טז:
שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שדה שאני לוקח. ל"ג זו מדקאמר והאלהים אפילו בשדה זו
משום כדי חייו. מה שתעלה מצודתי היום תקנו חכמים שיהיו
א) יבמות צג., ב) שם צג:
א [מיי' פכ"ב מהל' מכירה
הלא בפירוש אמר זו:
דבריו קיימין שמא צריך הוא למזונות דבר מועט אבל מה שתעלה
הל' ה' ש"ע ח"מ סימן
קדושין סג. כתובות נח:,
בשטרי חלטאתא ואדרכתא דלאו בני פרעון נינהו. תימה
ג) [לעיל יד.], ד) [לעיל יג.
רי"א סעיף א דלא כרב]
מצודתי כל חדש או כל שנה אין שם משום כדי חייו: קנויה לך
קמג ב מיי' פ"ז מהל'
יד.], ה) [לקמן יח: כ.],
מעכשיו. שכשאקחנה לא אוכל לחזור בו: קנה. אם יקחנה ואין
שטרי אדרכתא אמאי לאו
בני פרעון נינהו כיון דעדיין
ו) לקמן לה., ז) [דומה לזה
אישות הלכה יד
ב"ק סח: קו:], ח) ס"א
יכול לחזור כשלקחה: בשדה סתם.
לא זכה בקרקע עד שכתבו לו שטרי
סמג עשין מח טוש"ע
❖
ל"ג,
אה"ע סי' מ סעי' ה:
חלטאתא וכן בסמוך דקאמר איהו
שדה שאני לוקח ולא אמר זו דסמכא
משום כדי חייו אמר רב הונא אמר רב
א)
קמד ג ד מיי' פכ"ב
דאפסיד אנפשיה דבעי ליה למקרעיה
דעתיה דמקבל מתנה לסמוך עליו
האומר לחברו שדה שאני לוקח
מהל' מלוה ולוה
א
הלכה טז סמג עשין צד
או אבעי ליה למכתב שטר מכירה
שיקח שדה ויתננה לו שהרבה שדות
תורה אור השלם
לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה $אמר רבא
טוש"ע ח"מ סי' קג סעי'
בשטרי אדרכתא שעדיין הקרקע
מצויות ליקח. אבל אמר לו שדה זו
❖
1 וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב
ט:
מסתברא מלתא דרב בשדה סתם אבל
היא בידו במה אפסיד אנפשיה
לא סמכא דעתיה דמקבל מתנה
בְּעֵינֵי יְיָ לְמַעַן יִיטַב לָךְ
בשדה זו לא מי יימר דמזבין לה ניהליה
והלא יכול לטעון פרעתי וי"ל דשטרי
ולא האמינו דנימא ניחא ליה דליקו
וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ
והאלהים אמר רב אפי' בשדה זו מכדי רב
הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ
רבינו חננאל
אדרכתא נקט אליבא דרבה דאית
בהימנותיה ולא מסתבר כוותיה דרב
❖
לַאֲבֹתֶיךָ: דברים ו יח
כמאן אמרה לשמעתי' כר"מ דאמר אדם מקנה
בהא: והאלהים. בשבועה רב אמרה
ליה בפרק המפקיד (לקמן דף לה: ושם)
מצודתי היום מכור לך
דבריו קיימים. אבל הא
דבר שלא בא לעולם דתניא האומר לאשה
דאכיל פירי מכי מטא אדרכתא לידיה
אפי' בשדה זו דמכדי רב כמאן אמר
ב)ב
דאמר רב האומר לחבירו
הגהות הב"ח
לשמעתיה כר"מ כו': והא אשה כשדה
א"כ לא יוכל לומר עוד פרעתי כיון
התקדשי לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי
שדה זו שאני לוקח
זו דמיא. דיש באלו שאין בידו
שכבר זכה בקרקע ולרבא דאית ליה
(א) גמ' אף אנן נמי
לכשאקחנה קנויה לך
לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי
❖
תנינא:
מעכשיו קני לית הלכתא
מכי שלמו יומי דאכרזתא לדבריו
להביא עצמו לכלל קדושין כאשר אין
לאחר שימות בעליך לאחר שיחלוץ לך יבמיך
כרב דאשכחן ביבמות פ'
יעמיד מתני' בחלטאתא גרידא ויש
ביד זה לכוף את בעל השדה למוכרה
האשה רבה הלכתא האשה
לאחר שתמות אחותיך אינה מקודשת ר"מ
ספרים דל"ג אדרכתא:
לו דעבד ושפחה אין בידם לשחרר
שהלך בעלה ובנה למדינת
גליון הש"ס
אע"פ שכתוב בו הנפק לא יחזיר.
אומר מקודשת והא אשה כשדה זו דמיא
הים וכו'. אמר רב נחמן
עצמם ואין ביד אשה להמית את
גמ' אמר רבא מסתברא.
בר יצחק רב הונא כרב
וא"ר מאיר מקודשת: אמר שמואל ג)המוצא
תימה דמשמע דאיירי באין
בעלה או אחותה ואמר רבי מאיר
כעין זה גיטין יג ע"ב
ורב כר' ינאי ור' ינאי
שטר הקנאה בשוק יחזירו לבעלים דאי משום
וש"נ: שם הא שעבד
חייב מודה כדאמר שמא כתב ללות
דלכשיבאו לכלל קדושין מקודשת היא
כר' חייא ור' חייא כר'
נפשיה. עיין בר"ן פ"ק
ור' כר' מאיר ור' מאיר
למפרע: שטר הקנאה. שקנו ממנו
ולא לוה לכך לא יחזיר דחיישינן
דכתב ללות ולא לוה $ הא שעבד נפשיה ואי
❖
דקדושין דף ריד ע"ב:
כר' אליעזר בן יעקב
לפרעון אבל אם לוה מודה יחזיר
שאפי' לא ילוה המעות שיעבד עצמו
משום פרעון לא חיישינן לפרעון דאם איתא
ורבי אליעזר בן יעקב כר'
ד)
לשלמם: כל מעשה ב"ד. קס"ד שטר
דלא חיישינן לקנוניא ולא לשמא
עקיבא כולהו סבירא להו
דפרעיה מקרע הוה קרע ליה אמר רב נחמן
אדם מקנה לחבירו דבר
מוסף רש"י
פרעו ורוצה לחזור וללות בו כדי
שכתב בו הנפק שנתקיים בב"ד.
אבא מן ספרי דייני דמר שמואל הוה והוינא
שלא בא לעולם. וקיימא
להרויח פשיטי דספרא וקשה דלקמן
אלמא כיון דליכא למיחש לשמא לא
האומר לחברו כו'.
לן דהני כולהו שיטה
כבר שיתא כבר שבע ודכרנא דהוו מכרזי
קודם שקנה את השדה,
אינון ולית הלכתא אפילו
(דף יז.) א"ר יוחנן שטר שכתוב
לוה שהרי אין מקיימין את השטר
קנה. והויא מתנה (יבמות
כחד מינייהו. אמר שמואל
ואמרי הני שטרי אקנייתא דמשתכחי בשוקא
זמנו בו ביום וכתוב בו הנפק יחזיר
אלא בפני בעל דין כדאמרי' בהגוזל
צג.). לאחר שיחלוץ לך
המוצא שטר הקנאה
נהדרינהו למרייהו אמר רב עמרם אף אנן
ומוקי לה רב
כהנא כשחייב מודה
(ב"ק דף קיב:) לפרעון לא חיישינן:
יבמיך. קסבר האי תנא אין
(א)
בשוק יחזיר לבעלים
קידושין תופסין ביבמה
ולית הילכתא כוותיה
בשטרי חלטאתא. שטר שכתבו ב"ד
תנינא כל מעשה בית דין הרי זה יחזיר
ודוקא שכתוב בו ביום אבל אין
ה)
. אינה
לשוק (קדושין סב.)
דהא איתותב וקיימא
כתוב בו ביום לא יחזיר או משום
למוציא שטר על חבירו וחייבוהו לשלם
אלמא לא חיישינן לפירעון א"ל רבי זירא
מקודשת דהוה ליה דברים
לן חוששין לפרעון.
פשיטי דספרא
או משום קנוניא וכן
ולא שילם וירדו לנכסיו ושמו לבעל
שלא באו לעולם ועכשיו אין
והא דאמר רב נחמן
מתניתין בשטרי חלטאתא ואדרכתא דלאו
בידו לקדשה (שם) כיון
דכירנא דהוו מכריזי הני
לעיל (דף יג:) אוקי ר"י מתני' דמצא
חוב אחד מהם ונתנו לו שטר שעל
בני פרעון נינהו אמר רבא והני לאו בני
דהשתא לא תפסי בה
שטרי אקנייתא דמשתכחי
פי ב"ד באה לו: אדרכתא. שלא
שטרי חוב לא יחזיר בחייב מודה
קידושי, לקמיה נמי לא
בשוקא ניהדרינהו למרייהו
פרעון נינהו והא ו)אמרי נהרדעי שומא הדר
ומשום קנוניא דסברי רבנן דאין
מצאו לו עכשיו נכסים וכתבו לו
תפסי, דאין אדם מקנה דבר
לטעמיה דשמואל היא
עד תריסר ירחי שתא ואמר אמימר אנא
שלא בא לעולם (יבמות צב:).
ולית הלכתא כוותיה. אמר
בו אחריות גבי (לוה) נמי ממשעבדי
שירדוף לחזור על נכסיו ואם ימצא
לא חיישינן לפרעון.
ר' יוחנן המוצא שטר חוב
מנהרדעא אנא וסבירא לי ג דשומא הדר
ח) (ותניא כוותיה דרבי יוחנן) וי"ל
יגבה. אדרכתא לשון רודף ומשיג
אפילו אין חייב מודה (לעיל
בשוק אע"ג דכתיב ביה
לעולם אלא אמר רבא התם היינו טעמא
יג. יד.). כל מעשה ב"ד.
דאמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן
כמו פרסה בחלא ולא אדרכיה
הנפק. פי' הנפק אשרתא
כל מילתא דאתא לב"ד
דדייני לא יחזיר מאי
דרב כהנא יעמיד הכא מלתא דרבי
(כתובות דף ס:) ולשון המקרא כתרו
דאמרי איהו הוא דאפסיד אנפשיה דבעידנא
לקיים דליכא למיחש לנמלך
טעמא חיישינן לפרעון.
יוחנן אף כשחייב מודה ומשום קנוניא
את בנימין הרדיפוהו מנוחה הדריכוהו
עליהן שלא ליתנן (לקמן
דפרעיה אבעי ליה למקרעיה לשטריה א"נ
איני והתנן כל מעשה
יח:). הרי זה יחזיר. דליכא
(שופטים כ): שומא. ששמו ב"ד
ב"ד הרי זה יחזיר.
ורבי אבהו דמפרש דוקא כשאין
למכתב שטרא אחרינא עילויה דמדינא
למיחש לשמא נמלך, דהא
ופרקי' מתני' בשטרי
לבעל חוב קרקע הלוה: הדר.
חייב מודה אבל כשחייב מודה יחזיר
ב"ד לא כתבום אלא בדבר
חלטאתא ואדרכתא דלאו
ארעא לא בעיא למיהדר ד ומשום 1 ועשית
דלא חייש לקנוניא יעמיד נמי מתני'
אם יפרע לו מעות עד שנה:
מקויים (לקמן כ.). שומא
בני פרעון נינהו. ר' אבהו
הישר והטוב בעיני ה' הוא דאמור רבנן
הדר. נכסי לוה ששמו ב"ד
אמר בשהוחזק הלוה
אפסיד אנפשיה. אם פרע ולא
דלעיל כשחייב מודה ומשום שמא
לבעל חוב חוזרין אליו אם
כפרן. אמר רבא ומשום
תהדר הלכך מרישא הוא דקא זבין איבעי
כתב ללות ולא לוה כרב אסי אבל
קרע השטר ואם דחהו לומר אבד
נותן מעות לבעל חוב (לקמן
דהוחזק כפרן תוב לא
ליה למכתב שטר זביני גבי שטר חוב מאי
היכא דליכא למיחש לכתב ללות
היה לו לומר כתוב לי שטר מיד
לה.).
פרע ודילמא הדר ופרע
וכו'. כפרן הואיל ואתא
שאתה חוזר ומוכרה לי: דמדינא
איכא למימר אם איתא דפרעיה איבעי ליה
ולא לוה כמו בשטרי הקנאה או כתוב
לידן נימא בה מילתא.
ארעא לא בעי למיהדר. טעם נותן
בו הנפק כי הכא יחזיר דלא חיישינן
למיקרעיה לשטריה אימור אשתמוטי קא
לקנוניא וגמרא דנקט לעיל טעמא
לדבריו שראוי לכתוב שטר מכירה
משתמיט ליה דא"ל למחר יהבנא לך
דקנוניא סבר כאביי דאמר עדיו
עליה שקנויה לו לחלוטין ומדינא
דהשתא ליתיה גבאי אי נמי אפשיטי דספרא
בחתומיו זכין לו או אקרי וכתיב
לא בעי למיהדר בפדיון אם לא
זייר ליה: א"ר אבהו א"ר יוחנן המוצא שטר
מדעתו: מרישא דקא זבין. כלומר
לא אמרינן:
ומשום דהוחזק כפרן תו לא
חוב בשוק אע"פ שכתוב בו הנפק לא יחזירו
אין זה פדיון אלא תחילת קניין
לבעלים לא מיבעיא היכא דלא כתוב בו
פרע כלל. ואף על גב
כאילו שלו היתה לפיכך הכותב שטר
הנפק דאיכא למימר כתב ללות ולא לוה
דאמרינן לקמן (דף יז.) הוחזק
מכירה עליה אינו טועה והיה לו
כפרן לאותו ממון הכא דנפל שאני
לזה לתבוע שטר מכירה הואיל ודחהו
אלא אפי' כתוב בו הנפק ומאי ניהו דמקוים
מלהחזיר לו שטר של ב"ד: אי נמי
דמוכחא מלתא
דמשום הכי לא היה
לא יחזיר דחיישינן לפרעון איתיביה רבי
אפשיטי דספרא זייר ליה. שעל הלוה
נזהר לשומרו לפי שפרעו הלוה:
ירמיה לר' אבהו כל מעשה ב"ד הרי זה
ליתן שכר הסופר ופעמים שאין לו
חייב
יחזיר א"ל ירמיה ברי לא כל מעשה ב"ד
מעות ללוה בשעת הלואה והמלוה
שוים אלא כגון שהוחזק כפרן אמר רבא ומשום דהוחזק כפרן חדא
נותן שכר לכתיבת השטר וכשפרעו
זמנא תו
לא פרע כלל אלא אמר רבא מתניתין בשטר חלטאתא
מעכב השטר בידו עד שיפרע
ואדרכתא
וכדרבי
זירא: וכפרן הואיל ואתא
לידן
נימא
ביה מלתא
השכר: זייר. לשון עוצר כמו
דאמר רב
יוסף
בר מניומי אמר רב נחמן אמרו לו צא תן לו
מעצרתא זיירא (ע"ז דף ס.) ובלשון
ז)
המקרא ויזר את הגזה (שופטים ו):
ואמר
כל מעשה ב"ד. והאי נמי מעשה
ב"ד הוא: ירמיה
ברי
גרסינן: שהוחזק. לוה זה כפרן פעם אחרת לפיכך אין נאמן לומר פרעתי ובההיא תנן יחזיר: ותו לא
פרע כלל. בתמיה.
צא תן לו. שפסקו
ואי
חיישינן לפרעון זה שלא
נזהר לשמור
שטרו
יפסיד:
לו דינו בב"ד שציוו עליו לתת לו:
ואמר