הבית
והעליה פרק
עשירי בבא
מציעא קיח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זמן ב"ד ל' יום. ומכאן אנו למדים זמן ב"ד לפרוע חובו ולכמה
הגיעוך. הם שלך ופנה אותן לעצמך: אין שומעין לו. אם אין זה
כב א מיי' פ"ג מהל'
א) [עי' תוס' ב"ק ט. ד"ה
רוצה אין קונה לו דבר הפקר או מתנה: בתבן ובקש. ללקט לו משלו
דברים דהוי ל' יום ורשב"ג נמי אמר לעיל (דף קיג.) אף לעצמו שכנים הל' ח סמג
רב הונא], ב) [לעיל קטז:
ושם איתא נפחתה בכמה רב
עשין סב טוש"ע ח"מ סי'
או מן ההפקר: טול מה שעשית. כל מה שלקטת יהא שלך: אין
אין מחזיר אלא שלשים יום ומיהו לכל נזיקין לא אמר שיהא זמן ב"ד
אמר וכו' וכן יתכן להיות
קסו:
שומעין לו. אע"ג דבכל דוכתי אית ליה שוה כסף ככסף הכא גבי
ל' יום כמו הכא דהא לעיל (דף פב:) גבי נשברה כדו ולא סילקו נפלה
כג ב ג מיי' פ"ט מהל'
כאן נפחתה בכמה], ג) ב"ק
פועל בל תלין שכרו כתיב (ויקרא יט)
גמלו ולא העמידה ר"מ מחייב בהזיקן
מט: לעיל יא. ודף קב. חולין
שכירות הל' י סמג
קמא:, ד) ב"ק מו: ב"ב
עשין פט טוש"ע ח"מ סי'
מאי דאתני בהדיה משמע: גמ' דלית
אין זמן ב"ד שלשים יום שם כדמשמע שלו סעיף ב:
הגיעוך אין שומעין לו משקבל עליו אמר
א
צב:, ה) לעיל עו. קיא.,
ליה אגרא גביה. וזה אינו חפץ במתנתו
בהמניח את הכד (ב"ק דף כט.) והיינו
כד ד מיי' פ"ד מהל'
ו) לעיל י. יב:, ז) שקלים
לו הילך את יציאותיך ואני אטול את שלי
פ"ד מ"א מנחות פד.,
שכנים הלכה ח סמג
והוא מזיקו שמנעו מזריעתו: אבל סיפא
טעמא שבשעה קלה יכול להסירם משם:
אין שומעין לו השוכר את הפועל לעשות
ב
ח) [ר"ה ז. יומא לה: ועי'
אמר
עשין כב טוש"ע ח"מ סי'
ליה הגיעוך אין שומעין
דאית ליה אגרא גביה. וזה בא לכופו על
ט)
❖
בתוס' שם], ט) שייך לעיל,
קסה:
עמו בתבן ובקש ואמר לו תן לי שכרי ואמר
לו. אע"ג דמפקיר נזקיו
שכרו והוא אומר לו טול זה בפרעון
כה ה מיי' פי"ג מהל'
לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין
א)
נזקי ממון הלכה יט
אימא כו': ממרי רשותיך. מבעל חובך:
לאחר נפילת אונס אמרי' בפרק המניח
סמג עשין סח טוש"ע ח"מ
לו ג משקבל עליו ואמר לו הילך שכרך ואני
הגהות הב"ח
פארי אפרע. אפי' נותן לך סובין קבלם:
(שם דף כט.) דפטור הכא דאישתמוטי
סי' תטז:
אטול את שלי אין שומעין לו: גמ' נפחתה
משום דאית ליה אגרא גביה. משקיבל
כו ו טוש"ע ח"מ סימן
קא מישתמיט ואינו מפקירו כדאמר
(א) גמ' א"ל רבא לר'
ב)
ליקני
נחמן בשלו: (ב) תוס' ד"ה
שלו סעיף ב וסעי' ג:
ליה חצרו כו'.
עליה קנייה באגריה: צריכא. דאין
רב אמר ברובה ושמואל אמר בארבע
בגמרא:
ד
כז ז מיי' פ"ד מהל'
שומרי וכו' פ' הזהב. נ"ב
שומעין לו דקנייה ליה חצרו: והתניא
אבל אי לאו דר"י ברבי חנינא אתי
רב אמר ברובה אבל בארבע אדם זורע
❖
דף נח ד"ה לשמור:
שקלים הלכה ה:
כח ח מיי' שם הל' ו:
שומעין לו. לאומר לפועל טול מה
שפיר דאין קונה לו אלא היכא דעומד
חציו למטה וחציו למעלה ושמואל אמר
כט ט מיי' פ"ב מהל'
שעשית בשכרך: בשל חבירו. שהיתה
בצד שדהו לכך כי לא פנינהו לא
בארבע אין אדם זורע חציו למטה וחציו
נדרים הל' יט
הגהות הגר"א
מלאכת חבירו שומעין לו: בשל הפקר.
דכשאמר ליה הגיעוך לא היה אכתי
טוש"ע ח"מ סי' רעג סעיף
למעלה וצריכא דאי אשמועינן דירה בהא
עומד שם: כאן בשל חבירו. תימה
[א] גמ' טעמא דפנינהו
שומעין לו דא"ל קני ביה את דלדידיה
יא:
ל י מיי' פ"ד מהל' שקלים
קאמר שמואל משום דלא עבידי אינשי
כו'. נ"ב אבל בסיפא בפועל
לא קני ליה. ר"נ לטעמיה דאמר לעיל
למאי דס"ד השתא אמאי צריך לומר
❖
אפי' בלא"ה. רשב"א
הלכה ו:
דדיירי פורתא הכא ופורתא הכא אבל לענין
(דף י.) המגביה מציאה לחבירו לא קנה
לו טול מה שעשית בשכרך יאמר לא
וטוש"ע אבל ר"נ ונ"י
זריעה עבידי אינשי דזרעי הכא פורתא והכא
חבירו נמצא שאין פעולתו עליו ואין
אתן לך כלום שלא עשית לי כלום:
חולקין וטעמו של רשב"א
לעשות בשלו והראהו בשל
כיון דחייב לו מקני ליה
כאן בל תלין ולא דמי לשל חבירו דהתם
מוסף רש"י
פורתא אימא מודה ליה לרב ואי איתמר
ועי' סי' של"ו ס"ב וסי'
חבירו. [ב] משמע דוקא
ליכא למימר זכי ביה את וכי לא א"ל
ממרי רשותיך. האיש
בהך בהך קאמר רב אבל בהא אימא
ע"ב סכ"ו (וע"ש בדברי
אשר אתה נושה בו, פארי
רבינו ס"ק קכ"ט וצ"ע):
שכרך על בעל הבית על כרחו שכרו
לעשות בשלו אז נותן לו שכרו משלם
מודה ליה לשמואל צריכא: נתנו לו זמן:
[ב] תוס' ד"ה לעשות.
אפרע. סובין בשוויהן
עליו אבל הכא לא: איתיביה רבא לרב
אבל סתמא לא ותימה א"כ אמאי
. בזמן
משמע דוקא כו'. נ"ב
וכמה זמן ב"ד א"ר יוחנן ה שלשים יום:
(רשב"ם ב"ב צב:)
נחמן. למימר דפועל לאו בכלל המגביה
איצטריך לשנויי כאן בשלו כאן בשל
שאמר לו בעל הבית
ודוקא דלא א"ל שכרכם עלי
מי שהיה כותלו כו': הא מדקתני סיפא
נכש עמי היום. דלא
וע"ל ע"ו א' (ועמ"ש רבינו
מציאה לחבירו הוא אלא כיד בעה"ב
הפקר לישני כאן ששכרו לעשות שלו
בח"מ סי' של"ו ס"ק ב'):
נשכר עמו אלא לניכוש
הילך יציאותיך מכלל דפנינהו עסקינן טעמא
הוא וקנייה בעה"ב בהגבהה דפועל
כאן ששכרו סתמא בשל חבירו ואור"י
ועידורו כשהגביה המציאה
דפנינהו הא לא פנינהו לא אמאי ותקנה
אפילו אמר לו עשה עמי מלאכה סתם
דמשום הכי לא משני הכי דהא פשיטא
[א]
אין זו ממלאכת בעל הבית
וקנאה פועל והוא ינכה לו
וכל שכן הכא דשכרו ללקט מציאות
דאם שכרו לעשות בשל חבירו
ליה שדהו דאמר ר' יוסי בר' חנינא חצירו של
ג)
משכרו שכר פעולת ניכוש
ממש: כאן בהגבהה כאן בהבטה.
דשומעים לו אבל הא דמשני לעיל הא
אדם קונה לו שלא מדעתו ה"מ היכא דקא
ועידור כל שעת הגבהה
ואידי ואידי בשל הפקר מתני' כששכרו
בשל חבירו חידוש הוא דשומעין לו
(לעיל י.). אבל אם אמר
מיכוין לאקנויי ליה אבל הכא אישתמוטי
לו עשה עמי מלאכה
ללקט תבן וקש בהגבהה דפועל וע"כ
דהא לא קאי הכי וכן כאן בשל הפקר
הוא דקא מישתמיט ליה: השוכר לעשות
היום. כל מלאכה שהוא
שכרו עליו וברייתא כששכרו למלאכת
חידוש הוא וכן מה שמתרץ לסוף
עושה מלאכת בעל הבית
עמו בתבן כו': וצריכא דאי אשמועינן להך
הבטה כגון לשמור או להשליך מעלייה
דבהבטה שומעין לו חידוש הוא דקא
היא וקנה בעל הבית (שם).
קמייתא דכי קאמר ליה הגיעוך אין שומעין
שומרי ספיחי שביעית.
לארץ דליכא הגבהה דא"ל אכתי לא
משמע לן דהבטה בהפקר לא קני:
של שעורין לפני העומר
שומרי
לו משום דלית ליה אגרא גביה אבל הכא
ספיחים. פירשתי בסוף
זכאי ביה אנא זיל את זכי בה: תנאי
שלא ילקטו העניים (מנחות
דאית ליה אגרא גביה אימא שומעין לו
פד. מכת"י). נוטלין שכרן
היא. אי קניא אי לא: שומרי ספיחים.
פ' הזהב (לעיל דף נח.):
(ב)
מתרומת הלשכה. לפי
של שעורין לצורך מנחת העומר או
דאמרי אינשי ממרי רשותיך פארי אפרע
מחוורתא שהם הפקר וצריך לשומרן
ד)
של חטין לצורך שתי הלחם: אתה אומר
מפני החיה ומפני העניים
ואי אשמועינן הכא הכא שמשקבל עליו אין שומעין לו משום דאית ליה אגרא
שלא ילקטוהו קודם לעומר
אינן באין משל צבור. אם נשמע לך
גביה אבל הכא דלית ליה אגרא גביה אימא שומעין לו צריכא: אין שומעין
כדי שיהא העומר בא מהם
לא יביאו עומר ושתי הלחם משל צבור
.
לו: והתניא שומעין לו אמר רב נחמן לא קשיא כאן בשלו כאן בשל חבירו א"ל
(מנחות פד.)
אלא משל יחיד זה שקנה מן ההפקר
(א) רבה לרב נחמן בשלו מ"ט דא"ל אגרא עלך בשל חבירו נמי שכרו עליו דתניא
בשמירתו דסבירא להו הבטה קניא
ה) השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו נותן לו שכרו
בהפקר הואיל ודבר טורח הוא ודעתו
משלם וחוזר ונוטל מבעל הבית מה שההנה אותו אלא אמר רב
לכך על ידו נשמר: ומה אתה אומר
אין באין וכו'. הא איהו סבר דלא
נחמן לא קשיא כאן בשלו כאן בשל הפקר איתיביה רבא לרב נחמן
קניא: מדבריך. שאתה אומר לשמרו
ו) מציאת פועל לעצמו אימתי בזמן שאמר לו בעל הבית נכש עמי
בחנם: לדברינו. שאנו אומרים הבטה
היום או עדור עמי היום אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה היום
בהפקר קני אין וכו': אמר רבא
מציאתו לבעל הבית אלא אמר רב נחמן ו לא קשיא כאן בהגבהה כאן
גרסינן הכא ולעיל אמר רבה: דכ"ע
בהבטה אמר רבה הבטה בהפקר תנאי היא דתנן ז) ז שומרי ספיחי
הבטה בהפקר קני. וטעמא דר' יוסי
שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר' יוסי אומר הרוצה מתנדב
דקסבר מסרה זה לצבור ונמצאו באין
הוא ושומר חנם אמרו לו אתה אומר כן ח אין באין משל צבור מאי
משל צבור: ורבנן. חיישי שמא לא
לאו בהא קמיפלגי דת"ק סבר הבטה בהפקר קני ואי יהיבי ליה אגרא
יהא בלבו למסור יפה יפה בלב שלם
דנוח לו שיקרבו משלו: מדבריך.
אין ואי לא לא ורבי יוסי סבר הבטה בהפקר לא קני וכי אזלי צבור
ט
שאתה אומר ישמרם חנם: לדברינו.
ומייתי השתא הוא דקא זכי ביה ומה אתה אומר הכי קאמרי ליה מדבריך
שאנו חוששין שמא לא ימסרם יפה
לדברינו אין עומר ושתי לחם באין משל צבור אמר רבא לא דכ"ע הבטה
יפה אין עומר ושתי הלחם וכו': בחוששין
בהפקר קני והכא חיישינן ח) שמא לא ימסרם יפה יפה קמיפלגי דרבנן סברי
לבעלי זרועות. שאם לא נוציא עליהן
יהבינן ליה אגרא ואי לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה רבי יוסי סבר לא
קול שהן של הקדש יש בעלי זרועות
חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה ומה אתה אומר הכי קאמרי ליה מדבריך
שלוקחין אותם בחזקה ולעצמן:
ומה לדברינו דחיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה אין עומר ושתי לחם באין
משל צבור איכא דאמרי רבא אמר דכ"ע הבטה בהפקר לא קני והכא בחיישינן לבעלי זרועות קמיפלגי דת"ק
סבר דתקינו רבנן למיתב ליה ארבע זוזי י כי היכי דלישמעי בעלי זרועות וליפרשו
מינייהו ור' יוסי סבר לא תקינו
ומה