שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי גזלינא מינך. וא"ת וכי מכרה נמי מה גזלו והלא צריך להחזיר
הא מית. לוקח ומי יחרפנו עוד הלכך לא נתכוון לזה אלא
קלז א מיי' פ"ט מהל'
א) [דומה לדהכא פליגי ג"כ
להעמידה בידו בחייו ולא לאחר מותו. מ"ד כו': דמית גזלן. לאחר
לו מעותיו וי"ל דמ"מ יקראנו גזלנא כל זמן שלא יפרע לו: גזילה הל' ט סמג
ר' אחא ורבינא במגילה כו:
ארצי קמיה כי היכי דליקום בהימנותיה. משמע דהכי הלכתא
וע"ש], ב) [תוספ' דנדרים
עשין עג טוש"ע ח"מ סי'
שלקחה והבנים באים להוציא מיד הלוקח: הא מית ליה. ולא
ספ"ו ועי' תוס' כתובות
שעד סעי' א:
שלא יחרפוהו: אע"ג דמית
נתכוון להעמיד ממכרו אלא בימי חייו
מדלא נקט לישנא
דלא נקרייה גזלן ועוד דהלכה כרב
קלח ב ג מיי' שם הל' יא
צא: ד"ה דזבנה], ג) [והכא.
רש"ל], ד) [ע"ש תוס' ד"ה
ניחא ליה. מעיקרא: דליקו בהימנותיה.
אשי דהוא בתראה וגדול בחכמה
טוש"ע שם סעי' ב:
ובמנין: האי שטרא חספא
קלט ד מיי' שם הל' יב
שום], ה) (שייך לע"ב),
אפילו לאחר מיתה: סוף סוף קרו
הא מית ליה ומאן דאמר ניחא ליה דליקום
ו) [וע"ע תוס' יבמות צג.
טוש"ע שם סעי' ג:
בעלמא הוא. וא"ת ולימא דקני לה
לבניה בני גזלנא. נמצא שאף לאחר
❖
קמ ה מיי' שם הל' יג
בהמנותיה בהדי בני נמי ניחא ליה דליקום
ד"ה קנויה],
טוש"ע שם סעי' ד:
מיתה מחרפין אותו: זבנה אורתה.
במה שהחזיק בה אחר שקנאה גזלן
בהמנותיה סוף סוף קרו ליה בני לוקח גזלנא
קמא ו מיי' שם הל' י
וי"ל דמשמע ליה משעה שקנאה הגזלן
אם [א] קודם שלקח מן הבעלים חזר
טוש"ע שם סעי' א:
אלא איכא בינייהו דמית גזלן מאן דאמר
גליון הש"ס
היא של לוקח אע"פ שלא עשה בו
ומכרה לאיש אחר לבד מן הראשון
קמב ז מיי' פכ"ב מהל'
ניחא ליה לאיניש דלא לקריוהו גזלן הא מית
גמ' לאוקמה קמי לוקח
מכירה הלכה ה
שום מעשה וא"ת מעותיו שהיו תחלה
או הורישה לאחד מבניו או יהבה
קבעי. עיין בר"ש פ"ו
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
ליה למ"ד ניחא ליה דליקום בהמנותיה ה"נ
מלוה נעשו עתה מכר וי"ל באתרא
במתנה ואחר כך לקחה האי ודאי
❖
שם
משנה ג דתרומות:
סי' ריא סעי' א:
אע"ג דמית ניחא ליה דליקום בהמנותיה
דלא קנו בכספא א"נ במלוה אינו
איגלי דעתיה דלאו לאוקמי קמיה
מתנה כמכר. עיין מגילה
כו: ובר"ש רפ"ב
סוף סוף קרו לבניה בני גזלנא אלא איכא
יכול לקנות כדאמרינן פ"ק דקדושין
לוקח ראשון בעי ולא ניחא ליה דליקום
❖
דמעשרות:
בהימנותיה שהרי מכרה לשני: נפלה
רבינו חננאל (המשך)
(דף ו:) המקדש במלוה אינה מקודשת
בינייהו דיהבה במתנה מאן דאמר ניחא ליה
ליה. לגזלן בירושה שמתחילה גזלה
ובמכר לא קנה והא דאמר בהאיש
כרב אשי דאמר ניחא
דליקום בהמנותיה א מתנה נמי ניחא ליה
ליה דליקום בהימנותיה.
לאחד ממורישיו ומת הנגזל: ירושה
מקדש (שם דף מז.) ושוין שבמכר קנה
הגהות הגר"א
דליקום בהמנותיה מאן דאמר ניחא ליה
הלא תראה כדאתקיף ליה
ממילא הויא. והא ליכא למימר ניחא
היינו במלוה שיש לו על אחרים
ג)
[א] רש"י ד"ה זבנה
רמי בר חמא פריק ליה
דלא נקריוהו גזלנא א"ל מאי גזלינא מינך:
ליה דליקו בהימנותיה דהא לא טרח
דאז באשה בענין זה מקודשת לכ"ע
אורתה אם קודם כו'. נ"ב
רבא תהא במאמינו פירוש
פשיטא זבנה אורתה ויהבה במתנה לאו
ורמב"ם פי' אפילו אחר
בההוא הנאה דלא אמר
ב
אבתרה דנימא גלי דעתיה דניחא
אי לאו דאשה לא סמכא דעתה ויראה
שלקחה (ועמ"ש רבינו
ליה ולא מידי א) דסמיך
לאוקמה קמי לוקח קא בעי ג נפלה ליה
ליה דליקו הלכך הוי כיורש דעלמא
שיחזור וימחול אבל מלוה שאשה
❖
בח"מ סי' שע"ג ס"ק ג):
ליה ואזיל ומפייס לנגזל
בירושה ירושה ממילא היא ולאו איהו קא
וחוזר ותובעה ונותן מעות ללוקח:
חייבת לו אם מוחל לה ומקדשה בה
וקני ליה מיניה גמר ומקנה
ליה והוא דמחזיק בה. והא
גבייה בחובו. לאחר שגזלה ומכר לו
אינה מקודשת דלא נתן לה כלום
טרח אבתרה גבי איהו בחובו חזינא אי
ד
דאותיב רב ששת הכא הא
מוסף רש"י
ובא לו אצל נגזל ואמר לו הגבה לי
דמקמי הכי היה ברשותה וכן במכר
אית ליה ארעא אחריתי ואמר האי בעינא
דתני מה שאירש מאבא
מה שאירש מאבא
בחובי קרקע שגזלתיך: אי אית ליה
לא קנה אע"ג דכשמקדשה בהנאת
מכור לך מה שתעלה
$לאוקמה קמיה לוקח קא בעי ואי לא זוזי הוא
מכור לך כו' לא אמר
מצודתי מכור לך לא
ארעא אחריתי. לנגזל שיכול לגבות
מחילת מלוה היא מקודשת דלא גרע
כלום. דאין אדם מקנה
דבעי אפרועי יהבה נהליה א) במתנה פליגי
אמר כלום דקיימא לן
חובו ממנה ואמר ליה בזו שגזלתי
מארווח לה זמנא ואדבר עליך לשלטון
דבר שלא זכה בו (כתובות
אין אדם מקנה לחבירו
בה רב אחא ורבינא חד אמר מתנה כירושה
❖
צא:).
דבר שלא בא לעולם.
אני חפץ הא טרח אבתרה ואמרינן
דמקודשת וכן במכר אם מכר בהנאת
היא בתוספתא במסכת
דהא ממילא וחד אמר $ ה מתנה כמכר דאי לאו
לאוקמה קמיה לוקח בעי: יהביה
מחילה קונה כמו בהחליף דמי שור
נדרים ומפורש בתלמוד
דטרח וארצי קמיה לא הוי יהיב ליה מתנה
ניהליה במתנה. נגזל לגזלן: ועד
בפרה מ"מ לא משמע ליה שהיה
ארץ ישראל בכתובות פרק
רבינו חננאל
אע"פ מה שאירש מאבא
אימת. יקחנה מבעלים הראשונים
להכי טרח וארצי קמיה כי היכי דליקום
מקנה לו בהנאת מחילת מלוה משום
היום מכור לך בלוה
מיהו איצטריכינן לפרושה
דאמרינן דמשום דניחא ליה דליקו
דמשמע מיד שלקחה הגזלן קנה
בהמנותיה ועד אימת ניחא ליה דליקום
לתכריכי אביו מפני שהיה
דחזינן מר זוטרא ורב
בהימנותיה לקחה: עד שעת העמדה
לוקח ראשון:
גוסס וזה פי' משום כבוד
אשי דאינון בתראי שקלו
בהמנותיה אמר רב הונא עד שעת העמדה
בההיא הנאה דקא סמיך כו'.
אביו. מה שתעלה מצודתי
וטרו לפרושי טעמיה דרב
בדין. עד שיטרפוה מן הלוקח
בדין חייא בר רב אמר עד דמטא אדרכתא
היום מכור לך דבריו
הני מילי בעידנא דקנאה
ויעמידהו בדין אבל משעמד ברשעו
והויא כאילו א"ל שדה זו
קיימים משום כדי חייו.
הגזלן מן הנגזל אבל אם
לידיה רב פפא אמר ו עד דמתחלן יומי
עד שעת העמדה בדין גלי אדעתיה
תהא קנויה לך לכשאקחנה:
קשיא ליה לרב דאמר מה
נפלה לו לגזלן בירושה
מה שאירש מאבא מכור לך לא
אכרזתא מתקיף לה רמי בר חמא מכדי האי
מכר ראשון לשני כל זכות
מן הניגזל לא אמרי' קנאה
דלא מהימן הוא ואם לקחה אחרי
שתבוא לידו. ופרקי אביי
לוקח או מי שניתנה לו
לוקח במאי קני להאי ארעא בהאי שטרא
אמר כלום. וא"ת לימא דרב
כן לאו לאוקמיה קמיה לוקח בעי:
ורבא הכי הא מתניתא
במתנה. וחזינן נמי בפרק
האי שטרא חספא בעלמא הוא א"ל רבא
עד דמטא אדרכתא לידיה. עד
דאמר כר"מ וברייתא כרבנן וי"ל
דתנא [בתוספתא] בסוף
איזהו נשך הלכה מלוה
מסכת נדרים ליכא למימר
ישראל מעותיו של נכרי.
שיחייבוהו ב"ד לפרוע ללוקח מעותיו
דלדידן קפריך דאית לן כרב כדאיתא
תהא במאמינו בההוא הנאה דלא קאמר ליה
דסמכא דעתיה דהא כי
תוב התם שקלי וטרו
ועמד במרדו עד שכתבו פסק דין
פרק איזהו נשך (לקמן דף עב:) דמייתי
מידי וקא סמיך עליה טרח ומייתי ליה גמר
הדר ביה לא מצי קרי
מרימר ורבינא בהא דאמר
ליה גזלנא לפיכך לא אמר
רבא התם ניתן ליכתב
ונתנו ללוקח על נכסיו של גזלן
גמרא טעמא דלא ליקריה גזלנא
ומקני ליה מתיב רב ששת מה שאירש
ב) ז
כלום אבל הא דרב דאי
הכא לא ניתן ליכתב אלא
שבכ"מ שימצאם יחזיק בהן והיינו
וניחא ליה דליקו בהימנותיה וסבירא
לא טרח ומייתי ומוקים
הא דתניא לשבח קרקעות
מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור
לן כרבנן דאין אדם מקנה דבר שלא
תשעים יום לאחר שעמד בדין כדאמרי'
לה בידיה מצו קרו ליה
כיצד הרי שגזל [שדה]
לך לא אמר כלום מה שאירש מן אבא היום
גזלנא סמך דעתיה דאזיל
מחבירו ומכרה לאחר
בהגוזל [בתרא] (ב"ק דף קיב:): עד
בא לעולם דשמואל פסיק כרבי יוחנן
וטרח ומוקים לה בידיה
והשביחה והרי היא יוצאה
מכור לך מה שתעלה מצודתי היום מכור לך
דמתחלן יומי דאכרזתא. לאחר
הסנדלר פרק אע"פ (כתובות דף נט.)
כי היכי דלא ליקריוה
מתחת ידו כשהוא גובה
דבריו קיימין אמר רמי בר חמא הא גברא והא
שמצא זה קרקע משל גזלן ובא לב"ד
ורב נחמן סבר בפירות דקל אף
גזלנא. ואמרי' מה שנא
גובה את הקרן מנכסים
רישא ומאי שנא סיפא
משועבדים ושבח גובה
תיובתא אמר רבא גברא קא חזינא ותיובתא
והן מכריזין שכל מי שרוצה לקנות
משבאו לעולם יכול לחזור בו ורב האי
אמר ר' יוחנן סיפא דקתני
מבני חורין ואמרינן אמאי
קרקע יבא ויקחנה כדאמרי' בערכין
פסק דאין הלכה כרב בהא משום
לא קא חזינא הכא סמכא דעתיה והכא לא
מה שאירש מאבא היום
נימא לא ניתן ליכתב.
(דף כא:) שום היתומין שלשים יום :
דס"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא
ד)
מכור לך דבריו קיימים
ופרקי' הכי השתא התם אי
סמכא דעתיה הכא סמכא דעתיה דאזיל
משום כבוד אביו אמרו
למאן דאמר ניחא ליה דלא
מתקיף לה רמי בר חמא. אהא מה
לעולם וכו' ולא נהירא מכח דאיזהו
טרח ומייתי ליה כי היכי דלא נקרייה גזלנא
חכמים מכירתו קיימת.
ליקריוה גזלן אי למאן
מכר ראשון לשני כו': תהא. הא
נשך (לקמן דף עב:):
וכבר פירשנוהו בתלמוד
דאמר ניחא ליה דליקום
הכא לא סמכא דעתיה שלחוה לקמיה דרבי
קנויה לך מעכשיו. תימה מה
דרב: במאמינו. שאמר לו אני סומך
ארץ ישראל בלוה בתכריכי
בהימנותיה מפייס למריה
ה)
אבא בר זבדא אמר להו זו אינה צריכה
אביו פי' כגון שהיה אביו
ומוקים ליה לשטריה
עליך שתתננה בידי: גמר ומקני.
צריך מעכשיו כיון דאדם
גוסס ומוכר לעשות לו
הכא אברוחי אברח ליה
לפנים אמר רבא זו צריכה לפנים ולפני
כשלקחה מבעלים הראשונים: מצודתי.
מקנה דבר שלא בא לעולם דאי לעניין
תכריכין וכן מי שאין
מוקים ליה לשטריה ש"מ
לפנים הכא סמכא דעתיה והכא לא סמכא
של חיות ועופות ושל דגים: דבריו
חזרה הא כל זמן שלא בא לעולם יכול
לו [מה] יאכל משום
דהלכתא כוותיה דרב
כדי חייו אמרו חכמים
בהאי וסוגיא דשמעתא
קיימין. לקמן פריך מאי שנא רישא
לחזור אע"ג דאמר מעכשיו וי"ל
דעתיה הוה עובדא בפומבדיתא ואותביה
אם אמר מה שתעלה
כו': הא גברא והא תיובתא.
דנ"מ אם נקרע השטר או שאבד קודם
אמר להו רב יוסף זו אינה צריכה לפנים
א) נראה דצ"ל וסמיך עליה
הרי אדם גדול וכמוהו תשובתו
שלקחה זה דקני כיון דאמר מעכשיוו):
ואמר ליה אביי צריכה לפנים ולפני לפנים
דאזיל ומפייס כו'.
דקתני לא אמר כלום ולכשיירש לא
שדה
הכא סמכא דעתיה הכא לא סמכא
קנה לוקח כיון דההיא שעתא
דעתיה
ומאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבי יוחנן סיפא מה
לאו דידיה הוו נכסי אביו ולא
שאירש
מאבא היום משום כבוד אביו מה שתעלה מצודתי היום
אמרינן מה מכר לו ראשון לשני
משום
כל זכות שתבא לידו: לא סמכא
דעתיה. דלוקח דקאמר מי יימר שירש מאביו
כלום שמא ימכור אביו נכסיו בחייו: שלחוה. להא תיובתא דרב ששת דאותיב
אדרב: אינה צריכה לפנים. אינה צריכה כדי לתרצה להכניסה לפני בני הישיבה שאין בהן יודע לפרקה. ותשובת הגאונים
פורשין לגנאי דליכא קושיא מעליא אל תעלוה לגיו: הוה עובדא בפומבדיתא. שדנו
דין כרב ואותבינן מהא מתניתין ואמר
רב יוסף כו': משום כבוד אביו. כשהיה אביו
גוסס וצריך מעות
לקבורתו ולתכריכין
ומוזהר לכבוד אביו שלא לשהותו בבזיון:
משום