שנים
אוחזין
פרק
ראשון בבא מציעא
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי טעמייהו דרבנן. תימה אי שמואל ידע ברייתא דקתני אחד
ומשני חדא הוא דחד טעמא הוא. טעם אחד הזקיקו
לרבי אלעזר
קיד א מיי' פי"ח מהל'
א) לקמן טז:, ב) [לעיל יג:
לומר את שתיהן דמשום דקאמר מחלוקת דמתניתין
בשאין חייב
זה ואחד
זה גובה מנכסים משועבדים א"כ היה לו לפרש גזילה ואבידה הל' א
וש"נ], ג) [לקמן טו:
כתובות קד: ב"ב קסט:],
ופי"ט מהל' מכירה הל' ג
מודה הוזקק לומר שאינו גובה אפילו מבני חורין וכיון דהוצרך
המשנה כוותיה
ולא הוה איתותב ואי לא ידע ברייתא מנליה
ד) ב"ק ח: כתובות צב:
ופי"ח מהל' מלוה ולוה הל'
לסיים אבל כשחייב מודה דברי הכל יחזיר הוזקק לומר לא חיישינן
דלרבנן אין בו אחריות גבי
ממשעבדי וי"ל דלא ידע הברייתא
[ע"ש], ה) [עיין ערוך ערך
ג ובסתם דלא פירש שאין
❖
לקנוניא: שטר הקנאה. דליכא למימר
ומ"מ אית ליה מסברא כדפרישית
הסת],
לו עליו אחריות סמג עשין
פב צד טוש"ע ח"מ סי' לט
כתב ללות ולא לוה דהא אפילו לא
לעיל (דף יג: ד"ה דברי) דאי לא גבי
חדא הוא דחד טעם
הוא דמשום
דקאמר
סעיף א וסי' קיא סעיף א
לוה שעביד נפשיה: ולא חיישינן
ממשעבדי לא גבי נמי מבני חרי כמו
רבי אלעזר מחלוקת בשאין חייב מודה הוא
וסי' רכה סעיף א:
מוסף רש"י
לר"מ: שעבוד צריך לימלך.
קטו ב ג מיי' פי"ט מהל'
לפרעון. אפילו אין חייב מודה דאם
מתרץ הכי תיובתא דשמואל בתרתי חדא
שטר הקנאה. שקנו ממנו
מכירה הל' ט סמג
איתא דפרעיה מקרע הוה קרע ליה
בשטרי מקח ואי לא כתבו מבני חרי
שאפילו לא ילוה המעות
לאוין קט ועשין פב טוש"ע
כרבי אלעזר דהא מוקי מתניתין בשאין חייב
והכא קתני אע"פ ששניהם מודים
נמי לא גבי אי בעל חוב טרפה לה
שיעבד עצמו לשלמם (לקמן
ח"מ סי' רכו סעיף א:
מודה וחדא דאמר שמואל מצא שטר
קטז ד מיי' שם הל' ב
א)
טז:). אחריות טעות
כו': וכ"ש בשאינו מודה. והא לא
כדאמר בסמוך אפי' שלא באחריות
❖
סופר הוא. שטר שאין בו
טוש"ע שם סעיף ה:
הקנאה בשוק יחזיר לבעלים ב) ולא חיישינן
קשיא לר' אלעזר דהוא אמר בשאין
דלא ניחא לי דלהוי תרעומת דשמעון
אחריות גובה מנכסים
לפרעון תיובתא דקתני הכא אע"פ ששניהם
חייב מודה לא יחזיר שום שטר הראוי
עלי אלמא לא הדר עליה אבל אי
משועבדים, שלא הלוה זה
מעות אלא באחריות שעבוד
מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה אלמא
לגבות דהאי דקאמר ר' מאיר יחזיר
נגזל טרפה חוזר על הגזלן אפילו
רבינו חננאל
נכסיו והסופר טעה
משום דלאו בר גבייה הוא: מאי
בלא אחריות ואפילו ממשעבדי כיון
חיישינן לפרעון וכל שכן הכא דלא מודה
(כתובות קד:) אחריות שאינו
והוא שמואל דאמר
טעמייהו דרבנן. דאמרי כי אין בו
דהוי מקח טעות הוי ליה שטר
כתוב בשטר אלא נכתב
המוצא שטר הקנאה
לוה דחיישינן לפרעון אמר שמואל מ"ט
השטר סתם, טעות ושגגת
בשוק יחזירו לבעלים דלא
הלואה והשתא א"ש דלא קאמר הכא
אחריות נכסים גובה אף מן
דרבנן סברי אחריות טעות סופר הוא א"ל
הסופר הוא וכמי שכתב בו
א
ג)
חיישינן לפרעון מש"ה
המשועבדים: אחריות טעות סופר
פירי דמיירי שבעל חוב טרפה ולית
אחריות דמי (רשב"ם ב"ב
אמרי' תיובתא לשמואל
רבא בר איתי לרב אידי בר אבין ומי אמר
הוא. כשאינו כתוב בשטר סופר
ליה פירי כדאמר לקמן (דף טו.)
קסט:). דאזיל ראובן
בתרתי אבל ר' אלעזר לא
שמואל הכי והאמר שמואל שבח שפר
ומשתעי דינא בהדיה.
שמעינן ליה דאמר בהדיא
הוא שטעה אבל זה לא לוה לו
בעל חוב גובה את השבח שבח אין
דבעל חוב לסלקו מאותו
דברי הכל לא חיישינן
ושעבוד צריך לימלך לימא מאן דאמר הא
מעותיו בלא אחריות נכסים דלא
פירי לא והא ניחא נמי דלקמן (שם)
קרקע בדברים, אם ישלו
לפרעון תיובתא עליה
לא אמר הא לא קשיא כאן בשטר הלואה
שדי אינש זוזי בכדי: שבח שפר
אמר שמואל אמליך וכתוב שופרא
לראובן שום תביעה על בעל
בחדא. וקי"ל כר' יוחנן
חובו לומר פרעתיך, דקי"ל
דתניא כוותיה ונדחו דברי
ושעבוד צריך לימלך. הסופר צריך
ושבחא ופירי ולא קאמר שעבוד
דלא יהיב אינש זוזי בכדי כאן במקח וממכר
במס' שבועות (מא.) דאע"ג
שמואל ור' אלעזר דהא
לימלך במוכר שדה לחבירו לישאל
כדהכא משום דלקמן מיירי בנגזל
דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה כי ההיא
דנקיט שטרא אי א"ל
איתותבו אבל תירוצא דרב
אישתבע לי דלא פרעתיך
הימנו אם יקבל עליו לכתוב בשטר
שטרפה אף בלא כתיבת שעבוד חוזר
אשי ודאביי לא נדחו
דאבוה בר איהי זבין עליתא מאחתיה אתא
בעי אישתבועי (ב"ק ח:
דהא דר' יוחנן לא הוי
המכירה שהוא שיעבד לו נכסיו
עליו ואפי' ממשעבדי והיינו טעמא
. ולא
בעל חוב טרפא מיניה אתא לקמיה דמר
להו תיובתא כדפרשינן
וכעי"ז כתובות צב:)
למכירה זו שאם יבא בעל חובו
כדפרישית דכיון דיש לו שטר מקח
מצי א"ל. בעל חוב
לעילא. אמר שמואל מאי
שמואל אמר ליה כתבה לך אחריות אמר
לראובן, לאו בעל דברים
טעמייהו דרבנן דאמרי
ויטרפנה מן הלוקח שיגבה לוקח זה
והרי מקח בטל שגזולה היתה והוי ליה
דידי את. בקרקע זו, שכבר
שטר שאין בו אחריות
ליה לא אמר ליה אם כן זיל לשלמא א"ל
הקרן והשבח שהשביח בה לפני
שטר הלואה דאמרינן ביה אחריות
יצתה מרשותך ואנא
גבי אפי' ממשעבדי קסברי
והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא
טירפא משפר עידית שבנכסים ואם
טעות סופר הוא והא דאמר שמואל
שיעבודי שקילנא (ב"ק ח:)
אחריות טעות סופר הוא.
איני טורף ממך כלום
ומי אמר שמואל הכי והא
א"ל הני מילי בשטרי הלואה אבל בשטרי
לא נמלך בו לא יכתוב שיש מוכר
בחזקת הבתים (ב"ב דף מג.) המוכר
(כתובות צב:). דא"ל.
אמר שמואל שפר שבח
שאין מקבל עליו אחריות ואף אם
שדה שלא באחריות אין מעיד לו עליה
מקח וממכר לא דעביד אינש דזבין ארעא
ראובן, דמפקת מיניה
ושעבוד צריך לאימלוכי
קבל על הקרן לא קבל על השבח
מפני שמעמידה בפני בעל חובו הא
עלי הדר. מה שאתה
ביה לאו מכלל שאם לא
ליומיה ד)אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון
מוציא משמעון יחזור עלי,
נמלכו ביה אין כותבין ואי
ואף אם קבל על שניהם לא קבל
לאו הכי מעיד לו עליה אפי' נמצאת
באחריות ובא בעל חוב דראובן וקא טריף
א)
שהרי קבלתי עלי אחריות
לא כתיב ליה לא שפר
להגבותו מן העידית אלא מן הבינונית.
שאינה שלו משמע דלא הדר עליה
(ב"ק ח:). איכא דאמרי
ולא שבח ולא שעבוד
ליה מיניה ב דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי
אלמא לאו טעות סופר הוא דאיכא
התם מיירי שפירש לו בשטר שלא
אפילו שלא באחריות
דהוא אחריות ואי אמרת
דינא בהדיה ולא מצי א"ל לאו בעל דברים דידי
נמי. מכרה ראובן לשמעון,
אחריות טעות סופר הוא
למימר אמליך ביה ולא קבל עליה:
באחריות אבל סתמא הדר עליה:
לא מצי אמר ליה בעל חוב
ואע"ג דלא כתב כמאן
דינא
את דא"ל דמפקת מיניה עלי דידי הדר איכא
הוא דאתי ראובן. תימה
לימא מאן דאמר הא. משמיה דשמואל:
לראובן לאו בעל דברים דידי
דכתב דמי אמאי לית
דאמרי אפי' שלא באחריות נמי דא"ל לא ניחא
את (כתובות צב:). ויצאו
לא אמר הא. ואמוראי נינהו אליבא
מאי נפקא מינה דהא כל
ליה שעבוד. ופריק לא
ג
עליה עסיקין. עוררין
קשיא הא דאמר אחריות
דשמואל: בשטרי הלואה. טעות
מה שיוכל לטעון ראובן טוען שמעון
לי דליהוי לשמעון תרעומת עלי ואמר אביי
לומר שלנו היא (ב"ק ט.)
.
טעות סופר בשטרי הלואה
סופר הוא כיון דלא אכיל פירות ולא
דטוענין ללוקח ואין לומר דנ"מ אם
ד ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות
ומתני' ומתניתא בשטרי
הלואה אבל בשטרי מקנה
מתהני מידי לא שדי זוזי בכדי לאוזפיה
יש לבע"ח עדים שקרובים לראובן
ויצאו עליה עסיקין
עד שלא החזיק בה
לא אמרי' טעות סופר
בלא אחריות וזה ימכור נכסיו וכשיבא
ורחוקים לשמעון דאי טעין נמי שמעון
יכול
הוא דעביד מאן דזבין
לגבות לא ימצא כלום: עביד אינש
הם פסולים דכיון דאי מפסיד שמעון
ארעא ליומיה כי הא
דאיבות בר איהא זבן
דזבין ארעא ליומא. לספק יום אחד שמא לא יטרפוה ממנו ואם
הדר על ראובן כדמוכח ספ"ק דמכות (דף ז.) גבי אלעא וטוביה
עיליתא מאחתיה וכו'
יטרפוה שמא לזמן מרובה ואוכל בתוך כך פירות הרבה: זיל לשלמא.
קרובים דערבא הוו וקא מסיק דפסולים אף ללוה ולמלוה כיון
ובהא אמר שמואל צריך
אין כאן עוד דין שמחלת על הכל: באחריות. אם יטרפוה ממנו ישלם
דאי לית ליה ללוה אזיל בתר ערבא ומהאי טעמא נמי א"ל דנ"מ
לאימלוכי ולית הלכתא
כשמואל אלא כדאסקינן
לו: לאשתעויי דינא בהדיה. דבע"ח ולסלקו מעל שמעון בכל טענה
אם יש לשמעון עדים שהם קרובים לו ורחוקים לראובן דכי נמי
לשמעתא והלכתא אחריות
שיוכל לטעון ולומר פרעתיך כך וכך או כך וכך יש לי עליך תביעה
טוען ראובן פסולים שעל פי עדותם ישאר הקרקע ביד שמעון
טעות סופר הוא בין
ואני מעכב חוב זה תחתיו: ולא מצי. בע"ח למימר ליה לאו בעל דברים
שהוא קרובם וכל שכן כשקנה שלא באחריות שהם פסולים שאז
בשטרי הלואה בין בשטרי
מקח וממכר. המוכר שדה
דידי את בדבר זה קרקע שמעון אני נוטל אם יש לך תביעה עלי
מרויחים לו הקרקע לגמרי וי"ל דנ"מ אם אמר שמעון אין לי עדים
ב)
לחבירו שלא באחריות
העמידני בדין: דמפקת מיניה עלי הדר. מה שאתה מוציא משמעון
ואין לי ראיה ואח"כ מצא עדים או ראיה שהוא אינו יכול להביא
יחזור עלי: עסיקין. עוררין כמו התעשקו עמו (בראשית כו):
דאין הלכה כרשב"ג בראיה אחרונה (סנהדרין דף לא.) וראובן
א) אולי צ"ל ואם לא כתב ליה
לית ליה לא שפר וכו'.
יביאם א"נ כגון שבעל חוב חייב שבועה דאורייתא לראובן והשתא
יכול
ב) נראה דצ"ל שלא באחריות
יגלגל עליו שבועה שלא פרע אבל לשמעון לא ישבע אלא שבועה דרבנן ובפרק הכותב (כתובות דף פח.) אמר אי פקח הוא מייתי ליה לידי
ויצאו עליה עסיקין והחזיק בה
וכו'.
שבועה דאורייתא אלמא יש חומר בשבועה דאורייתא יותר משבועה דרבנן בנרות דולקות ונודות נפוחות כדמפרש בתשובת הגאונים
ה)
ועוד נפקא מינה כגון שראובן פקח ובעל דברים ועוד שאינו מעיז ברצון נגד ראובן לפי שידע שפרעו או אם יכול ראובן ללכת עמו לב"ד
הגדול ושמעון אינו יכול [וע"ע תוס' כתובות צב: ד"ה דינא הוא וכו']: ויצאו עליה עסיקין. פי' עוררין ולא אנסין מדמפליג בין מכר באחריות ללא
באחריות וכן מוכח פ' שבועת העדות (שבועות דף לא. ושם) ואשר לא טוב עשה וגו' זה הלוקח שדה שיש עליה עסיקין ואי אנסין תבא עליו ברכה:
עד שלא החזיק בה כו'. תימה היכי מיירי אי גם לא נתן מעות פשיטא דיכול לחזור בו דאפילו מי שפרע ליכא ואי נתן המעות אמאי
יכול לחזור בו והא קרקע נקנית בכסף אם לא נעמיד באתרא דלא קנו בכספא ועוד משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו אבל באחריות
יכול לחזור בו אמאי יכול לחזור בו כיון שנתן מעות והחזיק כמשפט ועוד חזקה דדייש אמצרי לא אשכחן בשום מקום ולמה הניח חזקה
דתנן במתני' (ב"ב ד' מב.) דנעל גדר ופרץ ועוד מאי שנא הכא ששואל מאימתי הוי חזקה יותר מבשום מקום דבכמה מקומות מזכיר
חזקה ולא בעי מאימת הוי חזקה ופירש ריב"א דמיירי כגון שקנאה בקנין גמור כגון בחליפין ולא נתן מעות וקאמר עד שלא החזיק בה
חזקה דמפרש בתר הכי דייש אמצרי שלא הלך לארכה ולרחבה ולא סמכה דעתיה יכול לחזור בו משהחזיק בה שהלך לארכה ולרחבה אינו
יכול לחזור בו אבל באחריות יכול לחזור כיון שלא נתן מעות ויש עוררים הואיל וסופו לשלם מעותיו עתה שהם בידו יעכבם וא"ש דדייש
אמצרי אינה חזקה גמורה אלא לראותה אם היא מיושבת על לבו וא"ת כשהחזיק בה אמאי אינו יכול לחזור בו כיון שלא נתן מעות לימא
ליה שקול ארעא בזוזך אפילו אית ליה זוזי לפי המפרשים דאפילו אית ליה זוזי מצי לסלק ליה לבע"ח בשאר דברים וגרסינן בהמוכר פירות
(ב"ב ד' צב: ושם ד"ה אי) אי לתנהו להנהו
זוזי כו' וי"ל דהכא מצי א"ל האי ארעא אינה שוה כפי
מעותי לפי שיש עליה
עוררים אבל שור
שנגח
כיון דאייקר שוה מעותיו שפיר:
ויש