קח: המקבל שדה מחבירו
פרק תשיעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מזבנינן בלא אכרזתא. אין לפרש כל הני מילי לצורך יתומים
ואי לא איערומי קא מערים. אם באתי ליקח אצלם יסלקוני אקנה
סג א ב מיי' פי"ג מהל'
א) ב"ק קיד., ב) לעיל סח.,
דא"כ הוה משמע דלשאר צורכי יתומים אין מוכרין
אני בית סאה באמצע ואהיה אני מצרן לכל רוח ואקנה אני אחרי
ג) גיטין נב: כתובות פז.
שכנים הלכה א סמג
ק:, ד) כתובות פה:,
עשין פב טור וש"ע ח"מ
בלא אכרזתא כי הנהו דחשיב פ' הנזקין (גיטין דף נב. ושם) מוכרים
כן לכל צד ולא יוכלו לסלקני מן המחצה ו)ומן הנותר לכל רוח הלכך
ה) [ב"ב יג.], ו) מן הנותר.
סי' קעה סעיף יח וסעיף
מהשתא מסלקינן ליה: ואי
כתב ליה אחריות כו'. דודאי מכר הוא
שדותיהן לקנות להן מגלה וציצית ושופר כו' וא"כ בפרק שום
כצ"ל רש"ל, ז) [צ"ל אסי],
נד:
סד ג מיי' שם פי"ב הלכה
ח) כדי לפרוע. כצ"ל רש"ל,
היתומים (ערכין דף כב. ושם) דפריך
שאין כותבין אחריות על המתנה:
❖
ט) לעיל,
ו סמג שם טוש"ע שם
מכר כל נכסיו לאחד. בכל מקום
לרב ז) אשי דאמר אין נזקקין כו'
ואי לא איערומי קא מערים מתנה לית בה
א
סעיף לו:
מדתנן שום היתומים שלשים יום
שהן זו במזרח וזו במערב ויצאו
סה ד מיי' שם טוש"ע
משום דינא דבר מצרא אמר אמימר אי
ב
שם סעיף לז:
מצרני אחת מהן וערערו: לית בהו
ומכריזין בבוקר ובערב לוקמה במילי
תורה אור השלם
כתב ליה אחריות אית בה משום דינא דבר
סו ה מיי' שם טוש"ע שם
משום דינא דבר מצרא. שלא תקנו
דיתמי שצריכי הכרזה אלא ודאי לכל
1 רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל
סעיף לח:
מצרא גמכר כל נכסיו לאחד לית בה משום
מילי דיתמי אין צריכין הכרזה
חכמים ללוקח להסתלק לעשות הישר
סז ו מיי' שם טוש"ע שם
תַּעֲזֹב וּבֵית אָחִיךָ אַל
דינא דבר מצרא לבעלים הראשונים לית
ד
סעיף לט:
ובשמעתין מיירי בכרגא ומזוני
והטוב לבעל המצר שהוא רעה
תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב
סח ז מיי' שם הלכה ז
בה משום דינא דבר מצרא א)ה זבן מעכו"ם
שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק:
וקבורה דאשה ובנות ואם תאמר
למוכר שזה לא יקנה השאר שימשוך
❖
טוש"ע שם סעיף מ:
משלי כז י
וזבין לעכו"ם לית בה משום דינא דבר מצרא
סט ח מיי' שם הלכה ט
לקבורה פשיטא דמזבנינן בלא
את ידו בשביל זו ובמקום פסידא
טוש"ע שם סעיף נז:
זבן מעכו"ם דאמר ליה ארי אברחי לך ממצרא
אכרזתא דאטו יהיה מת מוטל באשפה
דמוכר לא תקון דינא דבר מצרא
ע ט מיי' שם טוש"ע שם
הגהות הב"ח
כל ימי הכרזה וי"ל דאם לוו לצורך
כדאמר לקמן הני ציירי והני שרו לית
זבין לעכו"ם עכו"ם ודאי לאו בר ועשית הישר
ו
סעיף מב:
עא י מיי' שם טוש"ע שם
בה משום דינא דבר מצרא: אריא
קבורה קאמר דמזבנינן בלא אכרזתא
(א) רש"י ד"ה לאשה וכו'
והטוב הוא ז שמותי ודאי משמתינן ליה עד
לא מסלקינן לה דלאו וכו'
סעיף מג:
אברחי לך. ואין לך ישר וטוב מזה:
ח)כדי לפדות אי נמי דה"א שממשכנין
דמקבל עליה כל אונסי דאתי ליה מחמתיה
עב כ מיי' פי"ב מהל'
להרחיקה: (ב) בא"ד
עכו"ם לאו בר ועשית וכו'. ואין לנו
מחפצי יתומים עד שמכריזין קמ"ל:
אישות הלכה טז
אין לנו לסלקו. נ"ב פי'
ח משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא
ט) משמתינן ליה עד דמקבל כו'.
לומר על דינא דבר מצרא ועשית
ופי"ח הלכה כ ופי"ב מהל'
בשביל המצרן עי' באשר"י:
דאמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא
(ג) בא"ד חלקו הרי כצ"ל
מלוה הלכה יא סמג עשין
ב)
דוקא שישראל רוצה
הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר
ואות ו' נמחק: (ד) ד"ה
מח וצד טוש"ע אה"ע סי'
מאי משכנתא דשכונה גביה מאי נפקא מינה
ליקח בדמים שנתן העכו"ם:
אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה
ע סעיף ה וסי' צג סעיף
שכיני וכו' ובאו עליה
שכיני העיר כו'. הא מילתא
לדינא דבר מצרא למכור ברחוק ולגאול
ללקחו שכינים: (ה) ד"ה
לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל
כה וסי' קד סעיף ג וסי'
ט
ישוב וכו' ב"ד לא כצ"ל
קיב סעיף ו וטוש"ע ח"מ
בדין הקדמה קמיירי
ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנה זה:
בקרוב ברע ולגאול ביפה לית בה משום
❖
סי' קט סעיף ג:
ואות ל' ואות ו' נמחק:
שמותי ודאי משמתינא ליה. למוכר
כששניהם מצרנים ושכן עיר מצרן
עג ל מיי' פי"ב מהל'
דינא דבר מצרא לכרגא ולמזוני ולקבורה
י
שכנים הלכה יג יד
מצד העיר שיש לו שדה אחורי ביתו
לקבולי עליה כל אונסא דאית ליה
לית בה משום דינא דבר מצרא דאמרי
ג) כ
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
לעזי רש"י
מחמת העכו"ם: משכנתא. אם מכרה
הסמוכה לזו ושכן שדה שיש לו שדה
סי' קעה סעיף מז:
נהרדעא לכרגא למזוני ולקבורה מזבנינן
למי שממושכנת לו: לית בה משום
רחוקה מן העיר הסמוכה לזו:
עד מ מיי' שם הלכה ה
פלשייר"י [פליישיי"ר].
ארעא דחד ובתי דחד. שהבית
בלא אכרזתא לאשה וליתמי ולשותפי
ל
מ
טוש"ע שם סעי' יב
דינא דבר מצרא. שזה שכן מצרן
לכופף ענפים של עץ
❖
מט:
לית בה משום דינא דבר מצרא נ שכיני העיר
לעשות גדר.
מכולן שכולה שכונה בידו: למכור
בנוי על גבי קרקע מרי
עה נ ס מיי' שם פי"ד
ושכיני שדה שכיני העיר קודמין שכן
ברחוק ולגאול בקרוב. אם המוכר
דארעא מעכב שלא ימכור הלה עציו
ד)
הלכה ה סמג שם
טוש"ע שם סעי' נ:
ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם קרוב ותלמיד
ואבניו כי אם לו אבל בבית אצל
הזה מוכרה מפני שהיא רחוקה ממנו
מוסף רש"י
עו ע פ מיי' שם הלכה א
ורוצה לקנות אחרת בקרוב: אין בה
בית או קרקע שאינו עומד לזריעה
חכם תלמיד חכם קודם איבעיא להו שכן
מאי משכנתא דשכונה
טוש"ע שם סעי' כג:
עז צ ק מיי' שם טוש"ע
משום דינא דבר מצרא. לפי שאין
לא שייך דינא דבר מצרא דלא שייך
גביה. אין שכן קרוב ממנו,
וקרוב מאי ת"ש 1ס טוב שכן קרוב מאח רחוק
שם סעי' כה:
ואם בא הלוה למכרה אין
התם טעמא דקאמר בסמוך להכניס
לנו להפסיד מוכר משום טוב וישר
עח ר ש מיי' שם פי"ב
הני זוזי טבי והני זוזי תקולי לית ביה משום
בבעל מצריה שכן טוב
ע
תלם אחד ודוקא בשדה של זריעה
דמצרן דכשם שעלינו לעשות טוב לזה
הלכה טז סמג שם
לקנותה כזה (לעיל סח.).
דינא דבר מצרא פ הני ציירי והני שרי לית
שייך הישר והטוב שיכול לחורשם
כך עלינו לעשות טוב לזה ואם באנו
לכרגא. לפרוע למלך כסף
טוש"ע שם סעי' נא:
עט ת מיי' שם פי"ד
ביה משום דינא דבר מצרא אמר איזיל
גלגולת היתומים (כתובות
צ
בבת אחת וכן פר"ת בתשובה אחת
לעשות איחור בדבר שמא בין כך
ק: ושם פז.). ולמזוני. מזון
הלכה א סמג שם
ואטרח ואייתי זוזי לא נטרינן ליה אמר איזיל
המתחלת חזרנו על כל צידי צדדים
ובין כך תמכר זו שהיה רוצה זה
טוש"ע שם סעי' כו:
האשה והבנות והיתומים
פ א מיי' שם פי"ב הלכה
אייתי זוזי חזינן אי גברא דאמיד הוא דאזיל
(שם). ולקבורה. לקבורת
לקנות: וכן לכרגא. לפרוע כסף
ולא מצאנו דין מצרנות בבתים:
ק
יז טוש"ע שם סעי' כז:
המת או היתומים (שם).
גולגלתא למלך: [ולמזוני]. למזון
אלא
ומייתי זוזי נטרינן ליה ואי לא לא נטרינן ליה
פא ב ג מיי' שם פי"ב
מזבנינן. נכסי דיתמי בלא
אלמנה והבנות שב"ד מוכרין בנכסי
אכרזתא. שאין שהות
הלכה ה סמג שם
ארעא דחד ובתי דחד מרי ארעא מעכב אמרי בתי מרי בתי לא מעכב
ר
טוש"ע שם סעי' יא:
ומתון לדבר (שם) שאין פנאי
יתומין וכן לקבור את המת: בלא
אמרי דארעא ארעא דחד ודיקלי דחד מרי דארעא מצי מעכב אמרי
ש
להמתין משך ימי הכרזה
אכרזתא. וכיון דמשום רווחא דיתמי
.
דיקלי מרי דיקלי לא מצי מעכב אמרי דארעא ארעא לבתי וארעא לזרעא
(שם ק: וגיטין נב:)
לא משהינן למילתא פן יכעוס שוטר
ת ישוב עדיף ולית בה משום דינא דבר מצרא אפסיק משוניתא או ריכבא
המלך וכן חסרון מזונות ולבזיון המת
דדיקלא א חזינא אם יכול להכניס בה אפילו תלם אחד אית בה משום דינא
כל שכן דמשום בר מצרא לא משהינן
דבר מצרא ואי לא לית בה משום דינא דבר מצרא הני ד' בני מצרני דקדים
מילתא לאודועי: לאשה ליתמי ולשותפי.
ב
חד מינייהו וזבין זביניה זביני ואי כולהו אתו בהדי הדדי פלגו לה בקרנזיל:
מכר לאשה לא מסלקינן (א) ליה דלאו
ג
ה)
אורח ארעא לאהדורי ולבקש מי שיש
מתני'
לו קרקעות למכור ומה שבאה לידה ראשון אין לנו לומר ועשית הישר והטוב להרחיקו מעליו. וכן יתמי. ושותף שמכר לו לחבירו חלקו בשדה
שהן שותפין בה (ב) אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא ולומר אין אתה בא בחלק חבירך אלא כאחד המצרנין ויקחנה עמך אלא כיון
דלא נתברר חלקו (ג) והרי הוא כשכן בכולה: שכיני העיר ושכיני השדה שכיני העיר קודמין. נראה בעיני דלאו בדינא דבר מצרא איירי
אלא להשיא עצה דרך ישר וטוב למוכר שאם יש לו שדה למכור ובאו עליה (ד) ללוקח שכינים הדרים אצלו בדירה ושכן שיש לו בשדה ששדותיהן
סמוכות זו לזו וזו שיש לו למכור אינה סמוכה למצרן שכיני העיר קודמין. ואני לא דקדקתי בה מפי רבינו כל צרכי ועד הנה פירשתי
דבמצרן דיליה קאמר. והשתא לא נראה לי דאם כן הוה ליה למיתנינהו בהדי הנך דלעיל ולמימר הכי לאשה וליתמי ולשותפי ולשכיני העיר
ולת"ח לית בה משום דינא דבר מצרא מאי שנא דשני בלישנא דכולי שמעתא למינקט לישנא דקודמין ותו דקאמר שכן ותלמיד חכם ת"ח
קודם אי האי שכן מצרן הוא אמאי ת"ח קודם תלמיד חכם לאו בר ועשית הישר והטוב הוא דהאי ועשית אלוקח שדיוה רבנן כדאמרינן לעיל
גבי זבין לעכו"ם עכו"ם לאו בר ועשית כו' ותו קרוב ותלמיד חכם מאי דינא דבר מצרא איכא וא"ת כששניהן מצרנין אטו משום דת"ח הוא
משלח גלימא דאינשי: זוזי טבי זוזי תקולי. מצרן שבא לעורר על המקח מביא מעות שמשקלן טוב יותר על של לוקח אבל של לוקח
טבין וחריפין במטבע היוצאה יותר משל מצרן ואי נמי איפכא: לית בה משום דינא דבר מצרא. דאמר ליה המוכר בהא ניחא: הני ציירי
והני שרו. לוקח ומצרן ששלחו מעותיהן של מצרן צרורין וחתומין וזה ירא להתירן שלא יאמר יותר היו ושל לוקח מותרין: לית בה משום דינא
דבר מצרא. דפסידא דמוכר הוא דאמר לזוזי צריכנא: אמר ליה איזיל ואיטרח וכו'. מילתא באפי נפשיה היא. מצרן שאמר איזיל ואיטרח וכו':
דאמיד הוא. שאנו אומדין אותו דאפשר לו לקיים דבריו: ובתי דחד. בנין שעליה: מרי ארעא מעכב אמרי בתי. שלא למכור הבנין לאחר דהואיל
והוא בא למוכרם וזה צריך לה טוב שיהיה בנינו בקרקע שלו ואיכא הישר והטוב: מרי בתי לא מעכב אמרי ארעא. שהוא אינו חשוב
שכן לכשיגיעו שניו עומד להסתלק מיניה: ודיקלי דחד. שמכר לו דקלין בשדהו להניחן שם עד זמן פלוני או עד שיבשו: ארעא לזורעה.
המצרן חפץ בה לזריעה והלוקח צריך בה לבנין בית: ישוב דבתי עדיף. (ה) לבית דין ולא תקנו כאן עשות ישר וטוב שזו טובה מזו: אפסיק
משוניתא. שן סלע מפסיק בין שדה זו לשדה של מצרן: או ריכבא דדיקלא. הדקלים הכפופין וסמוכין זו לצד זו ומסוגרין כאותן שקורין
פלשייר"י בלע"ז: אם יכול להכניס המצרן תלם אחד. משדהו לתוך שדה זו אית בה וכו': תלם. שורות המענה: ואי אייתי בהדדי. שמערער כל
אחד על מצרנותו: פלגי לה בקרנזיל.
בארבע אלכסונות שיהא כל אחד
נוטל בה על פני כולה סמוך
לו כזה. ולשון קרנזיל זיל בה לקרנות:
מתני'