המקבל שדה מחבירו
פרק תשיעי בבא מציעא קח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ליקוץ ענפיה. שזה היה אותו יער עצמו של פרזיק רופילא ולא
ואם לאו לא מסתגי להו. אין להם מהלך בעבר זה והולכין על כרחן
נב א מיי' פ"ו מהלכות
א) ב"ב ח., ב) [שם ז: ח.],
האי
מאן דאחזיק
דרך שפתו השנית שהרי על כרחן כשהולכין כנגד היער של עכו"ם
היתה ידו במעל כלל ולכך קילל:
ג) כמו אוכלסא פי' המון
שכנים הלכה ו סמג
עם. ערוך, ד) זו היא גירסת
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
ברקתא דנהרא. קיבל בטסקא מן המלך כדפי' בקונטרס ולהכי
ילכו בשפתו השניה ולכשיגיעו כנגד שלי למה יטריחו לעבור את רוחב
הרא"ש אבל הרי"ף ל"ג
קסג סעיף ד:
המים והרי הן צריכין לחזור ולעבור צד
אחר כשכלתה הקצירה (א):
קאמר דאחזיק ולא
קאמר דזבין כדאמרינן לקמן זבין במאתים זבין
נג ב ג מיי' שם ופ"ו
אמר רב, ה) ברב אלפס
חזא ההוא אבא. יער שהניח רבה
מעכו"ם וכן האי מאן דאחזיק ביני
איתא רב נחמן ומכאן ראיה
מהלכות ת"ת הלכה י
לפי' ר"ת ועי' בתוספות,
סמג שם סי' יב טוש"ע י"ד
בר רב הונא לפי שאין העליונים
אחי דבסמוך מפר"ת דוקא באחזיק
ואי לא לא מיסתגי להו רבה בר רב נחמן
ו) עי' תוספות כתובות צח.
סי' רמג סעיף ב וטוש"ע
והתחתונים קוצצין ורבה בר רב נחמן
שהיתה קרקע הפקר וקבלה מן
ד"ה אלמנה וכו', ז) קידושין
הוה קא אזיל בארבא חזא ההוא אבא דקאי
ח"מ שם:
נד ד מיי' שם פ"ו מהל'
מב: וש"נ, ח) כתובות צט:
לא היה יודע שכן היה שיהא עליון
המלך בטסקא לא מסלקינן ליה ולרב
אגודא דנהרא אמר להו דמאן אמרו ליה
❖
ע"ש תוס'. קדושין מב:,
ת"ת הלכה י וסמג שם
ותחתון של עכו"ם המושל: יד השרים
נחמן דוקא ביני אחי מסלקינן ליה
טוש"ע ח"מ שם וטור ש"ע
דרבה בר רב הונא אמר 1 ויד השרים והסגנים
והסגנים. פסוק הוא בספר עזרא:
שעשה יותר מדאי שלא כהוגן להחזיק
י"ד שם סעיף א וסעיף ב:
היתה במעל הזה ראשונה אמר להו קוצו
נה ה מיי' פ"ג מהלכות
תיקוץ ענפיה. ימותו בניו: לאגלי
ביני אחי אבל משום מצרנות לא
תורה אור השלם
שכנים הלכה ט סמג
קוצו אתא רבה בר רב הונא אשכחיה דקייץ
גפא. הכל מסייעין לגדור חומת
מסלקינן ליה דלא שייך כאן ועשית
1 כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
אמר מאן קצייה תקוץ ענפיה אמרי כולהו
הישר והטוב כיון שיוכלו לקבל מן
העיר ולהעמיד שעריה שלא יכנס
קע סעיף א:
לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ
נו ו מיי' שם סמג שם
צבא שונאים לעיר: אגלי. שערים כמו
שני דרבה בר רב הונא לא אקיים ליה זרעא
המלך ולא חשו אבל במכר מודים הם
זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי
טוש"ע ח"מ סי' קסא
הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים
ברכות (דף כח.) טרוקו גלי: גפא.
כ"ע דשייך דינא דבר מצרא דלא
לרבה בר רב נחמן א) אמר רב יהודה א הכל
סעיף ו וטור ח"מ סי' קע:
וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל
נז ז מיי' שם פי"ב הלכה
הוה ליה לאסוקי אדעתיה דמצרן שהיו
סתימת העיר כדתנן לעיל (דף כה:)
הַזֶּה רִאשׁוֹנָה:
לאיגלי גפא ואפילו מיתמי אבל רבנן לא
ב
ד ועיין בהשגו' ובמ"מ
עזרא ט ב
מצא אחר הגפה גוזלות: לא צריכי
הבעלים רוצים למכור ונהרדעי סברי
מ"ט רבנן לא צריכי נטירותא לכריא דפתיא
2 וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
ב)
ג
נטירותא. תורתו משמרתו כדכתיב
דאפילו הכא שייך ועשית הישר
קעה סעיף ה:
בְּעֵינֵי יְיָ לְמַעַן יִיטַב לָךְ
ואפילו מרבנן ולא אמרן אלא דלא נפקי
נח ח מיי' שם הלכה ה
והטוב והשתא אתי שפיר הא דאמרי
(משלי ו) בשכבך תשמור עליך:
וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ
באוכלוזא אבל לאוכלוזא לא דרבנן לאו בני
טוש"ע שם סעיף ו:
ג)
ד
הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ
(ב) לכריא דפתיא. לכרות מעין או
נהרדעי משמיה דרב נחמן בשמעתין
❖
נט ט מיי' שם פי"ד
לַאֲבֹתֶיךָ: דברים ו יח
מיפק באוכלוזא נינהו אמר רב יהודה לכריא
בורות למים לשתות: ואפילו מרבנן.
אין אונאה לקרקעות דאמצרנות
הלכה א [והל"ב]
דנהרא תתאי מסייעי עילאי עילאי לא מסייעי
קאמר כדמוכח בכתובות בפ' אלמנה
שהרי גם הם צריכים לשתות. ועל שם
סמג שם טוש"ע שם סעיף
כט:
כלי ששותין בו משקין שקורין פתיא
(דף צט: ע"ש ושם ד"ה ה"ג) דקאמר
הגהות הב"ח
תתאי וחילופא במיא דמיטרא תניא נמי הכי
ס י מיי' שם הלכה ד סמג
בלשון ארמי קרי ליה כריא דפתיא:
רבא גבי טעה השליח והאמר מר
(א) רש"י ד"ה ואם לאו
חמש גנות המסתפקות מים ממעין אחד
שם טור וש"ע שם
ה
וכו' כשכלת' הקציצה
סעיף ו:
דלא נפקי באכלוזא. שאין יוצאין
אין אונאה לקרקעות גבי מצרנות
ונתקלקל המעיין כולם מתקנות עם העליונה
סא כ ל מיי' שם סמג
כצ"ל והס"ד: (ב) ד"ה
בעלי בתים עצמן באכלוזא ובאוכלוסא
שהוא כעין שליח שהמקח לא יהיה
לכריא הד"א עם ד"ה
שם טוש"ע שם סעי'
נמצאת התחתונה מתקנת עם כולן ומתקנת
לחפור אלא גובין מעות ושוכרין
שלו ואין צריך לדחוק כפי' הקונטרס
ואפי' מרבנן וכו' ששותין
ז [רב אלפס כאן ועוד
לעצמה וכן חמש חצרות שהיו מקלחות
ו
בו שקורין כצ"ל ותיבת
במכילתין פ"ד צד:]
פועלים: לאו בני מיפק וכו'. גנאי
דרב נחמן לית ליה דינא דבר מצרא:
❖
סב מ מיי' שם פי"ג
משקין נמחק:
והאידנא
מים לביב אחד ונתקלקל הביב כולן מתקנות
דכתבי פרסאי. לא
הוא להן: לכריא דנהרא. כשמעלת
הלכה ה סמג שם
עם התחתונה נמצאת העליונה מתקנת עם
שרטון ונופלים בה אבנים ומעכבין
כפירוש הקונטרס
טור וש"ע ח"מ שם סעיף
כח:
כולן ומתקנת לעצמה אמר שמואל האי מאן
מרוצת המים וכורין ומנקין אותו
דמפ' דמסלקינן ליה שהראשון קנאו
מוסף רש"י
להעביר מכשוליו: תתאי מסייעי
מן המלך אלא דמסלקינן ליה לבא
דאחזיק ברקתא דנהרא חציפא הוי סלוקי לא
הכל לאגלי גפא. לשערי
לעלאי. כשהעליונים מתקנין כנגדן
להחזיק לכתחילה משום דכיון דכתבי
חומות העיר להציב בהן
מסלקינן ליה והאידנא דקא כתבי פרסאי קני
דלתות. אגלי, דלתות, כמו
למעלה יש על התחתונים לסייען
פרסאי כו' חיישינן שלא יבא להחזיק
לך עד מלי צוארי סוסיא מיא סלוקי נמי
טרוקו גלי. גפא, סתימה,
שמכשולין העליונים מעכבים מים
עד תוך הנהר כמו שכותב לו המלך
כמו מצא אחר הגפה
מסלקינן ליה אמר רב יהודה ד) אמר רב האי
מלירד נמצא תיקון העליונים לעזרת
ויעכב הילוך הספינות וביאתן לנמל
(ב"ב ח.). לכריא דפתיא.
מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי חציפא
חפירת בור לשתות מים
התחתונים: אבל העליונים אין צריכין
וקנסינן ליה משום הכי להסתלק
ועל שם הכלי המונח שם
הוי סלוקי לא מסלקינן ליה ורב נחמן אמר
לסייע את התחתונים. כשמתקנין
מכולה רקתא אפילו ממה שחוץ לנהר:
בבור תמיד לשתות בו עוברי
נמי מסלקינן ואי משום דינא דבר מצרא לא
דרכים, קורהו פתיא (שם).
למטה שתיקון של מטה אינו לעזרת
מזבנינן
ז
ואפילו מרבנן. שהכל
עליונים אלא לרעתם שכל זמן
מסלקינן ליה נהרדעי אמרי אפילו משום דינא דבר מצרא מסלקינן ליה
ח
צריכין למים (שם). דלא
שהמים רצים למטה הנהר מתמעט
נפקא באוכלוזא. שאין
משום שנאמר 2 ועשית הישר והטוב בעיני ה' אתא אימליך ביה אמר ליה
הן עצמם יוצאין בהכרזה
למעלה והשדות שלהן מתייבשות:
איזיל איזבון ואמר ליה זיל זבון צריך למיקנא מיניה או לא רבינא אמר לא
ה)
לחפור, אלא שוכרים פועלים
וחילופא במיא דמיטרא. כגון בעיר
.
צריך למיקנא מיניה נהרדעי אמרי צריך למיקנא מיניה ט והלכתא צריך
(שם)
שהמים קשים להרבות טיט ולקלקל
למיקנא מיניה השתא דאמרת צריך למיקנא מיניה אי לא קנו מיניה י אייקור
את הדרכים ועושין להם חריץ במורד
וזול ברשותיה זבן במאה ושוי מאתן כ חזינא אי לכולי עלמא קא מוזילא
להוריד המים חוץ לעיר אם נתקלקל
ומזבין יהיב ליה מאה ושקיל ליה ואי לא יהיב ליה מאתן ושקיל ליה
החריץ כנגד התחתונים וכורין להם
זבן במאתן ושויא מאה סבור מינה מצי אמר ליה לתקוני שדרתיך
העליונים צריכים לסייע את התחתונים
ו)
ז)
לכרות כנגדן שכל זמן שלא ירדו המים
ולא לעוותי אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ל הכי
התחתונים חוץ לעיר יעמדו העליונים
אמרי נהרדעי משום דרב נחמן אין אונאה לקרקעות זבין ליה גריוא
ח)
במקומן אבל תחתונים אין להן לסייע
דארעא במיצעא נכסיה מ חזינן אי עידית היא אי זיבורית היא זביניה זביני
לעליונים לכרות למעלה שכל זמן שלא
ואי
ירדו העליונים למטה טוב להן
לתחתונים: ומתקנת לעצמה. בפני עצמה כשמגעת כנגדה אין אחר מסייעה: המקלחות מים. מים סרוחין מי מטר: לביב אחד.
חריץ מתוקן להוריד מי גשמים בו: כולן מתקנות עם התחתונה. מסייעות אותה לתקן כנגדה כדפרישית לעיל: האי מאן דאחזיק ברקתא
דנהרא. בשני הפרסיים היה הקרקע מופקר לכל הקודם להחזיק בו ולפרוע למלך טסקא דהוא מס של קרקע. ואם בא אחד ומחזיק על שפת
הנהר מקום שהספינות עולות לנמל וצריך מקום פנוי הרבה לפורקי משאות לספינות ולטוענין מתוכן ומוציאין וזה החזיק לבנות שם בנין או
לחרוש ולזרוע: חציפא הוי. שמקלקל מקום לרבים: אבל סלוקי. מדינא לא מסלקינן ליה: והאידנא דכתבי פרסאי. לאותן הלוקחין שדות
שעל שפת הנהר קני לך השדה עד תוך הנהר מלא צואר הסוס והלוקחין גודרין גדירן רחוק מן הנהר שלא לקלקל את מקום הרבים ואם בא
אחד והחזיק מן הגדר ולצד הנהר מסלקינן ליה לפי שהיא קנויה לבעל הגדר עד תוך המים: ביני אחי. שדה העומדת ליקח בטסקא
ושדות שני אחים סמוכין לה מכאן ומכאן: ואי משום דינא דבר מצרא. אם אינן לא אחים ולא שותפים אלא מכח מצרנות באין על המחזיק
ואומרים אנו היינו מצפים לקחתה שאנו צריכין לקרקע וטוב לכל אחד לקנות בסמוך לו ולא ליקח במקום אחר: לא מסלקינן ליה. דלא
איכפת לן לדינא דבר מצרא כלל: ועשית הישר והטוב. דבר שאי אתה נחסר כ"כ שתמצא קרקעות במקום אחר ולא תטריח על בן המצר
להיות נכסיו חלוקין: אתא לאימלוכי ביה. שדה היוצאה לימכר ובא אחר ונטל רשות מבן המצרן וא"ל זיל זבון: נהרדעי אמרי צריך למקני.
דאי לא קנה מיניה מצי אמר ליה משטה הייתי בך כדי להעמידה על דמים הראויין לה שאם באתי אני אצל הבעלים היה מעלה לי בדמים
בשביל שחביבה עלי: השתא דאמרת צריך למיקנייה מיניה. א"כ אין קניינו של זה כלום אם אייקר או זול ארעא ברשותא דבר מצרא
אייקר או זול ולא יוסיף ולא יגרע הלוקח מלקבל דמים שנתן בה דכי אייקר רווחא דבר מצרא הוא וכי זול פסידא דבר מצרא הוא: ואי לא
יהיב ליה מאתן. דגבי דהאי הוא דאוזיל: בי מיצעי דנכסי. של מוכר. שדות המוכר מקיפות לה מכל צד: חזינן אי עידית היא. דבר
זביניה
זביני. ואין מצרני
העשוי לימכר לעצמו שאינו דומה לשאר שדות הסמוכות לה:
המוכר
יכולים לסלקו שהרי
יש ביניהן הפסק:
ואי