המקבל שדה מחבירו פרק תשיעי בבא מציעא קו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי הוית חזית לאשתיורי לך הוי משתייר לך מדנפשך. גבי חוכר
מאי. מי אמרינן ארבע שדות שסביבותיה לא נשדפו או דלמא
לו א מיי' פ"ח מהל'
א) ערכין כט: [ע"ש],
אמר ליה אילו היו זרועות תבואה אף הן נשדפו: זרע אחר מאי.
איכא למימר הכי דאפילו יפטור אותו המחכיר מליתן חכירותו
ב) [לעיל לט. לקמן קט.],
שכירות הלכה ה סמג
ג) [ערכין כה.], ד) לעיל
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
הרי לא נשתייר כלום דבנשדף
כל השדה איירי והא דקתני מנכה לו
אם תמצא לומר אספסתא לאו הפסקה היא משום דלאו בכלל
מא. [ע"ש] צג:, ה) ס"א
שכב סעיף ב:
לישנא קלילא נקט אי נמי
נשאר קצת בשדה לא חשיב שיור
גזירת פורענות התבואה הוא דאמר
ליה אילו תבואה הואי איהו
לז ב ג מיי' שם טוש"ע
בך, ו) תענית כה., ז) ס"א
❖
המעט הנמצא לענין שיהא קורא
נמי אישתדוף זרע אחר מי הוי
אינו. רש"ל,
שם סעיף א:
לח ד מיי' פי"א מהל'
הפסקה: ותגזר אומר. מה שתבקש
כי נשארנו מעט מהרבה כיון ששום יובל הלכה י:
מאי זרע אחר מאי חיטי לגבי שעורים כזרע
שדה לא פלט מהפסד מרובה אבל
מן היוצר יעשה ואני לא בקשתי מן
לט ה מיי' פ"ד מהל'
אחר
דמי או לא כל העולם כולו בשדפון
הגהות הב"ח
ערכין הלכה ו:
מחכיר שגוף הקרקע שלו וממנו יש
השמים בתחילת השנה שיצליחני
ושלו
בירקון אי נמי כל העולם כולו בירקון
מ ו מיי' פ"ח מהלכות
(א) גמ' אבל היכא דאיכא
בשעורים אלא בחטין: כל שדותיו.
לו לקבל חכירותו כדאמר לעיל
תבואה סלקא: (ב) רש"י
שכירות הל' ה סמג
ושלו
בשדפון מאי תיקו אמר ליה זרעה
בכל מקום שהן: לתך. מזלך: כולהו
מארעאי קבעינא יכול המחכיר לומר
ד"ה הא איכא וכו' דידיה
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
חיטי
ואזל הוא וזרעה שערי ואשתדוף
גרס הס"ד ואח"כ מ"ה
שכב סעיף ב:
ארעתיה. ואפי' ישנן בבקעה אחרת:
לחוכר כי נשארנו מעט מהרבה והרי
סלקא ליה: (ג) תוס'
ז [מיי' פ"ג מהל' שכירות
רובא דבאגא ואשתדוף נמי הנך שערי
היתה שנת שדפון. גבי מוכר בזמן
נשאר לי חכירותי מה שקצבתי עמך
ד"ה אלא וכו' דאי אמרת
הלכה ח טוש"ע ח"מ סי'
אלא
דיליה מאי מי אמרינן דאמר ליה אילו
מעתה
בכך וכך כורין:
שהיובל נוהג שאינו מותר לו לגאול
בשלמא דמכת מדינה:
רצא סעיף יב וסי' שג
❖
(ד) בא"ד כי אישתדוף
סעיף י]:
שביעית תעלה כו'. תימה מאי אלא
זרעתה חיטי הוה נמי משתדפא או דלמא
פחות משתי שנים תנן לה בערכין
רובא: (ה) ד"ה מתיב וכו'
(דף כט:): או שנים כשני אליהו.
מעתה בלאו הכי תקשה אברייתא
מצי אמר ליה אילו זרעתה חיטי הוה מקיים
רוח גבורה כצ"ל ואות
❖
שלא ירדו גשמים: אינו עולה לו מן
אמאי אין שביעית עולה מן המנין כיון
ו' נמחק:
בי ותגזר אומר ויקם לך מסתברא דאמר
תורה אור השלם
א
1
המנין. שתי שנים: הא איכא תבואה
דלא דמי לשני אליהו וי"ל דשפיר
ליה אי זרעתה חיטי הוה מקיים בי ותגזר
1 וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ
בדוכתא אחריתי. אע"ג דההוא באגא
קאמר אלא מעתה דאי אמרת וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר:
(ג)
אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור נשתדפו
מוסף רש"י
אישתדוף אמרינן לתא דידיה (מזל
דמכת מדינה לא חשיב אלא דומיא
ז)
איוב כב כח
כל שדותיו של מחכיר ואשתדוף נמי הא
אינו עולה לו מן
2 וַיֹּאמְרוּ אֶל יִרְמְיָהוּ
דידיה) גרם (ב) וסלקינן ליה מגרע
דשני אליהו אתי שפיר דהוה תלינן
המנין. השתי שנים, דהא
הַנָּבִיא תִּפָּל נָא תְחִנָּתֵנוּ
בהדייהו ולא אשתדוף רובא דבאגא מאי
מדמים מה שמגיע לשנה אחת כאילו
טעמא במה שזו השדה אינה ראויה
שני תבואות כתיב, שתי
לְפָנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ
מי אמרינן כיון דלא אשתדוף רובא דבאגא
היו בה פירות: שיש בהן תבואה.
לתבואה לא מיקרי שני תבואות והיינו
שנים הראויין לתבואה
אֶל יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּעַד כָּל
תשהה ביד לוקח (ערכין
הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת כִּי
בשום מקום בארץ: אפקעתא
כי ליכא תבואה בעולם כגון שני
לא מנכי ליה או דלמא כיון דאשתדוף
כט:). אפקעתא דמלכא
נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה
דמלכא. המלך ביטלו מלזורעה והרי
אליהו אבל יש תבואה בעולם חשיב
היא. מצות המלך (לעיל
כולהו ארעתיה מצי אמר ליה האי משום
כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת
לט.). דמתיין עזי דובי
היא כמו שאינה ולא קראה הכתוב
שדה זו ראויה לתבואה אף על גב
ירמיהו מב ב
אֹתָנוּ:
לתך דידך הוא דהא משתדפו כל שדותיך
בקרנייהו. ר' חנינא בן
3 בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר
לישראל שנת תבואה: אלא מעתה.
דאישתדוף רובא דבאגא אבל שביעית
דוסא הוו ליה הנך עיזי,
ב מסתברא דאמר ליה אי משום לתאי דידי
הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת
אי כמאן דליתה: לא תעלה לו בגירוע.
ודאי אף על גב דאיכא תבואה בחו"ל
אמרו ליה קא מפסדן עיזך
עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי
הוה משתייר לי פורתא כדכתיב כי נשארנו
2
(שדות) אמר אי קא מפסדן
מקדיש שדהו ובא לפדותו שנתן לו
שדה זו אינה ראויה לתבואה כיון
תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ:
ניכלינהו דובי (דובים וזאבים
ויקרא כה טו
מעט מהרבה נשתדפו כל שדותיו של חוכר
הכתוב פדיון בתחילת היובל חמשים
שהיא בארץ אבל השתא דאמר כי
4 לֹא יֵבֹשׁוּ בְּעֵת רָעָה
בשדות) ואי לא כל חדא
ואשתדוף רובא דבאגא ואשתדוף נמי הא
שקל כסף (ויקרא כז) ואם אחר היובל
(ד) אישדוף רובא דבאגא הוה מכת
וחדא תיתי לאורתא דובא
וּבִימֵי רְעָבוֹן יִשְׂבָּעוּ:
בקרנייהו, לאורתא אייתי כל
תהלים לז יט
בהדייהו מאי מי אמרינן כיון דאשתדוף
וחשב לו הכהן וגו' ונגרע מערכך
מדינה ולא חשיבא שדה זו ראויה
5 גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב
חדא וחדא דובא בקרנייהו
(שם) שנים שעברו הוא מגרע מן
לתבואה ואפי' הכי גזירת הכתוב
רובא דבאגא מנכי ליה או דלמא כיון
(תענית כה. ורש"י).
הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה
החשבון כמה שמגיע להם ונותן כמה
הוא כיון דאיכא תבואה בעולם עולה
הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה
דאשתדוף כולהו ארעתיה מצי אמר ליה
כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף
שמגיע לשנים הבאות. וכיון דבשביעית
לו מן המנין א"כ אפי' שביעית נמי
משום לתך דידך הוא דהא משתדפו כל
מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים:
כמאן דליתנהו למה הן נמנות לפחות
ומשני שביעית אפקעתא דמלכא הוא
שמואל א יז לו
שדותיך ג מסתברא דאמר ליה משום לתאך
את הפדיון דתנן נותן סלע ופונדיון
ואי אפשר להיות תבואה בארץ בהיתר
הוא אמאי הכא נמי נימא ליה אי משום
לשנים הבאות שזהו החשבון המגיע
כלל ולהכי לא מקרי שנת תבואה
לתאי דידי הוא הוה משייר לי פורתא דהוה
לכל שנה כשאתה מחלק חמשים
אבל שנת שדפון דאע"ג דהוי מכת
מקיים בי כי נשארנו מעט מהרבה משום
סלעים למ"ט שנים נמצאו שביעיות
מדינה אי אשתדוף רובא דבאגא
מועילות לגרע הפדיון דאי מדלית
חשיבא אפשר להיות בה תבואה כיון
דאמר ליה אי הוה חזית לאישתיורי לך
שבע שמיטות ותחלק חמשים שקלים
שיש בחו"ל בשום מקום בעולם כי
מידי הוה משתייר לך מדנפשך מיתיבי
למ"ב שנה מגיע לכל שנה קרוב
באפשר להיות בה תבואה מיקרי
א) ד היתה שנת שדפון וירקון או שביעית או
לסלע ודינר: למשטח ביה פירי.
שנת תבואה ובשנים כבשני אליהו
שהיו שנים כשני אליהו אינו עולה לו מן
הלכך סלקא ליה דגבי פדיון שדה
חשיב כלא אפשר להיות בה תבואה
המנין קתני שדפון וירקון דומיא דשנים כשני
אחוזה לא כתיב שני תבואות: לא
כיון דבשום מקום ליכא:
מתיב רב ששת רועה שהיה
אליהו מה שני אליהו דלא הוי תבואה כלל
שנו. אם מכת מדינה היא מנכה
אף הכא נמי דלא הוי תבואה כלל אבל (א)
רועה עדרו כו'. תימה
לו: אבל לא זרעה. ואשתדוף
דאיכא תבואה סלקא ליה ולא קאמרינן מכת
רובא דבאגא לא מנכה ליה: רבי
אמאי לא פריך ממתניתין דהפועלים
חנינא בן דוסא במסכת תענית:
(לעיל דף צג:) דתנן הארי והדוב הרי
מדינה היא אמר רב נחמן בר יצחק שאני
זה אונס ואמאי נימא אילו נלחם בהם
פעם
התם דאמר קרא במספר שני תבואות
3
הוה מקיים ביה גם את הארי וי"ל
ימכר לך שנים שיש בהן תבואה בעולם אמר ליה רב אשי לרב כהנא
דהתם כיון שהיה שם ולא בא לו
אלא מעתה שביעית תעלה לו מן המנין דהא איכא תבואה בחוצה לארץ
רוח גבורה אין יכול לומר דהוה
אמר ליה שביעית ב) אפקעתא דמלכא היא אמר ליה מר זוטרא בריה
מקיים ביה אבל הכא שלא היה שם
דרב מרי לרבינא אלא מעתה שביעית לא תעלה לו מן הגירוע אלמה
דלמא אי הוה התם היה בו רוח
תנן נותן סלע ופונדיון לשנה אמר ליה שאני התם דחזיא למישטחא
(ה) וגבורה ודעת להלחם והוה מקיים
ג) ה
ביה גם את הארי כו':
בה פירי אמר שמואל לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל לא
ו
לניסא זוטא מיהא חזיא קשיא.
זרעה כלל לא דאמר ליה אילו זרעתה הוה מקיים בי 4 לא יבשו בעת רעה
תימה מאי קשיא הא אמרן
ובימי רעבון ישבעו מתיב רב ששת ד) ז רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר
לעיל דכי אמר ליה זרעה חטין וזרעה
ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל אלא אומדין
שערי ואשתדוף דמצי אמר ליה אי
אותו אם יכול להציל חייב ואם לאו פטור ואמאי נימא ליה אי הוית התם הוה
זרעתה חטין הוה מקיים בי ותגזר
מקיים ה)בי 5גם את הארי גם (את) הדוב הכה עבדך משום דאמר ליה אי הוית
אומר ויקם לך וכ"ש כשלא זרעה כלל
חזית לאיתרחושי לך ניסא הוה איתרחיש לך ניסא כר' חנינא בן דוסא דמתיין
דליכא הוכחה שהיה ראוי להשתדף
ו)
עיזי דובי בקרנייהו ונימא ליה נהי דלניסא רבה לא הוה חזינא לניסא זוטא
וי"ל דשמואל מיירי כגון שאמר
ליה זרע כל מה שתרצה דהשתא
חזינא
לא מצי למימר הוה מקיים בי ותגזר אומר
ויקם לך דבסתמא
לא היה מקבל הקדוש ברוך
הוא תפלתו של זה שיצליח כל מה
שיזרע אם לא
שיעשה לו נס ולא
קאמר
לעיל הוה מקויים
בי
ותגזר אומר אלא לפי
שמתפלל על מין
אחד של חטין:
וקיימא