המקבל שדה מחבירו פרק תשיעי בבא מציעא קז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האי מאן דבעי דתתבור [ארעיה]. פי' בקונט' שתקלקל שדה וקשה
מיקל.
אע"ג דמשני לא סבר דמקפיד איניש מידי דלא חסר בה:
מו א ב מיי' פ"ח מהל'
א) [ברכות ה: וש"נ],
דאמר
מר. רבה בר נחמני רביה דאביי דרבה גידלו בביתו:
דאדרבה כך הוא רגילות של עובדי אדמה שזורעים שנה
ב) [שבת נב: וש"נ],
שכירות הלכה ט סמג
ג) [לעיל ז. ז:], ד) ב"ב ב:
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
דתתבור. שתעשה בורה שלא יצמחו זרעוניה: ליזרע [שתא]
חטין ושנה שעורין וכשזורעין אותה ב' שנים חטין רצופין או שעורין
ע"ש, ה) ס"א רבי אבא וכן
שכד:
חטין וכו'. ה"נ פסק עמו חטין שמא הוא זרעה חטין בשנה
מתקלקלת וכן נמי משמע
בשילהי חזקת הבתים (ב"ב דף צו:) גבי
מז ג ד ה מיי' פ"ו מהל'
איתא בב"ב ב:, ו) [ברכות
שעברה ואם יזרענה זה שעורין
אחד אמר אכלה חטין ואחד אמר אכלה
נה: סנהדרין קג.],
גזילה ואבידה הלכה ד
ז) [תענית ו.], ח) [סוטה
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
נמצא זה מקלקלה: דלא כריב ותני.
שעורין כדפי' רבינו שמואל התם
מיקל אמר אביי טעמא דרבן שמעון כדמר
❖
כב.],
סי' רעג סעיף יז:
לכך י"ל האי מאן דבעי שתהא שדהו
חרשה לאחר קצירה ושינה בשעת
מח ו מיי' פ"ד מהל'
דאמר מר האי מאן דניחא ליה דתתבור
שכנים הלכה ט סמג
הזרע: מתני לה רב יהודה לרבין.
חשובה כאילו הניחה שנה אחת בורה
ארעיה ליזרעה שתא חטי ושתא שערי שתא
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
במתני' תבואה יזרענה קטנית: הא
תורה אור השלם
כי כן דרך לזורעה שנה ולהובירה
קסז סעיף ב וסי' קנה
שתי ושתא ערב ולא אמרן אלא דלא כריב
לן והא להו. מתני' בא"י קאי שהיא
שנה כדי שתחזור לכחה ממה
1 בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ
סעיף כט:
ותני אבל כריב ותני לית לן בה: תבואה
ז [טוש"ע ח"מ סי' שעח
שהוכחשה ליזרע שתא חטין ושתא
מקום הרים ואיכא למיחש לכחשא
אַתָּה בַּשָּׂדֶה:
❖
סעיף ה]:
דברים כח ג
לא יזרענה קטנית [וכו']: מתני ליה רב
שעורים ולכך אסר רשב"ג כשאמר
דארעא אנן השתא בבבל קיימינן
2 בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ
יהודה לרבין תבואה יזרענה קטנית א"ל
לזרעה חטין שלא יזרע שעורים כי
שהיא מצולה וטבועה בבצעי המים
[א] א
וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ:
❖
דברים כח ו
והא אנן תנן תבואה לא יזרענה קטנית א"ל
שמא אשתקד זרעה שעורים ואי כריב
וליכא למיחש לכחשא דארעא הלכך
לעזי רש"י
ותני לית לן בה שם לא יאסור רשב"ג:
משנה בכל מקום שירצה מקטנית
לא קשיא א) ב הא לן והא להו א"ל רב
קרישי"ן [קרישו"ן].
הני תחלי דבי כיתנא אין בהם
❖
לתבואה ומתבואה לקטנית ור"ש
שחלים.
יהודה לרבין בר ר"נ רבין אחי הני תחלי
הגהות הב"ח
ג
משום גזל. אע"ג שהתנה
אוסר כדאמרן: תחלי דבי כיתנא.
דבי כיתנא אין בהן משום גזל עומדות
(א) גמ' ודילך דילי ונהוג:
ד
שחלים שקורין קרישי"ן הגדילים בין
יהושע שיהו מלקטין עשבים בכל
(ב) שם ר' יוחנן לטעמיה
על גבולין יש בהן משום גזל ואם הוקשו
מוסף רש"י
ה
❖
הפשתן: אין בהן משום גזל. לכל
מקום כדאמר בסוף פ' מרובה (ב"ק
כצ"ל ואות ו' נמחק:
לזרע אפילו דבי כיתנא נמי יש בהם משום
אסור לו לאדם שיעמוד
הבא ועוקרן לפי שהוא משביח את
דף פא.) התם מיירי בעשבים שאין
על שדה חבירו כו'.
גזל מ"ט מאי דאפסיד אפסיד א"ל רב יהודה
הבעלים שמפסידים פשתן יותר על
ראוים לאדם אלא לבהמה וכן משמע
שלא יזיקנו בעין רעה (ב"ב
הגהות הגר"א
לרבין בר ר"נ רבין אחי הני דילי דילך
דמיה: ואם עומדת על גבול. הערוגה
. שלא תמצא אשתך
מדלא נקט ירקות אבל תחלי שהן
ב:)
[א] גמ' תבואה יזרענה
ספק נדה בשעת ביאתך
שאין עומדין בתוכה: יש בהם משום
מאכל אדם אסור אא"כ הוא
ודילך דילי (א) נהוג בני מצרא אילן הנוטה
מן הדרך. בשעה שאדם
כו'. נ"ב ורי"ף גריס
אילן
העומד על
גזל. דלא מפסדי: הוקשו לזרע.
שדה פשתן:
לכאן לכאן והנוטה לכאן לכאן דאיתמר
תבואה לא יזרעה כו' (תנן
בא מן הדרך קשה לו
תבואה יזרענה קטנית) א"ל
כשימצא את אשתו ספק
המיצר. פי' הקונטרס אינו מיושב
אותן שחלים שעמדו בפשתן ימים
אילן העומד על המיצר אמר רב הנוטה
ל"ק הא כו' מתני' בא"י
נדה יותר מנדה ודאית,
ברייתא בבבל: רבים עד שנגמר גידוליהן שוב אין
שפירש אילן שנטוע בקרקע סמוך
שעל ספק הוא מיצר ויצרו
לכאן לכאן והנוטה לכאן לכאן ושמואל
עקירתן מועלת לפשתן ויש בהן
למיצר והשרשים נוטים בשל חבירו
תקפו ואומר טהורה היא
אמר חולקין מיתיבי אילן העומד על המיצר
ו
ועל חנם אני מונע (סנהדרין
משום גזל: דילי דילך דילך דילי. יש
אלא נראה לפרש שהאילן עומד ממש
קג.). שיהו צאצאי מעיך
יחלוקו תיובתא דרב ב)תרגמא שמואל אליבא
באילנותי שהפירות שלך ובאילנותיך
על המיצר שהוא של שניהם ואין
כמותך. בתורה ולעושר
דרב בממלא כל המיצר כולו אי הכי מאי
שהפירות שלי ששדותינו זו לזו
השרשים מתפשטין לקרקעו של זה
וכבוד (תענית ו.).
למימרא לא צריכא דתלי טוניה לחד גיסא
סמוכות והמצרים גבוהים ואילנות
יותר משל זה אך הענפים נוטין יותר
נטועין בהם יש מהן נטועין בשלי
לשל אחד מהם רב אמר הנוטה
ואכתי מאי למימרא מהו דתימא ג) דא"ל
ששרשיהן כפפו ונטו כולן לתוך שדך
לכאן לכאן כיון שהשרשים שוים בשל
פלוג הכי קמ"ל דאמר ליה מאי חזית
ויונקין משלך ויש בשלך שנוטין לתוך
זה כמו בשל זה אזלינן בתר הענפים
דפלגת הכי פלוג הכי א"ל רב יהודה לרבין
שלי ויונקים מארצי: ונהגו בני
מה שיש מן הענפים כנגד המיצר
בר ר"נ רבין אחי לא תזבין ארעא דסמיכא
מצרא וכו' נוטה לכאן לכאן. נוטין
חולקים והשאר לרשות שנוטין הוי
למתא ד) דא"ר ה) אבהו אמר רב הונא אמר
שרשין לשדה זו הפירות שלו: בממלא
הכל שלו ושמואל אמר חולקין אזלינן
רב ז אסור לו לאדם שיעמוד על שדה חבירו
כל המצר. שנוטין שרשין לכאן ולכאן:
בתר השרשים שהם שוים כמו כן
בשעה שעומדת בקמותיה איני והא
דתלי טוניה. משא פירותיו וענפיו
יהיו שוים בענפים אבל אי נטוע
נוטה לצד האחד: פלוג הכי. טול
כולו ברשות אחד והענפים נוטים
אשכחינהו רבי אבא לתלמידיה דרב אמר
אתה חציו שאצלך ואני חציו שאצלי:
ברשות חבירו בזה אמר ר' יוחנן בס"פ
להו מאי אמר רב בהני קראי ברוך אתה
1
פלוג הכי. לעבר רוחב השדה חלוק
לא יחפור (ב"ב דף כז: ושם ד"ה
בעיר וברוך אתה בשדה 2 ברוך אתה בבואך
האילן אם עומדת השדה מזרח
ואחד) מביא וקורא שעל מנת כן
וברוך אתה בצאתך ואמרו ליה הכי אמר רב
ומערב יחלוק אותו האילן צפון
הנחיל יהושע את הארץ שכל הענפים
ברוך אתה בעיר שיהא ביתך סמוך לבהכ"נ
ודרום: לא תזבון. לא תקנה שדה
יהא לבעל השרשים ובהא מודו נמי
ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך קרובים לעיר
הסמוכה לעיר שעין בני אדם שולטת
רב ושמואל דשמעתין ופריך אילן
ברוך אתה בבואך שלא תמצא אשתך ספק
בה תמיד: אסור לאדם כו'. שלא
העומד על המיצר חולקים ומשני
ו)
יפסידנה בעין הרע: קרובין לעיר.
נדה בשעת ביאתך מן הדרך ברוך אתה
בממלא כל המיצר כמו שהשרשים הן
שלא יהא טורח להכניס פירות: ספק
כולן על המיצר כך הם הענפים
בצאתך ז) שיהו צאצאי מעיך כמותך ואמר להו
נדה. וכ"ש ודאי: אמר להו. ר'
ודתלי טעוניה לחד גיסא דקאמר
ר' יוחנן לא אמר הכי אלא ברוך אתה בעיר
אבא רבי יוחנן לא אמר הכי:
לא שהענפים עוברים המיצר אלא
שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך אבל
סמוך לשולחנך. כלומר סמוך לביתך
שיש פירות לצד אחד יותר מלצד
בהכ"נ לא (ב) ורבי יוחנן לטעמיה דאמר ח)שכר
שלא תצטרך להרחיק בשדות. והאי
חבירו מהו דתימא ניפלוג לאורכו של
פסיעות יש ברוך אתה בשדה שיהו נכסיך
דנקט שולחנך שתוכל לבדוק עצמך
מיצר קמ"ל דחולקין לרוחבו של מיצר
משולשין שליש בתבואה שליש בזיתים
לפני אכילה ולאחר אכילה כדאמר
ושילהי הבית והעלייה (לקמן דף קיח:)
ושליש בגפנים ברוך אתה בבואך וברוך
בשבת (דף מא.) כדתניא הנצרך
דתנן שתי גינות זו למעלה מזו וירק
לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו
בינתים השרשים לכ"ע הם של עליון
אתה בצאתך שתהא יציאתך מן העולם
על גבי אפרו ואחר אכילה שהמאכל
לפי שהם יונקים מגינתו אבל הנוף
כביאתך לעולם מה ביאתך לעולם בלא
דוחק ומוציא את המעוכל ואם יהא
שהוא באויר התחתון לר' יהודה הוא
חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא
צריך להרחיק פעמים שהעמוד
של תחתון ולר"מ הוי לשל עליון דאמר
לא
חוזר ובא לידי הדרוקן. אבל בית
שדי נופו בתר עיקרו והתם פסיק
הכנסת סמוך לביתו לר' יוחנן לאו מעליותא היא: ר' יוחנן לטעמיה.
כר"ש דאמר כל שיכול עליון לפשוט ידו וליטול הרי אלו שלו והיינו
דאמר במסכת סוטה (דף כב.) שכר פסיעות יש דאמר למדנו
כר"מ והשאר מסתמא הפקיר לתחתון ונראה דאפי' לרב דלית
ליה הכא שדי נופו בתר עיקרו סובר שפיר כר"מ דכיון דהתם
יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה שאמרה לו ולא שכר
כל השרשים כולן בשל עליון דין הוא למימר שדי נופו בתר
פסיעות יש אם יש בית הכנסת בשכונתי ואני באה לבית מדרשך
להתפלל: משולשין. שיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים ואין
עיקרו כדאמר נמי רבי יוחנן בשילהי לא יחפור ושמואל דאמר
לוקה
בתבואה ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו ותהי לו פליטה:
הכא חולקין יכול לסבור התם כרבי יהודה דלא אמר שדי נופו
בתר עיקרו משום דרגילות למלאות גינתו עפר ולהשוותו אל
לא
גינת
חבירו ועוד דאין כלל מן הנוף ברשות העליון אלא מיד שנראה חוץ לארץ הוא ברשות התחתון אבל בשמעתין רוב הנוף
על המיצר רק מעט מן הענפים נוטים
לכאן ולכאן חוץ לרוחב
המיצר:
תשעין