת בראש הגג וזרק לה גט כיון
דף ל. ושם ד"ה כיחידאה) לא בעי
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
ומגיען ובעי רבי ירמיה במתנה היאך וקבלה
תוס' ד"ה ואמר וכו'
שנכנס לאויר הגג הרי זו מגורשת
שמואל לאוקמי מתניתין דהמלוה
סימן ער סעיף א:
קג ט מיי' פ"ד מהלכות
והכא פסיק הלכה
הוא למעלה והיא למטה כיון שיצא
מעות את הכהן ואת הלוי כ)[להיות
מיניה רבי אבא בר כהנא במתנה אף על פי
❖
כמותו. עיין גיטין יג ע"א
מתנות עניים הל' יג:
מרשות הגג נמחק או נשרף הרי זו
מפריש עליהן מחלקן] כרבי יוסי
❖
שרץ אחריהן ואין מגיען אמר ליה מתגלגל
תוס' ד"ה והא:
מגורשת: ואינו מגיען. אלמא
דכיחידאה לא מוקמינן $והכא פסיק
קאמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי:
רבינו חננאל
מתגלגלים ויוצאין הן ואין סופן לנוח
הלכה כמותו וי"ל דדוקא הכא גבי
מתני' ד מציאת בנו ובתו הקטנים מציאת
הגהות הגר"א
וקאמר דקנה ליה שדהו:
לקט פסיק כוותיה מהאי טעמא
ופריק רב אשי חצר
עבדו ושפחתו הכנענים מציאת אשתו הרי
מתני' מציאת בנו ובתו הקטנים
ה
[א] גמ' במתנה היאך
איתרבי משום יד ולא
דמסתמא עניים גופייהו ניחא להו
קבלה כו'. נ"ב פי'
גרעה משליחות גבי גט
אלו שלו ו מציאת בנו ובתו הגדולים מציאת
כו'. בנו קטן בגמרא מפרש מ"ט.
כו' והא דאוקמי בפרק כל הגט (שם)
הרמב"ם דוקא כה"ג אבל
דחוב הוא לה אינה
עבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו
בתו הקטנה בכתובות (דף מו:) ילפינן
כרבי יוסי היינו רבי יוסי דפ' הלוקח
בסיפא צבי רץ לא וצ"ע
מגורשת אם זרק לה
(ועי' מ"ש רבינו בח"מ
גיטה בעלה בחצירה אא"כ
שגירשה אע"פ שלא נתן כתובה הרי אלו
לה מקראי דקטנה ואף נערה כל
עובר פרתו (בכורות דף יח. ושם ד"ה עשו)
סי' רס"ח ס"ק י"ב):
עומדת בצד חצירה כדתנן
גמ'
שבח נעוריה לאביה: מציאת עבדו
דאמר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן
שלהן: אמר שמואל מפני מה אמרו
[ב] תוס' ד"ה חצר ובמידי
אין חבין לאדם אלא
ושפחתו הכנענים שלו. שהרי גופו
המתנות ומפרש טעמא בגמ' משום
דזכות כו'. נ"ב כרב
בפניו. אבל מתנה דזכות
מציאת קטן לאביו שבשעה שמוצאה מריצה
פפא ורמב"ם פסק כההוא
הוא לו אע"פ שאינו עומד
קנוי לו עולמית כדכתיב (ויקרא כה)
דעשו את שאינו זוכה כזוכה דהוי
❖
אצל אביו ואינו מאחר בידו למימרא דסבר
מרבנן:
בצד שדהו קנה כדתנן זכין
והתנחלתם וגו': מציאת אשתו. רבנן
דומיא דהמלוה מעות דהוו חליפין
לאדם שלא בפניו. ואסקי'
שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשיה מדאורייתא
תקינו ליה משום איבה : מציאת
ביד כהן דהיינו מעות ועשו כאילו זכה
ז)
צבי שבור וכיוצא בו אם
והתניא השוכר את הפועל ילקט בנו אחריו
רץ אחריהן ומגיען ואמר
עבדו ושפחתו העברים. בגמ' ח) פריך
במעשר עצמו והא דקרי ליה יחידאה
מוסף רש"י
זכתה לי שדי זכתה לו
למחצה לשליש ולרביע לא ילקט בנו אחריו
לא יהא אלא פועל דאמרינן לעיל
אע"ג דבבכורות לא פליג אלא ר"מ
אין חבין לאדם אלא
שדהו והוא שעומד בצד
רבי יוסי אומר בין כך ובין כך ילקט בנו
בפניו. אין אדם יכול
(דף י.) מציאתו לבעל הבית:
מ"מ רבנן דפליגי עליה הכא גבי לקט
שדהו. ואם היו תרבות
ז
ליעשות שלוחו שלא מדעתו
והקנה לו אחד במתנה
גמ' מפני מה אמרו מציאת קטן
כ"ש דפליגי עליה התם גבי מתנות:
ואשתו אחריו ואמר שמואל הלכה כרבי יוסי
לדבר שהוא חובה או
אע"פ אם ירוץ אחריהן אין
אי
לאביו. בשלמא בתו ואשתו טעמא
אמרת בשלמא דאורייתא. תימה
הפסד (קדושין כג.) דאין
אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכייה
יכול להגיעם כיון שעברו
אדם נעשה שליח לחבירו
בתוך שדהו קנאם הואיל
מנ"ל דלר' יוסי קטן זוכה מן
מפרש להו במקומן בכתובות אלא בנו
ט)
לנפשיה (א) כי קא מלקט לנפשיה קא מלקט
שלא מדעתו להפסידו,
ומתגלגלין וקי"ל מתגלגל
טעמא מאי: מריצה אצל אביו. הלכך
התורה וכן בסמוך דפריך וסבר רבי
כמונח דמי: מתני' מציאת
אבל להרויחו אנן סהדי
ואבוה מיניה קא זכי אלא אי אמרת קטן לית
כשמגביה לצורך אביו הגביהה: ילקט
יוסי מציאת קטן דאורייתא ומנ"ל
דניחא ליה, לפיכך זכין
בנו ובתו הקטנים הרי הם
ליה זכייה לנפשיה כי קא מלקט לאביו קא
ואין חבין (חולין פג.) דבר
שלו. אמר שמואל מפני
בנו אחריו. מותר לבנו של פועל
ודלמא אינה אלא מדרבנן ואביו לא
שהוא לרעתו קרוי חובה
מה אמרו מציאת קטן
מלקט (ב) אבוה עשיר הוא אמאי אשתו ובנו
אם עני הוא ללקוט אחר אביו את
זכה מיניה כלל ולהכי מלקט אחריו
(כתובות י:) דבר שהוא
לאביו שבשעה שמוצאה
מלקט אחריו שמואל טעמא דתנא דידן
לקט הנושר. אבל אם קבל הפועל את
וי"ל דמסתמא לא פליג ר' יוסי אכמה
חוב לו שאינו חפץ בו
מריצה אצל אביו ואינה
(סוטה כה.). גזל גמור
מאחרה בידו. למימרא
קאמר וליה לא סבירא ליה וסבר רבי יוסי
השדה למחצה לשליש ולרביע עשיר
משניות דפרקין ודפרק חלון (עירובין
מדבריהן. אפילו לר' יוסי
דסבר שמואל דקטן לית
הוא והרי הוא כבעל הבית בשדה
דף עט: ושם) ודמסכת מעשר שני (פ"ד
קטן אית ליה זכייה מדאורייתא והתנן
לאו גזל דאורייתא הוא
ד)
ליה זכייה לנפשיה והתניא
זה ולא ילקט בנו אחריו לפי שלקט
מ"ד) דמייתי בפרק התקבל (גיטין דף
(גיטין סא.). נפקא מינה.
פועל ילקט בנו אחריו
מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן משום
ח
מדר' יוסי, להוציאה
למחצה לשליש ולרביע
בנו לאביו: בין כך ובין כך כו'. דאם
סה. ושם) דלכולהו משניות יד בן כיד
גזל מפני דרכי שלום רבי יוסי אומר גזל
בדיינין. דלרבנן לא נפיק
לא ילקט בנו אחריו. פי'
האב עשיר הבן עני וזוכה לעצמו:
אביו וא"ת ונימא לעולם זכי לנפשיה
בדיינים ומיהו לר' יוסי גזל
כיון שיש לו חלק בתבואת
גמור ואמר רב חסדא ה) גזל גמור מדבריהן
טעמא דתנא דידן קאמר. מפני מה
מעליא לא הוי ליפסל לעדות
מדרבנן ובתר הכי זכי אבוה מיניה
השדה אפי' א) הוה ליה
נפקא מינה להוציאו בדיינין אלא אמר אביי
ולעבור עליו בלאו (שם).
עשיר. ותנן מי שיש לו
אמרו מציאת קטן לאביו: וליה לא
משום איבה ומשום הכי מלקט וי"ל
מאתים זוז הרי זה לא
עשאוה כמי שהלכו בה נמושות דעניים
ס"ל. דמציאת קטן לאביו: מדבריהם.
דמדרבנן אין סברא שיתקנו שתי
יטול לקט שכחה ופאה
גופייהו מסחי דעתייהו סברי בריה דהיאך
מפני דרכי שלום: ונפקא מינה. מדר'
זכיות שיזכה הבן קודם ואח"כ יזכה
ומעשר כו'. ר' יוסי אומר
בין כך ובין כך אשתו
יוסי הא אתא לאשמועינן דהחמירו
האב ממנו אלא אי מדרבנן הוא בשעת
מלקטי ליה א"ל רב אדא בר מתנה לאביי
ובניו מלקטין אחריו. ואמר
חכמים בתקנתן כגזל גמור להוציאו
זכיית הבן בא לו זכיית האב משום
ט וכי מותר לאדם להרביץ ארי בתוך שדהו
שמואל הלכה כר' יוסי
ואי אמרת לאביו הוא
בדיינין וכיון דמדאורייתא לית ליה
דבשעת הגבהה לוקחה להריצה
כדי שיראו עניים ויברחו אלא אמר רבא
זוכה אביו עשיר הוא.
זכייה נמצא אביו גוזל את העניים:
לאביו אלא ודאי זכה לנפשיה
ודחי' שמואל טעמיה
עשו
אלא אמר אביי. רבי יוסי נמי כתנא
מדאורייתא ואבוה זכה מיניה משום
דתנא דידן קאמר וליה
איבה שסמוך על שלחנו: ואבוה עשיר הוא. לאו דוקא עשיר
לא ס"ל. ושקלינו וטרינו
דידן ס"ל דקטן לית ליה זכייה וגבי לקט היינו טעם דכיון דיש לו
לאוקומא דר' יוסי סבר
לפועל זה בנים ואשה עניים עצמן מייאשי מלקט שלה לפיכך עשאוה
אלא כלומר כיון שיש לו חלק בשדה חייב בלקט כדדרשינן לר"א פ"ק
אית ליה זכיי' לנפשי' ולא
כשדה שהלכו בו הנמושות דתנן (פיאה פ"ח מ"א) מאימתי כל אדם
דגיטין (דף יב. ושם) לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו ולרבנן נמי
איתוקמא אלא מדרבנן
או נפקא להו מקרא אחרינא או תרתי ש"מ: שמואל טעמא
אית ליה זכייה לנפשיה.
מותרין בלקט משילכו בו הנמושות לקוטי בתר לקוטי דמההיא
דתנא דידן קאמר. וא"ת אמאי לא אוקמה בטעמא דידיה דסבר
שעתא מסחו עניים דעתייהו מיניה והכא נמי מסחו דעתייהו כו':
א) אולי צ"ל ואפילו עני הוה
שמואל דזכי לנפשיה מדאורייתא ומדרבנן אבוה זכי מיניה משום
עשו
ליה כעשיר.
איבה וכרבי יוסי וי"ל דקטן דקתני במתני' משמע ליה בקטן ממש ואע"פ שאינו סמוך על שלחנו ואילו היה זוכה לעצמו מן התורה לא היה להם
לתקן שיזכה אביו כיון דליכא איבה שהרי אינו סמוך על שולחנו אלא ודאי לא זכי לנפשיה כלל אלא לאביו שבשעת הגבהה מגביה לצורך אביו:
רבי