המקבל שדה מחבירו פרק
תשיעי בבא מציעא קד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאפשר לאתויי בדוולא. וא"ת אפילו לא אפשר נמי אמאי
משכחת לה בין בחכירות ובין בקבלנות. בכולן יש לומר לקצור
ט א עיין בטור ש"ע ח"מ
א) ב"ב ז., ב) לעיל עג:
יקצור לעקור יעקור דכל מה שיש לו לטעון בקבלנות יש לו לטעון
מנכין לו דכיון דלא יבש נהרא רבה תו לא הוי מכת
[לקמן קט.], ג) [תוספתא
סי' שכא סעיף א
דכתובות פ"ד], ד) נדרים
בהג"ה:
בחכירות. וגבי יבש המעיין אם אמר חכור לי שדה [בית] שלחין זו
מדינה וי"ל דנקט האי טעמא לאשמועינן דאפילו יבשו נמי שאר
י ב מיי' פכ"ח מהל'
לה: נזיר כד. נגעים
כי היכי דבחכירות כי יבש המעיין מנכה לו הכי נמי בקבלנות אם
יאורי שדות אחרים דהשתא הוי מכת מדינה אפילו הכי אינו מנכה
פי"ד [מי"ב], ה) [סיומא
מכירה הלכה יד סמג
קבלה בשליש ולמחצה הכל לפי מה
לו כיון דאפשר לאתויי בדוולא מנהרא
דמילתא שכך כותב לה
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
וכו' ליתא במשנה לכך
ריח סעיף יז:
שנפסד: מכאן ואילך כו'. כל אחת
רבה דדוקא באכלה חגב או נשדפה
איבעי לך לאתויי בדוולא אמר רב פפא הני
א
יא ג ד מיי' שם טוש"ע
שפיר גרסינן דתניא והיא
אפרשנה במקומה: שמא בעלמא.
שאין יכול לתקן הקלקול ע"י שום
תרתי מתניתא קמייתא משכחת לה בין
שם סעיף יח:
תוס' בכתובות פ"ד ע"ש],
יב ה ו מיי' פ"ח מהל'
ו) [עי' תוס' יבמות קיז.
טורח מנכה לו אי נמי יש לומר דודאי
כך היא נקראת אבל לא בשביל המעיין
בחכרנותא בין בקבלנותא מכאן ואילך
ד"ה בית הלל ותוס'
שכירות הלכה ד סמג
העליתי בחכירותך: לתך. חצי כור
בחכירות לא היה צריך לטעם זה
כתובות נג. ד"ה שאין],
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
דאיתא בקבלנותא ליתא בחכרנותא ודאיתא
אפילו בלא אפשר לאתויי אתי שפיר
לפי חשבון סאתים בחצר המשכן.
ז) תוספתא דכתובות פ"ד,
שכא סעיף ב בהג"ה:
בחכרנותא ליתא בקבלנותא: אם אמר לו
יג ז מיי' שם הלכה יג
ח) [תוספתא דכתובות
אבל משום קבלנות איצטריך שלא
חמשים על חמשים הוי בית סאה:
פ"ד], ט) [לקמן קיד: ושם
סמג שם טוש"ע ח"מ
חכור לי שדה בית השלחין זה [וכו']: ואמאי
אע"פ שאין בו גפנים גרסינן. וגבי
יוכל לומר לא אתעסק בה ואפ"ה
הגי' משכנו ומת שומטו
סי' שכח סעיף ב:
לימא ליה שמא בעלמא אמרי לך מי לא
פרדס אע"פ שאין בו רמונים
יד ח טוש"ע ח"מ סי' מב
לא אשלם במיטבא לפי שאינו
כו' וכ"ה גי' הערו' ערך
סעיף טו:
שמט א' וע"ש ברש"י],
גרסינן: אמר לו מחכיר לחוכר.
תניא האומר לחבירו בית כור עפר אני
מחוייב להביא מנהרות אחרים
א) ב
טו
י) פי' הוא רב אחאי
ט מיי' פ"י מהל'
הרחוקים ביותר ועל כן הוצרך לומר
שדה בית השלחין אני מחכיר לך
מוכר לך אע"פ שאין בו אלא לתך הגיעו
גאון ויש גורסין כרב אחד.
שגגות הלכה ו סמג
דלא יבש נהרא רבה ומצי לאתויי
יכול לומר שמא בעלמא אמרי:
רש"ל, כ) [עי' מהר"מ
עשין רטז:
שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי בית
❖
טז
מתני' הובירה. שלא חרשה ולא
י מיי' פ"ג מהלכות
ורש"ל ורש"א],
בדוולא ולכך מחוייב לעשות בקבלנותו:
כור כרמא אני מוכר לך אע"פ שאין בו גפנים
מלוה ולוה הלכה ו
הני תרי מתני' קמייתא איתנהו
ג
זרעה: שמין אותה. כגון בקבלנות
סמג לאוין קפח טוש"ע
הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי
❖
בין בחכרנותא כו'. ואע"ג
שקבל למחצה ולשליש ולרביע אבל
ח"מ סי' צז סעיף יט:
הגהות הב"ח
כרמא פרדס אני מוכר לך אע"פ שאין בו
ד
בחכרנות לא שייכא הא דמאי שמין
דכשם שחולקין בתבואה ליתא
(א) רש"י ד"ה ה"ג
רמונים הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא
איכא חכירותו יתן לו: אם אוביר.
בחכירות מ"מ עיקר מילתא דהיינו
לה בת"כ. נ"ב בפרשה
מוסף רש"י
דמתקרי פרדסא אלמא אמר ליה שמא
אעשנה בורה: ולא אעביד. ולא
רישא מיירי בין בחכירות בין
מצורע במגילת מצורע סוף
בקבלנות: אידי ואידי דאמר ליה
פ"ד: (ב) בא"ד אחראין
בית כור. לפי חשבון
אעשה בה פעולה הראויה לה:
בעלמא אמרי לך הכא נמי נימא ליה שמא
דאית כצ"ל ואות א'
סאתים כחצר המשכן (ב"ב
גמ' דורש לשון הדיוט. שהרגילו
מחכיר לחוכר. לכאורה משמע
נמחק: (ג) תוס' ד"ה ה"ג
ז.). אדם מביא קרבן
בעלמא אמרי לך אמר שמואל לא קשיא
בתוספתא דכתובות פ"ד
עשיר על אשתו. שאם
הדיוטות לכתוב שלא כתקנת חכמים
דבא"ל חוכר למחכיר הוי קפידא בלאו
הא דאמר ליה מחכיר לחוכר הא דאמר ליה
❖
ה
אדם:
היתה עניה ונתחייבה קרבן
היה דורש הלשון לפסוק הדין אחריו:
האי טעמא מדלא קאמר אידי ואידי
עני ולא הספיקה להביא
חוכר למחכיר אמר ליה מחכיר לחוכר שמא
אדם מביא קרבן עשיר על אשתו.
בין אמר ליה חוכר למחכיר בין אמר
קרבן עני עד שניסת לו
בעלמא א"ל א"ל חוכר למחכיר קפידא
הרי זה מביא קרבן עשיר
שהוא חייב בקרבן לידתה וצרעתה
ליה מחכיר לחוכר [א] אבל אי אפשר
הגהות הגר"א
על אשתו וכן בכל קרבנות
רבינא אמר אידי ואידי דא"ל מחכיר לחוכר
ואם הוא עשיר אין יכול לומר היא
לומר כן דהא מתני' בדא"ל חוכר
[א] תוס' ד"ה אידי. אבל
שהיא חייבת קודם לכן
מדקאמר זה מכלל דקאי בגוה עסקינן
אין לה כלום ותיפטר בקרבן עני:
למחכיר איירי דקתני א"ל חכור לי
ו
ואפילו קרבן קבוע שאינו
כו'. נ"ב ורמ"ה חולק:
בעולה ויורד (נזיר כד.).
כל הקרבנות שהיא חייבת. שלא
בית השלחין למה ליה למימר דקאמר ליה
שדה בית השלחין ואפ"ה משום האי
ולא אמרינן דאע"פ שנשאת
מתני'
בנדר ונדבה כגון קרבן זיבתה ואשם
טעמא דוקא הוי קפידא ולאו דוקא
בית השלחין כדקיימא השתא:
לעשיר עניה היא דמה
וחטאת שעליה: ה"ג לה (א) בת"כ א"ר
נקט מחכיר לחוכר דה"ה חוכר
שקנתה אשהקנה בעלה אלא
ז המקבל שדה מחבירו והובירה שמין אותה
כל הקורבנות שחייבת מביא
יהודה לפיכך אם פטרה אינו חייב
למחכיר אלא משום דשמואל לא משכח
כמה ראויה לעשות ונותן לו שכך כותב לו
עליה (נדרים לה:) משכנו
בהן שכן היא כותבת לו אחראין
קפידא במחכיר לחוכר קאמר רבינא
והשיב לו המשכון ומת.
ב) אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא:
דאיתא לי עלך מן קדמת דנא.
דבמחכיר לחוכר נמי הוה קפידא
לוה לאחר שהשיב לו את
(ב)
גמ' ר"מ היה דורש לשון הדיוט דתניא
העבוט, שומטו. מלוה,
ח
והכי פירושה לפיכך אם גירשה ונתן
בכה"ג דאיירי מתני':
מעל גבי בניו. ואין
היה דורש לשון הדיוט. לשונות
ר"מ אומר אם אוביר ולא אעביד אשלם
לה כתובתה ועדיין קרבנותיה עליה
ג)
נעשה אצלו כשאר מטלטלים
במיטבא רבי יהודה היה דורש לשון הדיוט
שלהן דלא משתעבדי לבעל
אינו חייב בהן שכך כותבת לו בתוך
שלא תיקנו חכמים לכתוב
חוב, דכיון דמשכניה קנייה
השובר שכותבת לו על קבלת כתובתה
אלא הדיוטות הורגלו לכותבן היה
דתניא ר' יהודה אומר אדם מביא קרבן
ד)
ט
(לקמן קיד:).
התקבלתי כתובתי ואחראין דאית
דורש ואפילו לא כתב כאילו נכתב
עשיר על אשתו וכן כל קרבן וקרבן שהיא
לי עלך מן קדמת דנא וכל אחריות
דאי דוקא כשכתב מה היה דורש
חייבת ה) שכך כותב לה אחריות דאית ליך
שהיה לי עליך
מלפני היום הזה.
פשיטא שיש לו לקיים כמו שהתנה
עלי מן קדמת דנא ו) הלל הזקן היה דורש
ולשון הספרים
איני יודע לפרשו
דהא לאו אסמכתא היא:
הכי גרסינן בתוספתא דכתובות (ג)
לשון הדיוט דתניא ז) אנשי אלכסנדריא היו
כראוי: כתובת אמן. שכותבין להן
מקדשין את נשותיהם ובשעת כניסתן לחופה
לכשתכנסי לחופה.
ביום אירוסין:
אדם מביא קרבן עשיר על
באין אחרים וחוטפים אותם מהן ובקשו
וקדושיהן ע"מ כן ולא חלו קדושין
אשתו וכן כל קרבנות שהיא חייבת
חכמים לעשות בניהם ממזרים אמר להן הלל
בה עד שתיכנס לחופה והרי חטפה
שכך כתב לה אחריות דאית ליך עלי
קודם לכך: לא ימשכננו. ע"י שליח
מן קדמת דנא פי' כל קרבנות
הזקן הביאו לי כתובת אמכם הביאו לו
בית דין במשכון שהוא יתר על חובו:
שהיתה חייבת קודם שנשאת לו יביא
כתובת אמן ומצא שכתוב בהן לכשתכנסי
שכך הוא כותב לו תשלומתא דאית
בעבורה שכתב לה אחריות דאית ליך
לחופה הוי לי לאינתו ולא עשו בניהם ממזרים
לך עלי כל קבל דיכי. אם משיב
שאתה חייבת יהא עלי מן קדמת
ר"י בן קרחה היה דורש לשון הדיוט דתניא
לו את העבוט לזמן מרובה שמין את
דנא אפילו חובות שקדמו לנישואין
ח) ר"י בן קרחה אומר המלוה את חבירו
המשכון וכותב לו זה בשטר יהיו לך
ודוקא בקרבנות שהן חובה לכפרתה
לא ימשכננו יותר מחובו שכך כותב לו
כל תשלומין עלי ליפרע ממני דמי
כגון לידה וזיבה וצרעת או להכשירה
תשלומתא דאית לך עלי כל קבל דיכי טעמא
משכון זה ואם משכנו יותר על חובו
לאכול בתרומה או לשתות ביין אם
נמצא גובה שלא כדין: טעמא דכתב
היא נזירה והכי איתא בירושלמי
דכתב ליה הכי הא אי לא כתב ליה הכי
ליה הכי. כלומר למה ליה למיכתב
בכתובות בפרק נערה דקתני התם
לא קניא והא אמר רבי יוחנן משכנו והשיב
ט)
י
ליה והאמר ר' יוחנן משכנו והשיב לו
אפילו אכלה חלב או חיללה שבת
לו המשכון
ומת שומטו מעל גבי בניו
את העבוט ומת הלוה שומטו המלוה
משמע דוקא בהני שצריכה להביא
אהני
אבל קרבנות שנדרה ונדבה קודם
מעל בניו ולא הוו כשאר מטלטלי דיתמי
דלא משתעבדי לבעל חוב דכיון דמשכניה קנייה כי דידיה
לגוביינא: נישואין או לוותה ואכלה לא ישלם ועד כאן לא מיבעיא לן בס"פ
יש נוחלין (ב"ב דף קלט.) בלוותה ואכלה ועמדה ונשאת אי כלוקח הוי
אהני
אי כיורש הוי אי כלוקח הוי ואין המלוה מוציא מיד הבעל אי כיורש הוי ומוציא אלא בנכסים שהכניסה לו אבל מנכסי הבעל פשיטא דלא
גבי וה"ה לוותה כשהיא תחתיו לצורך מה שאינו משועבד לה דלא משלם ובלא שום ראיה דבר פשוט הוא דאל"כ אם יקניטה תלוה ותשליך
לאיבוד ותחייבנו ק' מנה בכל יום אבל בנזירות אין לחוש שתדור ותפסידו ובנדרים ובנדבות נמי אם היה חייב לשלם היתה מפסדת לו כמה
וכמה דאפילו יוכל להפר דחשיב כדברים שבינו לבינה משום הפסד ממונו יש לחוש שמא תדור ותפרע קודם שישמע ואפילו ישמע זימנין
דמיטרד כדאמר בנדרים בפ' נערה (דף עג.) ודלא י) כרב אחא שהורה שהבעל חייב לפרוע חובת אשתו שלוותה קודם שנשאה מכח דר'
לא
יהודה דהכא: ימשכננו יותר מחובו. כ) דאף על גב דאין משלם לו הגירעון אלא בכתב מכל מקום לא ימשכננו יותר מחובו:
טעמא דכתב ליה הכי והא אמר רבי יוחנן כו'. ותימה והא כיון
דדריש לשון הדיוט אפילו לא כתב נמי כדפרישית לעיל ומאי
פריך
לרבי יוחנן וי"ל דאם איתא דרבי יוחנן דאמר
שומטו
מעל גבי בניו דמכח
לשון הדיוט קאמר היה לו לפרש:
אהני