שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו. מכאן
בשטרי הקנאה. שמקנה לו נכסיו מהיום בין ילוה בין לא ילוה
קשה
לרש"י דריש
קיא א מיי' פכ"ד מהל'
א) לקמן [יט. כ.] לה:,
יגבה מהן לאותו זמן מהיום: אי הכי. דבשטרי דלאו הקנאה לא
מסכת ראש השנה (דף ב. ושם ד"ה לשטרות)
דתנן באחד
ב) לקמן יח. [גיטין כז.],
מלוה ולוה הל' א
ג) [לקמן יד. טז:], ד) [לעיל
ועיין מ"מ שהניח בצ"ע
עבידי דכתבי אלא אם כן ראו הלואת המעות מתני' דקתני כו':
בניסן ראש השנה למלכים ומפרש בגמרא דנפקא מינה לשטרי חוב
ז: וש"נ], ה) [גיטין יג.],
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
כי ליכא מלוה בהדיה. ונותן מעות
בפניהם לא כתבינן: אביי
המוקדמים ופרש"י שאם לא קבעו יום לתחלת שנת המלך אלא
ו) גי' רש"א בין כסליו
סי' לט סעיף יג:
❖
אמר. הא דתנן כותבין שטר ללוה
כל מלך לפי מה שעומד פעמים שאין
ב [טוש"ע ח"מ סי' מג
לתמוז שלפניו ועי' רש"י,
סעיף טו]:
להבחין כגון אם כתב בו בכסליו
בלא מלוה אפילו בשטר דלאו
בשטרי הקנאה דהא שעביד נפשיה אי הכי
א
ג [טוש"ע ח"מ סי' סה
בשנת ג' למלך ובאו עדים ואמרו
הקנאה נמי ואי נמי אתי למיטרף
מתניתין דקתני אם יש בהן אחריות נכסים לא
סעי' יד]:
הגהות הב"ח
קיב ד מיי' פי"ח מהל'
כשחתמנו בו לא ראינו שהלוהו אלא
מהאידנא והוא לא לוה עד תשרי
יחזיר ואוקימנא כשחייב מודה ומשום שמא
(א) גמ' מוקי לה למתני'
אבידה הל' א סמג
אמר הלוה לנו חתמו כאותה ששנינו
לא שלא כדין הוא דעדיו בחתומיו
בשטרא דלאו אקנייתא:
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי
כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה
זכין לו מיום שחתמוהו זכין לו
❖
(ב) רש"י ד"ה אביי אמר
סה סעיף ו:
למטרף לקוחות שלא כדין אמאי לא יחזיר
וכו' אבל השתא דתנן. נ"ב
עמו אבל ראינו שהלוהו אותה מלוה
השעבוד ואפילו לא הלוה המעות עד
זהו למאי דקס"ד השתא
נחזי אי בשטר הקנאה הא שעביד ליה נפשיה
בתמוז בשנת ג' למלך ואין אנו יודעים
תשרי. ולהכי מוקי ליה אביי בהאי
ומשום הכי פריך לקמיה
רבינו חננאל
אי בשטר דלא הקנאה ליכא למיחש דהא
אם קודם לכן או אחרי כן שאין אנו
טעמא משום דקשיא ליה כיון דאמרת
אמאי לא יחזיר כו' אבל
למאי דמסיק הוה טעמיה
מלוה עמו ניחוש שמא
אמרת כי ליכא מלוה בהדיה לא כתבינן א"ל
יודעים מתי עמד המלך אם בין
כו' (ב) אבל השתא דתנן כותבין חיישינן
דאביי משום דחיישינן
כתב ללות ולא לוה.
דלמא כתב ללות ולא לוה. ולקמיה
ו) תמוז לכסליו של אחריו והוה ליה
רב אסי אע"ג דשטרי דלאו הקנאה כי ליכא
לפרעון ולקנוניא והוה
ופריק רב אשי בשטרי
פריך אמאי לא יחזיר הרי זכו ליה
כסליו תחלה א"כ מוקדם הוא ופסול
שטר שנמחל שעבודו:
הקנאה דהא שיעבד
מלוה בהדיה לא כתבינן מתניתין א כיון דנפל
(ג) ד"ה הניחא וכו' הלכך
נפשיה בחליפין ולא
עדיו בחתומיו ושפיר טריף: דייתיקי.
או בין כסליו לתמוז של אחריו והוה
אתרע ליה וחיישינן דלמא אקרי וכתוב $אביי
איכא למימר. נ"ב פירוש
א)
חיישי' לנתינת המעות
צואת שכיב מרע. ולשון דייתיקי דא
ליה מאוחר וכשר והשתא שקבעו
❖
כשאין חייב מודה:
אלא נשתעבד מעידנא
אמר עדיו בחתומיו זכין לו ואפילו שטרי
תיקו זאת תיקום דדברי שכיב מרע
ניסן ר"ה הוה ליה תמוז תחלה ושטר
ההיא דקנו מיניה בחליפין.
דלאו הקנאה משום דקשיא ליה כיון דאמרת
אביי אמר עדיו בחותמיו
ככתובין וכמסורין דמי ה): מתנה.
מאוחר הוא וכשר והשתא לאביי
זכין לו פי' כיון שאמר
בשטרי דלאו הקנאה כי ליתיה למלוה
גליון הש"ס
מתנת בריא: ושוברין. פרעון שטר:
כה"ג לאו מוקדם הוא דעדיו בחתומיו
לוה לעדים העידו עלי
בהדיה לא כתבינן ליכא למיחש דאקרי
גמ' אביי אמר עדיו
הני מילי היכא דמטא שטר לידיה.
זכין לו ולרב אסי נמי דלית ליה למה
שיש לפלוני עלי כך וכך
בחתומיו. עי' רשב"א
וכתבו שטר בזה וחתמו
ואפילו לאחר זמן זכו לו חותמיו
הוצרכו לעשות תקנה כיון דלית ליה
וכתוב אלא הא דתנן מצא גיטי נשים
ב) א
בחידושי קדושין דף כ"ז
בו זכו למלוה ואע"ג דלא
לגבות מזמן הכתוב בו. ואי קשיא
כותבין שטר ללוה אלא בשטרי
ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה ושוברים הרי
ע"א ד"ה ע"מ שתכתבו
קנו מן הלוה והוא דנפיק
❖
לו שטר:
הא דתנן (שביעית פ"י מ"ה) שטרי
הקנאה ועוד וכי רגילות הוא שישכחו
שטרא מידא דמלוה אבל
זה לא יחזיר שמא כתובים היו ונמלך עליהם
אי לא נפיק שטרא מתותי
חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין
כל העולם והסופר וב"ד מתי עמד
שלא ליתנם וכי נמלך עליהם מאי הוי והא
ידיה דמלוה חיישינן דלמא
כשרין במאי מוקי לה אביי תריץ
המלך שהוצרכו לעשות תקנה בשביל
אכתי לא מטא לידיה
מוסף רש"י
אמרת עדיו בחתומיו זכין לו הני מילי היכא
דמלוה ומתני' דאוקימנא
במוקדמת כתיבתן לחתימתן ולהכי
כך ועוד דהוה ליה למימר דנ"מ
דייתיקי. צוואת שכיב מרע,
בשחייב מודה דהאי
דקא מטו לידיה אבל היכא דלא מטו לידיה
פסולין שבא לטרוף משעת כתיבה
טובא בכל שטרות שלא ידעו מאימתי
דא תהא למיקם ולהיות
שטרא מטא לידיה דמלוה
לא אמרינן אלא מתניתין דקתני מצא שטרי
א"נ שכתבו וחתמוהו בתשרי והם
לגבות כיון דאין יודעים מתי מתחלת
(גיטין כז.).
מההיא שעתא דנכתב
ומיניה נפל. אמר לך אביי
חוב אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר
כתבו בתוכו ניסן שהוא ראש השנה
שנת המלך וע"ק יותר אך אין מקומו
כי הא גוונא בדלא נקיט
לשטרות: בשלמא לרב אסי. דמוקי
הנה ונראה לפרש דנ"מ לשטרי חוב
ואוקימנא כשחייב מודה ומשום שמא כתב
שטרא מתותי ידיה דמלוה
לההוא דכותבין בשטרי אקנייתא:
המוקדמים היינו כגון שאם עמד
חיישינן לקנוניא ומשום
ללות בניסן ולא לוה עד תשרי בשלמא לרב
הכי לא הימנינן בהודאתו
מוקי. מתניתין בדלאו אקנייתא ולהכי
המלך בכ"ט באדר כשיגיע כ"ט באדר
אסי דאמר בשטרי אקנייתא מוקי לה בשטרי
דלוה. ולא אשכחן פירכא
לא יחזיר כדקאמר איתרע ליה וחיישי'
בשנה של אחריו פעמים יטעה
לא להא דאביי ולא
דלאו אקנייתא וכדאמרינן אלא לאביי דאמר
דלמא אקרי וכתב והוה ליה מוקדם
הסופר ביום אחד ויסבור שעמד
להא דרב אשי ותרוייהו
עדיו בחתומיו זכין לו מאי איכא למימר אמר
בעינן דמטא שטרא בידא
ולכן הופקר להשליכו: לפרעון
המלך אשתקד באחד בניסן ויכתוב
דמלוה. והא דר' יוחנן לא
לך אביי מתני' היינו טעמא ב דחייש לפרעון
ולקנוניא. שמא פרעו ומן הלוה נפל
עתה בכ"ט באדר שנה ראשונה
הוי להו תיובתא דיכול רב
ולקנוניא ולשמואל דאמר לא חיישינן
והא דקא מודה לא פרעתי עצה
ונמצא שטר זה מוקדם שנה שלימה
אשי למימר לא אמר ר'
ג)
יוחנן אלא בשטרי דלאו
היא ביניהם של רמאות לטרוף את
וזה פסול לכולי עלמא שכותב עתה
לפרעון ולקנוניא מאי איכא למימר הניחא אי
אקנייאתא ולאביי נמי לא
הלקוחות שלקחו ממנו קרקע שלא
שנה של אשתקד אבל כשקבעו
סבר לה כרב אסי דאמר בשטרי הקנאה
הויא תיובתא דהא לדבריו
באחריות ויחלקו ביניהם: ולשמואל
דר' יוחנן שייכי. מיהו
ניסן ר"ה לא יטעה דמיום שני
מוקי (א) מתניתין בשטרי דלאו הקנאה אלא
סוגיא דשמעתין כר' יוחנן
דאמר. לקמן: לא חיישינן לפרעון.
לעמידת המלך שהוא ראש חדש ניסן
סלקא דאמר מחלוקת
אי סבר כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין
בשטר הנמצא ואפילו אין חייב מודה
כתב הסופר שנה שניה ומשם ואילך
בשחייב מודה ר"מ דאמר
לו מאי איכא למימר שמואל מוקי למתניתין
יחזיר סבר שטר שאין
דאם איתא דפרעיה מקרע הוה קרע
עד ניסן הבא:
בו אחריות נכסין לא גבי
משום
כשאין חייב מודה אי הכי כי אין בהן אחריות
דקשיא ליה לאביי.
ליה דאמר שמואל לקמן (דף טז:)
ממשעבדי מבני חרי הוא
נכסים אמאי יחזיר נהי דלא גבי מן משעבדי
המוצא שטר הקנאה בשוק יחזיר
תימה דבשביל כך לא
דגבי וכיון דמודה ליה
ליכא למיחש הלכך יחזיר.
מבני חרי מגבי גבי שמואל לטעמיה דאמר
לבעלים וכ"ש כשחייב מודה מהאי
הוצרך לומר עדיו בחתומיו זכין לו
ורבנן סברי גבי אפי'
טעמא גופיה דמיום פריעתו הוא
דאפילו יסבור דאין זכין כרב אסי
שמואל אומר היה רבי מאיר שטר חוב שאין
ממשעבדי הלכך לא יחזיר
קורעו הלכך ליכא למיחש לאחר זמן
ומתניתין שכותבין שטר ללוה בשטרי
דחיישינן לקנוניא אבל
בו אחריות נכסים אין גובה לא ממשעבדי
בשאין חייב מודה דברי
לקנוניא מתני'
במאי מוקי לה:
הקנאה ודלמא מיקרי וכתב לא
ולא מבני חרי וכי מאחר שאינו גובה אמאי
הכל לא יחזיר דחיישינן
הניחא כו'. ואי קשיא על כרחך
אמרי' יעמיד משנתנו בשחייב מודה
לפרעון ותניא בהדיא
יחזיר אמר רבי נתן בר אושעיא ד) לצור על פי
לא סבירא ליה כאביי דאי כאביי
ולא יחזיר משום דחיישינן לפרעון
כוותיה. שמואל מוקי לה
צלוחיתו של מלוה ונהדריה להו ללוה
לכולה מתני' בשאין חייב
ס"ל מאי איריא שטר הקנאה הא
ולקנוניא כדאמר בסמוך וי"ל משום
מודה אבל בשחייב מודה
לצור על פי צלוחיתו של לוה לוה הוא
לאביי אין חילוק בין זה לזה דאפילו
דקשיא לאביי לא ניחא ליה שנויא
דברי הכל יחזיר כי עדיו
דאמר
דלאו הקנאה נמי יחזיר הואיל ושמואל
דרב אסי ומילתא באפי נפשה היא
בחתומיו זכין לו א)
ולא קאי אדאמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו: היינו טעמא
(וכל) בשטרי הקנאה דהא
לא חייש לפרעון לאו פירכא הוא דמודה אביי בדלא מטא שטרא לידיה
שיעבד נפשיה. ובשטר
דחיישינן לפרעון ולקנוניא. וסברי רבנן אחריות טעות סופר הוא
כדאמרן (ג) הלכך איכא למימר כתב ללות ולא לוה לגמרי ולא מטא
שאין בו אחריות אע"פ
שאין חייב מודה ב)
לידיה מעולם: שמואל מוקי לה כשאין חייב מודה. בכתיבת השטר
ולכך לא יחזיר אפילו אין בו אחריות וכן לרב אסי תימה אמאי
ר"מ דאמר יחזיר למלוה
שאומר לוה לא כתבתי ומזויף הוא. וא"ת יתקיים בחותמיו כיון שנפל
קאמר משום דחיישינן לקנוניא לימא משום דחיישינן שמא פרעו וכבר
לצור על פי צלוחיתו
אתרע ליה ואמרינן מפני שפסול היה לא נזהר ומהמנינן ליה להאי:
נמחל שעבודו ועתה רוצה לחזור וללות בו כדי להרויח פשיטי דספרא
דכיון שאין בו אחריות
נכסין אינו גובה לא
ומלוה נמי רוצה בדבר שיטרוף מזמן מוקדם וי"ל משום פשיטי
אינו
ממשעבדי ולא מבני חרי.
דספרא לא יפסיד ללקוחות ממון מרובה אף על גב דרב אסי חייש לכתב ללות ולא לוה ועתה רוצה ללות ומפסיד ללקוחות משום
פשיטי דספרא היינו משום שכבר נתן לסופר ואינו רוצה להפסיד ועוד שסובר המלוה שיצא הקול משעת כתיבה אבל
כשלוה ופרע
א)
אולי צ"ל וכ"ש בשטרי
הקנאה.
לא הפסיד פשוט שנתן לסופר ועוד שירא המלוה ששמעו הפריעה ואהלואה שנית לא
נכתב השטר:
ב)
צ"ל אמר ר"מ דיחזיר
הא
למלוה וכו'.