קטו: המקבל שדה מחבירו
פרק תשיעי בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לשאר דברים. ולאו לאוסופי לאו אריחים ורכב דהא ריחים ורכב
דמפסיד בחובו כנגד הריחים הרי כאילו החזיר הריחים עצמו
קנו א מיי' פ"ח מהל'
א) פסחים מא. [ועמ"ש על
והוי לעולם ניתק לעשה כדאמר בפרק בתרא דמכות (דף טז.)
כתיב ברישא ואיצטריך כי נפש לרבות שאר כלים של אוכל נפש:
הגליון שם], ב) [מנחות נח:
קרבן פסח הל' ד
וש"נ], ג) [שמות יב],
ופי"ח מהל' סנהדרין הלכה
על לאו שבכללות. משום לא תאכלנו כי אם צלי אש דכייל נא
אהשבת העבוט דהוי ניתק לעשה אפילו נאבד לו העבוט משום
❖
ד) [וע"ע תוס' תמורה ו.
ג:
נא ומבושל שהן מפורשין: אביי כרב
דכיון דאיתיה בתשלומין לא לקי ועוד
דלא משכחינן במכות ביטלו
ומבושל ואין לוקין אלא על
ד"ה שאני התם], ה) צ"ל
❖
ולר' יוחנן, ו) [צ"ל יוחנן],
יהודה. דהיכא דעבר על הכלל ועל
ולא ביטלו בשום לאו הניתק לעשה
כמו בשילוח הקן ובפאה שלא הפריש
הפרט והן שניהן בלאו אחד לא לקי
תורה אור השלם
לשאר דברים הוא דאתא לימא אביי ורבא
אכללא: ע"כ לא קאמר רב יהודה
ואכל הכל ואם הלאו דחבלת ריחים
1 אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא
הגהות הב"ח
בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה קמיפלגי
התם. דלא מהני כי נפש לאוסופי
חשיב ניתק לעשה ואם שיבר לוקה
וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי
(א) רש"י ד"ה אלא וכו' אי
אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל
דאמר רבא אכל נא לוקה שתים משום
לאוי יתירי אריחים ורכב: אלא משום
ה"ל למיחשבי' נמי התם וע"ק דהיכי
א)
לאו דכתב ליה לא:
כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ:
דכי נפש. דמרבי שאר דברים אי
חשיב ליה אביי ניתק לעשה הא לא
נא ומשום כי אם צלי אש מבושל לוקה
(ב) תוס' ד"ה אמר וכו'
שמות יב ט
1
ומשום מכל אשר:
אשכחן דנתקו הכתוב כדאשכחן גבי
לאו דכתיב ביה לא מישתמעי ליה
(א)
שתים משום מבושל ומשום כי אם צלי
(ג) בא"ד אבל מכל אשר:
השבת
העבוט דלא תבא אל ביתו
מריחים ורכב דה"א הנך דוקא הלכך
אש נא ומבושל לוקה שלש משום נא ומשום
(ד) ד"ה אבל וכו' נפש הוא
❖
לעבוט
עבוטו דהתם ודאי נתקו
לשאר דברים אתא ולא תישדייה נמי
חובל לרב יהודה:
מבושל ומשום לא תאכלנו כי אם צלי
הכתוב
דכתיב השב תשיב מ"מ אפי'
אהני דמפרש לאו דידהו לאטפויי
אש אביי אמר אין לוקין על לאו
ב) א
לאוי: אבל הכא. אי לאו לטפויי לאוי
משכנו
באיסור ולהכי חשיב בפרק
מוסף רש"י
שבכללות לימא אביי דאמר כרב יהודה
כי אם צלי אש
בתרא
דמכות
לאו הניתק
אנא ומבושל אתא:
(שם)
משום נא ומשום כי אם
ורבא דאמר כרב הונא אמר לך רבא אנא
למאי אתא. אין לך דבר שאינו בכלל נא
לעשה וי"ל דטעמא דאביי דא"ל
צלי אש. משום לא תאכל
דאמרי אפילו כרב יהודה עד כאן לא
לאהדורי משום דאי עביד לא מהני
ומבושל חוץ מצלי דניתי לאזהורי לאו
נא ומשום לא תאכלו כי אם
כיון שהיה שוגג שאם היה יודע שהוא
עלייהו ואי אשמעינן מצות צלי קרא
צלי אש, דכי אם צלי אש נמי
קאמר רב יהודה התם אלא דכי נפש הוא
אלאו דלא תאכלו קאי
אסור לא היה חובלו והוה ליה זכייה
אחרינא כתיב ג) צלי אש ומצות וגו':
חובל לא משמע ריחים ורכב הלכך לשאר
(פסחים מא:). מבושל
בטעות וחוזרת ד):
יתירא לוקה שתים. משום
דברים הוא דאתא אבל הכא כי אם
שנאמר לא יחבול ריחים
מבושל ומשום לא תאכלו כי
צלי אש למאי אתא ש"מ ללאו ואביי אמר לך אנא דאמרי אפילו לרב
אם צלי אש (שם). לאו
ורכב. וא"ת לר'
שבכללות. דכולל בו כל
הונא ע"כ לא קאמר רב הונא התם אלא דכי נפש הוא חובל
יאשיה מנלן דחייב על כל אחת בפני
מיני בשולים שאינן צליה
יתירא
לאסור (שם).
עצמו כיון דמצריך או לחלק ולר'
ה) יונתן נמי דלא מצריך לחלק מנלן
דחייב שתים משום ב' כלים כיון דבלאו אחד נאמרו דהכי אמרינן בסוף גיד הנשה (חולין דף קב:
ושם ד"ה לר"י) לר' (יונתן) ו) דלא לקי אלא חדא אם אכל בשר מן החי ובשר מן הטריפה משום דתרוייהו בלאו אחד נאמרו ומיהו לר'
יאשיה י"ל כיון דכתיב ורכב ולא כתיב רכב הוי כאילו כתיב או רכב וכן בנא ומבושל כתיב ממנו דמשמע אפילו באחד מהן וכן גבי שאור
ודבש דאמרינן בפרק כל המנחות (מנחות דף נח: ושם ד"ה אין) דלוקה על כל אחד בפני עצמו דכתיב לא תקטירו ממנו וגבי חרצן וזג כתיב ועד
דמשמע שפיר לחלק ועוד דגבי ריחים ורכב אי לא מיחייב אלא על שניהם יחד לשתוק קרא מרכב ולא לכתוב אלא ריחים דמשמע שניהם
ביחד אבל קשה לר' יאשיה מנלן דחייב שתים כיון דבלאו אחד נאמרו אבל לר' יונתן דאיצטריך חילוק בכולהו חייב על כל אחד ושמא יש
לומר דגם לר' יאשיה כיון דאיכא קראי בכולם לחלק חייב על כל אחד דלא דמי לבשר בשדה טריפה דליכא שום חילוק א"נ יש לומר כיון
שהאיסורין מפורשין קאי לאו אכל אחד ואחד כדפי' בקונטרס בפרק בתרא דמכות (דף יח.) גבי לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו'
דלא חשיב לאו שבכללות אפילו הוה כתיב לא תוכל לאכלם ואם אכל מכולם היה חייב על כל אחד ואחד דלא דמי לבשר בשדה טריפה ולא
תאכל הנפש עם הבשר דמשמע דליכא אלא חדא מילתא אע"ג דדרשינן מניה תרי מילי כיון דכתיב בלשון איסור אחד אין חייב אלא אחת
והא דמצרכי' קרא לחלק בין אלמנה שהיא גרושה לכ"ג בפרק עשרה יוחסין (קדושין עז:) היינו משום דבגוף אחד אין לחייב שתים בלא
פסוק ולכך צריך יתור לחייב שתים באשה אחת וא"ת דבפ"ק דכריתות (דף ד.) אמרינן דבחלב שור וכשב ועז לא לקי אלא חדא וכן לחם
קלי וכרמל וכן מעשר דגן ותירוש ויצהר לא הוי לקי אלא חדא אי לאו דאיכא קראי יתירי בפ"ק דכריתות וי"ל דזג וחרצן שני שמות
נינהו וכן ריחים ורכב וכן כולם אבל חלב שור וכשב ועז שם חלב אחד הוא וכן שם לחם וכן שם מעשר אחד הוא:
לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה קמיפלגי. וא"ת טעמא דרב יהודה הוי משום דכי נפש הוא חובל לשאר דברים
הוא דאתא ולא משום לאו שבכללות כדקאמר אביי וי"ל שכן דרך הגמ' דאע"ג שכבר פירש הטעם אומר לימא דכשנאמר הלימא
בבית המדרש עדיין לא נודע להם טעם המפורש אלא היה סבור דטעמא דרב יהודה משום דאין לוקין על לאו שבכללות ולרב הונא לוקין
וכה"ג איכא נמי בפרק החולץ (יבמות דף לז:) גבי ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם דאחר שכבר פירש דטעמא של אדמון ורבנן כמו
שמפרש לבסוף כשדוחה הלימא שלא נחלקו בקם דינא והדר דינא אמר אחרי כן לימא דמ"ד קם דינא כרבנן ומ"ד הדר דינא כאדמון:
אמר לך רבא אנא דאמרי אפי' לרב יהודה כו'. תימה והא גבי זג וחרצן נמי נחלקו בפ' ג' מינין (נזיר דף לח:) ובפרק כל שעה
(פסחים דף מא:) דרבא אמר אכל זג וחרצן לוקה ג' משום זג וחרצן ומשום (ב) כל אשר יעשה אע"ג דמכל אשר יעשה אתא לשאר
דברים דמרבה בפרק ג' מינים וי"ל דמכל אשר יעשה משמע שהוא בלשון לאו יותר מכולם ולהכי מוקמינן ליה ללאו אזג וחרצן אע"ג
דצריך נמי לשאר דברים א"נ כי נפש הוא חובל משמע דלא אתא אלא לשאר דברים ולא לאטפויי לאוי על ריחים ורכב דודאי אי הוה כתיב
כל נפש הוא חובל כדכתיב (במדבר ו) מכל אשר יעשה הוה קאי נמי אריחים ורכב וא"ת אביי מ"מ לא יוכל לדחות אזג וחרצן כמו
שדוחה הכא אפלוגתא דנא ומבושל ע"כ לא קאמר רב הונא אלא משום דכי נפש הוא חובל קרא יתירא הוא ופי' בקונטרס וכי היכי
דאתא לשאר דברים אתא נמי לריחים ורכב וא"כ בזג וחרצן נמי נימא לילקי ג' דכי היכי דאתא לשאר אתא נמי לזג וחרצן וי"ל
דלא נפרש כפירוש הקונט' אלא הכי פי' נפש הוא חובל קרא יתירא הוא ולא צריך לשאר דברים דשמעינן להו מריחים ורכב דלא
הוו ב' כתובים הבאים כאחד דהא איצטריכו לחייב עליהם משום ב' כלים ולא איצטריך כי נפש הוא חובל לשאר דברים טפי מלריחים
ורכב ולהכי שדייה נמי אריחים ורכב אבל (ג) כל אשר יעשה מגפן היין לשאר דברים דוקא הוא דאתא דלא שמעינן להו מזג וחרצן
ומיהו גם על פי' הקונט' לא קשה דלהכי לא הביא ההוא דזג וחרצן לפי שאינו יכול לדחות ואינו מביא אלא דבר שיכול לדחות וכן
דרך הגמ' שאינו מתחיל אלא כדי להוכיח ולהראות דמהכא ליכא למשמע מינה וכי דחי נמי דרב הונא כאביי היינו במאי דקאמר אביי
אכל נא ומבושל לוקה שתים ואינו לוקה משום כי אם צלי אש דכי אם צלי אש אתא לכדתניא אבל במאי דמפרש טעמא דאביי משום דאין
לוקין על לאו שבכללות לא מצי סבר כרב הונא דהא כי נפש הוא חובל הוי נמי לאו שבכללות ולקי עליה לרב הונא וא"ת ואמאי איצטריך
אביי הכא טעמא דאין לוקין משום כי אם צלי אש משום דהוי לאו שבכללות תיפוק ליה דאיצטריך לכדתניא וי"ל דגמ' הוא דקמפרש
ומפרש ההוא טעמא אליביה משום דידע גמרא דאביי אית ליה הכי בעלמא גבי זג וחרצן ושאור ודבש א"נ אביי לדבריו דרבא קאמר וה"ק
לדידי לא אתי כי אם צלי אש ללאו אלא להקישא נכתב אלא אפי' לדידך דללאו אתא אין לוקין על לאו שבכללות ומטעמא דאמר אביי
אין לוקין אלאו שבכללות קאמר בסוף פרק כל שעה תרתי הוא דלא לקי חדא מיהא לקי אבל לטעמא דמפרש כאן אביי אליבא דרב
הונא דכי אם צלי אש לכדתניא אפי' חדא לא לקי:
אבל [הכא] כי אם צלי אש למאי אתא. וא"ת והא איצטריך לכדתניא כדקאמר אביי וי"ל דרבא עביד הקישא מצלי אש דכתיב בקרא דלקמיה
צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו (שמות יב) וסמיך ליה אל תאכלו ממנו נא וגו' אע"ג דבברייתא פ' כל שעה (פסחים דף מא:) נקיט
קרא דכי אם צלי אש לאו משום דמיניה דריש אלא ניחא ליה למנקט קרא גופיה דנא ומבושל ואביי סבר דדוקא נקט ליה ברייתא כי אם צלי
אש אבל קרא אחריתי לא סמיכה הוא וא"ת והא אכתי איצטריך כי אם צלי לחי ומבושל בחמי טבריא דרבא גופיה קאמר בסוף פ' כל
שעה (שם.) מאי חייב דקאמר משום כי אם צלי אש גבי מבושל בחמי טבריא וי"ל דאינו לוקה בחי ומבושל בחמי טבריא כדתניא התם יכול
יהא לוקה ת"ל נא ומבושל נא ומבושל אמרתי לך ולא חי ובשמעתין ה"ק רבא כי אם צלי אש למאי אתא פי' לאיזה לאו ללקות אם לא לטפויי
לאוי על נא ומבושל וא"ת הא כי נפש הוא (ד) לרב יהודה קאמר רבא דאתא לדברים אחרים ללקות עליהם ולא אמרי' ריחים ורכב אמרתי
לך ולא שאר דברים וי"ל דכי נפש הוא חובל מזכיר האיסור שעושה שחובל לכך אתי לשאר דברים ללקות
עליהם אבל כי אם צלי אש
אינו מזכיר שם איסור ולכך לא אתי
ללקות על דברים אחרים
כי
אם אנא ומבושל שכתב בהן
לאו בהדיא
השתא משמע הכא דאפילו
לרבא