יג:
שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא קאמר לא היו דברים מעולם. משמע שהלוה טוען שהוא
אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מבני חורין. אם אין א) רש"ל מ"ז, ב) [לקמן יד.
קיג א מיי' פי"ח מהל'
מזויף דליכא למימר מה שטען לא היו דברים מעולם היינו
הלוה מודה דשטרא דלא
שעבד בה נכסים לאו שטרא הוא והוה טז:], ג) בס"א: שאין,
גזילה ואבידה הל' א
ד) [דף יד.], ה) עיין בתוס'
ופי"ח מהל' מלוה ולוה הל'
כמלוה על פה ושאין ג) עליה עדים: ורבנן סברי. להא מיהא הוי
שאומר פרעתי דא"כ נהדר ליה ללוה לצור ע"פ צלוחיתו ועוד
פ' מי שהיה נשוי דף צב:
ג וע"ש ובלא פי' שאין לו
דשמואל לא חייש לפרעון וקשה דאפילו יש בו אחריות אמאי לא
שטרא שתהא כמלוה על פה בעדים הלכך גבי מבני חרי ולהכי ד"ה דינא. רש"א,
❖
אחריות כו' סמג עשין צד
יחזיר אם לא יקיימנו לא יגבה כלום
לא יחזיר דכיון דנפל אתרע ליה
טוש"ע ח"מ סי' לט סעיף
❖
א:
ואם יקיימנו בדין יגבה ואין לומר
ואמרינן מזויף הוא כדקאמר לוה:
דאמר לא היו דברים מעולם אמר רבי אלעזר
ממשעבדי נמי גבי. כדמפרש לקמן ד) הגהות הב"ח
דחיישינן שמא יוציאנו שלא בפניו או
מחלוקת בשאין חייב מודה דרבי מאיר סבר
(א) גמ' שהיה ר"מ אומר
על הלקוחות ויתומים ולא נטעון
אחריות טעות סופר הוא וחיישינן
רבינו חננאל
שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא
שטרי חוב שיש:
לפרעון ולקנוניא: אבל כשאין חייב
להם מזויף משום דלא שכיח כמו
ממשעבדי ולא מבני חרי ורבנן סברי
אמר ר' אלעזר רישא
מודה. ואפילו מודה שכתבו אלא
שאין טוענין ליתמי נאנסו משום
דמתני' בשטרי דאית
(ממשעבדי הוא דלא גבי מבני חרי) מגבא
א)
בהו אחריות דברי הכל
שאמר פרעתיו: דברי הכל לא יחזיר.
דלא שכיח כדאמרינן בהמוכר [את]
לא יחזיר. ובשאין בהן
גבי אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר
דחיישינן לפרעון כדקאמר: אף על
הבית (ב"ב דף ע: ושם) וכיון דאין
אחריות מחלוקת שאין
ולא חיישינן לפרעון ולקנוניא ורבי יוחנן
פי ששניהם מודים כו'. חיישינן
טוענין להו מזויף גם אין טוענין
ב)
חייב מודה ר"מ אמר
יחזיר דכל שטר שאין
לקנוניא: בזמן שהלוה מודה. שהוא
אמר מחלוקת כשחייב מודה דרבי מאיר
להם פרוע הוא אע"ג דשמואל סבר
בו אחריות נכסין אינו
חייב לו: יחזיר למלוה. שאין כאן
בפ' מי שמת (שם דף קנד: ושם) מודה
סבר שטר שאין בו אחריות נכסים
גובה לא ממשעבדי ולא
קנוניא דלא גבי ממשעבדי: גובה
בשטר שכתבו צריך לקיימו ונאמן
מבני חרי. ור' יוחנן אמר
ממשעבדי הוא דלא גבי אבל מבני חרי
מחלוקת בשחייב מודה
מנכסים משועבדים. ולא יחזיר ואפי'
לומר פרוע הוא במגו דאי בעי אמר
מגבא גבי ורבנן סברי ממשעבדי נמי גבי
א
וכו'. תניא כוותיה דר'
מזויף מכל מקום ליתמי וללקוחות דלא
שניהם מודים דחיישינן לקנוניא:
יוחנן מצא שטרי חוב אם
אבל כשאין חייב מודה דברי הכל לא יחזיר
הני תרתי מילי הוי. ואת אמרת
טענינן מזויף לא טענינן פרוע הוא
יש בהן אחריות נכסים
דחיישינן לפרעון תניא כוותיה דרבי יוחנן
אע"פ ששניהן מודין לא
תיובתא דרבי אלעזר בחדא:
הא ליתא דאפילו לא נטעון להם
יחזיר לא לזה ולא לזה
ותיובתא דרבי אלעזר בחדא ותיובתא
מזויף הוא נטעון להם פרוע כדאמרי'
ומשני
אין בהן אחריות נכסים
דשמואל בתרתי מצא שטרי חוב ויש בהם אחריות נכסים אף על פי ששניהם
בהמוכר [את] הבית (שם דף ע:
בזמן שמודה הלוה יחזיר
למלוה אין הלוה מודה לא
ושם) גבי שטר כיס היוצא על היתומים
מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אין בהן אחריות נכסים בזמן שהלוה מודה
יחזיר לא לזה ולא לזה
דנשבע וגובה מחצה אבל בפלגא
יחזיר למלוה אין הלוה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה דברי רבי מאיר שהיה
ששטר שאין בו אחריות
דפקדון טענינן להו החזרתי כמו
נכסים אע"פ שאינו גובה
רבי מאיר אומר שטרי (א) שיש בהם אחריות נכסים גובה מנכסים משועבדים
ממשעבדי גובה מבני חרי
אביהם שהיה נאמן לומר החזרתי
ושאין בהם אחריות נכסים גובה מנכסים בני חורין וחכמים אומרים אחד זה
דברי ר"מ. וחכ"א אחד זה
במגו דאי בעי אמר נאנסו ולכך גם
ואחד זה גובה ממשעבדי.
ואחד זה גובה מנכסים משועבדים תיובתא דרבי אלעזר בחדא דאמר לרבי
א) פי' בהא מתניתא בשטר
להם טענינן החזרתי אף על גב דלא
שאין בו אחריות בזמן
מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה מנכסים משועבדים ולא
טענינן להו נאנסו ועוד דעל כרחך
שהלוה מודה יחזיר דהא
מנכסים בני חורין וקאמר בין לר' מאיר בין לרבנן לא חיישינן לקנוניא וברייתא
טענינן להו מזויף או פרוע דאם לא
לא גבי אלא מבני חרי
דברי ר"מ וחכ"א לא
קתני שטר שאין בו אחריות נכסים ממשעבדי הוא דלא גבי הא מבני חורין
כן לא שבקת חיי לכל בריה דיוכל כל
יחזיר שגם שטר שאין בו
אדם להוציא על היתומים ולקוחות
מגבא גבי וקתני בין לר"מ בין לרבנן חיישינן לקנוניא דקתני אע"פ ששניהם
אחריות גובה ממשעבדי
ושלא בפניו שטר מלוה או שטר מכר
נמצאת חלוקתם בשחייב
מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אלמא חיישינן לקנוניא והא הני תרתי הוא
מודה תיובתא דשמואל
שעשה כרצונו ולא נטעון להם וכן
חדא
ור"א דאמרי מחלוקת
מוכח בפרק גט פשוט (שם דף קעד:
בשאין חייב מודה וכי ר"מ
ושם) דרב ושמואל דאמרי תרוייהו שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין ומפרש התם דנקיט
סבר כי שטר שאין בו
אחריות נכסים אינו גובה
שטרא אמר תנו קיימיה לשטרא לא אמר תנו לא קיימיה לשטריה אלמא טענינן מזויף הוא בשביל יתומים דרב סבר בפ"ב דכתובות
לא ממשעבדי ולא מבני
(דף יט.) מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ולא טענינן פרעתי א"כ אי לא קיימיה לשטריה טענינן מזויף וא"כ אמאי לא יחזיר
חרי ובהא מתניתא קתני
ואין לומר כיון דנפל אתרע ליה הלכך אפילו יקיימנו יש לחוש שמא מזויף הוא ולכך קאמר לא יחזיר פן יטרוף כשתשתכח הנפילה דהא
כי שטר שאין בו אחריות
נכסים גובה מבני חרי
אמרינן לקמן (דף טז:) אמר שמואל מצא שטר הקנאה יחזיר דאי משום כתב ללות ולא לוה כו' משמע דאין הלוה בפנינו שהוא מודה
דברי ר"מ וברישא דמתני'
מדקאמר שמא כתב ללות ולא לוה ואמאי יחזיר ניחוש שמא מזויף הוא ואפילו אם מקיים אותו אינו מועיל וכן רב אסי דאמר לקמן
בשטרי שיש בהן אחריות
לא דיבר ר"א כלום.
(דף יז.) המוצא שטר שכתוב בו הנפק יחזיר אמאי יחזיר ניחוש שמא זייף חתימת הדיינין וי"ל דמילתא דשמואל ורב אסי מיירי שאין
שמואל דאמר כולה מתני'
הלוה בפנינו ולכך יחזיר ואין לחוש שמא מזויף הוא וכשירצה לגבות נטעון מזויף ואם יקיימנו יגבה ואפי' אם יבא אח"כ הלוה ויטעון
בשאין חייב [מודה] אבל
מזויף הוא אין לחוש כיון שבא לידו בהיתר וכן משמע לעיל (דף ז:) דקאמר ואחר שמצא שטר שנפל ליד דיין כו' משמע אם המלוה
בשחייב מודה דברי הכל
יחזיר למלוה דלפרעון
מצאו גובה כיון שבא לידו בהיתר אבל הכא במתני' איירי שהלוה בפנינו בשעת מציאה וטוען מזויף ולכך כיון דאיכא ריעותא דנפילה
ולקנוניא לא חיישי רבנן
וגם טוען הלוה בודאי מזויף לא יחזיר כי יש לחוש שמא יגבה מיתומים ולקוחות או שלא בפניו ע"י קיום השטר והקיום אינו מועיל כי
ומתניתא דקתני אע"פ
שמא טרח לזייף השטר בטוב עד שסבורים העדים שהיא חתימתן כי ההיא דגט פשוט (ב"ב דף קסז.) דמנח ידיה אזרנוקא וכתב שרבא
ששניהן מודין לא יחזיר
מאי טעמא לא יחזיר לאו
בעצמו היה סבור שהיא חתימתו ומיהו מלוה עצמו יכול להיות שיגבה ע"י קיום לפי שהוא יודע באמת שהוא מזויף יטרח לסתור ראייתו
משום דחיישינן לפרעון
ה)וא"ת לעיל (דף ז:) דאמר רבי יוסי נפל ליד דיין הרי הוא בחזקתו ולא חיישינן לפרעון ואע"ג דמשמע שהלוה בפנינו וטוען פרעתי דומיא
ולקנוניא הלכך עוד הויא
דרישא דשנים אדוקין בשטר ואמאי לא יהא נאמן לומר פרעתי במגו דאי בעי אמר מזויף הוא דאז לא יחזיר פן יגבה מיתומים ולקוחות
תיובת' למאן דתני בהדיא
לא חיישינן לפרעון.
ואפילו מקויים לא מהני ליה כדפרישית וי"ל דאין זה מגו דטוב לו לומר פרעתי שלא יכחישנו שום אדם מלומר מזויף כי ירא פן יקיימנו
ואע"ג שהקיום אינו מועיל לגבות בו מכל מקום אין טוען ברצון דבר שיכול להכחישו ואם נאמר שמן הלוה בעצמו הוא גובה ע"י קיום
א) נראה דצ"ל פי' דהא
מצינו למימר דהרי הוא בחזקתו לא שיחזירנו למלוה שיש לחוש פן יוציאנו על יתומים ולקוחות אלא אם יקיימנו המלוה בעודו ביד המוצא
מתניתא ס"ל דשטר שאין בו
יגבה מן הלוה ולא חיישינן לפרעון: דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן. ולשמא כתב ללות בניסן כו' נמי לא חיישינן כדאביי
וכו'.
ולקנוניא משום יש בו אחריות נקט דבשאין בו אחריות לא שייך קנוניא דלא גבי ממשעבדי דלא ידע ברייתא דבסמוך א"נ רבי אלעזר סבר
דאין בו אחריות גבי ממשעבדי לרבנן דאחריות ט"ס הוא אע"ג דלא ידע ברייתא דבסמוך דסבר אי לאו טעות סופר הוא מבני חרי נמי
לא גבי דכיון שמחל השעבוד מחל גם הקרן כמו לרבי מאיר וכן משמע קצת דקאמר מחלוקת כשאין חייב מודה דהיינו באין בו אחריות
ועל זה קאמר בתר הכי אבל חייב מודה לפרעון ולקנוניא לא חיישינן משמע דאאין בו אחריות קאי: הא מבני חרי גבי. בלא דיוקא הוי
מצי לאתויי דקתני בהדיא וגובה מנכסים בני חורין אלא שכן דרך הגמרא: אלמא חיישינן לקנוניא. ואע"ג דמצינו למימר טעמא
דלא יחזיר משום דשמא כתב ללות בניסן מ"מ קשיא דר"א דאמר יחזיר ולא חייש: הני תרתי מילי נינהו חדא היא. וא"ת ואמאי חדא
היא הלא לא הוצרך לומר ר"א אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן דהומ"ל בין במודה בין באינו מודה לרבי
מאיר יחזיר באין בו אחריות דאינו גובה בו כלום ולרבנן לא יחזיר דגבי ממשעבדי וחיישינן לקנוניא וי"ל דהא דקאמר לפרעון ולקנוניא לא
חיישינן מתניתין קשיתיה דתנן וכל מעשה ב"ד יחזיר אלמא לא חיישינן לקנוניא ולא יעמידנו בשטרי חלטאתא כדדחי לקמן (דף טז:) וכיון
דמכח מתניתין קאמר לא חשיב לה אבל מה שמפרש דלר"מ אינו גובה כלום באין בו אחריות זה לא הזקיקה אותו המשנה לפרש ולכך קאמר חדא
היא ולשמואל
בתרתי משום דהא דקאמר לא חיישינן לפרעון ולקנוניא לא מכח מתניתין קאמר דהא בעלמא
קאמר ליה מצא שטר הקנאה בשוק כו':
מאי