המקבל שדה מחבירו
פרק
תשיעי בבא מציעא קטו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למה ממשכנין מעיקרא. הקשה ה"ר אלחנן ולמה חוזרים
למה חוזרין וממשכנין. הרי עליו להחזיר לו למחר: שלא תהא
קנא א ב מיי' פ"ג מהל'
א) ב"ב קעג:, ב) [יומא
שביעית משמטתו. דלהוי משכונו בידו והמלוה על המשכון אינו
וממשכנין וי"ל כדי שלא יוכל הלוה לכפור וגם ימהר
פז.], ג) סנהדרין כא.,
מלוה ולוה הל' ה
ד) [עי' בסנהדרין כא. וצריך
סמג לאוין קפח טוש"ע
משמט: ולא יעשה מטלטלין אצל בניו. ז) שלא ימות בעוד המשכון
לפרוע חובו ולבקש מעות כי מתבייש שבכל יום ויום יחזירו משכונו
קצת יישוב], ה) [נסמן
ח"מ סי' צז סעי' טז:
טעמא דהדר משכניה. שהיה
ומ"מ לא רצה הגמרא לתרץ כן כשאומר למה ממשכנו מעיקרא
מוחזר לו ויהא מטלטלין אצל בניו:
קנב ג ד ה מיי' שם
בקדושין סח:], ו) צ"ל דתנן
יעב"ץ, ז) בס"א שאם,
בידו כשמת לוה: למה ממשכנין
דעדיפא מיניה משני ליה:
הלכה ז טוש"ע שם
ח) [לעיל קיג.], ט) רש"א
אלמנה
סעיף יד:
בין שהיא ענייה בין
מעיקרא. דבר שעליו להחזיר מה
למה חוזרין וממשכנין
שלא תהא שביעית
א
קנג ו ז מיי' שם הלכה א
צ"ל אפילו ניתוח בכלים
שהיא עשירה אין
מועיל לו: שלא תהא שביעית משמטתו
❖
משמטתו ולא יעשה מטלטלין אצל בניו
וכו',
ב ועיין בהשגות
ממשכנין אותה. וא"ת אמאי לא
ובמ"מ טוש"ע שם סעי'
וכו'. דמדמשכניה קנייה וכי מהדר
טעמא דהדר ומשכניה הא לא הדר ומשכניה
יד:
ליה הוה פקדון גביה: בני אם
פריך מהכא לשמואל ח) דמשמע הא
קנד ח מיי' שם הלכה ב
לא אמר רב אדא בר מתנא ולאו תרוצי קא
תורה אור השלם
ערבת לרעך או אם נוקשת באמרי
אחרים ממשכנין וליכא למימר דהאי
טוש"ע שם סעי' ו:
מתרצת לה תריץ הכי וכי מאחר שמחזירין
קנה ט מיי' שם הל' ג
1 כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת
פיך. שהוניתו בדברים: עשה זאת
אין ממשכנין (א) דהיינו אין מנתחין
ועיין בהשגות
ב למה ממשכנין מעיקרא שלא תהא שביעית
מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל
והנצל. התרפס יד אם ערבת. ואם
הא אחרים מנתחין דהא לא תחבול
❖
ובמ"מ:
בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ:
משמטתו ולא יעשה מטלטלין אצל בניו
לא ערבת אלא נוקשת באונאת דברים
כתיב דמשמע בבית ומנלן לאסור
דברים כד י
2 לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר
ת"ר לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו לביתו
רהב רעיך הרבה עליו רעים לבקש
ניתוח דמדרבנן ליכא למיגזר בשליח
א)
1
וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ:
מוסף רש"י
מחילה: אם ממון יש לו בידך. אם
ב"ד גזירה שמא יכנס בביתו דבשליח
אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של
ג
משלי כ טז
ב"ד ליכא למיגזר מדשרי בעלמא
נעשית לו ערב ואם נוקשת בדברים
3 בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ
בני אם ערבת לרעך
ערב וכן הוא אומר 2 לקח בגדו כי ערב זר
תקעת לזר כפיך. בשביל
רהב רעיך: לצד שני. כמו דבר אחר:
תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ: נוֹקַשְׁתָּ
לנתח ולא גזרינן ואין סברא לגזור
וגו' ואומר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר
זר לערבו בממון, או אם
3
בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ
לביתו. של לוה במלוה אי אתה נכנס
באלמנה יותר משום דאית בה תרי
נוקשת באמרי פיך.
בְּאִמְרֵי פִיךָ: עֲשֵׂה זֹאת
כפיך נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך
לאוין וי"ל דלכך לא פריך ממתניתין
אבל אתה נכנס למשכנו חוב אחר
שהקנטתו בדברים, עשה
אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ
עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף
זאת והנצל, כי באת
בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס
שאינה מלוה: שכר פונדק. השכיר לו
דהכא משום דאיכא למידחי אין ממשכנין
בכף רעך. על עסקי
וּרְהַב רֵעֶיךָ:
רעך לך התרפס ב) ורהב רעיך אם ממון יש
פונדק: דיוקנאות. צר לו צורות בביתו
אותה משום לאו דלא תחבול הא אחרים
ממון, לך התרפס. יד
משלי ו א ב ג
לו בידך התר לו פיסת יד ואם לאו הרבה
בשכר: משיאה שם רע. שאתה יוצא
4 לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר
לית בהו האי לאו לכך עדיפא ליה
ופרע לו, ועל מוקש אמרי
פיך, אם הקנטתו, רהב
יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד
ונכנס אצלה שחרית וערבית: מכדי
למיפרך מברייתא ור"ש דקאמר בגמ'
עליו רעים לצד שני לביתו אי אתה נכנס
רעיך, הרבה רעים לבקש
אַלְמָנָה: דברים כד יז
בעלמא דריש טעמא דקרא. אע"ג דלא
עשירה ממשכנין אותה איכא למימר
5 וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים
אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר
הימנו מחילה, רעיך בתרא
ד
דקרא מלא כתיב, לפי
מפרש טעמא כדאוקימנא גבי חובל:
נמי דסבר כשמואל וממשכנין היינו
וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף
לשכר פונדק לשכר דיוקנאות יכול אפילו
שהוא לשון רבים (יומא
מתני' משום שני כלים. העליונה
וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד:
מנתחין דלדידיה ענייה דקאמר אין
זקפן עליו במלוה הת"ל משאת מאומה: מתני'
. עשירה ממשכנין
דברים יז יז
פז.)
גמ'
רכב
והתחתונה ריחים:
ממשכנין אותה היינו אין מנתחין
6 לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב
אותה. לפי שאינה צריכה
אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה
ו
לאותו כסות להחזירו
דטעמא דאתה משיאה שם רע
לשאר
כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל:
❖
לה בלילה (סנהדרין כא.).
דברים כד ו
אין ממשכנין אותה שנאמר 4 לא תחבול
בשכנותיה שייך אפילו בניתוח והא
שאתה חייב להחזיר
אלמנה: גמ' ת"ר אלמנה בין שהיא ענייה בין שהיא עשירה אין
בגד
דכתב רחמנא לא תחבול ולא כתיב
לה. דטעמא מאי אמר
ג)
רחמנא לא תחבול בגד
ממשכנין אותה דברי ר' יהודה ר"ש אומר עשירה ממשכנין אותה ענייה אין
לא תנתח היינו כדי לחייב על משכון
הגהות הב"ח
אלמנה, מפני שאתה צריך
שני לאוין אבל קשה דאי סבר ר"ש
ממשכנין אותה ד) שאתה חייב להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכנותיה
(א) תוס' ד"ה אלמנה וכו'
להחזיר לה עבוטה לערב
כשמואל ולא שרי בעשירה אלא ניתוח
אין ממשכנין היינו כצ"ל
ומתוך כך שאתה יוצא
ואות ד' נמחק: למימרא דר' יהודה לא דריש טעמא דקרא ור"ש ה)דריש טעמא דקרא והא
ונכנס תמיד אצלה, שחרית
ות"ק שרי ניתוח בין בעשירה בין
איפכא שמעינן להו דתניא ולא ירבה לו נשים ר' יהודה אומר מרבה הוא
למשכן וערבית להחזיר,
ו)
5
בענייה א"כ מחמיר ר"ש יותר מת"ק
אתה משיאה שם רע
ובלבד שלא יהו מסירות את לבו ר"ש אומר אפילו אחת והיא מסירה את
ולשון הברייתא משמע שבא להקל
בשכנותיה (קדושין סח:) או:
לבו ה"ז לא ישאנה א"כ מה ת"ל ולא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל
משיאה שם רע, שתכנס
ולהתיר בעשירה מה שאסר ת"ק לכך
לביתך שחרית וערבית
לעולם ר' יהודה לא דריש טעמא דקרא ושאני הכא דמפרש קרא ולא
נראה דר"ש לית ליה דשמואל ומתיר
(סנהדרין כא.).
ירבה לו נשים ולא יסור מאי טעמא לא ירבה לו נשים משום דלא
למשכן עשירה ושאר בני אדם וה"מ
למפרך שפיר לשמואל מר"ש אלא
יסור ור"ש מכדי בעלמא דרשינן טעמא דקרא לכתוב רחמנא לא
דלא איירי ר"ש במתני' אלא בבריית'
ירבה ולא בעינן לא יסור ואנא ידענא מאי טעמא לא ירבה משום
ושפיר פריך מברייתא אחריתי ועוד
דלא יסור לא יסור דכתב רחמנא למה לי אפילו אחת ומסירה את
נראה לפרש דלכ"ע לא יחבול ריחים
לבו הרי זה לא ישאנה: מתני' ז החובל את הריחים עובר משום לא
ולא תחבול בגד אלמנה אתא קרא
תעשה וחייב משום שני כלים שנאמר 6 לא יחבול ריחים ורכב ח ולא
לאסור בה ניתוח דשרי בעלמא והא
ריחים ורכב בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש שנאמר
דאפקיה בלשון חבלה ולא בלשון
כי נפש הוא חובל: גמ' אמר רב הונא חבל ריחים לוקה שתים
ניתוח כדי לעבור במשכון בשני
משום ריחים ומשום כי נפש הוא חובל
ריחים ורכב לוקה שלש משום
לאוין ולהכי לעיל כי אקשינן מינייהו
לשמואל איצטריך לשנויי לעבור בשני
ריחים ורכב ומשום כי נפש הוא חובל
ט ורב
יהודה אמר חבל ריחים
לאוין ולא קאמר לאסור ניתוח
לוקה אחת ורכב לוקה אחת ריחים ורכב
לוקה שתים כי נפש הוא חובל
משום דהוה קשה ליה אמאי אפקיה
לשאר
בלשון חבלה ואע"ג דאיצטריך לשני
לאוין לשמואל מ"מ מיסתבר דעיקר קרא אתא לאסור ניתוח דשרי בעלמא ולא ללאו יתירא לחוד והשתא לא קשה לשמואל מידי מפלוגתא דרבי
יהודה ור"ש דהשתא אין ממשכנין אותה היינו אין מנתחין אותה ולהכי לא פריך מיניה דפשיטא דכי היכי דמשנינן לא ימשכננו אלא בב"ד לא
ינתחנו דה"נ איכא לשנויי הכא ופי' זה נראה עיקר דאסור גם לשמואל ט)ניתוח אפי' בכלים שעושין בהן אוכל נפש דלפי' קמא דלא אתא לשמואל
אלא ללאו יתירא ולא לאסור ניתוח לא אתי שפיר דלמאן דפליג עליה נראה דבריחים ורכב אסור אפי' ניתוח דכיון דשליח ב"ד בדברים
אחרים מותר אפילו למשכן ובריחים ורכב אסור ה"ה אפילו ניתוח דשרי בעלמא אפילו למלוה דאסור בריחים ורכב דמיסתבר לאסור
כל משכונה שמישכן בשוה אבל לשמואל שאינו מתיר למשכן לשליח ב"ד בדברים אחרים אלא ניתוח יש לנו לומר דבריחים ורכב נמי דוקא
משכון הוא דאסור כמו שכתוב ולא ניתוח ונמצא ששמואל דמשמע דבא להחמיר מיקל יותר לענין ריחים ורכב שמתיר לנתח ומאן
דפליג עליה אסר כדפרישית: וחייב משום ב' כלים. פי' אפילו בהתראה אחת אם חבל בפעם אחת ריחים ורכב והתרו
בו משום לא יחבול ריחים ורכב לוקה שתים דאי בשתי התראות אפי' ריחים וריחים חייב כדאמר גבי נזיר (מכות דף כא.)
אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחד ואחד ואין לומר לעולם איירי בשתי התראות וקא משמע לן דריחים ורכב אינם כלי אחד
שלא להתחייב אלא עד שיחבול שניהם דא"כ ה"ל למיתני החובל ריחים או רכב בלא תעשה כו' ותו לא אלא ודאי אתא לאשמועינן
דבהתראה אחת חייב שתים וכן משמע בהדיא בגמ' דחייב שתים בריחים ורכב בהתראה אחת דאמר רב הונא חבל ריחים ורכב
לוקה
ג' והיינו בהתראה אחת דאי בשתי התראות לוקה שתים על הריחים ושתים על הרכב וכיון דבהתראה אחת איירי א"כ חייב
שתים דקתני היינו שתי מלקיות ותימה דהיכי לקי והא חשיב לה בגמרא (דף קטז.) לאו הניתק לעשה מדאמר ליה אביי זיל אהדר וכי
תימא דמש"ה א"ל לאהדורי דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הא אביי גופיה קאמר בפ"ק דתמורה (דף ד:) דאי
עביד מהני ואין לומר דהאי דלקי היינו כגון ששבר הריחים ואת
הרכב דשוב אינו ניתק לעשה שאינו יכול להחזיר הריחים ולהכי
לקי
כדאמרינן בפרק שילוח הקן (חולין
דף קמא.) דאם
הרג את
האם
שוב
לא חשיב ניתק לעשה
ולקי הא ליכא למימר דשאני הכא כיון
דמפסיד