שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כשעמד בדין על הקרן ולא על הפירות. תימה אם כן מאי
שנטלוה מסיקין.
אנסים עכו"ם נטלוה מן הגזלן ומחמתו ותנן
קכה א מיי' פ"ט מהל'
א) לעיל יד: וש"נ, ב) [לקמן
בבבא קמא (דף
קטז:) הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם
מפני תיקון העולם הלא בדין לא גבי דמלוה על
נח. צד. ב"ב ג.],
גזילה ואבידה הל'
ג) קבלתיה. רש"ל ועיין
ב ג סמג עשין עג טוש"ע
מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר והרי היא יוצאה מתחת
פה לא גבי ממשעבדי ויש לומר דאי לאו מפני תיקון העולם
רש"א, ד) [ועי' היטב תוס'
ח"מ סי' שעב סעיף א:
ידו דקתני בנטילת מסיקין הוא: בדינא משמע. הלכך בהוצאת
הוה אמינא הואיל ועמד
בדין על הקרן יש קול גם לפירות:
קכו ב מיי' פי"א מהל'
גיטין נ: ד"ה לפי שאין וכו'
❖
נגזל קאמר וגובה את הקרן דקאמר
מלוה ולוה הל' ד
וקצ"ע],
שקנו מידו. וא"ת א"כ אמאי
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
כשחפר בו בורות: בעינא משמע.
שנטלוה מסיקין בא נגזל לגבות קרן גובה
כגון קאמר אמליך הלא סתם קנין
א
סי' לט סעיף א וסי' קיא
כמו שהיתה ולא שחפר בה בורות:
מנכסים משועבדים בא נגזל לגבות פירות
סעיף א:
לכתיבה עומד וי"ל ה"מ כגון שהקנה
הגהות הב"ח
קכז ג מיי' פ"ט מהל'
ומכר את השדה. והרי היא יוצאה
גובה מנכסים בני חורין רבא לא אמר כרבה
לו דבר שהוא בעין דכיון דיפה כחו
(א) תוס' ד"ה תדע וכו'
גזילה ואבידה הל' ד
מתחת ידו של לוקח בדינא ובעינא:
דלא כתיב בה הכי הכי
סמג עשין עג טוש"ע ח"מ
בר רב הונא הרי היא יוצאה מתחת ידו בדינא
לעשות קנין רוצה שיכתבו לו:
בין לרבה בין לרבא. דמוקמי גביית
נמי: (ב) בא"ד וא"ת ומאי
סי' שעב סעיף א וסעיף ב:
בעל חוב גובה את השבח. נראה
משמע ורבה בר רב הונא לא אמר כרבא הרי
קכח ד מיי' פכ"א מהל'
ראיה היא דלמא ההיא
קרן מן הגזלן בנגזל הא מלוה על
❖
מיירי:
מלוה ולוה הל' ג
היא יוצאה מתחת ידו בעינא משמע רב אשי
פה הוא ולא טרפא ממשעבדי:
דגבי אפי' מן השבח שהשביחו
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
אמר לצדדין קתני כגון שגזל שדה מחבירו
כשעמד בדין. קודם שמכר נכסיו
יתומים אע"פ שאין להם על מי
סי' קטו סעיף ג:
קכט ה מיי' שם הל' א
מלאה פירות ואכל את הפירות ומכר את
וכיון דחייבוהו ב"ד אית ליה קלא
לחזור והוה ליה כמתנה דאמרינן
גליון הש"ס
טוש"ע שם סעיף א:
והוה ליה כמלוה בשטר: מאי פסקא.
לקמן דלא גבי שבחא מ"מ גובה מהן
השדה בא לוקח לגבות קרן גובה מנכסים
קל ו ז מיי' פ"ט מהל'
גמ' יפה ויפה. עיין ב"ב
משום דכרעיה דאבוהון נינהו
בתמיה. פסקא תנא למלתיה דהעומד
דף נ"ג ע"א תוס' ד"ה
גזילה הל' ו סמג
משועבדים בא נגזל לגבות פירות גובה
אמר: שם והונא חברין.
עשין פג טוש"ע ח"מ סי'
בדין אינו עומד על הפירות: רב
כדמוכח בפרק יש בכור (בכורות דף
❖
מנכסים בני חורין בין לרבא בין לרבה בר רב
שעג סעיף א וע"ש
קדושין מז ע"א:
חיננא בר שילת. סופר היה: אמליך.
נב. ושם) דתנן אין הבכור נוטל פי
❖
וברי"ף:
הונא מלוה על פה הוא ב ומלוה על פה אינו
כשאתה כותב שטר הימלך במוכר
שנים בראוי כבמוחזק ולא בשבח
גובה מנכסים משועבדים הכא במאי עסקינן
אם יקבל עליו להגבות ללוקח משפר
ולא האשה בכתובתה ולא הבנות
מוסף רש"י
כשעמד בדין והדר זבין אי הכי פירות נמי
רבינו חננאל (המשך)
נכסיו קרנא ושבחא ופרי אם יטרפוה
במזונותיהן ופריך בגמרא והאמר
ג
בעל חוב גובה את
כשעמד בדין על הקרן ולא עמד בדין על
ממנו: כגון שיש לו קרקע. לגזלן
השבח. בעל חוב שהלוה
שמואל בעל חוב גובה את השבח
למי שקנו מידו. ופריק רב
לחבירו מעות ומכר לוה
יוסף האי בהלואה אסור
זה שמגבהו ללוקח קרקע ולא מעות
ומשני מקולי כתובה שנו כאן ומזון
הפירות ומאי פסקא סתמא דמילתא כי תבע
הנכסים והשביחום לקוחות,
אבל בזביני שרי. ואע"ג
דהשתא לא מחזי כרבית: אסור
בנות נמי תנאי כתובה ככתובה דמי
איניש קרנא תבע ברישא וסבר שמואל לוקח
טורף בעל חוב הגוף והשבח
דאמר רב נחמן קרקע אין
(בכורות נב.) וכל הקרקע
ללות סאה בסאה שמא יוקרו חטין:
והתם משבח יתומים מיירי דאי
לו כלומר כיון שנטרפה
מגזלן לית ליה שבחא והא א"ל שמואל לרב
טורף הלוקח כמו שהיא
שדה זו מידיו נמצא כאילו
בהלואה שייך רבית טפי ממכר:
משבח לקוחות אם כן מאי אריא דלא
משובחת על ידי הלוקח
חיננא בר שילת אמליך וכתוב שופרא
לא היתה מכירתו מכירה
שקנו מידו. על השבח דהוה ליה
טרפי בנות משבח והלא מגוף
(לעיל יד:) ואינו מחזיר
וכי זה השבח או הפירות
שבחא ופירי במאי אי בבעל חוב מי אית ליה
❖
ללוקח כלום (ב"ק צה:).
שכר מעותיו הוא נוטלה
מחויב משעת המכר קודם שיש שכר
הקרקע נמי לא טרפי דאין מוציאין
הא אמר רב יוסף כי
פירי א) והאמר שמואל בעל חוב גובה את
המתנת מעות: תדע. דגובה ולא
למזון האשה והבנות מנכסים
האי גוונא בזביני שרי.
השבח שבח אין אבל פירות לא אלא לאו
מצי לוקח למימר אנא אשבחי: שכך
משועבדים אלא ודאי בשבח יתומים
ומסקנא דשמעתא הנותן
רבינו חננאל
שדהו מתנה ובא בעל
כותב לו מוכר ללוקח. באחריות
בלוקח מגזלן אמר רב יוסף הכא במאי עסקינן
מיירי ודוקא כתובת אשה ומזונות
חוב לטורפה אינו גובה
רבה בר רב הונא אמר
שטר המכר: ואשפי. אשקיט. ודומה
דקילי לא גבו משבח אבל שאר בע"ח
כגון שיש לו קרקע א"ל אביי וכי מותר ללות
השבח דלא גבי בעל חוב
כגון שגזל שדה ונטלוה
לו על הר נשפה דמתרגם על טורא
גבי ורש"י פירש התם מזון הבנות
השבח אלא מן הקונה
מסיקין מחמתו בא נגזל
סאה בסאה במקום שיש לו קרקע א"ל התם
שדה משועבדת לבעל
לגבות דמי השדה גובה
שליוא (ישעיה יג): ואדכי. אטהר
כגון נשא אשה ופסק לזון בתה ה'
הלואה הכא זביני איכא דאמרי אמר רב יוסף
חוב ודייק רבא מדפריש
אפי' ממשעבדי בא לגבות
מכל ערעור: אינון ועמליהון
שנים ולפירושו אין ראיה דמצי מיירי
בשטר זביני אנא אשפי
דמי פירות אינו גובה
הכא במאי עסקינן כגון ב)שקנו מידו א"ל אביי
ושבחיהון. וכיון דעל מוכר הדר גבי
בשבח לקוחות אך לא נהירא דלא
ואמרק ואדכי זביני אילין
אלא מבני חרי. ומקשי'
וכי מותר ללות סאה בסאה במקום שקנו
אינון ועמליהון ושבחיהון
בין לרבא דאמר דמי
שבחא בעל חוב מלוקח וחוזר הלוקח
שייך בהו תנאי כתובה והא דאמר
ואוקים קדמך וצבי זבינא
היזק חפירות בורות שיחין
מידו א"ל התם הלואה והכא זביני: גופא
על המוכר: מתנה דלא כתיב ביה
בהמקבל (לקמן דף קי.) יתומים
דנן וקביל עילויה משום
ומערות ובין לרבה בר רב
אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח אמר
הכי. שאין אדם מקבל עליו אחריות
אומרים אנו השבחנו ואין השבח שלך
הכי גבי בעל חוב שבחא
הונא דאמר דמי השדה
דהא קביל עליה המוכר
שנטלוה מסיקין אמאי
מה שהוא נותן: ה"נ. דאם נותן
משמע דלא גבי משבח יתומים התם
רבא תדע שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא
ונתרצה הקונה בזה אבל
טריף ממשעבדי מלוה על
נכסיו במתנה לא גבי בעל חוב שבחא
מיירי כשעשה אפותיקי ואומרים אנו
איקום ואשפי ואדכי ואמריק זביני אילין אינון
המתנה שאין כתוב בה זה
פה היא ומלוה על פה אינו
הואיל ולא הדר על הנותן: וכי יפה
ב) כולו לא גבי הבעל חוב
גובה (אלא) ממשעבדי.
השבחנו ותן לנו היציאה כדין יורד
ועמליהון ושבחיהון ואיקום קדמך וצבי זבינא
מן המקבל מתנה שבח
ופרקי' הכא במאי עסקינן
כח מתנה כו'. בתמיה: יפה ויפה.
לתוך שדה חבירו שלא ברשות וכן
ובזה אמר יפה כח המתנה
כגון שתבע הנגזל לגזלן
דנן וקביל עלוהי א"ל רב חייא בר אבין לרבא
בדבר זה דכיון דלא הדר גבי ליה
מוקי התם במסקנא כשעשאה
מכח המכר. תניא המוכר
בב"ד וחייבוהו ב"ד לשלם
אפותיקי: תדע שכך כתב כו'.
אלא מעתה מתנה דלא כתיב ליה הכי
שדהו לחבירו ובא בעל
ואחר שנתחייב הלך ומכר
לא מפסיד ליה במידי דלא אפסדיה
חוב וטרפה אם השבח
נכסיו בזה הדין לטרוף
ה"נ ד דלא טריף שבחא א"ל אין וכי יפה כח
לבעל חוב דבשלמא גופה של קרקע
אין לפרש דהכי מוכח דבע"ח גובה
יותר על ההוצאה כו' פי'
הנגזל כל הנכסין שמכר
מתנה ממכר א"ל אין $יפה ויפה אמר רב נחמן
א"ל אמאי ג)זבנתיה מאין אגבה חובי
את השבח דבשביל דבע"ח גובה את
כגון שקנאה בק' והוציא
הגזלן מאחר שנתחייב
י' כספים ושוה עתה
בב"ד א) מיהא שמעינן
הא מתניתא מסייע ליה למר שמואל $ והונא
אבל שבחא א"ל מאי אפסדתיך:
השבח כותב מוכר ללוקח שישלם לו
ק"כ נוטל בע"ח השדה
חיוב ב"ד לאדם לשלם
מסייע ליה למר שמואל. דבעל חוב
את השבח דא"כ מאי פריך מתנה דלא
חברין מוקים לה במילי אחריני דתניא המוכר
כולה והשבח כמות שהוא
כמלוה בשטר דמי וגבי
גובה את השבח: כשהוא גובה.
כתיב בה הכי נמי דלא טריף שבח
(א)
ונותן לקונה י' כספים
אפי' ממשעבדי. הא דאמר
שדה לחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו
שהוציא על השדה וחוזר
שמואל אימליך ובתר הכי
כשלוקח חוזר וגובה מן המוכר:
והלא אין תלוי גביית הבע"ח בכתיבת
כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים
הקונה ונוטל מן המוכר
כתוב שופרא שבחא ופירי
ה
במילי אחריני. בדבר אחר: בלוקח
המוכר אלא יש לומר מדמשלם מוכר
ק"י כספים ואם ההוצאה
כלומר לא תכתוב אלו עד
משועבדים ושבח גובה מנכסים בני חורין
מגזלן. דנגזל ודאי טריף שבחא דאמר
ללוקח את השבח אין לחוש אם
יתירה על השבח כגון
שתימלך במקנה ויאמר לו
והונא חברין מוקים לה במילי אחריני בלוקח
שהוציא עליה כ' ושוה
כתוב שהללו מעין תורפי
ליה ארעאי אשבח אבל בעל חוב
יגבהו בעל חוב ממנו דאין הלוקח
עכשיו ק"י אין לו
השטר [הן] חשובין ולא
מגזלן תניא אידך המוכר שדה לחבירו
כל כמה דלא טרפה לה לאו דידיה
מפסיד כל כך וא"ת ומאי ראיה
מבע"ח אלא י' כספים מן
מטופסא דשטרא שאין
והשביחה ובא בעל חוב וטרפה כשהוא
הוא וברשותא דלוקח אשבח: על
היא דלמא מיירי בלוקח מגזלן
ההוצאה כשיעור השבח
בהן ממש. ומקשי' ואי
(ב)
ו
שהשביח בקרקע ונוטל
בבעל חוב שמואל מי
היציאה. שהוציא הלוקח בשבחה:
דנגזל ודאי אית ליה שבחא וי"ל דאי
גובה אם השבח יותר על היציאה נוטל את
ק' מן המוכר ומפסיד י'
אמר דאית ליה פירי והא
נוטל. הלוקח: את השבח מבעל
בלוקח מן הגזלן איירי הוה ליה
השבח מבעל הקרקע והיציאה מבעל חוב
הלוקח. וזו שנוטל הקונה
איהו דאמר בעל חוב
חלק בקרקע הוא נוטל.
גובה את השבח שבח
הקרקע. מה שעודף על היציאה
למכתב נמי ד) ופיריהון אלא מיירי
ואם היציאה יתירה על השבח אין לו אלא
אין פירי לא. ופריק רב
דאמר ליה פרעתי את חובך: אין
בבעל חוב דלית ליה פירי אי נמי
יוסף בשיש ללוה קרקע.
הוצאה שיעור שבח מבעל חוב והא שמואל
לו. ללוקח אלא מן היציאה שהוציא
מדקאמר ועמליהון היינו הוצאה
איכא דאמרי בשקנו מידו.
במאי מוקים לה אי בלוקח מגזלן קשיא
ז
ומקשי עלה אביי וכי
בה פורע לו שיעור שבח והשאר
ושבחיהון היינו השבח היתר על
מותר ללות סאה בסאה
רישא דאמר שמואל לוקח מגזלן לית ליה
מפסיד: אי בלוקח מגזלן. האי בע"ח
היציאה ואי בנגזל הא נגזל
למי שיש לו קרקע או
שבחא אי בבעל חוב קשיא רישא וסיפא
היינו נגזל: קשיא רישא. דקתני
גופיה יהיב
ליה יציאה כדין יורד
א) עי' ברי"ף לקמן דף יז גבי
דאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח
לתוך שדה
חבירו שלא ברשות:
נוטל את השבח מבעל הקרקע:
מימרא דר"נ באמרו לו ב"ד
קשיא רישא וסיפא. דקתני בע"ח
הא
איבעית אימא בלוקח מגזלן כגון שיש לו
צא תן לו כו' עי"ש היטיב.
נותן את היציאה ולשמואל בעל חוב
ב) אולי צ"ל שאין כתוב בה זה
קרקע אי נמי בשקנו
מידו איבעית אימא בבעל
חוב ולא
קשיא כאן בשבח
כלל.
גובה השבח ואינו נותן כלום:
המגיע
המגיע