קט: המקבל שדה מחבירו פרק תשיעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וספר
מתא כמותרין ועומדין. פי' בקונטרס משום דשבשתא כיון
א"ל אנא פלגא בשבחא קאמינא. כדרך שאר שתלים שאינן מסתלקין:
ו)
צ א ב מיי' פ"י מהל'
א) [עי' פרש"י ותוס' ב"ב
השתא קבעי למיתב מנתא לאריסא. כלומר כיון דמיסתלק לו בלא
דעל על לכך חשיב פסידא דלא הדר וליתא דרבא גופיה
כא:], ב) [ע' כתובות צה:],
שכירות הלכה ו טור
ג) לעיל עט., ד) כתובות
ש"ע ח"מ סי' של סעיף ג:
זמנו אמאי שקיל פלגא בשבחא עד האידנא הוה שקיל בעל הבית
אית ליה בפ' לא יחפור (ב"ב דף כא. ושם) דשבשתא ממילא נפקא
צא ג ד טוש"ע שם סעיף
עט:, ה) ר"מ מ"ז ועי'
פלגא בפירות וזה היה עושה בה כל עבודתו כמשפט אריסין
אלא להכי קרי ליה הכא פסידא דלא הדר לפי שבאותה שעה שלימדו
רש"ל ות"ח, ו) [מקרי
ד:
צב ה ו מיי' פ"ז מהל'
השתא קבעי למיתב מנתא לאריסא
שיבושים נתבטל לו לימוד של אמת :
דרדקי כמותרין ועומדין
ז)
כצ"ל], ז) [וע"ע תוס' ב"ב
שכירות הלכה ה [רב
אלפס כאן ועוד בפ"ו דף מסלקינן
להו בלא שבחא
עכשיו זה יטול כל המגיע לו וילך
וספר מתא כולן כמותרין ועומדין דמי כללא
(לעיל)
א)
כא. ד"ה בספר מתא],
ולאו מילתא
ועל בעל הבית ליטול עבודת הכרם
❖
ח) ס"א רשב"ג,
דמילתא כל פסידא דלא הדר כמותרין
קיג.]:
צג ז מיי' פכ"ב מהל'
היא. פי' ריב"ן שלא אמר דבר זה
ויצטרך לתתה לאריסא ודרך אריס
ועומדין דמי ההוא שתלא דאמר להו הבו לי
אישות הלכה כג וחזר
שיורד לכרם נטוע ליטול שליש
מעולם אלא להפחידו אמר כן ותימה
מפירושו ששם פסק כתנא
שבחאי דבעינא למיסק לארעא דישראל
הגהות הב"ח
בפירות נמצא בעל הבית מפסיד
דאם לא אמר מעולם למה הזכיר כל
קמא סמג עשין מח טוש"ע
אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל אמר להו
❖
(א) גמ' שתלא דבעי
אה"ע סי' פה סעיף יד:
שליש ממחציתו בכל שנה: ריבעא
כך אמוראים רב הונא ואיתימא רב
❖
לאיסתלוקא:
הבו ליה שבחיה א"ל רבא איהו אשבח ארעא
דשבחא. לקמן מפרש ואזיל: סבר
יהודה ואיתימא כו' וי"ל דרב יוסף
לא אשבח א"ל אנא פלגא דשבחא קאמינא
רב אשי למימר ריבעא. דתרי תילתי
לא הזכיר אלא אחד מהם ובני בית
מוסף רש"י
לך א"ל עד האידנא הוה שקיל בעל הבית
המדרש נסתפקו בין אלו איזה מהן
המגיעין לבעל הבית משתוציא השליש
גליון הש"ס
הזכיר: רבא אמר קרנא הוי.
וספר מתא. המספר את
שיצטרך ליתן לאריס שיורד לה
פלגא ושתלא פלגא השתא בעי למיתב
גמ' גופא א"ר מניומי.
אנשי העיר בתספורת (לעיל
דהוא דנקא בכל שבח הכרם כגון
וא"ת והא קופא סבא פלגא ודוחק
צז.) או לבלר (ב"ב כא:).
בשיטה מקובצת כ' בשם
מנתא לאריסא א"ל ריבעא דשבחא קאמינא
כמותרין ועומדין דמי.
הרא"ש אע"פ שלא חידש
אם השבח ששה דינרים יוציא מהן
לומר דפליג רבא אדרב מניומי וי"ל
סבר רב אשי למימר ריבעא דהוא דנקא
בה דבר קאמר גופא
שלא יקלקלו ואם קלקלו
א
שליש שעתיד ליתן לאריס נותרו ד'
דקופא סבא פלגא משום דשתלא שקיל
(משום דבעי מימר) [מימר
מסלק להו בלא אתרייתא,
דאמר רב מניומי בריה דרב נחומי ב באתרא
דינרין מהן יטול השתל דינר והיינו
אפילו בגוף הקרקע פלגא וכי מסתלק
אחריתי דרב מינמוני] בה
אע"פ שלא התרו בו קודם
דשקיל שתלא פלגא ואריסא תילתא האי
לכן (שם). כל פסידא
וכה"ג איתא בהגוזל קמא
ריבעא במאי דמטא לבעל הבית
בלא זמניה הוא דשקיל ריבעא משום
דלא הדר. כגון אלו,
דף קי ע"א:
שתלא דבעי לאסתלוקי יהבינן ליה שבחא
דהוא דנקא דשבחא כוליה: דנקא.
דעליו לשלם אפילו מה שהבעל יצטרך
שמשנתנבלה הבהמה או
ומסלקינן ליה כי היכי דלא נמטייה הפסד
שתות: דאמר רב מניומי באתרא
ליתן לאריס שישמור חלקו שהיה מוטל
הרג המקיז והכותב כתב
ספר תורה בטעות (שם).
דשקיל שתלא פלגא. בפירות ועושה
על השתלא לשמור וכן שטפה נהרא
לבעל הבית אי אמרת בשלמא ריבעא דהוא
דמשכין פרדיסא. כרם,
עבודה לעולם: ואריסא תילתא. אריס
ריבעא דאדעתא דהכי נחית שאם
לחבריה לעשר שנין.
דנקא שפיר אלא אי אמרת ריבעא ממש קא
שיאכלנה עשר שנים ותחזור
יסתלק בלא זימניה באיזה ענין
היורד לתוך הכרם גמורה ועובדה
מטי ליה פסידא לבעל הבית פלגא דנקא א"ל
לבעליה בלא מעות, דכתב
נוטל שליש בפירות: האי שתלא
שיסתלק שלא יקח אלא ריבעא ובקופא
ליה במשלם שניא אילין
רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי ולימא
דבעי איסתלוקי. שיימינן ליה כי היכי
סבא שאין עוד מה לשמור שקיל
תיפוק ארעא דין בלא כסף
ליה אנת מנתא דילך הב ליה לאריסא ואנא
(כתובות צה:). יבש האילן
פלגא אבל הכא המלוה אין לו בגוף
דלא נפסיד בעל הבית כלומר מעיינין
או נקצץ. מי שמישכן אילן
מנתא דילי מאי דבעינא עבידנא ביה אמר
כלום אלא בפירות:
במילתא למיתב ליה כי היכי דלא
לחבירו כי הני משכנתא
מה
כי מטית לשחיטת קדשים תא ואקשי לי
נקצץ בזמנו. דאין דרך לקצוץ
נמטייה פסידא לבעל הבית בסילוק
דסורא דכתבי במשלם שנייא
אילין תיפוק ארעא דא
של זה: אי אמרת בשלמא דנקא.
$גופא אמר רב מניומי בריה דרב נחומי
שלא בזמנו ולהפסיד פירות
בלא כסף, שניהם אסורים
ועוד דאמרינן בפרק לא יחפור (ב"ב
שקיל שתלא שפיר דכי הדר שקיל
באתרא דשקיל שתלא פלגא ואריסא תילתא
בו. לבקע עצים ולשרוף,
דף כו.) האי דיקלא דטעון קבא אסור
אריסיה תילתא הרי ג' דינרין בין
דאי שריף ליה לוה כליא
האי שתלא דבעי (א) איסתלוקי יהבינן ליה
קרנא דמלוה ואי שריף ליה
למיקציה ואית דגרסי איפכא יבש
שניהן פש ליה פלגא דבעל הבית
שבחיה ומסלקינן ליה כי היכי דלא ליפסוד
מלוה כליא קרנא דלוה
בזמנו ואין נראה לר"י: לא מה
כדהוה שקל עד השתא: אלא אי
(לעיל עט.).
בעל הבית אמר רב מניומי בריה דרב נחומי
יבש שלא בזמנו. יבש משמע שלא
אמרת ריבעא ממש. דינר וחצי
ג קופא סבא פלגא ד שטפה נהרא ריבעא
והאריס יטול שליש שהן ב' דינרין:
בזמנו מדלא קתני הזקין ואע"ג דהזקין
ב) ההוא גברא דמשכין פרדיסא לחבריה
פסידא לבעה"ב. חצי דינר ממחציתו:
נמי משמע שלא בזמנו כדאמרינן
לעשר שנין וקש לחמש שנין אביי אמר
ולימא ליה. שתלא אנת מנתא דידך
בסמוך אימא והזקינו הזקינו משמע
בין בזמנו בין שלא בזמנו אבל יבש
הב ליה לאריסא שיטרח בו החצי
פירא הוי רבא אמר קרנא הוי וילקח בו קרקע
ה
לא משמע אלא שלא בזמנו:
שלך שהיה מוטל עלי לעשות ואתה
והוא אוכל פירות מיתיבי יבש האילן או
ג) ו
אף נקצץ שלא בזמנו. וא"ת ואמאי
אוכל פירות הב ליה לאריסא ועלי
נקצץ שניהם אסורים בו כיצד יעשו ימכרו
איצטריך למימר אף נקצץ שלא
לנכות מחלקי כפי המגיע לו והיינו
לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות
בזמנו והא מעיקרא לא פריך אלא
ריבעא ממש דינר וחצי כיצד טול
מאי לאו יבש דומיא דנקצץ מה נקצץ בזמנו
מיבש דהוה דומיא דנקצץ אבל מנקצץ
אתה שלשה רבעי הכרם לחלקך מהן
אף יבש בזמנו וקתני ילקח בהן קרקע והוא
בזמנו לא פריך משום דאיכא למימר
תתן השליש לאריס נמצאת אוכל כל
אוכל פירות אלמא קרנא הוי לא נקצץ
דנקצץ בזמנו היינו לאחר שיבש שלא
השנה חצי פירות הכרם בלא יציאה:
מנתא דידי מאי דבעינא עבידנא
דומיא דיבש מה יבש בלא זמנו אף נקצץ
בזמנו והשתא דשני ליה מיבש תו
ביה. אני אמכור לאחרים הרביע
לא קשיא ליה לאביי וי"ל דמעיקרא
בלא זמנו ת"ש ד)ז נפלו לה גפנים וזיתים זקנים
נמי קשיא ליה מנקצץ דנקצץ משמע
המגיע לידי ולא שייך גבאי למיתן
ימכרו
סתמא אחר שיבש בזמנו כמו שדרכו
מנתא לאריסא דהא מזבנינא
והא דקאמר מה נקצץ בזמנו אף יבש בזמנו משום שרוצה להקשות
ומסתלקנא הקונה ירד ויעשה ויאכל ואם באת לקנותו הרי אין עלי
משניהם אי נמי לא איצטריך אלא לאפוקי דלא נידוק איפכא נקצץ
לעשות לך ותאכל את פירותי בחנם אם תתנהו לאריס לישקול מיניה
דומיא דיבש כדמשני בתר הכי:
וביה שוה חצי דינר והדינר ישאר לך והיינו תרי תילתי שהרי עכשיו
נפלו
לה זיתים זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע ובעל אוכל פירות.
אתה קונה ממני. ולעולם ריבעא ממש קאמר רב פפא ה)(ואין בעל
אבל לא יקצוץ עצים אלמא קרנא הוי וקשה לאביי דאמר
הבית מפסיד כלום שעד עתה היה אוכל חצי הפירות ומעתה אוכל
ב' שלישים דהיינו ד' דינרים): כי מטית לשחיטת קדשים. הכרתי
עצים פרי הוי במקום שאין פרי אחר ותימה דמאי פריך דהתם
ע"כ מיירי שעושין קצת פירות מדפליג התם ח) רבי יהודה ואמר
בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות וכי מטית למסכת זבחים
לא תמכור מפני שבח בית אביה ומוקי ליה התם בשדה שאינה
שהיא עמוקה תא אקשי לי ואתן לב לתרץ לפי שאלתך. ויש אומרים
שלה ואי ליכא פירות כלל מה שבח בית אביה יש הלא בעל השדה
דחויי מדחיה ולא היא דעל כרחיך קבולי קיבלה חדא דקושיא מעליא
לא יניחם לעמוד שם יותר אחר שנתייבשו והבעל יקוץ אותם
היא ועוד מדקאמר קסבר רב אשי למימר מכלל דמסקנא לאו הכי
הוא: קופא סבא פלגא. גפן שהזקינה בכרם הרי הוא כשאר זמורות
לעצים וכן משמע נמי מעיקרא דבעי לאוקמי פלוגתייהו בנפלו
לה זיתים בשדה שלה ופליגי אבל בשדה שאינה שלה דברי
שחולקין בהם ונוטל בה שתלא פלגא כשאר פירות דכיון דאורחה
בהכי אדעתא דהכי נחת: שטפה נהר. ובאו לחלק העצים הוה ליה
הכל ימכרם ופריך והא עבדים ושפחות זקנים דהוי כנפלו
בשדה שאינה שלה ופליגי והנהו עבדים ושפחות ע"כ
כי שתלא דמיסתלק בלא זמניה ושקיל ריבעא. שטפה נהרא פעמים
שעוקרין לגמרי ופעמים ששוטף את הקרקע ומכחישו ואין ראוי
כשעושין
לצמוח בו כלום עד זמן מרובה: ההוא גברא דמשכין פרדיסא לחבריה.
משכן לו כרם במשכנתא דסורא א"נ בנכייתא: וקש. הזקין ובזמנו שהיה ראוי לכך: פירא הוי. עצים שבו ויטלם המלוה: יבש האילן.
במשכנתא קאי: מה נקצץ בזמנו. שאין אדם קוצץ אילן שעושה פירות אלא בזמנו שחדל לו מעשות פרי: בלא זמנו. ומודה אביי בלא זמנו
דהכי נחת: נפלו לה. לאשה.
שחדל לעשות פרי
דכיון דלאו אורחיה
לאו פירא הוא ולאו אדעתא
משניסת מת אביה
ונפלו לה בירושה:
ימכרו