קיב: המקבל שדה מחבירו פרק תשיעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שכיר בזמנו נשבע ונוטל. בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מה: ושם
הלכות גדולות שנו כאן. כאותם שמנו חכמים בנשבעין ונוטלין
קכה א מיי' פי"א מהל'
א) שבועות מה., ב) ג"ז שם
ד"ה מתוך) מפרש לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא
במס' שבועות (דף מד:) דשכיר ונגזל ונחבל וחנוני על פנקסו:
מו. ב"ב מה:, ג) [לעיל
שכירות הלכה ו
קיא.], ד) [הוצאה יתירה
ועיין בהשגות ובמגיד
הני הלכה נינהו. בתמיה. וכי הלכות למשה מסיני הם והלא אינם
בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר שכרתיך
כצ"ל], ה) [שבועות מד:],
משנה ופ"ט מהל' טוען
אלא תקנות חכמים כדמפרש התם: תקנות קבועות. ראוי לעשותן
ונתתי לך שכרך תימה דהיכי נאמן במגו דהא מפרש בגמ' דטעמא
❖
ו) בס"י הפסה,
הלכה ב [ופ"א הל"ב] סמג
דשכיר נשבע משום דבעה"ב טרוד
קבע לעקור עליהם דבר מן התורה
לאוין קפא טוש"ע ח"מ
סי' פט סעי' א:
בפועליו ואנן חושבין אותו כאילו
דמדאורייתא מי שיש עליו לשלם
שכיר בזמנו נשבע ונוטל וכו': שכיר אמאי
א)
קכו ב מיי' פי"א מהל'
מוסף רש"י
אמר איני יודע מדפריך בגמ' אי הכי
הוא נשבע דכתיב (שמות כב) ולקח
תקינו ליה רבנן למשתבע ושקיל אמר רב
שכירות הל' ח
ומשום כדי חייו כו'.
טוש"ע שם סעי' ה:
ניתיב ליה בלא שבועה וא"כ מה
בעליו ולא ישלם והכא שקלוה לשבועה
יהודה אמר שמואל הלכות גדולות שנו כאן
בתמיה (שבועות מה.). כי
מבעל הבית ושדיוה אשכיר: ויפקע.
מועיל מגו דאילו אומר איני יודע
היכי דליתגרו ליה
הני הלכתא נינהו הני תקנות נינהו אלא אמר
יפסיד שכרו: כי היכי דליגרוהו. שלא
לא הוה מהני שום מגו והוה חייב
פועלים. שאם ישבע הוא
רב יהודה אמר שמואל תקנות גדולות שנו
ויפסידו פועלים לא ימצא
דהוה ליה כאומר הלויתני ואיני יודע
ימנעו מלשוכרו שידאגו לומר חשוד
עוד פועלים למלאכתו,
כאן גדולות מכלל דאיכא קטנות אלא אמר
הוא זה לתבוע שכרו משקבלו: על
אם פרעתיך דחייב כדתנן בהגוזל
שיגורו ממנו שהוא כופר
רב נחמן אמר שמואל תקנות קבועות שנו כאן
כרחיה אגר. כשהוא צריך לפועלין
בתרא (ב"ק דף קיח.) וביבמות בפרק
בשכר פועליו (שם). כי
היכי דליגרוהו. שלא
על כרחו שוכרם: על כרחיה מיתגר.
שבועה דבעל הבית היא ועקרוה רבנן
האשה שהלכה (דף קיד:) משמע
יחשדוהו בתובע שכרו אחר
נשכר שצריך למזונות: טרוד
נמי דלא מהני מגו בכי האי גוונא
לשבועה דבעל הבית ושדיוה אשכיר משום
שקבלו (שם). בעל הבית
בפועליו. וסבר שנתן לו ולא
דאמר אינה נאמנת לומר מת בעלי
על כרחיה אגר. פועלים
כדי חייו דשכיר ומשום כדי חייו דשכיר
כשהוא צריך להם (שם).
נתן: ליתיב ליה בעדים. ויתן
במלחמה משום דאמרה בדדמי לה
מפסדנא ליה לבעל הבית בעל הבית גופיה
שכיר נמי בעל כרחיה
ואינה יודעת בברור שמת ולא מהני
לו בלא שבועה. ליתקנו להן לכל
איתגר. שהוא צריך למזונות
ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל כי היכי
לה מגו דאי בעיא אמרה מת
שוכרי פועלין שיתנו שכרם בעדים
(שם). טרוד בפועלים
דליתגרו ליה פועלים שכיר גופיה ניחא ליה
הוא. שנותן שכר לכמה
על מטתו:
ואם יאמר פרעתיו שלא בעדים
פועלים וכסבור שנתן לזה
מכלל
דמשתבע בעל הבית ויפקע כי היכי דליגרוהו
דאיכא קטנות. אע"ג
יתן בלא שבועה: טריחא להו
(שם). וניתב ליה בעדים.
בעל הבית על כרחיה אגר שכיר נמי בעל
מילתא. לחזר בתר עדים כל היום:
דבפרק השולח (גיטין דף
יתקנו חכמים שלא יתן אדם
שכר לפועל אלא בעדים ולא
וניתיב ליה מעיקרא. לתקון
לו.) אמרינן תקנה גדולה התקינו
כרחיה איתגר אלא בעל הבית טרוד
א
יבא לידי שבועה .
(שם)
שיהיו מפרשין שמותיהן בגיטין וכן
לבעל הבית דיהיב אגריה בצפרא
וניתב ליה מעיקרא.
בפועלים הוא אי הכי ניתב ליה בלא שבועה
ליתקון רבנן שיתן אדם
בהגוזל קמא (ב"ק דף קג:) תקנה
מקמי עבידתייהו דאי אתי שכיר לא
כדי להפיס דעתו של בעל הבית וניתב ליה
לפועליו שכרן שחרית עד
מהימן: שניהם רוצים בהקפה.
גדולה התקינו שאם ד)יציאה יתירה על
שלא יתחילו במלאכה ואם
בעדים טריחא להו מילתא וניתב ליה מעיקרא
הקרן כו' לא פריך אלא הכא דקאמר
בעל הבית פעמים שאין לו ופועל
תבע לערב לא יטול כלום
שניהם רוצים בהקפה אי הכי אפי' קצץ נמי
ולא תהא שם שבועה (שם).
שמא יפלו ממנו: אי הכי. דבעל
שנו כאן דמשמע ולא במקום אחר:
שניהם רוצים בהקפה.
תקנות
אלמה תניא ב) ב אומן אומר שתים קצצת לי
קבועות. הא דנקט לשון
הבית טרוד ושכח: אפי' עבר זמנו
בעה"ב פעמים שאין מצויות
והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת המוציא
נמי. ותבעו למחר להימנוהו לפועל:
רבים משום דקאי אכל
לו מעות שחרית ופועל שלא
יוציא המעות עד הלילה
מחבירו עליו הראיה קציצה ודאי מידכר
הנהו דנשבעין ונוטלין בפרק כל
גבי
לפרנסתו (שם). אי הכי.
הנשבעין (שבועות דף מד:) דשכיר
דכירי ליה אינשי אי הכי אפי' עבר זמנו נמי אלמה תנן ג) עבר זמנו אינו
דמשום טרדא דבעל הבית
ונגזל ונחבל ושכנגדו חשוד על השבועה
שקלוה לשבועה מיניה,
נשבע ונוטל חזקה אין בעל הבית עובר משום בל תלין והא אמרת
אפילו קצץ נמי. אפילו
וחנוני על פנקסו וקרי להו קבועות
בעל הבית טרוד בפועליו הוא הני מילי מקמיה דלימטייה זמן חיוביה
נחלקו על הקציצה להימנוה
משום דעקרו לשבועה ממקומה
לשכיר בשבועה (שם מה:).
אבל המוציא מחבירו. היינו
וקבעוה לשכנגדו שיהא נשבע ונוטל
והגמרא לא הוצרכה לפרש טעם כולם אלא טעמא דשכיר: שקלוה רבנן לשבועה מבעה"ב ושדיוה אשכיר. וא"ת והלא אף בכופר
אומן, עליו הראיה. צריך
להביא עדים ולא יהא נאמן
הכל איירי ת"ק מדפליג עליה ר' יהודה ה) ואמר דשכיר אינו נשבע אלא במודה מקצת ובכופר הכל מי מיחייב בעל הבית שבועה דאורייתא
בשבועה (שם). אי הכי.
דבעה"ב טרוד ושמא שכח,
ומאי קאמר דשקלוה רבנן מבעל הבית וי"ל דאמודה במקצת קאמר דשקלוה מבעל הבית ואפי' היכא דכופר הכל טפי הוה לן לחיוביה
בעל הבית שעליו לשלם שהרי אם מודה מקצת הוא נשבע ולפי שהיתה ראויה להיות על בעל הבית קאמר דשקלוה: טרוד בפועליו
אפילו עבר זמנו נמי.
אפילו תבעו שכיר לאחר
הוא. וחשוב כמו איני יודע דחייב אפי' כופר הכל כדתנן בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיח.) הלויתני ואיני יודע אם פרעתי לך חייב ולא
שעבר זמן גבייתו המפורש
(לעיל קו:) שכיר יום גובה
פלוג בין אם יש לו פועלים הרבה בין אין לו:
אי הכי ניתיב ליה בלא שבועה. וא"ת מאי פריך וכי לעולם ישכח פעמים שאומר בעל הבית אמת ולכך לא רצו לתקן שיטול בלא שבועה תדע
כל הלילה שכיר לילה גובה
כל היום, לישבע נמי שכיר
דאי חשוב בודאי שכח אמאי פטר ר' יהודה כופר הכל אלא ודאי חששא בעלמא דחיישינן שמא שכח ולהכי פטר ר' יהודה בכופר הכל ולשקול (שם).
דליכא שבועה דאורייתא אבעל הבית דלא חשבינן ליה לבעה"ב כאומר איני יודע כי רגילות הוא שיודע יפה אבל כשמודה מקצת חששו לשמא
שכח כי פעמים שהוא שוכח מחמת שהוא טרוד בפועליו וישבע לשקר לפי שסבר שפרע וה"נ לרבנן דלא מחזקינן ליה בודאי שכח וי"ל דנראה
לגמ' דלת"ק מחזקינן ליה בודאי שכח ואומר איני יודע מדמחייב בכופר הכל שאם לא היתה אלא חששא בעלמא אמאי שקיל שכיר אפי'
בשבועה כיון דאיכא למימר דבעה"ב יודע יפה שפרע אלא ודאי דחשיב ליה כאומר איני יודע ומשני להפיס דעתו של בעה"ב לפי שסבר
בדעתו בברור שפרע אבל בהלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אין צריך שבועה דלא שייך ו) הספק כיון שהוא מודה שאינו יודע אם פרע:
וניתיב ליה בעדים. פי' נתקן שלא יתן לו אלא בעדים ואם יפרע בלא עדים איהו דאפסיד אנפשיה ולא נצטרך להפיס דעתו דכל כמה
שנוכל לתקן שלא ישבע על חנם יש לתקן וכן ניתיב ליה מעיקרא פריך דנתקן אם לא יקח שכרו מתחלה שיפסיד קודם שנתקן
שבועה על חנם: אי הכי אפילו קצץ נמי. וא"ת והא קציצה הוי כאומר איני יודע אם הלויתני דפטור לר"נ ור' יוחנן דאמרי (לעיל דף צז:)
מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור וי"ל דהכא שמודה מקצת יש לחייבו דהוה כחמשין ידענא וחמשין לא ידענא (שם צח.) וא"ת לוקי
כגון שאותה אחת שמודה כבר פרע דהשתא הוי כופר הכל וי"ל דניחא ליה לשנויי קציצה מידכר דכירי שהוא מתורץ גם לרב הונא ורב יהודה
ועוד אפי' לר"נ ור' יוחנן ניחא ליה לשנויי הכי כדי לאוקמי בכל ענין אפי' לא פרע אותה אחת שמודה ועוד דהפשט משמע שלא פרע דומיא
דמילתיה דר' יהודה: שתים קצצת לי כו'. המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא הביא ראיה ישבע בעה"ב ויפסיד אומן דבלא שבועה
אינו יכול להפטר כיון שמודה במקצת והכי מפרש לה בהדיא בריש כל הנשבעין (שבועות דף מו.) וא"ת דהכא קתני המוציא מחבירו עליו הראיה
ובחזקת הבתים (ב"ב מה: ושם ד"ה נתנה) תניא דבקציצה נמי נשבע ונוטל וי"ל דבריש כל הנשבעין פריך כי האי גוונא ומשני דהך ברייתא
דחזקת הבתים ר' יהודה היא: קציצה מידכר דכירי אינשי. לא מצי לשנויי דהכא משום הכי אין שכיר נשבע ונוטל משום דאיירי כששכרו
שלא בעדים דאי איכא עדים נחזי עדים מאי קאמרי כמה קצץ דהכי פריך בפ' חזקת הבתים (שם דף מה:) בהלכה דאומן דהא ע"כ איירי
כשיש עדים דומיא דרישא דקתני שכיר בזמנו נשבע ונוטל דמוקי לה רב ושמואל ששכרו בעדים כדאמרי' התם בשבועות (דף מה:) בהדיא וה"נ
סיפא איירי בשכרו בעדים ולא שמעו הקציצה או שמעו ושכחו ובחזקת הבתים דפריך רבא לאביי דאמר אי לא ראה אע"ג דאיכא עדים יש
לאומן חזקה ואי ראה אע"ג דליכא עדים אין לו חזקה מהנותן טליתו לאומן ואומר שתים קצצת לי ובעל הבית אומר לא קצצתי לך אלא
אחת כל זמן שהטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראיה ואי דאיכא עדים ניחזי מאי קאמרי אלא לאו דליכא עדים ואע"ג דראה אומן
נאמן התם לא הוה מצי למימר דאיכא עדים וכגון ששכחו או לא שמעו הקציצה דא"כ אף לדידיה תקשי דכיון דמשמע ליה דאיירי
בכל ענין אפילו בראה אי מיירי נמי דאיכא עדים אמאי נאמן אומן דבאיכא עדים וראה לכולי עלמא אין לו חזקה כדתנן במתני' ורבא
דקאמר אלא לאו דליכא עדים (ולא ראה) אינו אומר כן אלא כדי שלא יקשה לו למה שרצה להעמידו אף בראה ואביי דמשני ליה לא
דליכא עדים ולא ראה הוי מצי לאוקמה בדאיכא עדים ולא ראה וכגון שלא שמעו הקציצה אלא משום דרבא אוקמה בדליכא עדים
אוקמה איהו הכי ועוד נראה דאי משום מגו בעל הבית נאמן אמאי נקט שחולקין בקציצה ושבק לומר שחולקין בפריעה זה אומר נתתי וזה
אומר לא נתת כדתנן בפ' כל הנשבעין (שבועות דף מד:) ועוד יש לתרץ דאפילו איירי בששכרו שלא בעדים אין נאמן במגו כיון שהוא מודה
במקצת שלא היה יכול להעיז ולכפור ולומר לא שכרתיך מעולם כדין כל מודה מקצת דאין נאמן במגו דאי בעי כפר הכל ועוד אומר ר"י
דודאי כי איכא עדים רגילות שיודעים
וזוכרין הקציצה כדאמרינן בחזקת הבתים וברייתא כולה
בדליכא עדים איירי ורישא דקתני נשבע
ונוטל