המקבל שדה מחבירו פרק תשיעי בבא מציעא קה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הני בי תרי דקבלו עיסקא בהדי הדדי. מאדם אחד וא"ת ואמאי
תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה. קבל היום ממנו במנה ולמחר
כה א מיי' פ"ז מהלכות
א) [עי' תוס' גיטין לא:
במנה וכתב שטר על מאתים הפסיד הלוה כמה דפרישית שאם
נקט בכי האי גוונא ולא נקט האי מאן דקביל עיסקא מחבריה
ד"ה לשותפי], ב) עוקצין
שלוחין ושותפין
פ"ג [מ"ו], ג) צ"ל לקבל
הלכה ב סמג עשין פב
יהא הפסד בזה ושכר בזה לא יחשבו כל אחד לבדו אלא השכר
וי"ל לפי שהמקבל יכול לחזור קודם הזמן ולומר לא אטרח עוד
❖
יעב"ץ,
טוש"ע י"ד סי' קעז סעיף
ימלא הקרן תחילה ואח"כ יחלוקו המותר. ואם כתב ב' שטרות כמשפט
ואטול מה שיגיע לידי עד הנה דפועל יכול לחזור אפילו בחצי היום
לד:
כו ב טוש"ע שם סעיף
הזה מחשב הפסד של זה לבד והשכר
אבל בעל העיסקא יכול להיות שאין
לה:
של זה לבד ויקבל הבעלים עליו
יכול לחזור שהרי פלגא הוה מלוה
תורה אור השלם
כז ג ד מיי' פ"ח מהל'
תרי עיסקי וחד שטרא פסידא דלוה ואמר רבא
בהפסד החצי ובשכר השליש. ועצה
ביד המקבל וגם פלגא דפקדון נתן
1 וּבָעִתִּים הָהֵם רַבִּים
שכירות הלכה ח סמג
האי מאן דקביל עיסקא מן חבריה ופסיד
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
א
טובה קמ"ל רבא דבחד עיסקא נכתוב
לו זכות והשליטו להשתכר בו עד
יַעַמְדוּ עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב
שכ סעיף ד:
וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ יִנַּשְּׂאוּ
טרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי אמר ליה
חד שטרא ובתרי עסקי נכתוב ב'
הזמן וזה לא היה שום חידוש להשמיענו
כח ה ו ז מיי' שם הלכה
לְהַעֲמִיד חָזוֹן וְנִכְשָׁלוּ:
שטרי ויהא הדבר שקול: ולא מצי
דמעכב המקבל דטעם פשוט
דרי מהיאך פסידא בהדאי משום דאמר ליה
יב סמג שם טוש"ע
דניאל יא יד
2 וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שֹׁפֵךְ
ח"מ סי' שכח סעיף א:
למימר ליה. לבתר דמלייה: דרי
כדפרישית ולהכי לא נקט בכי האי
להכי טרחת למליותיה כי היכי דלא ליקרו
כט ח ט מיי' פ"א מהל'
מזלא
דָּם וְעָשָׂה אָח מֵאַחַד
דבי תרי עדיף.
מהאיך פסידא קמא בהדאי. וקבל
גוונא:
❖
לך מפסיד עיסקי ואמר רבא הני בי תרי
טומאת אוכלין הלכה
יחזקאל יח י
א) ב
מֵאֵלֶּה:
❖
עלך חצי הפסד ובשכר טול שליש
בכולהו הוה מצי למימר בהו הכי
יב:
דעבדי עיסקא בהדי הדדי ורווח וא"ל חד
ונמצאת פוחת מן הקרן: דא"ל להכי
אלא דעדיפא מיניה קאמר בהו:
לחבריה תא ליפלוג אי א"ל אידך נרווח טפי
ר"ח גריס מהאי גיסא או מהאי
הגהות הב"ח
טרחת ומליי' וכו'. דמדלא אודעתן
לעזי רש"י
דינא הוא דמעכב (א) ואי א"ל הב לי פלגא
גיסא. פירוש כדי להעמיד צד
מעיקרא נכלם היית בדבר ואדעתא
(א) גמ' הוא דמעכב אי
דרווחא אמר ליה רווחא לקרנא משתעבד
כצ"ל ואות ו' נמחק:
פל"א [פיל"א]. יעה
דמלוי קרנא טרחת: בי תרי דעבוד
הרחב שלמטה שאז אין צריך תבואה
(ב) רש"י ד"ה אתן וכו'
(כלומר כף שטוחה
ואי א"ל הב לי פלג' רווחא ופלגא קרנא אמר
עיסקא בהדי הדדי ורווח. שני
כל כך שבדבר מועט עומד ואינו
שמכחישים כצ"ל:
בעלתידית ארוכה).
קבלנים שקבלו עיסקא מבעל הבית
נופל או מהאי גיסא של מעלה שאינו
ליה עיסקא להדדי משועבד ואי א"ל נפלוג
פלדי"ן [פלדו"ן]. יעה
בלי הקת.
בשותפות שימכרוהו ויסחרו במעות
רחב שאז צריך תבואה הרבה ופשיט
רווחא ונפלוג קרנא ואי מטי לך פסידא
ש"ק. כמות ענבים או
עד זמן פלוני ויחלקו ביניהם ובין
ליה מדקאמר כל שאין כונס שלו
זיתים שהיו מכניסים בבת
דרינא בהדך א"ל לא מזלא דבי תרי עדיף:
בעה"ב כמשפט ונשתמשו חצי הזמן
רואה פני חמה דהיינו צד הרחב שיש
מתני' ג המקבל שדה מחבירו ולא רצה
אחת תחת המכבש.
ונשתכרו: דמעכב. עליה עד שיגיע הזמן
בו בית קיבול קצת לקבל תבואה:
לנכש ואמר לו מה איכפת לך הואיל ואני
שקבעו לבעה"ב שיחזרו לו את שלו
כל
נותן לך את חכירך אין שומעין לו מפני
והמותר יחלוקו: אי אמר ליה ניפלוג
שיכול לומר לו למחר אתה יוצא ממנה ומעלת לפני עשבים: גמ' אי א"ל
רווחא. השתא מפרש ואזיל מ"ט אית
ד
ליה דניעכב אי א"ל האי פלוג רווחא
לבתר הכי כריבנא לה אמר ליה חטי מעלייתא בעינא ואי א"ל זביננא לך
והקרן ניתפוס עדיין להרויח בו עד
חטי משוקא א"ל חטי דארעאי בעינא ואי א"ל מנכישנא לך שיעור מנתיך
הזמן מצי א"ל אידך רווחא לקרנא
א"ל קא מנסבת שם רע לארעאי והתנן מפני שמעלת לפני עשבים אלא
משתעבד שמא בסחורה שנעשה עוד
משום דא"ל בזרא דנפל נפל: מתני' המקבל שדה מחבירו ולא עשתה
נפסיד וצריך שיהא הריוח קיים
אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה א"ר יהודה מאי קצבה בכרי
להשתכר בו עוד כדי למלאות הקרן:
אלא אם יש בה כדי נפילה: גמ' ת"ר ההמקבל שדה מחבירו ולא עשתה אם
ואי אמר ניפלוג. תרוייהו מצי א"ל
יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה שכך כותב לו אנא אוקים ואניר
עיסקא להדדי משתעבד ואם ניפלוג
ואזרע ואחצוד ואעמר ואדוש ואידרי ואוקים כריא קדמך ותיתי אנת ותיטול
שמא אני אפסיד בסחורה שאקנה
שהרי קבלתי אני להתעסק בה עד
פלגא ואנא בעמלי ובנפקות ידי פלגא וכמה כדי להעמיד בה כרי א"ר יוסי
אותו הזמן ואם אפסיד שמא חלק השני
בר' חנינא כדי שתעמוד בו הרחת איבעיא להו רחת היוצא מהאי גיסא
ישתכר וימלא חסרון ואנו יחד קבלנו
להאי גיסא מאי ת"ש א"ר אבהו לדידי מפרשא לי מיניה דר' יוסי בר' חנינא כל
ונשתעבדו החלקים זה לזה:
שאין כונס שלו רואה פני החמה איתמר לוי אמר שלש סאין דבי רבי ינאי
מתני' ולא רצה לנכש. התבואה:
אמרי וסאתים אמר ר"ל סאתים שאמרו זחוץ מן ההוצאה תנן התם ב)פריצי זיתים
אתן לך חכירך. כך וכך כורין
וענבים ב"ש מטמאין וב"ה חמטהרין מאי פריצי זיתים אמר רב הונא רשעי זיתים
שפסקתי עמך ומה איכפת לך אם
אמר רב יוסף ומאי קראה [ובני] פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו ר"נ
יחסר חלקי שהעשבים (ב) מכחישים
1
השבלים אין זה אלא עלי: אין שומעין
בר יצחק אמר מהכא והוליד בן פריץ שופך דם וכמה פריצי זיתים ר' אלעזר
2
לו. והא ליתא אלא בחכרנותא דאי
אמר ארבעת קבין לקורה דבי ר' ינאי אמרי סאתים לקורה ולא פליגי הא באתרא
ט
בקבלנותא פשיטא מי מצי א"ל מאי
דמעיילי כורא באוללא הא באתרא דמעיילי תלתא כורין באוללא תנו רבנן
איכפת לך: גמ' ואי א"ל כריבנא
עלו
וכו'. השתא מפרש אמאי אין שומעין
לו אי אמר לו אני אחרוש אחר הקצירה ואהפוך שרשי העשבים שנותרו בה וימותו ולא תעלה לפניך עשבים מאי מהדר ליה: א"ל אנא חטי
מעליא בעינא. אותו חכירות שפסקת לי אני רוצה שיהו בריאים ולא כחושים: מנסבת שם רע לארעאי. הרואים סבורים שניכשת ואעפ"כ
היא מלאה עשבים ואתה מוציא שם רע לארעאי ומחר אם באתי למכור או להוריד לזה אריס אחר לא יהיה יורד: והא תנן וכו'. הרי לא
שנה במתני' אלא טענה אחת ובשבילה קאמר אין שומעין לו ע"כ בהא תליא כולה: אלא משום דא"ל בזרא דנפל נפל. כל טענתו אינה
אלא שמעלת עשבים לשנה הבאה וטענתו לעולם עומדת דכי א"ל כריבנא לאחר הקצירה א"ל האי נהי דעקרת לשרשים סוף סוף העשבים
שתניח בה עכשיו עד שיזריעו יפלו הזרעים לארץ ויצמחו לשנה הבאה ולזו לא תועיל החרישה: מתני' המקבל שדה מחבירו ולא עשתה.
תבואה אלא מעט ובא לו האריס למנוע מלהתעסק בה עוד שאין בה עוד כדי טרחו: אם יש בה כדי לעשות. מתבואתה כרי. ובגמרא
מפרש מאי שיעוריה: חייב ליטפל בה. בעל כרחו. והא ליתא אלא בקבלנותא דאי בחכרנותא מה לו לבעל השדה אם יחדל לו סוף סוף
חכירו הוא נותן לו: מה קצבה בכרי. מה קצבה יש אם קצבתם לו כרי לשיעור חיוב טיפול שדה גדולה לשיעור כרי ושדה קטנה לשיעור
כרי: אלא אם יש בה כדי נפילה. שיכול לחזור ולזורעה לשנה הבאה מתבואת שנה זו: נפילה. זרע שמפזרים לה במפולת יד:
גמ' אקום ואניר. אעמוד ואחרוש: ואדרי. אזרה המוץ ברחת או בנפה: בעמלאי ובנפקות ידי. בהוצאתי: הרחת. פל"א שזורין המוץ
ברוח מתוך התבואה: שתעמוד בה. כשתוחבין אותה בתוכו: מהאי גיסא ומהאי גיסא. אם נראין חודיה משני צדדין: כונס שלו. פלדי"ן
בלע"ז. הרחת שמכניסין אותה ג)לגבות התבואה עליה לזרות שאין רואה פני החמה וצדדין נמי בכלל כונס הם: תנן התם. במס' עוקצין וכו'.
משום אמרי דבי ר' ינאי דמפרשי שיעורא בכולהו הנך מתני' נקט להו גבי מתני' דמפרשי בה דבי ר' ינאי שיעורא: פריצי זיתים. כדמפרש
רשעי זיתים וענבים שהן לעולם בוסר שאין בישולן נגמר לעולם: מטהרים. מן טומאת אוכלין דלא חזי לאכילה: וכמה פריצי. כמה
הן מבושלין ועדיין פריצין הן: ארבעת קבין לקורה. שמכניסין בבית הבד מהן כדי שיעור טעינת הקורה בפעם אחת ואין מוציאין
אלא ארבעה קבין שמן: באוללא. בתפוחה אחת שקורין ש"ק. ויש מקום שבתי
בד שלהן גדולין ומכניסין שלשת כורים יחד ויש מקום
שאין מכניסין אלא כור זיתים בטעינת קורה וישער רבי אלעזר
בקטנים ורבי
ינאי בגדולים. וסאתים הוי תלתא זימני ארבעה קבין:
עלו