21/218

המקבל שדה מחבירו

פרק תשיעי בבא מציעא קיא.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

אמר ליה לשמעיה זיל אגיר לי פועלים. לא משום שהיה דעתו

וזה לפי שאין פעולתו עליו. ולא קרינא ביה פעולתו אתך: ואימא

קיא א מיי' פי"א מהל'

א) לעיל עו. לקמן קיח.,

להו וכו'. דאי לא משתלימנא לא עברנא: אגרי להדדי. כשהיה

לדחות אלא היה ירא שלא יהא פנוי ליתן להם ואפילו

ב) [לעיל קג. וע' תוס'

שכירות הל' ד סמג

לקמן קיב: ד"ה שכיר

לאוין קפא טוש"ע ח"מ

האחד צריך לפועלים חבירו פוסק עמהן ואמר להן שכרכם על

משום בל תשהא לא היה עובר כיון שהוא עסוק במלאכה אחרת:

שבועות מה:], ג) [לקמן

סי' שלט סעיף ז:

מתקיף לה אביי איזהו גזל כו'. תימה וכי לא ידע אביי דרב

בעל הבית: הני שוקאי דסורא. בעלי בתים של סורא שאין

קיב ב טוש"ע שם סעיף

קיב:], ד) רש"ל מ"ז,

ה) [דף קי:], ו) [ד"ה משום

מגיעין למעות עד יום השוק: לא

ששת מוקי לה באודי ליה והדר כפריה

ט:

קיג ג מיי' שם הלכה ב

אחרי ד"ה ה' שמות],

עברי. על שכר פועלין: מידע ידעי

וי"ל דסבר אביי דאית לן לאוקמי גזל

וזה לפי שאין פעולתו אצלו היכי דמי אי

ז) [ע"ב], ח) [לקמן קיב.],

טוש"ע שם סעיף ד:

דעל יומא דשוקא סמכי. להגיע

דומיא דעשק וכי היכי דלא קאי

קיד ד מיי' שם טוש"ע

ט) [ויקרא יט], י) [לקמן

דאמר להו שכרכם עלי שכרו עליו הוא

❖

קיב:], כ) [ע"ב],

שם סעיף ב:

וכחש אעושק לא קאי נמי אגזל אלא

למעות הלכך אפילו אית ליה מעות

דתניא השוכר את הפועל לעשות בשלו

א)

קטו ה מיי' פ"א מהל'

תחילת גזל דקרא ותחילת עושק הוא

גביה לא עבר דאדעתא דהכי איתגר

גזילה ואבידה הל' ג

והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו משלם

כיחוש ולא דייק כדדייק רב ששת

ליה וכיון דמיומא קמא לא עברי תו

ד סמג לאוין קצו טור

הגהות הב"ח

וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנה אותו

וש"ע ח"מ סי' שנט סעיף

בסמוך דהכא כתיב או בגזל והכא

לא עברי כדאמרינן לעילה) שאינו עובר

(א) גמ' בה' שמות ועשה

ז וסעיף ח ודלא כסוגיין

א לא צריכא דאמר להו שכרכם על בעל כתיב או עשק בלא בי"ת:

עליו אלא בקר ראשון: אבל משום

❖

הללו:

וע"ש:

או

הבית יהודה בר מרימר א"ל לשמעיה זיל

עשק כתיב. לא גרסינן שעשקו

בל תשהא עובר. מיום השוק ואילך:

קטז ו ז מיי' שם פ"ז

אגיר לי פועלים ואימא להו שכרכם על בעל כבר: ולמה חלקן הכתוב

הלכה א והלכה ב

שכיר שעות דיום. שנשכר לו מן

סמג עשין עג:

מוסף רש"י

לעבור עליו בשני לאוין. לאו משום

הבקר עד חצות: גובה כל היום.

הבית מרימר ומר זוטרא אגרי להדדי אמר

קיז ח מיי' פי"א מהל'

דהא כלתה שכירותו מחצות ואיכא

דכתיב גזל ועשק ששינה בלשון דייק

שכיר בזמנו. אם תבעו

שכירות הלכה א סמג

רבה בר רב הונא ב הני שוקאי דסורא לא

בתוך זמן גבייתו (שבועות

לאוין קפא טוש"ע ח"מ

בלא תבא: שכיר שעות דלילה גובה

אלא משום דכתיב תרי לאוין תימה

עברי משום בל תלין מידע ידעי דעל יומא

מה:) נשבע ונוטל. אם

סי' שלט סעיף א:

כל הלילה. ולכשיעלה עמוד השחר

בשלמא הכא חילקן כדי לעבור עליו

קיח ט י כ מיי' שם הל'

ביום שיצא ממלאכתו תבעו,

דשוקא סמיכי אבל משום בל תשהא ודאי

עובר משום בל תלין דהא נשתעבד

בשני לאוין אבל גבי אשם גזילות למה

נשבע שלא קיבל ונוטל, שזה

ד טוש"ע שם סעיף

עובר: שכיר שעות גובה כל הלילה וכל

אחד מן הנשבעים ונוטלין

י:

לו קודם לכן: ושמואל אמר שכיר

נכתבו שניהם או בגזל או עשק:

קיט ל מ מיי' שם הל' ו

האמורים במסכת שבועות

היום: אמר רב ג שכיר שעות דיום גובה

שעות דיום הוא גובה כל היום.

מאחיך

(מד:) שתקנו לו חכמים

ועיין בהשגות

כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה ושמואל אמר שכיר שעות דיום

כדקאמרת ואין לילה הולך אחר יום

דשקלוה לשבועה מבעל

ובמגיד משנה סמג שם

הבית ושדיוה אשכיר, משום

טור ש"ע ח"מ סי' פט

אבל שכיר שעות דלילה גובה כל

גובה כל היום ושכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום תנן שכיר שעות

דבעל הבית טרוד בפועליו,

סעיף ג:

הלילה וכל היום שהיום הולך אחר

קכ נ מיי' שם הלכה א

גובה כל הלילה וכל היום תיובתא דרב אמר לך רב לצדדין קתני שכיר שעות

וכסבור שנתן לזה כשנתן

❖

לחבירו, אבל בעלמא אפילו

סמג שם:

הלילה הואיל ושכירותו בליל יום זה

דיום גובה כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה תנן היה שכיר שבת

ביום זמנו נאמן לומר

ולא דמי לשכיר יום דאתמול שאינו

פרעתיך כבר ובשבועת

שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יוצא ביום גובה כל היום יוצא בלילה גובה

גובה אלא כל הלילה: תנן שכיר

היסת שהטילו חכמים על מי

תורה אור השלם

כל הלילה וכל היום אמר לך רב תנאי היא דתניא שכיר שעות דיום גובה

שאינו מודה במקצת

שעות גובה כל הלילה וכל היום.

(לעיל

1 לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ

קג.).

כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה דברי ר' יהודה ר"ש אומר

בשלמא שמואל מוקי לה בשכירות

וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין

שכיר שעות דיום גובה כל היום שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל

שעות דלילה אלא רב במאי מוקי

פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד

ויקרא יט יג

לה: לצדדין. והכי קאמר שכיר שעות

היום מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות הללו ועשה

בֹּקֶר:

(א)

2 לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי

יש שגובה כל הלילה ויש שגובה כל

משום 1בל תעשוק את ריעך ומשום 1בל תגזול ומשום 2בל תעשוק שכיר

וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ

היום וכדאמרי אנא: יצא בלילה וכו'.

אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:

עני ומשום בל תלין ומשום ביומו תתן שכרו ומשום לא תבא עליו השמש

דברים כד יד

אלמא הואיל ומשכה פעולתו בלילה

הני דאיכא ביממא ליכא בליליא דאיכא בליליא ליכא ביממא אמר רב חסדא

3 בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא

הוה ליה שכיר שעות דלילה וקתני

תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי

שם שכירות בעלמא האיזה הוא עושק ואיזהו גזל א"ר חסדא 4לך ושוב לך

גובה כל הלילה וכל היום: משום לא

ו)

עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא

ושוב זה הוא עושק יש לך בידי ואיני נותן לך זה הוא גזל מתקיף לה רב

אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא

תגזול. דהא אוקמיה באיזהו נשך

עָלֶיךָ אֶל יְיָ וְהָיָה בְךָ

ששת ו איזהו עושק שחייבה עליו תורה קרבן דומיא דפקדון דקא כפר

(דף סא.) לכובש שכר שכיר דאי גזל

דברים כד טו

חֵטְא:

ליה ממונא אלא אמר רב ששת נתתיו לך זהו עושק יש לך בידי ואיני

4 אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ

ממש מלאו דריבית ואונאה נפקא:

וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ

ה' שמות. חמשה לאוין לא תעשוק

נותן לך זה הוא גזל מתקיף לה אביי איזה הוא גזל שחייבה עליו תורה

משלי ג כח

אִתָּךְ:

את רעך ולא תגזול ולא תלין ולא

5 נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה

קרבן דומיא דפקדון בעינן דקא כפר ליה ממונא אלא אמר אביי לא שכרתיך

תעשוק שכיר עני ואביון ביומו תתן

מַעַל בּיְיָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ

מעולם זה הוא עושק נתתיו לך זה הוא גזל ולרב ששת מאי שנא עושק

בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד

שכרו ולא תבוא עליו השמש ועשה

דקשיא ליה ומאי שנא גזל דלא קשיא ליה אמר לך גזל דגזליה והדר

אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת

ביומו תתן: שם שכירות. כולהו בחד

ויקרא ה כא

עֲמִיתוֹ:

כפריה אי הכי אפילו עושק נמי דהדר כפריה הכי השתא בשלמא התם כתיב

ודאי לא משכחת לה אלא הכי קאמר

5 או בגזל מכלל דאודי ליה מעיקרא אבל גבי עושק מי כתיב או בעושק

עבירות כל השמות הללו בשם שכירות

או עשק כתיב שעשקו כבר רבא אמר זה הוא עושק זהו גזל ולמה חלקן

הן יש מהן בשכירות לילה ויש מהן

הכתוב לעבור עליו בשני לאוין: מתני' אחד שכר אדם ואחד שכר

בשכירות יום: גזל. משמע שאנסו

בידו מידו ממש טפי מעושק דכתיב

בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו ויש בו משום

(שמואל ב כג) ויגזול את החנית מיד

לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר אימתי בזמן שתבעו לא תבעו

המצרי וכן בבעלי שכם (שופטים ט)

אינו עובר עליו כ המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו

ויגזלו את כל אשר יעבור עליהם

ב) ל שכיר בזמנו נשבע ונוטל ג) עבר זמנו אינו נשבע ונוטל מ אם יש

בדרך: מתקיף לה רב ששת. על

עדים שתבעו ד) (בזמנו) הרי זה נשבע ונוטל נ גר תושב יש בו משום ביומו

כרחיך עושק דקא כפר ליה הוא

תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר: גמ' מני

מדחייביה עליו בתורת כהנים קרבן

מתני' לא תנא קמא דמאחיך ולא רבי יוסי ברבי יהודה מאי היא דתניא

שבועה דכתיב (ויקרא ה) וכחש

בעמיתו בפקדון או בתשומת יד וגו':

מאחיך

אלא אמר רב ששת וכו'. לקמן פריך לרב ששת מאי שנא עושק דקשיא ליה ומ"ש גזל דלא קשיא ליה: לא שכרתיך מעולם. לא דמי

לגזל כי נתתיו לך דהא מודי ליה דעבד בהדיה וקא גזל ליה: מ"ש גזל דלא קשיא ליה. הא איהו נמי גבי קרבן שבועה כתיב ואי

לא כפר שבועה היכא: דגזליה והדר כפריה. כל זמן שלא תבעו בב"ד אלא בינו לבין עצמו היה גוזלו ואומר איני נותן לך וכשתבעו

בב"ד כפר ונשבע ולעולם גזל לא איקרי אלא א"כ אומר לו איני נותן לך: אי הכי עושק נמי. נוקמיה כרב חסדא בלך ושוב ודקשיא

לך שבועה היכא כגון דהדר כפריה: הכי גרסינן הכי השתא בשלמא התם או בגזל כתיב. וכחש השתא מכלל דאודי ליה מעיקרא כלומר

וכחש בעמיתו בגזל במה שהיה גוזלו עד עתה בתורת גזל כחש עכשיו וכפר ומקודם כחש קרוי גזל: אבל הכא מי כתיב או

בעושק. דנימא וכחש בעושק דמעיקרא: או עשק כתיב. על ידי הכחשה עשקו: שעשקו כבר. משעה שהתחיל לתובעו עושקו

בכחישה ולא נקרא עשק על ידי דבר אחר קודם כחישה: מתני' שכר בהמה וכלים. יליף בגמרא ז): לא תבעו אינו עובר עליו.

בגמראח) יליף ליה דכתיב אתךט) מדעתך ולא מדעתו: המחהו. נתקו מאצלו והעמידו אצל חנוני שהיה פועל צריך לקנות פירות מחנוני ואמר לו

בעל הבית לחנוני תן לו בדינר פירות ועלי לשלם: או אמר לשולחני.

תן לו בדינר מעות: נשבע

ונוטל. מפרש בגמרא י): ואם יש עדים

משום וכו'. מפרש בגמרא כ): גמ'

שתבעו. בזמנו: גר תושב. שקבל

נבילות וטריפות: יש בו

עליו שלא לעבוד ע"ז

ואוכל

מאחיך