המקבל שדה
מחבירו פרק תשיעי
בבא מציעא קיב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוזר עליו או אינו חוזר עליו. היכא דא"ל אני פוטרך לגמרי
ואידך ההוא מיבעי ליה לכדתניא. להענישו
כאילו הוא נוטל את
קכא א מיי' פי"א מהל'
א) נ"א שתתן לו שכרו.
שכיר וכו': ואליו הוא
נפשו כדתניא וכו' ומסקנא כל הכובש שכר
אפי' לא יתן
לי פשיטא דאינו חוזר דאם לא כן בכל
רש"ל, ב) ב"ק קיט., ג) שם
שכירות הלכה ב
צט., ד) ב"ק שם, ה) נ"א
סמג לאוין קפח טוש"ע
נושא. כל עצמו הוא מוסר נפשו עליו לעלות בכבש גבוה וסיכן
מחילה בעלמא תיבעי ליה אי בעי קנין או לא והיכא דא"ל נמי
בגררא וכן הוא בערוך [עי'
ח"מ סי' שלט סעי' ב:
אני פוטרך אם יפרע לי שולחני פשיטא דחוזר כיון דאין שולחני
בעצמו ליפול ולתלות באילן כשעלה
עליו למסוק זיתים ולגדור
קכב ב עיי' כ"מ הלכה
ערך גרד א], ו) [ר"ה ג.],
ז) ורש"י בפרק הגוזל פי'
רוצה ליתן לו והכא מיירי כשאמר
תמרים ומסר נפשו עליו למיתה שמא
ד טוש"ע שם סעי'
❖
בע"א, ח) [צ"ל אסי],
י:
ליה הפועל סתמא שיסמוך על שולחני
יפול מן הכבש או מן האילן: ה"ג
ואידך ההוא מיבעי ליה לכדתניא ואליו הוא
1
קכג ג מיי' פ"י מהל'
ד"א ואליו הוא נושא את נפשו.
ומיבעיא ליה מי אמרי' דאדעתא
נושא את נפשו מפני מה עלה זה בכבש
שכירות הלכה ד
סמג עשין פט טוש"ע ח"מ
דהכי סמך אם יתן לו או דלמא
ופליגי בהא רב הונא ורב חסדא
תורה אור השלם
ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה לא על
א)
סי' שו סעי' ב ועיין
לגמרי פוטרו אפילו לא יתן לו וא"ת
במשמעותא דקרא חד אמר נפשו של
1 בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא
בטוש"ע אה"ע סי' כח
שכרו דבר אחר ואליו הוא נושא את נפשו
פשיטא שלא פטרו לגמרי אלא דוקא
שכיר נענש עליו כאילו הורגו וחד
סעי' טו בהג"ה:
תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי
כל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נפשו
קכד ד ה מיי' שם פי"א
א
אם יתן שהרי שולחני יכול לחזור בו
אמר נפשו של גזלן הגיד לך הכתוב
עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא
הלכה ג סמג לאוין
ממנו ב)רב הונא ורב חסדא חד אמר נפשו של
אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא
שגורם מיתה לעצמו: וקבע. וגוזל
אפי' במעמד שלשתן כיון שאין לבעל
קפא טוש"ע ח"מ סי' שלט
עָלֶיךָ אֶל יְיָ וְהָיָה בְךָ
גזלן וחד אמר נפשו של נגזל מאן דאמר נפשו
❖
הבית בידו לא פקדון ולא מלוה וכיון
את גוזליהם ומה יקבע מהן את
סעי' ו:
דברים כד טו
חֵטְא:
2 אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל
של גזלן דכתיב אל תגזל דל כי דל הוא ואל
דיכול לחזור מסתמא לא פטרו לגמרי
נפשם שגורמים הגזלנים רעה לעצמן:
2
הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי
אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא
דלאו בשופטני עסקינן וי"ל דלעולם
תדכא עני בשער וכתיב 3 כי ה' יריב ריבם
בַשָּׁעַר: משלי כב כב
לעזי רש"י
וגו'. אף אם דל הוא ואין לו עזר
איכא למימר שפטרו לגמרי ומתחייב
3 כִּי יְיָ יָרִיב רִיבָם וְקָבַע
וקבע את קבעיהם נפש ומ"ד נפשו של נגזל
פולקיי"ר [פלוקיי"ר].
אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ:
לו שולחני מדין ערב דכשמסמיכו
אל תגזלהו. והוא אחד מארבע
דכתיב כן ארחות כל בוצע בצע את נפש
משלי כב כג
4
קרוד.
לשונות שכי משמש בהן אם: דהשתא.
השולחני הוי כאומר סמוך עלי ופטור
ו)
4 כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ
פוליי"ר [פולי"ר]. לדרוך
בעליו יקח ואידך נמי הכתיב את נפש בעליו
❖
לאחר גזילה דהיינו גזלן: משום דנטלו
בעל הבית לגמרי וה"ה דהוה מצי
בד (לנקותו).
בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו
יקח בעליו דהשתא ואידך נמי הכתיב וקבע
משלי א יט
יִקָּח:
נפש. והכי משמע וקבע את קבעיהם
למיבעי אם השולחני יכול לחזור בו
5 לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ
את קבעיהם נפש מה טעם קאמר מה טעם
אם לאו דהא בהא תליא והשתא מוכח
נפש את אשר קבעו את נפשם מהם:
וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין
מוסף רש"י
קבע את קבעיהם משום דנטלו נפש: אימתי
לדעתך. ולא מדעתו: חוזר. השכיר
דמחילה אינה צריכה קנין דע"כ הכא
פְּעֻלַּת
שָׂכִיר אִתְּךָ עַד
אל תגזל דל כי דל הוא.
ויקרא יט יג
בֹּקֶר:
בלא קנין איירי דקנין לא שייך אלא
אצל בעל הבית אם לא נתן החנוני
בזמן שתבעו לא תבעו אינו עובר עליו:
אע"פ שדל הוא ואין לו מה
ונתחייב בעל הבית לשלם: אינו
כשפטרו לגמרי בהדיא ואפי' לא פטרו
לגוזלו (ב"ק קיט.). ואל
ת"ר לא תלין פעולת שכיר יכול אפילו לא
5
תדכא עני בשער. מעשר
בתורת לעבור. כלומר אין לו עליו
לגמרי בפירוש כיון שהקנה לו דומה
תבעו ת"ל אתך לדעתך יכול אפי' אין לו ת"ל
עני ולקט שכחה ופאה
ודאי שלפוטרו הקנה לו דאם לא כן
כלום שיהא עליו בתורת דמים שום
המתחלקין בשעריך אל
אתך שיש אתך יכול אפי' המחהו אצל חנוני
עבירות שכר שכיר: קבלנות.
מאי צריך קנין ובפוטרו בהדיא
תדכאהו בם (שם). וקבע
ואצל שולחני ת"ל אתך ולא שהמחהו אצל
את קבעיהם נפש. גוזל
פשיטא דאינו חוזר כדפרישית ובהא
אומן שקיבל עליו לעשות מלאכה בכך
נפש גוזליהם. (שם). ואי
חנוני ואצל שולחני: המחהו אצל חנוני ואצל
וכך ולא לשכירות ימים: אומן קונה
לא מיבעיא ליה אלא ודאי בלא קנין
אמרת אומן קונה
שולחני אינו עובר: איבעיא להו חוזר או
בשבח כלי. וזוכה במה שהשביחו
איירי ומיהו מצינו לפרש דהכא איירי
בשבח כלי אמאי עובר.
הא זבוני קא מזבן ליה
אינו חוזר רב ששת אמר אינו חוזר ורבה
כשאמר ליה בהדיא אני פוטרך אם
ומשום קבלנותו יוצא לו וכשמחזירו לו
ניהליה ולא שכירות היא (שם
יתן לי ואם לא אחזור עליך ופליגי
הרי הוא כמוכר לו שבח שהיה לו
אמר ב חוזר אמר רבה מנא אמינא לה
צט.). בגרדא דסרבלא.
בתוכו: הלואה היא. ולא שם שכירות
כל זמן שלא חוזר בו שולחני אם
פלוקי"ר בגדים (שם).
מדקתני אינו עובר עליו מעבר הוא דלא עבר
לבטושי. פלארא"ש בלע"ז
עליה: בגרדא דסרבלא. פולקיי"ר
יכול לחזור על בעה"ב ולזה הפירוש
הא מיהדר הדר ורב ששת אמר מאי אינו
ושכרו לדרכה והתנה עמו
נמי יש להוכיח קצת דמחילה אינה
בלע"ז שאין כאן שבח כלי שאם היה
סכום הדריכות, כל דריכה
עובר אינו בתורת לעבור: ג) בעו מיניה מרב
צריכה קנין מדאמר רב ששת אינו
מניחו כמות שהיא היתה מתקיימת
במעה, דשכיר יום הוא ולא
ששת קבלנות עובר עליו משום בל תלין או
קבלן דליקני בשבחא (שם).
הרבה יותר מעתה: לרכוכי. שיהא
חוזר אלמא פוטרו כל זמן שירצה
אין עובר משום בל תלין אומן קונה בשבח
רך: היינו שבחיה. דאיכא דניחא ליה
שולחני לפרוע לו ובלא קנין מיירי
כלי והלואה היא או אין אומן קונה בשבח
דבקנין אפילו רבה מודה ועוד י"ל
בהכי מפני שמחמם יותר ויש נוי
ג
בדבר: דאגר לביטשי. ז) אלא לעולם
דפלוגתא דהכא לא שייכא מידי
כלי ושכירות היא אמר להו רב ששת עובר
ד
למחילה דלכ"ע פועל חוזר על בעה"ב
לאו בגרדא אלא בתיקון הראשון
והתניא אינו עובר התם שהמחהו אצל חנוני
ולא פליגי אלא לענין בל תלין
שקורין פוליי"ר כשבא מבית הגרדי
ואצל שולחני נימא מסייעא ליה ד) ה הנותן
כשחוזר בו מיד ביום ראשון על בעה"ב
בוטשין אותו ברגלים בתוך כלי עץ
טליתו לאומן גמרה והודיעו אפי' מכאן ועד
דלרב ששת אינו חוזר עליו לענין
במים וקרקע הראויה בכך. מיהו לא
עשרה ימים אינו עובר משום בל תלין נתנה לו
להתחייב בבל תלין כיון דניתק שעה
בקבלנות עסקינן אלא בשכירות בין
בחצי היום מששקעה עליו חמה עובר משום
אחת ממנו כשעמד אצל שולחני שוב
ישביח ובין לא ישביח שכרו לפי מנין
בל תלין ואי אמרת אומן קונה בשבח כלי
אינו חוזר לאיסור בל תלין ורבה
בטישותיה כך וכך בטישות בכך וכך
אמאי עובר אמר רב מרי בריה דרב כהנא
אמר כיון דתוך זמנו חוזר הוה
מעות. דאגרי לביטשי לחשבון בטישות:
כדמעיקרא ודייק רבה ממתניתין
הלכות
ה)בגרדא דסרבלא למאי יהבה ניהליה לרכוכי
דקתני המחהו אצל שולחני אינו
היינו שבחיה לא צריכא דקא
אגריה מיניה לבטושי בטשא ובטשא במעתא:
עובר עליו משמע דוקא כל זמן
שכיר
שעומד אצל שולחני הא מיהדר הדר
וחוזר לאיסורו דאי לא הדר לאיסורו הוה ליה למיתני אינו יכול לעבור עליו ולא דמי להא דקתני אחר זמנו אינו עובר עליו ולא קתני
אינו יכול דהתם ליכא למיטעי ורב ששת דחי דאינו בתורת לעבור עליו כלל אפילו יחזור בו ומיהו בירושלמי דשבועות גבי חנוני על
פנקסו דנשבעין ונוטלין מבעל הבית קאמר דדוקא כשלא העמיד לפועלים אצל חנוני אבל העמידם אצלו אין בעל הבית חייב לפועלים
כלום ומפרש רב אלפס דירושלמי אתי אליבא דרב ששת וסבר כמותו אבל מ"מ לדידן קי"ל כרבה ומוקי ההיא דלא פליגי לענין בל תלין
אלא לענין אם צריך בעל הבית לשלם לפועלים אם לאו וכן משמע בפ"ק דקדושין (דף טז. ושם) דמחילה אינה צריכה קנין גבי עבד עברי
דקאמר למה לי שטרא לימא ליה באפי תרי זיל אמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול
משמע דאי לאו דגופו קנוי לו היה יכול למחול ובלא קנין איירי דבקנין לא היה צריך שטר דאפילו עבד כנעני קונה עצמו בחליפין
כדמוכח בהשולח (גיטין דף לט: ושם) דקאמר שקל כומתא ושדא בה ואמר קני הא וקני נפשך וקאמר דלא עשה ולא כלום משום דהוה
ליה בכליו של מקנה אבל אי הוה בכליו של קונה הוה קניא נפשה בחליפין וכן בפרק הנושא (כתובות דף קד.) אמרינן דלאחר כ"ה שנה
אבדה כתובתה משום דמסתמא מחלה ואע"ג דלא עשתה שום קנין דבקנין לאלתר נמי אבדה כתובתה ומדאמר לעיל באיזהו נשך (דף
עא:) תן על גבי קרקע והפטר ובפרק הזורק בגיטין (דף עח: ושם) זרוק לי והפטר אין ראיה דאיכא למימר דאיירי בקנין ואין להקשות
מה"ג שפירש בפ"ק דסנהדרין (דף ו. ד"ה צריכה) גבי פשרה צריכה קנין דשניהם צריכין קנין המוחל צריך להקנות שמחל לו והמשלם צריך
להקנות שישלם לו החצי דשאני פשרה משום דדמי למחילה בטעות שאילו היה יודע שהיה זוכה בדין לא היה מוחל ולהכי צריכה קנין
דאלים טפי ומהאי טעמא נמי איכא מאן דבעי ג' ולא סגי בב' משום דדמי למחילה בטעות כל שכן אם לא נפרש כמו שמפרש בהלכות
גדולות אלא הקנין עושין קודם שישמעו שיקיימו דברי הפשרנים דבלא קנין יוכלו לחזור בהן כשישמעו הפשרה דאז לא קשה כלום:
אומן קונה בשבח כלי כו' אמר להו עובר. פי' יש ענין שעובר כגון היכא דליכא שבח כלי כמו בשליחא דאגרתא או דאגריה לבטשי אבל רב
ששת סבר שפיר דאומן קונה בשבח כלי כדמוכח בהגוזל קמא (ב"ק דף צט. ע"ש ושם ד"ה דאגריה) דקאמר התם לימא רב ששת פליגא
אדרב ח)אמי דאמר אומן קונה בשבח כלי אמר רב אשי בר חמא דרב ששת בשליחא דאגרתא והנך דבעו מרב ששת לא הזכירו בבעייתן אומן
קונה בשבח כלי אלא סתם שאלו קבלן עובר בבל תלין או לאו והגמרא הוא שאומר אומן קונה כו' שלפי הפשט בו תליא הבעיא ולהכי
קאמר נמי לימא מסייע ליה שהיה סבור הגמרא דהא בהא תליא ורב
ששת שהשיב עובר סבר
דאין אומן קונה: [ועי' תוס' נדה לד: ד"ה כי]:
שכיר