המקבל
שדה מחבירו פרק תשיעי בבא מציעא קי.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ימכרו וכו'. אלמא קרנא הוי
דאי פירא הוה הא תקון רבנן
כשעושין קצת מלאכה דאי לאו הכי מה מכירה שייך בהם דמי
צד א מיי' פכ"ב מהל'
א) בס"י לא גרסי' לי' ועי'
פירות לבעל: והזקינו. קפצה
עליהן זקנה בלא זמנן: לאו מי
יקנה וה"נ מיירי דאיכא בזיתים קצת פירי ולכך הוו קרנא אפילו
בס' כ"י, ב) [כתובות יג.
אישות הל' כג סמג
קידושין נט:], ג) לעיל קב:,
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
אוקימנא. בכתובות בפרק האשה שנפלו לה נכסים (דף עט:):
לאביי ולפי שאין עושין אלא פירות מועטין ילקח בהן קרקע ויאכל
ד) ואמר. רש"ל, ה) לעיל
פה סעיף יד:
בשדה אחרת. שלא היתה הקרקע שלה שהיו דקלים בשדה של
פירות וזהו טובת שניהם
אבל בשמעתין דליכא פרי אז העצים
צה ב מיי' פ"ז מהלכות
סז: ב"ב לה: [לח.], ו) [עי'
מיקרו פרי לאביי וי"ל דמ"מ מוכח
אחרים דהא כליא קרנא דידה לגמרי
תוס' לעיל טו. ד"ה בעל חוב
שכירות הלכה ו סמג
ותוס' כתובות נה. ד"ה
עשין פט טור ש"ע ח"מ
שפיר דקרנא הוי אפילו כשיבש לגמרי
אי אמרת (ב) לישקלינהו בעל לכולהו:
ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל
ולשבח ועוד שם בתוס' צז:
סי' קנ סעיף ז וסי' שיז
ההוא שטרא. שטר משכנתא דסורא
ולהכי קאמר תנא קמא ילקח בהן
פירות אימא והזקינו ואיבעית אימא לאו
ד"ה נכסי ותוס' בכורות נב.
סעיף ג:
❖
צו ג מיי' שם סמג שם
ד"ה והאמר], ז) נ"א אר"י,
קרקע אפילו מעתה שעושין קצת
במישלם שניא אלין ולא פירש בו
מי אוקימנא לההיא כגון שנפלו לה בשדה
א
טוש"ע ח"מ סי' קנ
מנין השנים: הכי גרסינן וקדים
פירות לטובתו של בעל ופליג ז) ארשב"ג
שם וסי' שיז סעיף ד:
אחרת דקא כליא קרנא: ההוא שטרא דהוה
מלוה ואכלינהו לפירי. דשנה שלישית
דאמר לא תמכור משום שבח בית
צז ד טוש"ע שם סי' קנ
הגהות הב"ח
כתיב ביה שנין סתמא מלוה אמר שלש
סעיף א:
מקמי דנתבעיה לדינא: קרקע בחזקת
אביה ולא חיישינן לטובת הבעל כל
צח ה מיי' פ"ח מהל'
(א) גמ' וקדים מלוה:
לוה אמר שתים (א) קדים מלוה ואכלינהו לפירי
בעליה עומדת. אע"ג דלא תבעיה
זמן שעושין קצת פירות עד שתייבש
(ב) רש"י ד"ה בשדה וכו'
שלוחין ושותפין הל'
מי נאמן רב יהודה אמר קרקע בחזקת
❖
דלישקלינהו: עד לאחר אכילת פירות אנן בתר
לגמרי ואז ילקח בהן קרקע אבל
ה סמג עשין קנג טוש"ע
ח"מ סי' של סעיף ה:
בעליה קיימא רב כהנא אמר פירות בחזקת
קרקע אזלינן וכי מספקא לן שנה זו
לאביי דאמר פירי הוי וכשייבש לגמרי
ב
של מי אוקי ארעא בחזקת מריה
נוטל בעל הבית הכל אם כן אין
אוכליהן קיימי והלכתא כוותיה דרב כהנא
מוסף רש"י
ושלא כדין אכלינהו לפירי: בחזקת
זה טובת הבעל מה שלקח בהן קרקע
דאמר פירות בחזקת אוכליהן א) (קיימי) והא
האי משכנתא דסורא
אוכליהן עומדות. כיון דקדים ואכלינהו
ואוכל פירות משלו כי טוב לו יותר
קי"ל דהלכתא כוותיה דרב נחמן דאמר
דכתבי הכי כו'. ותקנתא
ב)
ג)
ד)
להמתין מעט עד שתייבש לגמרי
ואתא לאפוקי מיניה נייתי ראיה דלאו
דרבנן הויא הך משכנתא,
קרקע בחזקת בעליה עומדת התם מילתא
ויהא הכל שלו: א"ל רבינא לרב
שלש הוו דבתר אכילת פירות אזלינן:
משום דהמלוה לחבירו על
דלא עבידא לאיגלויי היא הכא מילתא
שדהו אסור לאכול הפירות
והא קי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני.
אשי משכנתא דסורא אם אמר לקוחה
משום רבית, אבל בנכייתא
דעבידא לאיגלויי היא ואטרוחי בי דינא
היא בידי ה"נ דנאמן כו'. אלא ודאי
ורב נחמן קרקע בחזקת בעליה
מותר, כעין משכנתא
תרי זמני לא מטרחינן מלוה אומר חמש
עומדת קאמר גבי שוכר מרחץ
לא מהימן הקשה הרב רבי אלחנן
דסורא, שמלוה עשר מנה
על שדהו ולסוף עשר שנים
משנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב
דהא תנן (ב"ב דף כח.) חזקת הבתים
לוה אומר שלש א"ל אייתי לי שטרך א"ל
חוזר הקרקע לבעלים בחנם
לחדש בהשואל (לעיל דף קב:) ואפילו
כו' חזקתן ג' שנים ואומר ר"י דהתם
שטרא אירכס לי אמר רב יהודה מלוה
ונמצא קונה פירות של
ג
כל שנה במנה ואין כאן
בא בסוף החדש אמר כולו למשכיר
בטוען שמחזיק בה בגזל הויא חזקה
נאמן מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי
צד רבית, ואע"פ ששוין
כשנתעברה השנה: הני מילי מילתא
שהיה לו למחות תוך שלש כי יודע
הפירות כפלים, שהרי הוא
א"ל רב פפא לרב אשי רב זביד ורב עוירא
דלא עבידא לאיגלויי. כלומר בתר
בודאי כיון שנכנס לה בגזל אם
קרוב לשכר וקרוב להפסד,
לא סבירא להו הא דרב יהודה מאי טעמא
שמקבל פירות כל שנה
קרקע ודאי אית לן למיזל ומיהו הני
ישתוק לו ג' שנים ולא ימחה שיטעון
במנה ואפילו בשנת שדפון
האי שטרא כיון דלגוביינא קאי מיזהר זהיר
על ידי ג' שנים שיהיה שלו ולכך
מילי בספק שאין עומד לעולם להתברר
שלא יהו שוין פירות השנה
ביה ומיכבש הוא דכבשיה לשטריה סבר
כי ההוא דמספקא לן בין אם תפיס
היה לו למחות שידוע לכל שתקנו
דינר (רשב"ם ב"ב לה:).
אוכלה תרתין שנין יתירתא א"ל רבינא לרב
לשון ראשון ואי תפיס לשון אחרון:
חכמים למחות תוך שלש ואם לא
אבל הכא מילתא עבידא לאיגלויי.
מיחה הפסיד אבל כשבמשכנתא בא
אשי אלא מעתה ה) האי משכנתא דסורא
בסוף שיבאו עדי שטר ויעידו:
לידו סובר המקשה כי לא תקנו
דכתבי הכי במישלם שניא אלין תיפוק
ואטרוחי בי דינא תרי זימני. שמא
חכמים אין לחוש שאחר ג' יטעון
ארעא דא בלא כסף היכא דכבשיה לשטר
הדין עם המלוה ואם נוציאנו מידו
שקר וא"ת אם כן לעולם יהיה בעל
משכנתא ואמר לקוחה היא בידי הכי נמי
עתידין אנו לחזור ולגבותו מיד הלוה
הקרקע נאמן לומר שבגזל הוא בא
דמהימן וכי מתקני רבנן מילתא דאתי בה
לאחר זמן: מלוה אומר חמש וכו'.
מגו דאי בעי אמר במשכנתא היה
[לידי] פסידא א"ל התם תקינו ליה רבנן
מילתא אחריתי היא. מלוה ולוה שבאו
אצלך או לפירות הורדתיך וי"ל דהוי
דמרי ארעא יהיב טסקא וכרי כריא ארעא
לדין מלוה אומר חמש שנים מושכנת
מגו במקום עדים דאנן סהדי אם היה
לי ואין השטר לפנינו ולוה אומר
בא בגזל לא היה שתיק אלא היה מוחה
דלית לה כריא ולא יהיב טסקא מאי א"ל
לשלש וכבר אכלתה שלש: מגו דאי
אי נמי אין זה מגו שאין טוען ברצון
איבעי ליה למחויי לא אימחא מאי איהו
ד
בעי אמר לקוחה היא בידי. לעולם
משכנתא היה או לפירות הורדתיך
הוא דאפסיד אנפשיה אריס אומר למחצה
ואכלתיה שני חזקה ואבד השטר
לפי שסבור להוציא גם הפירות שכבר
ירדתי ובעל הבית אומר לשליש הורדתיו
ממני: לא סבירא להו הא דאמר רב
אכל אי נמי חשיב מגו להוציא כיון
מי נאמן רב יהודה אמר בעל הבית נאמן
יהודה. ולא אמרינן מגו שהדברים
שאכלה שני חזקה וקשה דטעמא
רב נחמן אמר ה הכל כמנהג המדינה סבור
דבשלש שנים הויא חזקה משום דעד
מוכיחין שהוא רמאי שאמר אבד השטר
מינה לא פליגי הא באתרא דשקיל אריסא
והאי שטרא לא דמי לשטר זביני דאילו
שלש שנים מיזדהר איניש בשטריה
פלגא הא באתרא דשקיל אריסא תילתא
שטר זביני לעדות שמכרה לו הוא בא
טפי לא מיזדהר והשתא הלא ע"כ
וכי עד עולם תאמר לו להזהר בו
צריך לשמור לעולם כי שמא יטעון זה
אמר להו רב מרי ברה דבת שמואל הכי
אמור רבנן ביה עד תלת שנין מצי
משכנתא היא וע"כ נראה דלא בעי
אמר אביי אפילו באתרא דשקיל אריסא
לאיזדהורי איניש בשטרא טפי לא
למימר שלא יהא נאמן [לומר] לקוחה
פלגא פליגי רב יהודה אמר בעל הבית
מיזדהר דקסבר לא יצא עוד ערעור
היא בידי אלא שואל מה תקנה יעשה
נאמן דאי בעי אמר שכירי ולקיטי הוא:
עליה אבל זה שהוא מודה ששטר
הממשכן שלא יוכל להחזיק ולטעון
ו) יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר
משכנתא הוא לראיית מנין שנים של
לקוחה היא בידי דמחאה נראה דלא
אביכם השביח על
מי להביא ראיה
אכילת פירות לגוביינא דאכילת פירות
מהניא אלא כשאומר פלניא אכיל
סבר
דמנין השנים קאי ומיזדהר זהיר ביה
ארעאי בגזלנותא ומשני רב אשי
דלא לירכס ליה עד כלות השנים והאי דקאמר אירכס לא מהימן
דאיבעי ליה למחויי ולומר תוך שלשה דעו כי משכנתא היא בידו
דמיכבש הוא דכבשיה וכו': אלא מעתה. אדרב יהודה קפריך
דחשיבא שפיר מחאה בכי האי גוונא וכי האי גוונא יש לפרש בפ'
דאמר אי בעי אמר לקוחה היא בידי: הכי נמי דמהימן. וכי עביד
חזקת הבתים (שם דף לה: ושם) גבי ואי טעין ואמר לפירות
רבנן מילתא דאתי בה לידי רמאות כי האי: תקון רבנן למרי
הורדתיך נאמן ואף על גב דהתם רב אשי פריך לרב כהנא ואי
ארעא דיהיב טסקא. למלכא: וכרי כריא. מתקן החריץ
לפירות אחתיה מאי הוה ליה למיעבד ורב כהנא משני דאיבעי
סביבות הגבולים: ואי ארעא קניא הוא. דלית ליה טסקא וכריא
ליה למחויי ומייתי ראיה ממשכנתא דסורא ובשמעתין רב אשי
נמי לית ליה מאי ליעביד: למחויי. הוו יודעים שלא מכרתיה
משני איבעי ליה למחויי וכן משני רב אשי התם בההוא פירקא
לו אלא היא משכון בידו: הכי גרסינן הא באתרא דשקיל
(דף לח.) גבי האי מאן דזבין דקלא לחבריה איכא למימר
אריסא פלגא הא באתרא דשקיל אריסא תילתא. ולא גרסינן
דרב אשי התם קיבל שינויא מרב כהנא ולהכי משני ליה איהו
נמי הכי: האי משכנתא דסורא כו'. אע"ג דהא גופא דהכא
שתלא בכולי מילתא: שכירי. לימים או לחדשים ושבתות
ושכרתיו במעות. וכל נאמן
דקאמר בשבועת היסת הוא:
אפשר דמשכנתא דסורא הוי שייך שפיר לאקשויי בהאי לישנא
אנו השבחנו. ואין לבע"ח
במה
שהשביחו יתומים כלום:
לפי שמשכנתא דסורא הוה
קים ליה שתקנו חכמים לעשות להכי
קאמר אלא מעתה
תקנת משכנתא דסורא וכו':
ספק
סבר