קו: המקבל שדה מחבירו פרק
תשיעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וקיימא כימה להדי רישא. פי' בקונט' דכימה זנב טלה כדאמר
פעם
ראשונה ושניה. זרעה ואכלה חגב או נשדפה חוזר וזורעה
מא
א) יבמות [כו.] סד:
א מיי' פ"ח מהל'
בברכות (דף נח:) ולא דק אלא אמרינן התם דעש זנב
שנית
ואם אינו זורעה אינו מנכה לו אפילו היא מכת מדינה:
שכירות הלכה ה
[עירובין צז. כתובות מג:
סמג
עשין פט טור ש"ע
סנהדרין פא: נדה י. סד.],
טלה אלא שכימה סמוכה לה ואומר הב לי בניי ומה שפי' בקונטרס
פלוגתא דרבי ורשב"ג גבי נשואה לראשון ומת לשני ומת במסכת
ב) [צ"ל בה יעב"ץ],
ח"מ
סי' שכב סעיף ב
יבמות: מצי אמר ליה בעל הקרקע כל יומי זרע זרע ואזיל.
דביום ראשון של אדר בסוף שעה עשירית קיימא כימה באמצע
ג) גירסת הערוך בערך אבא
וע"ש במ"מ:
מב
הרקיע קשה דפועלים לא אתו
כלומר כל זמן הזריעה חזור וזרעה
ב מיי' פכ"א מהל'
האחרון אבא אגודא פי'
ר"ח אילן של ערבה, ד) לעיל
איסורי ביאה הלכה
שמא לא הגיע זמן: ועד אימת.
מדברא עד צאת הכוכבים כדפי'
חזינא קשיא תני חדא פעם ראשונה
[א] א
סא: הגירס' רב חנינא עי'
לא סמג לאוין קכו טוש"ע
הוי משך זמן הזריעה: עד זמן דכי
בריש הפועלים (לעיל דף פג:) ותו
מ"ק כ. כד:, ה) לעיל עח:
ושניה זורעה ושלישית אינו זורעה ותניא
אה"ע סי' ט סעיף א:
מג ג מיי' פ"ח מהל'
[ע"ש], ו) [לעיל קד:],
אתא אריסא מדברא. ונכנס לבית
דבסוף י' שעות הן עוד היום גדול
אידך שלישית זורעה רביעית אינו זורעה לא
ז) [עי' תוס' מנחות פה.
שכירות הל' ה סמג
ואין נראין הכוכבים ומשמע שבא ליתן
בזמן שהן רגילין ליכנס דהיינו לאחר
❖
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
ד"ה וזורע ביארו יותר],
קשיא הא כרבי הא כרשב"ג הא כרבי דאמר
סימן לאריסין להכיר שעה שיבאו
תשע שעות ביום. קרוב לסוף
שכב סעיף ב:
בתרי זימני הוי חזקה הא כרשב"ג דאמר
מד ד ה ו ז מיי' שם
א) ב
מן השדה וזה דוחק לומר דה"ק
העשירית קיימא כימה שהוא זנב
הלכה ז סמג שם טור
בתלת זימני הוי חזקה אמר ריש לקיש גלא שנו
תורה אור השלם
כשיחשיך לילה אז רואין למפרע
טלה להדי רישייהו בראש כל אדם
וש"ע ח"מ סי' שכג סעיף
אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל זרעה
שבשעת הליכתן היתה כימה להדי
דהיינו באמצע הרקיע שנראה לכל
1 שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא
א ב:
מה ח ט מיי' שם הל' ט
ולא צמחה מצי אמר ליה בעל הקרקע כל
רישייהו ונראה לפרש דאתו אריסי
אדם כאילו הוא על ראשו והן הן
יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ
סמג שם טור ש"ע
כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם
מדברא בתחילת הלילה וקיימא כימה
ימי אדר. לפי שבגלגל קבועין בו שנים
ימי זרע (א) זרעא לה ואזיל ועד אימת אמר רב
❖
ח"מ סי' שכד:
לְשׁוֹן תַּרְמִית כִּי הֵמָּה
להדי רישייהו היינו בתחילת שבט
עשר מזלות וזהו סידרן טש"ת סא"ב
יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין
פפא עד דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה
❖
צפניה ג יג
מַחֲרִיד:
ואז כלה זמן הזרע והא דאמר בפ'
מע"ק גד"ד ולעולם ששה עולין וששה
ארישייהו מיתיבי רשב"ג משום ר"מ אומר
מוסף רש"י
שוקעין בניסן לעולם בתחילת עלות
כל הקרבנות (מנחות דף פה. ושם ד"ה
וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו
השחר טלה מתחיל לעלות ומאזנים
וזורע) שהיו זורעים קודם הפסח ע'
דאמר בתרי זימני הוי
הגהות הב"ח
חצי תשרי מרחשון וחצי כסליו זרע חצי
חזקה. דאמר במסכת
שוקע וב' שעות המזל שוהה לעלות
יום וזהו חמשה יומי בתוך שבט
(א) גמ' זרעה לה ואזיל.
יבמות (סד:) נשאת לראשון
כסליו טבת וחצי שבט חורף חצי שבט אדר
לאחר שתי שעות העולה גמר עלייתו
התם שקרקע חשובה היא שזורעין
ומת, לשני ומת, לשלישי לא
נ"ב [ודוקא ששאר בני
וחצי ניסן קור חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר
והשוקע גמר שיקועו נמצא הששה
בה לצורך העומר נמשך שם ימי
תנשא, דבתרי זמני הוי חזקה
באגי זרעו וצמחו דאמרי'
(כתובות מג:). בתלת זימני
דזרע זרע שאינו ראוי
עולים בשתים עשרה שעות ביום
הזרע יותר א"נ דבתחילת שבט של
חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ חצי אב אלול
הוה חזקה. ביבמות (שם)
לזריעה אבל אם אצל כל בני
וששה בלילה כל ימי ניסן ראש טלה
חמה הוא דקיימא כימה להדי רישייהו
וחצי תשרי חום רבי יהודה מונה מתשרי
באגי] נמי לא צמחו לית לן
נשאת לראשון ומת לשני
למימר שכל בני באגי זרעו
ומת, לשלישי תנשא, לרביעי
מתחיל לעלות ובאייר שור ובסיון
ואין תחילת של שבט של חמה מתחיל
ר"ש מונה ממרחשון מאן מיקל בכולהו ר'
❖
זרע שאינו ראוי לזריעה:
לא תנשא, דעד תלתא
תאומים וכן הסדר נמצא באדר מזל
ברוב שנים יותר מע' יום לפני
זימנין לא הויה מוחזקת
שמעון וכולי האי לא קאמר לא קשיא הא
שדא
ביה אספסתא
דגים מתחיל לעלות בבוקר סוף ב'
הפסח ז):
לקבור את בעליה (סנהדרין
דקבלה מיניה בחרפי הא דקבלה מיניה
פא:). חורף. עת זרע
ועבדא. לא הוה צריך למימר דשדא
שעות טלה מתחיל לעלות ולסוף
הגהות הגר"א
שעורים וקטנית החריפין
באפלי: רבי יהודה אומר אם קבלה ממנו
ארבע גמר עלייתו ושור עולה לסוף
ביה אספסתא דבלאו הכי מצי למימר
[א] גמ' תני כו'. נ"ב
להתבשל מהר. קור קשה
במעות: ההוא גברא דקביל ארעא למיזרעה
שש גמר שור עלייתו ומתחיל תאומים
אילו הוה זרע אספסתא הוה עבדא
מחורף (בראשית ח כב,
רי"ף ורמב"ם השמיטוה
ולא כתבו רק להא דשמואל
בהו תומי אגודא דנהר מלכא סבא בזוזי
לסוף שמונה גמר תאומים ומתחיל
אלא מעשה הוה הכי:
עי"ש שגורס: חצי כסלו
ב)
ג)
ודר"ל (ועמ"ש בהגהות על
וטבת וחצי שבט קור, חצי
סרטן ונמצא ראש טלה באמצע
האי
איסתכר נהר מלכא סבא אתא לקמיה דרבא
שבט כו' חורף). קיץ. הוא
הרא"ש ובח"מ סי' שכ"ב):
שהרי עברו שש שעות משהתחיל
[ב] במשנה תבואה לא
זמן לקיטת תאנים וזמן
אמר ליה נהר מלכא סבא לא עביד דמיסכר מכת מדינה היא זיל נכי ליה
שמייבשים אותו בשדות
כו'. נ"ב והרי"ף והרמב"ם
ובשש שעות ראשו מגיע לאמצע
אמרו ליה רבנן לרבא הא אנן תנן ר' יהודה אומר אם קבלה הימנו במעות
גרסי בהיפך: [ג] רש"י
ושמו קיץ כמו (ש"ב
שהרי מתחילת עליית המזל עד תחילת
טז) הלחם והקיץ לאכול
ד"ה עבדא ארעא שליחותא
בין כך ובין כך אינו מנכה לו מן חכורו אמר להו לית דחש לה לדר' יהודה:
שיקועו שנים עשר שעות נמצא
הנערים (בראשית שם).
בעלי' כו'. נ"ב ואפי' זרעה
מתני' המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה ולקתה נותן לו
חום. הוא סוף ימות החמה
מתחלה שעורין הדין [כן]
ד
שמשעה שמתחיל לעלות עד ו' שעות
שהעולם חם ביותר כמו
למ"ש עבדא ארעא כו' ואו
מתוכה היו חטיה יפות לא יאמר לו הריני לוקח מן השוק אלא נותן לו
מגיע לאמצע הרקיע ולסוף שמונה
ששנינו במסכת יומא (כט.)
דוקא (ועמ"ש רבינו בח"מ
מתוכה: גמ' ההוא גברא דקביל ארעא לאספסתא בכורי דשערי עבדא
סי' שכ"ג): [ד] שם ד"ה
שלהי קייטא קשי מקייטא
שעות משעלה הוי זנבו באמצע הרקיע
(שם). מגבת פורים.
לא יזרענה כו' נהנה בשינוי
נמצא באדר זנב טלה בסוף שעה
אספסתא וחרשה וזרעה שערי ולקו הני שערי שלחה רב חביבא מסורא
ד)
מעות שגובין הגבאין מבני
של זה. נ"ב והרמב"ן כתב
עשירית באמצע הרקיע הוא והכי
העיר לחלק לעניים לסעודת
להיפך דבקבלנות אסור בכל
דפרת לקמיה דרבינא כי האי גונא מאי כי לקתה נותן לו מתוכה דמי או
פורים, לפורים. כולה
ענין:
אמרינן במסכת ברכות בפרק הרואה
לא אמר ליה מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותא דמרה הכא עבדא
ה
יתנוה לעניים דפורים (לעיל
(דף נח:) שכימה בזנב טלה הוא:
עח:). ואין מדקדקין
ארעא שליחותא דמרה ההוא גברא דקבל פרדס מחבריה בעשר דני חמרא
חצי תשרי וכו'. שש תקופות שהובטחו
בדבר. לומר דיים בפחות
תקיף ההוא חמרא סבר רב כהנא למימר היינו מתני' לקתה נותן לו מתוכה
והמותר יפול לכיס של צדקה
לנח ובניו קמפרש: קציר. כנגד
(שם).
אמר ליה רב אשי ו מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותא הכא עבדא
זרע זה בתחילת גשמים זה בתחילת
ארעא שליחותא ומודה רב אשי בעינבי דכדום ובשדה שלקתה בעומריה:
החמה. וקיץ כנגד חורף וחורף הוא
ז
מתני' המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים חטים
חוזקו וחורפו של סתיו וימי צינה
ח
לשון (איוב כט) כאשר הייתי בימי
יזרענה שעורים רשב"ג אוסר [ב] ט תבואה לא יזרענה קטנית קטנית יזרענה
תבואה ורשב"ג אוסר: גמ' א"ר חסדא מ"ט דרשב"ג דכתיב שארית ישראל
חרפי חוזקי ועיקרי. קיץ הוא חוזקו
1
של יבש ועל שמייבשין באותו פרק
לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית מיתיבי ה)מגבת
תמרים ותאנים לקציעות והן נקראין
פורים לפורים ואין מדקדקין בדבר ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו
קיץ כדכתיב (שמואל ב טז) הלחם
אא"כ התנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב שאמר משום ר"מ רשב"ג
והקיץ לאכול הנערים וגו'. קור הוא
מיקל
סופו של סתיו וכן חום סופו של שמש.
וכן כל אחד שני חדשים י"ב חדשים לששה עתים: מתחילת תשרי. מתחיל למנות שני חדשים בכל עת: מאן קמיקל. במשך ימי הזרע
למי שבא לאחר זריעותיו: ר"ש. שמנה מן מרחשון ואומר מרחשון וכסליו זרע: בחרפי. חטין ושיפון הנזרעין בתחילת החורף:
באפלי. שעורין וקטנית הנזרעין באדר: איסתכר. לשון (בראשית ח) ויסכרו מעינות תהום. נסתמה הליכתו שעכבוהו העליונים
העליונים הסיבוהו דרך אחרת ואין ירק מצליח אלא בקרקע נרבצת בארץ לחה: מכת מדינה. לא עליו לבדו עברה. ולאסוקי אדעתיה
נמי לא הוה ליה דלא הוי עביד למיסתכר: מתני' ולקתה. שהיו חטין שדופות וגם כחושות. וזו בחכירות הוצרכה לשנותה ולא
בקבלנות דאי בקבלנות פשיטא דכל אחד זוכה ומתחייב בחלקו: גמ' עבדא אספסתא. היא נקצרת לשלשים יום כדאמר בריש ח"ה
(ב"ב כח:). וחזר וזרעה שעורים: עבדא ארעא שליחותא. [ג] בעליה לא חכרה אלא לאספסתא ואילו זרע לה אספסתא ואזיל
הוה מצליח והוא פסק עמו ליקח שעורין מן השוק: פרדיסא. כרם: תקיף. החמיץ: עבדא ארעא שליחותא. הענבים לא
לקו אלא משנעשה יין בחביותיו בביתו לקה ואמר בבבא בתרא (דף צו:) חמרא אכתפא דגברא שוור זה קונהו מזה טוב ומזלו
גורם להחמיץ: ענבי דכדום. ענבים שהתליעו: בעומריה. בעודן שטוחות ליבש בימות הקיץ דכל [זמן] זה עודן צריכין
לקרקע וכך הענבים שהתליעו בין בציר לדריכה. וכגון דלא איחרו יותר מן המנהג: מתני' המקבל שדה לזרעה שעורין.
ובחכירות כך וכך חטין או שעורין או מעות: לא יזרענה חטין. שהחטין מכחישות את הקרקע יותר מן השעורין. והא לא
נהנה בשינוי של זה [ד]: ורבן שמעון
מיתוקמא אלא בחכרנות דאי בקבלנות הא אמרינן ו) תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה והרי הוא
הקרקע יותר מן התבואה: גמ'
בן גמליאל אוסר.
תבואה לא יזרענה
קטנית. שהקטנית מכחשת
וטעמא מפרש
בגמרא:
מיקל