הבית
והעליה
פרק
עשירי בבא
מציעא
קיז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איפחית תחתונה מהו למידר בעליונה. וא"ת אי דאמר ליה עלייה
לבדו הוא דר. ובעל הבית יוצא מביתו בעל כרחו: דרך גגין.
ה
א) [גי' הערוך וסנאין וטינא
א ב מיי' פ"ה מהל'
לעלות מבחוץ דרך סולם הקבוע לכניסת פתח העלייה ויכנס
שתחת עלייה זו אני משכיר לך פשיטא שידור בעליונה
רשב"ל אמר לוחאי ע"ש
שכירות הל' ח סמג
ערך מעזב וע' עוד בערך
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
לעלייה הנפחת ומשם ירד לבית בסולם: עלייה קבילת עילואי.
ששיעבד לו ואי אמר שעל גבי בית זה אני משכיר לך פשיטא
קר י' ומ"ש שם הרב
שיב סעי' יח:
שלא יכול לסלקו לילך לעליונה וי"ל דלעולם דא"ל שעל גבי בית
לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור
למעלה אבל טורח של עלייה
ו ג מיי' שם טוש"ע שם
המוסף], ב) [פסחים ג.
וש"נ], ג) רש"ל מ"ז,
וירידה לא קבילית עלי: שתי עליות
זה אני משכיר לך ומספקא ליה
סעי' יט:
ז ד מיי' פ"י מהל' שכנים
ד) (לעיל נד.) [ב"ב כה:],
זו על גב זו מהו. והגמרא מפרש
דלמא עלייה עליונה נמי היא בכלל
כשהוא דר לבדו הוא דר כדמעיקרא או דלמא
ה) [ב"ב כב: כה:], ו) [ב"ק
הל' ו סמג עשין פב
לבעיא ואזיל: איפחית (ג) עלייה
בית והא דא"ל שעל גבי בית זה
כ:], ז) [דברים הללו צריכין
שניהם דרין דא"ל אדעתא לאפקינן לא אגרי
טוש"ע ח"מ סי' קנה סעי'
מובן ול' רש"י שבאלפסי
ד:
עליונה. והוא שכר העליונה פשוט
משום דעיקר הבית היא למטה ואף
לך אם תמצא לומר שניהם דרין בו כשהוא
א
ח ה מיי' שם הל' ה
בזה"ל אף זה אף שבעל
על גב דמוכר את הבית לא מכר את
לי דדר בתחתונה דכ"ש דהא עדיפא
טוש"ע שם סעי' לא
הבית אינו חסר כלום צריך
משתמש דרך פתחים משתמש או דרך גגין
ליה: אלא איפחית תחתונה. והוא
העלייה לענין שיעבוד זה מיהא הוי
לב:
להעלות לו הדר שכר כיון
משתמש מי אמר כדמעיקרא מה מעיקרא
ט ו מיי' שם הל' ז סמג
שנהנה דקסבר זה נהנה וכו'
בכלל בית:
שכר את התחתונה מהו דנידחייה
שם טוש"ע שם סעי'
וע"ע בפי' הרב ברטנורה
רבי
דרך גגין השתא נמי דרך גגין או דלמא מצי
יהודה אומר אף הדר בתוך
משכיר אצל העליונה או נכוף את
❖
לב:
ד"ה ר"י אומר וכו' ע"ש],
אמר ליה עלייה קבילי עלאי עלייה וירידה לא
של חבירו צריך להעלות לו
המשכיר וידור עמו בבית: חדא עלייה.
י ז מיי' פ"ו מהל' שכירות
הל' ד סמג עשין פט
שכר. מה שפירש בקונטרס דאם אין
מעלה: קינים וסנאים. מעשה תקרה
קבילי עלאי אם תמצא לומר מצי אמר ליה
ב
טוש"ע ח"מ סי' שיד סעי'
הגהות הב"ח
כעין מחצלות שקורין קלידי"ש:
נותן לו שכר מיחזי כרבית אין נראה
עלייה וירידה לא קבילי עלאי שתי עליות זו על
א ועיין מ"ש בזה המ"מ
וסטיני אמר ריש לקיש. שם חכם
לר"י דמה רבית שייך הכא דלא
(א) גמ' דפליגי בפלוגתא:
בפ"ד מהל' שכנים הל' א:
גב זו מהו איפחית עליונה נחית ודר בתחתונה
יא ח מיי' פ"י מהל'
(ב) במשנה ומקרה את
תלמידו של ריש לקיש: לווחין.
הלווהו כלום שהרי אם הבית נשרף
איפחית תחתונה מהו למיסלק לגמרי
העלייה ויושב בבית:
שכנים הל' ה סמג
לא היה נותן לו יציאותיו וגם אין
פלנק"ש בלע"ז מנסרים של ארז:
(ג) רש"י ד"ה איפחית
עשין פב טוש"ע ח"מ סי'
בעליונה מי אמרינן דא"ל שם עלייה קבילית
איפחית מעזיבה. והתקרה קיימת
אנו צריכין לטעם דרבית שהרי טעמו
קנה סעי' לא:
עליונה והוא שכר כצ"ל
יב ט מיי' שם הל' ו
עלך או דלמא חד עלייה קביל עליה שתי
ותיבת עלייה נמחק:
הוא משום דזה נהנה וזה חסר
אלא שהמים שותתין ויורדין דרך
(ד) ד"ה אמר ר' יהודה
טוש"ע שם סעי' ד:
עליות לא קביל עליה ג תיקו: רבי יוסי אומר
כדמפרש בגמרא:
הפחתים הוו. ולאו שוכר ומשכיר הוו
יג י מיי' שם פ"ד הל' ג
וכו' בעל העלייה זו כשהוא
ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו.
התחתון נותן את התקרה כו': מאי תקרה
חוזר ומקבל מעותיו
אלא בית של זה והעלייה של זה:
סמג שם טוש"ע ח"מ
❖
מזה הוה ליה שהוא
סי' קסד סעי' ה:
ויוסף הורד. תרגומו איתחת. ר'
פי' בקונטרס דטעמא
רבי יוסי בר חנינא אמר קינים וסנאין
א)
דר בתוך שלו ואי נמי
חייא ב"ר יוסי אמר תחתון וכו':
משום דהשתא לא נהנה דהרי עלייתו
זה לא חסר דהא בלאו
וסטיני אמר רבי שמעון בן לקיש לווחים ולא
הכי לא הוי בני לה
בפלוגתא דר' יוסי ורבנן. דמתניתין
מוכנת לו וקשה דהא נהנה הוא
תורה אור השלם
פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה הנהו בי
ב)
איהו זה מיהא נהנה
דס"ד דהא דקאמר ר' יוסי העליון
שאין צריך לעלות ונראה דגרס
❖
1 וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה
שאלולי בית זה כצ"ל:
תרי דהוו דיירי חד עילאי וחד תתאי איפחית
נותן את המעזיבה כדי שלא יזיקו
ומקרה את העלייה ויושב בתוכה פי'
וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס
מעזיבה כי משי מיא עילאי אזלי ומזקי לתתאי
מימיו את התחתון הוא דקסבר על
בעליי' ולא יניח לבעה"ב ליכנס בתוכו
פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ
ג)(מי מתקן) ר' חייא בר אבא אמר העליון מתקן
מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים
מוסף רש"י
המזיק להרחיק את עצמו והתחתון
עד שיתן לו יציאותיו:
אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה:
ור' אלעי משום ר' חייא בר' יוסי אמר
❖
נותן תקרה שהרי השכיר לו מקום
בשלשה
עשרים וחמש אמה.
בראשית לט א
כך שיערו שהשרשין
התחתון מתקן וסימן ויוסף הורד מצרימה לימא ר' חייא בר אבא ורבי
לגור ות"ק סבר על הניזק להרחיק
ד
1
נמשכין והולכין ומקלקלין
את עצמו הלכך מעזיבה נמי על
אלעי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן קמיפלגי למאן דאמר העליון מתקן קסבר
את כותלי הבור (ב"ב
לעזי רש"י
התחתון לעכב המים שלא ירדו עליו:
יח.). ובחרוב ובשקמה.
על המזיק להרחיק את עצמו מן הניזק ומאן דאמר תחתון מתקן קסבר העל
שרשיהם מרובים (שם כה:).
קלידי"ש [קליידי"ש].
ותיסברא דרבי יוסי ורבנן. דהכא
הניזק להרחיק את עצמו מן המזיק ותיסברא רבי יוסי ורבנן לענין נזקין פליגי
בין מלמעלה. שאחד
רשתות נצרים, מחצלות.
בהיזיקא דתחתון פליגי ומעזיבה זו
מהן מלמעלן בגובה שיפוע
פלנק"ש [פלנקי"ש].
והא איפכא שמעינן להו דתנן ד) מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש
לעכב המים ובשביל נזקי התחתון:
הר והשני בשפולו, בין
קרשים.
אמה ובחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מן הצד אם הבור
מן הצד. בקרקע שוה
קבליי"ש [קיבילי"ש].
איפכא שמעינן להו. דר' יוסי סבר
(שם). ונותן דמים. דכיון
יתדות, קרסולים.
קדם קוצץ ונותן דמים אם האילן קדם לא יקוץ ספק זה קדם ספק זה קדם
על הניזק להרחיק את עצמו: מן
דברשות נטע שאינו מזיק
לא יקוץ רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר
עד זמן גדול לא חייבוהו
הבור. שהשרשין מתפשטין ונוקבין
ו
חכמים לקוץ בלא דמים
בכותלי הבור ומחלידין את הקרקע
בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אלמא ר' יוסי סבר על הניזק להרחיק את
בשביל הזיקא דיחיד .
(שם)
והכתלים נופלים: חרוב ושקמה. יש
בגירי דיליה. בחצים
עצמו ורבנן סברי על המזיק להרחיק את עצמו אלא אי איכא למימר
הבאים לו מיד גופו של בעל
להן שרשין יתירין וארוכין משאר
(א) פליגי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן דהתם קמיפלגי ורבי יוסי ורבנן דהכא
הבית ממש (שם כב:). הבית
אילנות: בין מלמעלה. בין שהאילן
והעלייה של שנים. בית
במאי פליגי בחוזק תקרה קמפלגי רבנן סברי ז מעזיבה אחזוקי תקרה הוא
נמוך מן הבור שקרקעית הבור
של זה והעלייה שעל גבה
ואחזוקי תקרה על התחתון בעי לאחזוקי ורבי יוסי סבר מעזיבה אשוויי
הויא של אחר (ב"ק כ:). עד
למעלה משרשי האילן שהאילן נטוע
שיתן לו את יציאותיו.
גומות הוא ואשוויי גומות על העליון לאשוויי איני ה) והאמר רב אשי כי
בבקעה והבור בהר והתם מפרש
מה שהוציא על הבית (שם)
.
הוינא בי רב כהנא הוה אמרינן מודה רבי יוסי בגירי דיליה דפסקי
מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין
ח
ט
מיא והדר נפלי: מתני' הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל
עפר ומקלקלין קרקעיתו של בור: מן
ו) י
הצד. ששניהם בקרקע השוה: ונותן
העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העלייה
דמים. בעל הבור לבעל האילן: אלא
בונה את הבית ודר בתוכה עד שיתן לו את יציאותיו ר' יהודה אומר אף זה
אי איכא למימר דפליגי. אם יש
דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר אלא בעל העלייה בונה את הבית
לתלות פלוגתא דהנך אמוראי דלעיל
ואת העלייה (ב) מקרה את העליונה ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו:
בפלוגתא דתנאי: בפלוגתא דרבי
גמ'
יוסי ורבנן דהתם הוא דפליגי. מ"ד
על העליון לתקן כרבנן ומ"ד על התחתון כרבי יוסי: בחזוקי תקרה. וכשאין התחתון צועק שאינו חש למימיו אלא העליון צועק ואומר
כשאני דורך על הנסרים הם מנענעים ואני דואג שמא תהפך אחד מהן תחתי או תשמט מן הקורה ואפול: חזוקי תקרה הוא.
מאחר שהוא טח בטיט אין הנסרים נדין ממקומן: אשוויי גומות הוא. דחזוקי תקרה סגי ליה ביתידות שקורין קבליי"ש בלע"ז:
איני והאמר רב אשי וכו'. אדרבי חייא בר יוסי פריך דאמר על התחתון לתקן ואוקימנא כרבי יוסי והא מודה רבי יוסי בגירי
דיליה אע"ג דאמר על הניזק להרחיק את עצמו ה"מ היכי דלאו אדם עצמו מזיקו כגון אילן ובור שבשעת נטיעתו אינו מזיקו אלא
השרשים גדילין ומתפשטין מאליהן לאחר זמן אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו כי הכא ששופך המים על ראשו מודה
הוא דלא גרמא דניזקין הוא דתיפטר אלא מזיק ממש הוא ואדם מועד לעולם ער וישן שוגג ומזיד: דפסקי והדר נפלי. לא היתה
מקום רחיצת ידים של עליון על מקום נזקי תחתון אלא במקום אחר משם הן נמשכין עד שנופלים במקום שמזיקין: מתני' של
שנים. בית של זה והעלייה של זה שחלקו כך בנחלת אביהן: אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות. החומה והתקרה התחתונה
המוטלין עליו לבנות והוא יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג: בונה בית. לבדו עד תקרה התחתונה:
עד שיתן לו יציאותיו. ואח"כ יצא ממנו ויבנה עלייתו: אמר ר' יהודה אף זה דר בתוך של חבירו. אם כן הוא אף ז) בעל העלייה
זו כשהוא חוזר (ד) מעותיו לזה שהוא דר בתוך שלו ואי נמי זה לא חסר דהא בלאו הכי לא הוי בני לה איהו צריך להעלות לו
שכר דזה מיהא נהנה שאלולי בית זה אין לו מקום לדור שם וקסבר זה נהנה וזה לא חסר חייב וצריך להעלות לו שכר ואי לא
מיחזי כרבית: אלא בונה. וגומר את הכל ומקרה את העלייה
למעלה וכל הצריך לה: ויושב בבית. התחתון דהוה ליה זה לא
נהנה וזה לא חסר
הוא לא נהנה שהרי עלייתו מוכנת
לו
לדור
בה
וזה לא חסר דבלאו הכי
לא
חזיא ליה דהא לא הוה בני לה:
גמ'