קד:
המקבל שדה מחבירו פרק תשיעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אהני כתיבה לגירעון. וא"ת היכי משמע לומר מה שכתב לו
אהני כתיבה לגירעון. השטר מועיל לפחות דמיו. אם יפחתו דמי
יז א מיי' פכ"ג מהלכות
א) [תוספתא דכתובות
תשלומין דאית ליך עלי כל קבל דיכי שיהא מהני לשומטו
המשכון שנשתמש בו הלוה יפרע משאר נכסיו ככל הכתוב בשטר:
פ"ד], ב) [עי' תוס' כתובות
אישות הלכה יא סמג
נד: ד"ה למזונות], ג) [לעיל
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה. שכל מה שכתוב בשטר כתובתה
מע"ג בניו שיהא טועה המקשה לומר שלכך כתב לו כן ויש לומר
סו. וש"נ], ד) לעיל ע"א
סו סעיף יא:
דהכי משמע ליה למקשה תשלומין דאית ליך עלי לא מכח תחילת
ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי נשא לבית בעלה וכו' נפרעת ממנו
יח ב מיי' פי"א מהל'
עג: [לקמן קט.], ה) ב"ב
ע:, ו) רש"ל מ"ז,
המלוה שכבר נפרעת בנתינת המשכון
כשנתארמלה או נתגרשה כדרך שבעל
זכיה ומתנה הלכה כא
❖
ז) [בדפו"י הגי' עלי],
טוש"ע ח"מ סי' רנג סעיף
כי הקניתיו לך והשאלתו לי ועל
חוב נפרע ככל הכתוב בשטר מלוה
אהני כתיבה לגירעון ר' יוסי היה דורש לשון
טו:
שאילה זו יש לך תשלומין ז)עליו וע"כ
כגון שכותבין בה כמו שאנו כותבין
יט ג מיי' פ"ח מהלכות
הדיוט דתניא רבי יוסי אומר מקום שנהגו
א)
א
שכירות הלכה יג סמג
אחריות דנא קבילת עלאי: גובה
מקשה למה צריך לכתוב לו כך כדי
הגהות הב"ח
לעשות כתובה מלוה גובה מלוה לכפול
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
מלוה. בעל גובה מאבי הבת כל מה
שכח סעיף ב: לשומטו מע"ג בניו בלאו הכי נמי
(א) רש"י ד"ה שלח וד"ה
גובה מחצה נהרבלאי גבו תילתא מרימר
הוא שומטו דממילא קני ליה המשכון
שכתוב בכתובתה כאילו הלוהו:
כ ד ה מיי' שם הלכה יד
הבו הד"א: (ב) ד"ה
מגבי נמי שבחא א"ל רבינא למרימר והתניא
חד עיסקא וכו' וישלמו
סמג שם טור ש"ע ח"מ
מקום שנהגו לכפול. לשום את מה
ואפילו לא יקנה לו הלוה וא"ת וכיון
תחילה חבילה וכו' דהיינו
סי' שכו:
לכפול גובה מחצה לא קשיא הא דקני מיניה
שאם לא כתב לו הוא פטור מן
שמכנסת לו כפליים בדמיו בשביל
כא ו מיי' פ"ו מהלכות
ה' דינרים דדינר כסף
הא דלא קני מיניה רבינא משבח וכתיב
הגירעון א"כ מצוה הוא שלא יקחנו
כבוד ולכתוב כפליים בכתובתה
שש מעות הרי פסידא
שלוחין ושותפין
דמלוה כצ"ל ותיבת פשיטי
הלכה ב ועיין בהשגות
לברתיה אמרו ליה נקני מיניה דמר אמר
והיאך הוא מותר על ידי כתיבה זו
וכשהיא יוצאה אינה נפרעת אלא
❖
הן נמחק:
ובכ"מ סמג עשין פב טור
החצי: גובה. החתן מחמיו מחצה:
וי"ל שמדעתו מקנה לו הלוה לפי
להו אי מקנא לא מיכפל אי מיכפל לא מיקנא
ש"ע י"ד סי' קעז סעיף ב:
כב ז מיי' שם פ"ז הלכה
מגבי שבחא. כל מה שהיה כותב
שמחזירו לו ימים רבים וכיון שמקנה
ההוא גברא דאמר להו הבו לה ארבע מאה
ד סמג שם טוש"ע
וכופל היה גובה מאבי הבת: הא
לו אינן עוד בידו בתורת השבת
מוסף רש"י
זוזי לברתי בכתובתה שלח רב אחא בריה
י"ד שם סעיף ל:
דקנו מיניה. מאבי הבת: ההוא
העבוט אלא בתורת שאלה א"נ רבנן
כג ח מיי' שם הלכה ה
אסמכתא. הבטחת גוזמא
דרב אויא לקמיה דרב אשי ארבע מאה
דאמר להו. מצוה מחמת מיתה היה:
הוא דתקון שיכתוב כדי שלא ימנע
טוש"ע שם סעיף לא:
שאדם מבטיח את חבירו
כד ט [מיי' שם הלכה ג]
דאינון תמני מאה או ארבע מאה זוזי דאינון
לסמוך עליו שאם לא יקיים
(א) שלח רב אחא כו'. האי לכתובתה
המלוה מלהחזיר כמו שתקן הלל
טוש"ע שם סעיף לג:
תנאו יתן כך וכך (לעיל
מאתן אמר רב אשי חזינן אי אמר הבו לה
פרוזבול לפי שראה שהיו נמנעים
אכתובה קאי או אגוביינא מקום
מח:) היינו דבר דאינו נותן
ארבע מאה זוזי דאינון תמני מאה אי אמר
שנהגו לכפול היה: הבו לה ארבע
מלהלוות (שביעית פ"י מ"ג):
לו מדעתו, אלא סומך
סבר רב כהנא למימר מנכה ליה
על דבר שאינו, דסבור
מאה. קאמר שיכתבו אותן תמני
כתובו לה ארבע מאה זוזי דאינון מאתן
שהוא יכול לנצח ופעמים
כחשא דארעא. ומתני'
מאה בכתובתה או ד' מאה דכתובה
איכא דאמרי אמר רב אשי חזינן אי אמר
שמנצחין אותו (סנהדרין כד:)
המבטיח לחבירו דבר על
קאמר דאינון מאתים לגבייה: אי
דקתני אומדין כמה היתה ראויה
לכתובתה ארבע מאה זוזי דאינון תמני מאה
מנת שיעשה דבר לעתיד
אמר לכתובתה. לגוביינא קאמר:
ליעשות גבי מקבל שדה והובירה
וסומך בלבו בשעת התנאי
ואי אמר בכתובתה ארבע מאה זוזי דאינון
ואי אמר בכתובתה. לכתוב לה
היינו בר מכחשא דארעא א"נ הכא
שיוכל לקיים הדבר כשיגיע
מאתן ולא היא לא שנא דאמר לכתובתה
ב
ב)
זמן וכשיגיע הזמן יאנס
בשטר כתובה קאמר: לא גזים.
דוקא גבי שומשמי דמכחשי יותר סבר
ולא יוכל לקיים (רשב"ם
ולא שנא דאמר בכתובתה ארבע מאה זוזי
דמנכה לו ואפילו מאן דחייש לכחש
אינו מקבל עליו דבר גוזמא אלא
ב"ב קסח.). לא קניא.
דאינון מאתן עד דאמר הבו לה סתמא
גופנא בפ' הכונס (ב"ק דף נט.)
כמשפט ולאו אסמכתא היא דהכי
ואינו נתפס בתנאו ולא
יפסיד בכך (שם). אם
אפסדיה: דקביל ארעא לשומשמי.
ההוא גברא דקבל ארעא מחבריה אמר
הכא מודה לרב אשי דלא חיישינן:
האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא
אוביר. אעשנה בורה,
קבלנות היתה לזורעה שומשמין והן
אי מוברנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר
ולא אעביד. ולא אעשה
פקדון. ממתני' דאיזהו נשך
יקרין מן החטין ומכחישין הקרקע
בה פעולה הראויה לה
תילתא אמרי נהרדעי דינא הוא דיהיב ליה
(לעיל קד.). האי עיסקא.
יותר מן החטין: ועבדה חטין
(לעיל דף סח.) דאין מושיבין חנוני
תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר
דיהיב אינש לחבריה למחצית
כשומשמי. הצליח זריעתו ואף החטין
למחצית שכר אא"כ נותן כו' לא
שכר, פלגא מלוה ופלגא
ג) גאסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ולרבא
הוקרו ונמצא שלא הפסיד בעל הבית
פקדון. פלגא הוי מלוה
שמעינן דהוה פלגא מלוה ופלגא פקדון
מ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד
להתחייב באחריות המקבל
ד)
דה"א דטפי מפלגא פקדון הוי ואפ"ה
במה ששינה זה ונשתכר כחש הקרקע
דהיינו אותו חצי שנוטל
אשלם במיטבא התם לא קא גזים הכא כיון
בעי שכר עמלו כיון דליכא תרי תילתי
שהיה נכחש בשומשמין יותר מן
ממנו הריוח ופלגא הוי
פקדון: דלא למישתי ביה שכרא.
דקאמר מילתא יתירתא גוזמא בעלמא הוא
פקדון גביה ואינו חייב
החטין: מנכה ליה. בעל הקרקע
באחריותו דהך פלגא
שכשמוציאה מפסיד המלוה שאין
מחלקו דמי כחשא דארעא מה שהיתה
דקגזים ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי
דקשקיל ממנה מפקיד
קרן שלו קיים ואין לו על מה לסמוך:
מכחשת אם היה זורעה שומשמין
רווחא (רשב"ם ב"ב ע:).
זרעה חיטי עבדא חיטי כשומשמי סבר
דניחא ליה ללוה וניחא
יותר משזרעה חטין ולא יטול בה
הני
רב כהנא למימר מנכי ליה כחשא דארעא אמר
ליה למלוה. דאיכא קצת
חטין שיעור שומשמין שהרי לא
אחריות על זה וקצת על
ליה רב אשי לרב כהנא ד אמרי אינשי כחשא ארעא ולא לכחוש מרה ההוא
הכחישה כל כך מחמת החטין: אמר
זה, ואם נגנב או אבד
גברא דקביל ארעא לשומשמי זרעא חיטי עבדא חיטי טפי מן שומשמי
הכל אין האחד מפסיד הכל
ליה אמרי אינשי כחוש ארעא כו'.
אלא בין שניהן, והלכך כיון
סבר רבינא למימר יהיב ליה שבחא דביני ביני אמר ליה רב אחא מדפתי
כלומר היה לו לזרוע שומשמין אפילו
דסתמא דמלתא כן הוא
לרבינא אטו הוא אשבח ארעא לא אשבחה אמרי נהרדעי האי עיסקא
היתה מכחשת קרקע יותר ולא יכחוש
דפלגא הוי מלוה גביה,
ה
ה)
ו
צריך הנותן לקבל עליו
פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה
מרה ליטול עכשיו פחות וירעב הוא
תרי תילתי בהפסד, הואיל
וביתו: טפי משומשמין. הוקרו
למלוה השתא דאמרינן פלגא מלוה אי בעי למשתי ביה שכרא שפיר
ושקיל פלגא באגר, כי
החטין והצליחה אותה שנה זריעת
היכי דלא להוי רבית מאי
דמי רבא
אמר ז להכי קרו ליה עיסקא דאמר ליה כי יהבינא לך לאיעסוקי
דטרח מקבל בפלגא דפקדון
חטין יותר משל שומשמין: יהיב ליה.
ביה ולא
למשתי ביה שכרא אמר רב אידי בר אבין ואם מת נעשה
משום פלגא דמלוה שהלוהו,
בעל הקרקע מנכה לו מחכירתו ולא
דמאי דמקבל נותן אחריות
מטלטלין
אצל בניו רבא אמר ח להכי קרו ליה עיסקא דאם מת לא יעשה
עליה טפי מפלגא הוי
יטול אלא כדי שיעור דמי שומשמין
מטלטלין
אצל בניו אמר רבא חדא עיסקא ותרי שטרי פסידא דמלוה
שכר למקבל בשביל טירחא
ט
שהיא ראויה להעשות לפי שזה גרם
דקטרח בפלגא פקדון, או
תרי
זה השבח: האי עיסקא פלגא מלוה
פלגא יקבל הנותן בהפסד
ותילתא באגר ומקבל יטול
ופלגא פקדון. המקבל פרגמטיא מבעל הבית ושמה לה כפי דמיה שהיא שוה כאן והוא מוליכה למקום היוקר למחצית השכר חצי אחריות
תרי תילתי, דהאי דקשקיל
אונסים עליו כמלוה וחצי אחריותה על בעלים כפקדון: תקון רבנן הך תקנתא. דניחא להו לתרוייהו: ואי בעי למישתי ביה שכרא. אם רצה
רווחא טפי מפלגא זהו שכר
להוציא חציה בהוצאת ביתו מוציא שהרי מלוה עליו היא: לאיעסוקי ביה. דמתוך שתשתכר בשלך תטרח ותעסוק בה יפה: ואם מת.
טירחא ואין כאן רבית, והכי
מפרש באיזהו נשך (שם).
הלוה והעיסקא קיימת ביד בניו הרי חצייה שהיא מלוה נעשית מטלטלין אצל בניו ואין הבעלים גובין ממנה דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי
לבעל חוב: להכי קרו ליה עיסקא. שתהא קיימת תמיד ומתעסק בה ויסמכו עליה בעליה שלא תינתן להוציאה ואם מת לוה יגבה ולא
תיעשה כמטלטלין שלהן דכיון דצריכה להיות קיימת סמיכתו עליה כמקרקעי דטעמא דלא קא משתעבדי מטלטלי דיתמי לב"ח משום דמעיקרא
לאו עלייהו סמך דלאו למיגבי מינייהו אוזפיה שהרי בידו להוציאן אבל הני אין בידו להוציאן וסמך עלייהו: חד עיסקא ותרי שטרי
פסידא דמלוה. משום דסתם עיסקא תילתא באגר לבעל הבית ופלגא בהפסד כדאמר באיזהו נשך (לעיל דף סח:) גבי שטרא דרב עיליש
דאי לא מתחזי כרבית דכיון דפלגא מלוה אי לאו דשקיל מנתא באגרא דפלגא פקדון אישתכח דקא טרח בפקדון משום רבית דמלוה.
הלכך מאן דיהיב עיסקא שני חבילות בגדים במנה נכתוב שטר של מנה אי מפסיד באחת מן החבילות מדמי הקרן מחמשים ה' דינרים
ומשתכר בחבירתה ט"ו דינרין אין כאן חשבון להפסד לבד ולשכר לבד אלא נשתכר בפרגמטיא זו י' דינרין ו)(וישלמו (ב) תחילת חבילה החסירה
בה' דינרין של ט"ו דינרים שהרויח בחבילה אחרת וי' דינרין הנותרים הן הן ריוח ויטול מהן דיהיב עיסקא תילתא באגר והמקבל תרי
תילתי) ויטלו בעליו מאותם י' דינרים שליש שהן ג' דינרים ושליש דינר והמקבל יטול שני שלישים. אי כתב עלייהו שני שטרות כל חבילה
שטר של חמשים נמצא חשבון של כל אחד לבדו ויקבל עליו המלוה בהפסד החצי שהוא שני דינרים וחצי ובשכר של חבירתה לא יטול
אלא שליש
ולא נמצא לחלקו שכר
אלא שלשים מעות דהיינו חמשה דינרים דדינר ו' מעות
כסף פשיטי הן הרי פסידא דמלוה:
תרי