קיד: המקבל שדה מחבירו פרק תשיעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ערות דבר. בשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערות דבר ש"מ
ומיירי בבא ליטול בתורת משכון דרבנן סברי שמחזירין לו כל ימי
קמז א מיי' פ"ד מהל'
א) יבמות סא., ב) [כריתות
תרומות הל' ד: חייו ורשב"ג סבר דאחר שלשים יום מוכרו אבל היכא דנטל בתורת
אין אדם מברך כשהוא ערום ותורם בעי ברכה. והאי דבעי מיניה
ו:], ג) [ע' תוס' כתובות
קמח ב מיי' פ"א מהל'
קה: ד"ה אפילו], ד) [לעיל
גבייה יכול למוכרו מיד ולא יסדרו כלל וא"ת אמאי לא מייתי
לענין תורם דהתם תנן (תרומות פ"א מ"ו) אין מגביהין תרומה
קד. ע"ש], ה) [מלכים א
טומאת מת הל' יג
ערום: לאו כהן מר. דאיכא למ"ד דאליהו הוא פינחס דכתיב
מרשב"ג דאין מסדרין ויש לומר דסבר גמרא דשקלינן מידי דלא
יט], ו) [במדבר כה],
[ופ"ג מהל' אבל הל' ג]:
קמט ג ד ה מיי' פ"ג
ז) [מלאכי א], ח) [דברים
חזי ליה ויהבינן ליה מידי דחזי ליה
ביה קנא קנאתי וכן בפינחס בקנאו
ה)
כד], ט) [ברכות יט:],
מהל' מלוה ולוה
את קנאתיו): אין מטמאין. דגבי אהל
כמו שלמעלה לא היה יודע הגמרא
מנין לערום שלא יתרום דכתיב ולא יראה
א
1
י) [מלכים א יז],
הלכה ה סמג לאוין קפא
ואע"ג ששנינו דרשב"ג מתיר בלוף
כתיב אדם (במדבר יט) אדם כי
כ) [בראשונה], ל) לאו כהן
בך ערות דבר אמר ליה לאו כהן הוא מר
טוש"ע ח"מ סי' צז סעי'
מר, מ) [וע' תוס' חולין קי:
טז:
ימות באהל: בארבעה לא מצינא.
לא ידע דהוי טעמא דליכא מידי
(א)
מאי טעמא קאי מר בבית הקברות א"ל לא
❖
קנ ו מיי' שם הל' ו ועיין
ד"ה דתנן],
דחזי ליה ומר' עקיבא ור' ישמעאל
בגירסא דארבעה סדרין כגון מועד
שם טוש"ע שם סעיף
מתני מר טהרות דתניא א) ר"ש בן יוחי אומר
דאמרי (לעיל דף קיג:) כל ישראל
ישועות נשים שהן נוהגות בזמן הזה
❖
יט:
ב קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין
ראויין לאותה איצטלא אין להוכיח
כבזמן הבית וקדשים נמי כדכתיב ז)
הגהות הב"ח
שנאמר ב) 2ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם
דסבירא להו מסדרין דמיירי דגבה
ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ואמרי'
(א) תוס' ד"ה מהו שיסדרו
תורה אור השלם
אתם קרויין אדם ואין עובדי כוכבים קרויין
בתורת משכון דת"ק סבר דמפשיטין
(מנחות דף קי.) אלו תלמידי חכמים
וכו' לא ידע דהוי טעמא
1 כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ
משום דבני מלכים
אדם אמר ליה בארבעה לא מצינא בשיתא
אותה איצטלא בת מאה מנה ונותנין
העוסקין בהלכות עבודה בכל מקום
אלא דליכא דלא חזי
בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ
לו הראויה לו וממנה עושין השבת
מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין
מצינא א"ל ואמאי אמר ליה דחיקא לי
ליה: (ב) בא"ד דחויי הוה
וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה
אותן בבית המקדש: בשיתא מצינא.
העבוט בכל יום ויום והמותר יהיה
מדחי ליה (והוה לו להשיב
מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה
מילתא דבריה ועייליה לגן עדן אמר ליה
אין מסדרין). תא"מ ונ"ב
בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב
לו למלוה בתורת משכון ולא יחזיר
בתמיהה. זרעים אינו נוהג בחוצה
פשוט גלימך ספי שקול מהני טרפי ספא
ס"א והיה לו להשיב
מֵאַחֲרֶיךָ: דברים כג טו
לארץ וכן טהרות: ספי. לקוט: טרפי.
אותו כלל ורבי עקיבא ור' ישמעאל
2 וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן
מסדרין אלא סבר אין
שקל כי הוה נפיק שמע דקאמר מאן קא אכיל
❖
עלין: נפץ. אשקוש"ט בלע"ז: סחט מסדרין כו':
סברי דמן הטובה עושה השבת
מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי
לעלמיה כרבה בר אבוה נפץ שדנהו אפילו
אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְיָ:
גלימא. נסחט ריח מתוך העלין לתוך
העבוט אבל בתורת גבייה לא הדר
יחזקאל לד לא
הכי אתייה לגלימיה סחט גלימא ריחא זבניה
טלית וקלטה טליתו את הריח: וזבניה.
כלל ומדמהדר ליה אליהו מיכה מיכה
3 וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא
גליון הש"ס
בתריסר אלפי דינרי פלגינהו לחתנוותיה ת"ר
לגלימא בי"ב אלפי דינרי: לא תשכב
לא בעי למיפשט אפילו גרס מהו
תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ:
גמ' הא עשיר שכיב מאי
דברים כד יב
בעבוטו. הא עשיר שכיב בעבוטו:
שיסדרו משום דאליהו דחויי הוה
ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו $ הא
ג)
3
4 אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת
קאמר. עיין כתובות דף קה
מאי קאמר. וכי בשביל שהוא עשיר
מדחי ליה (ב) והיה לו להשיב אין
עשיר שכיב מאי קאמר אמר רב ששת הכי
ע"ב תוס' ד"ה אפי':
רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ
רש"י ד"ה מאי קאמר
מסדרין תדע שהרי השיב לו קברי
התירו לשכב על טליתו $ והרי הוא
תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ:
קאמר ואם איש עני הוא לא תשכב ועבוטו
ג
וכו' והרי הוא רבית. עיין
שמות כב כה
עובדי כוכבים אינם מטמאים באהל
רבית אצלו שישתמש במשכונו חנם:
5 הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת
לעיל דף סד ע"ב תוס' ד"ה
אצלך הא עשיר שכיב ועבוטו אצלך ת"ר
הכי קאמר לא תשכב ועבוטו בידך.
כר"ש בן יוחי אע"ג דלא קי"ל כוותיה
ולא: תוס' ד"ה מהו וכו'
הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ
המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואינו
וכן מצינו כשהיה קובר
אלא כרשב"ג דמתני' דאהלות דאסר
אלא השיבנו לו כבוא השמש כדכתיבח)
וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָ
את ר"ע. במדרש ילקוט
חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו
וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְיָ
מדורות עובדי כוכבים משום אהל
השב תשיב לו את העבוט כבוא
❖
משלי [רמז תתקמ"ד]
אֱלֹהֶיךָ: דברים כד יג
מאי קאמר אמר רב ששת הכי קאמר
השמש: ה"ג המלוה את חבירו אינו
וטעמיה דאליהו משום דרוב ארונות יש
בפסוק חכמות נשים בנתה
❖
ביתה:
רשאי למשכנו ואינו חייב להחזיר לו:
המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם
בהן פותח טפח ויש מקום שלא גזרו
מוסף רש"י
ועובר בכל השמות הללו. השב תשיב
כגון ט)לצאת לקראת מלכים וכיוצא בו
משכנו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות
$וכן מצינו כשהיה קובר את ר"ע היה
ולא תשכב בעבוטו ועד בא השמש
אין מטמאין. את המאהיל
הללו אסיפא רבא אמר הכי קאמר המלוה
לעזי רש"י
. אתם
עליהם (יבמות סא.)
תשיבנו לו: מאי קאמר. דקתני אינו
דוחה שאמר ליה וכי אינך כהן אמר
את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו
קרויין אדם. וגבי טומאת
אישקוש"ט. ניער (את
ליה צדיקים אין מטמאין ודחה אותו
חייב להחזיר לו ועוד הדר תני עובר
אהל כתיב אדם כי ימות
גלימתו).
חייב להחזיר לו ד במה דברים אמורים
כן משום כבודו דר"ע ועיקר טעמו
בכל השמות הללו (עובר בכל השמות
באהל (שם). משכנו.
שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו
והשיב לו את העבוט, ומת.
ה
היה לפי שהיה מת מצוה לפי שהיו
הללו) השב תשיב לא תשכב בעבוטו
הלוה, שומטו. המלוה,
בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו ועובר
ועד בא השמש תשיבנו: אסיפא.
יראים לקברו שהיה מהרוגי מלכות
מעל גבי בניו. ולא הוו
בכל השמות הללו ארישא תני רב שיזבי
כשאר מטלטלי דיתמי דלא
אם לא החזיר: ורבא אמר הכי קאמר
וכן נמצא בתשובת גאון שכתב שיש
משתעבדי לבעל חוב, דכיון
וכו'. לא טעי תנא במאי דאתנייה
בסדר אליהו רבה שנחלקו עליו יש
קמיה דרבא עד בא השמש תשיבנו לו זו
4
דמשכניה קנייה כי דידיה
אומרים שהיה מבני בני בניה של
חייב להחזיר לאוסופי ולמימר אינו
לגוביינא (לעיל קד.).
כסות לילה 5 השב תשיב לו את העבוט
לאה ואמר להם איני אלא מזרעה
חייב להחזיר אלא ודאי אינו חייב
כבוא השמש זו כסות יום אמר ליה דיממא
של רחל וא"כ לא היה כהן וכאן
להחזיר נמי אתנייה והכי קאמר וכו'
בליליא למה לי ודליליא ביממא למה לי
אומר שכהן היה ומסיים התם אמרו
ושכח וחיסר ודילג מחייב להחזיר
אמר ליה איסמייה אמר ליה לא הכי קאמר
באינו חייב להחזיר: שמשכנו שלא
לו תן סימן לדבריך אמר להן כך
עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות יום
בשעת הלואתו. בבית דין: אבל
כתוב ביחוסו של בנימין ויערשיה
שניתנה לחבול בלילה השב תשיב לו את
משכנו בשעת הלואתו. שהביא לו
ואליה וזכרי בני ירוחם אמרו לו
משכונו: אינו חייב להחזיר. דקראי
העבוט כבוא השמש זו כסות לילה שניתנה
לא כך אמרת לאותה אלמנה י) עשי
לי משם עוגה קטנה כ) ולך ולבנך
בחובלו לאחר הלואה כתיב דהיכא
לחבול ביום אמר ר' יוחנן משכנו ומת
ד) ו
תעשה באחרונה ולא כהן אתה פי'
דאתייה ניהליה לאו חובלו הוא:
שומטו מעל גבי בניו מיתיבי אמר ר' מאיר וכי
ארישא. אמשכנו שלא בשעת
לפי שכהן הוא היה רוצה ליטול חלה
מאחר שממשכנין למה מחזירין למה מחזירין
תחילה אמר להם אותו תינוק משיח
הלואתו ולא החזיר לו עובר בכל
רחמנא אמר אהדר
אלא מאחר שמחזירין
השמות הללו: עד בא השמש תשיבנו
בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם
למה
לו. משמע בבוקר תשיבנו לו ויהא
שאני בא תחילה ובאותה תשובה
בידו עד בא השמש ויקח לו ממנו: זה כסות לילה. לקמן פריך דלילה
מביא נמי הא דגמרי' מיכה מיכה וגרס מנין שמסדרין לבעל חוב כמו
לאהדורי ליה ביממא למה לי: כבא השמש. בלילה החזירו לו:
שגורס ר"ת וכן בב"ר גבי ותאמר לאה בגד נחלקו רבי נהוראי
איסמייה. אסיר ברייתא זו מסדר משנתי: אמר ליה לא. תסמייה דהא
אמר דאליהו מגד ור"א אמר משל בנימין ועמד לפניהם ואמר להם
כסות לילה וכסות יום דקאמר לאו תשמיש יום ותשמיש לילה קאמר
רבותי למה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל:
מנין לערום שלא יתרום. הוה ליה למימר מנין שלא יברך דבשעה
אלא כסות העשויה למשכן בלילה וכסות העשויה למשכן ביום
שתורם ממנו אינו אסור אלא בשעת ברכה ושאר ברכות
קאמר והכי קאמר עד בא השמש תשיבנו לו וכבא השמש תטלנו
אסור לברך כשהוא ערום אלא נקט הכי משום דמשנה היא ערום
זה כסות יום ולימדך הכתוב שניתנה לו רשות לחובלה בלילה
אמר
ליה לאו כהן ל) (אתה). תימה לר"י היאך
ולענין חבלה קרי ליה כסות לילה: משכנו ומת. לוה לאחר שהשיב
לא יתרום:
לו את העבוט: שומטו. מלוה מעל גבי בניו ואין נעשה אצלו
החיה בנה של האלמנה כיון שכהן היה דכתיב (מלכים א יז)
ויתמודד על הילד וגו' ויש לומר שהיה ברור לו שיחייהו לכך היה
כשאר מטלטלים שלהן דלא משתעבדי לב"ח דכיון דמשכניה קנייה:
מותר משום פיקוח נפש:
למה
ה"ג דתניא ר' שמעון [בן יוחי] אומר. דאינה משנה בשום מקום ועוד דמשניות אף של זרעים וטהרות היו שגורות להם
כדמשמע בכמה מ) דוכתין והא דקאמר בארבע לא מצינא בשיתא מצינא היינו בתוספתא:
למה