קי: המקבל שדה מחבירו פרק
תשיעי בבא
מציעא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
סבר ר' חנינא למימר בארעא מסלקינן להו. תימה כיון דטעמא
ספק.
בבבא בתרא (דף כד:) באילן הנטוע בתוך חמשים אמה
צט א מיי' פכ"א מהל'
א) [עי' תוס' סוטה כה:
דעל היתומין להביא ראיה משום שהקרקע בחזקת בעל
סמוך
לעיר וקתני התם אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים
ד"ה ב"ה סברי], ב) ב"ב
מלוה ולוה הלכה ז
כד:, ג) ב"ק צה:, ד) שם
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
חוב והיינו כשעשה אפותיקי כדמסיק א"כ הוה ליה כיורד לתוך
ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים אלמא כיון
ולעיל יד: טו. [בכורות נב.],
סי' קטו סעיף ה:
שדה חבירו ונטעה שלא ברשות דפשיטא דלא שקיל מגוף הקרקע
דבין הכי ובין הכי למקצץ
קאי דכי קדם אילן נמי קתני קוצץ
ק ב מיי' פ"י מהלכות
ה) [סוכה מד. וש"נ],
ו) [לעיל טו: ב"ק צו.],
את השבח וי"ל דכיון שהיה הקרקע
כי מספקא לן אמרינן קוץ ממה
שכנים הלכה א ועיין
ז) [לעיל סה. וש"נ],
שם סמג עשין פב טוש"ע
בחזקת אביהם תחלה ועדיין לא
נפשך שהרי עליך לעשות נמצא
סבר רבי חנינא למימר ארעא בחזקת יתמי
ח) [ב"ב כה:], ט) [שם],
ח"מ סי' קנה סעיף כב
יצאת מרשותן עדיפי מיורד לתוך
הספק מוטל על הדמים ולא על קציצת
י) [דברים כא], כ) [לעיל
קיימא ועל בעל חוב להביא ראיה אמר להו
בהג"ה:
קא ג מיי' פכ"א מהל'
יד:], ל) צ"ל בפ' מי שהיה
שדה חבירו ונטעה שלא ברשות א"נ
האילן דאילו גבי אילן הסמוך לבור
ההוא סבא הכי א"ר יוחנן על היתומים
א)א
מלוה ולוה הל' ז
נשוי דף צא: [ע"ש תוס'
ביורד לתוך שדה חבירו נמי היה
של יחיד קתני בה גבי ודאי דידיה
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
ד"ה מאי פסידא ותוס' ב"ק
להביא ראיה מאי טעמא ארעא כיון
סבור דמסלקינן ליה בארעא:
אם הבור קדמה קוצץ ונותן דמים
סי' קטו סעיף ו:
צו. ותוס' ב"מ צה. ד"ה
יצא בלילה גובה כל הלילה וכל
דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ועל
קב ד מיי' פ"ג מהלכות
הניחא], מ) [לקמן קיא.],
אם האילן קדם לא יקוץ ח) תנן גבי
❖
נ) [שם], ס) [ויקרא כה],
נחלות הלכה ד סמג
היתומין להביא ראיה אמר אביי אף אנן
היום. וכן ברישא בשכיר
ספק זה קדם וספק זה קדם לא יקוץט)
עשין צו טוש"ע ח"מ סי'
נמי תנינא ספק זה קדם וספק זה קדם
שעות דלילה אע"פ שיצא ממלאכתו
אלמא גבי ספק אילן דעיר טעמא
ב) ב
רעח סעיף ו:
קג ה מיי' פכ"א מהל'
קוצץ ואינו נותן דמים אלמא כיון דלמיקץ
ועוד לילה גובה כל היום ואינו עובר
משום דממה נפשך עומד לקציצה.
מוסף רש"י
מלוה ולוה הלכה ז
בבל תלין בעמוד השחר דלינה משמע
והכא נמי בין יתומים השביחו ובין
קיימא אמרינן ליה אייתי ראיה ושקול
בכור לפשוט. שהשביחו
ועיין שם במ"מ סמג עשין
כל הלילה וזה השכירות לא לן כל הלילה
אביהן השביח דינו ליטול קרקע עם
צד טוש"ע ח"מ סי' קטו
את הנכסים קודם חלוקה
הכא נמי האי שטרא כיון דלגוביינא קיימא
סעיף ו:
ובשעת חלוקה נוטל הבכור
וא"ת לא ילין דחלב חגי (שמות כג)
השבח ואם היתומים השביחו מעלה
כמאן דגביא דמיא ועל היתומים להביא
קד ו מיי' שם הלכה ה
פי שנים בקרקעות, צריך
להן השבח בדמים כדלקמיה הלכך
הוא בעמוד השחר גרידא שאם העלה
להחזיר לפשוט רביע השבח
טוש"ע שם סעיף א
ראיה אייתו יתמי ראיה דאינהו אשבחו
גבי ארעא עם השבח ממה נפשך
אימורים על גבי המזבח בתחילת
של חלק בכורה במעות,
וסעיף ב:
קה ז מיי' פ"ח מהלכות
סבר רבי חנינא למימר כי מסלקינן להו
שאין לו ליטול פי שנים במה
נמצא היתומים תובעין להוציא ממנו
הלילה והורידן לפני עמוד השחר
שהשביח זה, ואם השביח
שכירות הלכה ג:
בארעא מסלקינן להו ג ולא היא בדמי
ועליהן הראיה: בארעא מסלקינן
נפסלין בלינה כדאמרינן בזבחים
קו ח ט מיי' שם פי"א
בי"ב זוז, כשנטל זה פי שנים
מסלקינן להו מדרב נחמן דאמר רב נחמן
להו. יהבינן להו גריוא דארעא שיעור
(דף פו.) וי"ל מפני שהן ראוין להקריב
בקרקע נוטל מן השבח ח'
הלכה ב סמג לאוין
ג)
זוזים צריך להחזיר לו ב'
קפא טוש"ע ח"מ סי' שלט
שבחייהו: ומעלין אותן. מן הקרקע:
בתחילת הלילה קרינא ביה לינה
אמר שמואל שלשה שמין להם את השבח
זוזים ומעלה לו בדמים ואין
סעיף ג:
בדמים. ולא שקלי בארעא גופיה:
אפילו בעמוד השחר ודוחק ועוד
קז י מיי' שם טוש"ע שם
ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט
נותן לו מן הקרקע אלא
ד
אם רצה מסלקו בדמים
סעיף ד:
בכור לפשוט. בכור ופשוט שהשביחו
דבפרק שני דזבחים (דף כ:) משמע
ובעל חוב וכתובת אשה ליתומים ובעל
קח כ מיי' שם טוש"ע
ה
ו
ונותן לו שני זוזים ואין
קרקע קודם שחלקו וקי"ל (ב"ב דף
שם סעיף ה: גבי קידוש ידים ורגלים ומי כיור דעמוד
יכול לומר לו הפשוט תן
חוב ללקוחות א"ל רבינא לרב אשי למימרא
השחר פוסל בלינה אפילו לא התחיל
קכד.) שאין הבכור נוטל פי שנים
קט ל מ מיי' שם הל' ה
לי קרקע כזה שוה ב'
דסבר שמואל בעל חוב ללקוחות ומי אית
(א)
זוזים (ב"ק צה:). ובעל
טוש"ע שם סעיף ח:
לינה אלא לאחר תחילת הלילה:
בשבח שהשביחו נכסים לאחר מיתת
קי נ מיי' שם הלכה ד
חוב כו' ליתומים. בעל
ליה שבחא ללוקח ד) והאמר שמואל בעל
אביהן דהוה ליה ראוי ואין הבכור
אמר
❖
טוש"ע שם סעיף ז:
חוב שיורד לנכסי יתומים
חוב גובה את השבח וכי תימא לא קשיא
נוטל הבכורה בראוי דכתיב בכל אשר
בשביל חוב אביהן אין לו
במה שהשביחו נכסים לאחר
כאן בשבח המגיע לכתפים כאן בשבח שאין מגיע לכתפים והא מעשים
ימצא לו י) וכשהן באין לחלוק נוטל
ה)
מיתת אביהן כלום ומעלה
תורה אור השלם
בכור פי שנים בקרקע שהיא משובחת
בכל יום וקא מגבי שמואל אפי' בשבח המגיע לכתפים לא קשיא הא
להן לשבחן בדמים ונותן
ושמין את השבח ונותן לפשוט רביע
מעות אם ירצה (שם). ובעל
1 לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ
דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק ביה שיעור ארעא
חוב ללקוחות. בעל חוב
וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין
שהוא מגיע לו בשבח שבתוך חלקו
ושבחא וכי לא מסיק שיעור ארעא ושבחא דיהיב ליה זוזי ללוקח ומסלק
הטורף לקוחות בשביל חוב
פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד
של זה: וכן בעל חוב ליתומין. וכן
שיש לו על המוכר אין
ויקרא יט יג
בֹּקֶר:
ליה הניחא למ"ד ו) אי אית [ליה] זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה לבעל חוב
בעל חוב שקדם שטר הלואתו לשטר
2 בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא
לו כח במה שהשביח לוקח
שפיר אלא למ"ד אית ליה זוזי ללוקח מצי מסלק ליה לבעל חוב ונימא ליה
ומסלקו בעל חוב בדמים
תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי
מקח של לקוחות טורפה מהן עם
ונותן לו דמי שבחו ואין
עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא
אי הוו לי זוזי הוה מסליקנא לך מכולא ארעא השתא דלית לי זוזי הב
מה שהשביחו ושם להן שבח ונותן
נותן לו קרקע בשיעור שבחו
אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא
לי גריוא דארעא בארעאי שיעור שבחאי הכא במאי עסקינן כגון דשויא
(שם). בעל חוב גובה את
דמים. וטעמא דכולהו משום דמעיקרא
עָלֶיךָ אֶל יְיָ וְהָיָה בְךָ
ניהליה אפותיקי דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו: מתני' המקבל שדה
השבח. בעל חוב שהלוה
דברים כד טו
חֵטְא:
ארעא דידיה הוא ואין לנו לכופו
ז
3 אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ
לחבירו מעות ומכר לוה
למכור להן קרקע שלו בשביל השבח
הנכסים והשביחום לקוחות,
מחבירו לשבוע אחד בשבע מאות זוז השביעית מן המנין קבלה הימנו
וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ
❖
טורף בעל חוב הגוף והשבח
משלי ג כח
אם יש בידו מעות ולקמן מוקי לה
אִתָּךְ:
שבע שנים בשבע מאות זוז אין השביעית מן המנין שכיר יום גובה כל
ח
(בכורות נב.) וכל הקרקע
בקרקע שנעשית לו אפותיקי: המגיע
טורף מיד הלוקח כמו שהיא
הלילה ט שכיר לילה גובה כל היום י שכיר שעות גובה כל הלילה וכל
לכתפים. צריכין לקרקע דבר מועט
משובחת ע"י הלוקח (לעיל
הגהות הב"ח
היום כ שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה
ואינו מחזיר ללוקח כלום
דאילו אין צריכין לקרקע הוו להו
יד:)
כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום: גמ' ת"ר מנין לשכיר
(א) גמ' דסבר שמואל
(ב"ק צה:). בשבח המגיע
פירות ולא מיקרו שבח ובעל חוב
בע"ח ללקוחות יהיב
לכתפים. קרוב ליקצר אלא
יום שגובה כל הלילה ת"ל לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ומנין לשכיר
גובה השבח קאמר ולא פירות גמורין
שבחא ומי אית:
שעדיין צריכין לקרקע הוי
1
להו כפירות גמורין. (לעיל
כדאמרינן בפ"ק כ): הניחא למ"ד.
לילה שגובה כל היום שנאמר ביומו תתן שכרו ואימא איפכא שכירות אינה
ז)
2
טו:) כגון תבואה שגדלה כל
פלוגתא במסכת כתובות ל)בהכותב:
משתלמת אלא בסוף ת"ר ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך איני
צרכה נותנה ללוקח או דמיה
אי אית ליה זוזי ללוקח. שיעור דמי
(ב"ק צה:). והא מעשים
יודע שעד בקר מה ת"ל עד בקר ל מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון
בכל יום. דיני טורפי מקח
החוב: שפיר. איכא למימר דארעא
בלבד מכאן ואילך מאי אמר רב מ עובר משום בל תשהא אמר רב יוסף מאי
באין לפני שמואל וגבי לבעל
מעיקרא דידיה הואי והוא דנחת לה
חוב כל השבח עם הקרקע
קראה 3 אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך ת"ר נהאומר לחבירו
ואפילו מגיע לכתפים כל
שלא ברשות שקל שבחא בזוזי ולא
צא שכור לי פועלים שניהן אין עוברין משום בל תלין זה לפי שלא שכרן
זמן שצריכין לקרקע (לעיל
בארעא הואיל והוה מסיק ביה שיעור
טו:). הניחא למ"ד אי
ארעא כולה: מתני' שכיר יום
וזה
אית ליה זוזי ללוקח.
לפרוע החוב, לא מצי
גובה כל הלילה. שכיר שפעולתו ליום ויוצא לערב גובה כל הלילה כל הלילה הוא זמן גבייתו
בין לענין שבועה שתקנו לו חכמים
מסלק ליה לבעל חוב.
שכיר בזמנו הוא נשבע ונוטל מ) בין לענין שאינו עובר עליו משום לא תבא עליו השמש (דברים כד) אלא משום לא תלין פעולת שכיר
מן ארעא, דבעל חוב קדים,
אתך עד בקר (ויקרא יט): שכיר לילה. שיוצא ממלאכתו בבוקר: גובה כל היום. בין לענין שבועה ובין לענין שאינו עובר עליו משום
שפיר. דמצי למימר דהיכא
דיש קרקע מותר על החוב
בל תלין אלא משום לא תבא עליו השמש. ובגמרא יליף לה: שכיר שעות. גובה כל היום וכל הלילה. אמוראי מפרשי לה בגמ' : שכיר
נ)
עם השבח מסלק ליה ללוקח
שבוע. שמיטה: יצא ביום. שכלתה שכירותו לבוקר או ביום: גובה כל היום. וכיון ששקעה חמה עובר עליו: יצא בלילה. שכלתה
בזוזי על כרחו דלוקח ולא
שכירותו בלילה: גובה כל הלילה וכל היום. דכיון דמשכה פעולתו משתחשך הוה ליה שכיר לילה ואינו עובר עליו בבוקר עד למחרת
מצי אמר לוקח הב לי מן
בשקיעת החמה: גמ' איפוך אנא. דלא תלין בשכיר לילה ולא תבא בשכיר יום: שכירות אינה משתלמת אלא בסוף. כדאמר
ארעא שיעור שבחי, דאמר
כוליה דידי ואת ירדת בה
באיזהו נשך (לעיל סה.) כשכיר שנה בשנה ס) שכירות שנה זו משתלמת בתחילת שנה אחרת אלמא לא משתעבד ליה לשכיר יום עד שתשקע
שלא ברשות (לעיל טו:)
.
החמה וכי כתיב לא תבא על כרחך בשכיר לילה תוקמיה שנשתעבד לו לבוקר משכלתה שכירותו וכן לא תלין נמי לא תוקמיה
דשויא ניהליה. לוה לבעל
חוב, אפותיקי. להא ארעא
בשכיר לילה דהא לא משתעבד ליה עד הבוקר: ממשמע שנאמר וכו'. שאין לינה
קרויה אלא
עד הבוקר דכתיב (שמות לד)
והכל מודים בזו דאי הוה
הוא: מאי קראה.
זה לפי שלא
שכרן. ולא
ולא ילין לבקר וכל לינה שבמקרא
לינת לילה
היכא רמיזא בל תשהא:
קרינא שכיר גביה:
ליה זוזי ללוקח לא הוה מצי
מסליק ליה (שם וב"ק צו.).
וזה