שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חייב אתה ליתן לו. הכא משמע דחייב אתה ליתן לו לא הוי
ואמר. לאחר זמן: פרעתי. ע"פ ב"ד: נאמן. ובשבועת היסת:
קמה א ב מיי' פ"ז מהל'
א) ר"מ מ"ז, ב) [צ"ל לה],
בא מלוה. לפנינו לכתוב לו אדרכתא עליו אין כותבין ונותנין
פסק דין גמור כי אם צא ותן לו וכן משמע במרובה (ב"ק דף
ג) [אתא לקמיה דר' חייא
טוען ונטען הל' ה
אתו סהדי ואמרי אין כתב
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
לו: אינו נאמן. לישבע אלא שכנגדו נשבע ונוטל דכיון דתחילתו
סט. ושם) וקשה דבפ"ק דסנהדרין (דף ו: ושם) אמרינן ה"ד גמר
לה א"ל ר' חייא זיל הב לה
סי' לט סעי' ט וסי' עט
הוצרך לתובעו לדין אין דרכו למהר
לפרוע עד שיפסקו דינו
דין פלוני אתה חייב פלוני
אתה זכאי וי"ל דהתם מקרי גמר
לסוף אמר לה פרעתיך אמר
סעי' יב:
קמו ג ד מיי' שם הל' ו
פסק גמור: ואמר פרעתי. לאחר
דין לענין שאסור לבצוע לפי שיודע
לו הוחזקת כפרן וכו' כ"ה
סמג שם טוש"ע
גי' רי"ף ורא"ש והוא נכון],
זמן ע"פ ב"ד: והעדים מעידים אותו
להיכן הדין נוטה:
ואמר פרעתי נאמן
בא מלוה לכתוב אין
ד) ר"מ מ"ז, ה) רש"ל,
ח"מ סי' עט סעי' יג:
רב
כהנא אמר כשחייב מודה.
שלא פרע. בפנינו תבעו לפרוע לו
קמז ה מיי' שם פ"ו הל'
ו) ר"מ מ"ז, ז) כתובות פה.
כותבין ונותנין לו חייב אתה ליתן לו ואמר
גיטין כו:, ח) לקמן עב.
א סמג שם טוש"ע
ע"פ ב"ד ולא פרעו הואיל ובפניהם
תימה א"כ למה נקט הנפק
פרעתי אינו נאמן בא מלוה לכתוב כותבין
סנהדרין לב. ר"ה ב. ח.
ח"מ שם סעי' ה:
העיז לעבור ע"פ ב"ד אינו נאמן
במילתא דר' יוחנן וי"ל דנקטיה
קמח ו ז מיי' פ"ז שם
שביעית פ"י מ"ה ב"ב קנז:
ונותנין לו רב זביד משמיה דר"נ אמר א בין
שוב לומר פרעתיו שלא בעדים:
משום דיוקא דאי אין כתוב בו ביום
קעא:, ט) לעיל יב:, י) [ועי'
הל' ה סמג שם
צא תן לו בין חייב אתה ליתן לו ואמר
תוס' יבמות סה: ד"ה כי
טוש"ע ח"מ סי' פז סעי'
הוחזק כפרן לאותו ממון. שאין נאמן
אפילו כתוב בו הנפק דודאי לוה
הא], כ) צ"ל דשבתאי.
כז:
פרעתי נאמן ב בא מלוה לכתוב אין כותבין
לא יחזיר דחיישינן לקנוניא או
עוד עליו לומר החזרתי ופרעתי עד
❖
קמט ח מיי' פי"ח מהל'
רש"ל,
ונותנין לו אלא אי איכא לפלוגי הכי הוא
שיפרע בעדים: לא הוחזק כפרן.
לפשיטי דספרא:
גזילה ואבידה הל'
הטוען
ב סמג עשין עד טוש"ע
אחר מעשה ב"ד לא אמר
דאיכא לפלוגי אמרו לו צא תן לו ואמר
ונשבע שפרעו ואע"פ שלא פרעו
ג
ח"מ סי' סה סעי' ז:
הגהות הב"ח
כלום. אינו נאמן לומר
מיד כשתבעו בפני עדים ואין זה
פרעתי והעדים מעידין אותו שלא פרעו (וחזר
קנ ט מיי' פי"ד מהל'
א)
מעיז בב"ד דכיון דלא פסקו לו פסק
פרעתי מעשה ב"ד קרי כל דבר
(א) גמ' האידנא כתיב
מלוה ולוה הל' ז סמג
ואמר פרעתי) הוחזק כפרן לאותו ממון ד חייב
(מאי) תז"מ ונ"ב גי' רש"י
עשין צד טוש"ע ח"מ סי'
גמור נשמט ממנו סבר כו': אצטלא.
שחייב לה אפי' לא כתב כגון מנה
❖
אתה ליתן לו ואמר פרעתי והעדים מעידין
מי:
מח סעי' א וסי' נז סעי' ב:
לבוש: הוחזק כפרן לאותה אצטלא.
ומאתים ומזון האשה והבנות לאחר
קנא י מיי' פכ"ג מהל'
אותו שלא פרע וחזר ואמר פרעתי לא הוחזק
עד שיפרע: הוחזק כפרן לאותה
מותו וא"ת למה כותבין כתובה כיון
מלוה ולוה הל' א
כפרן לאותו ממון מ"ט אשתמוטי הוא
סמג עשין שם טוש"ע ח"מ
שבועה. לומר נשבעתי עד שישבע
דבלאו כתובה נמי אין נאמן לומר
מוסף רש"י
סי' מג סעי' ז:
קא משתמיט מיניה סבר עד דמעיינו בי רבנן
בפנינו: כשנתחייב שבועה בב"ד.
פרעתי וי"ל משום תוספת אבל מנה
קנב כ מיי' פי"ח מהל'
שטר שלוה בו ופרעו.
בדיני אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן
בו ביום, אינו חוזר
דכיון דתבעו בעדים לקיים דברי
ומאתים גבייה בלא כתובה ותוספת
גזילה ואבידה הל' ב
ולוה בו. אפילו בו
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
ב"ד ולא אבה אינו נאמן לומר עוד
נראה דאפי' אית לה סהדי דהתנה
מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום
❖
ה
סי' סה סעי' ז:
ביום, ואע"ג דלאו מוקדם
קיימתי אחרי כן: אבל חייב עצמו
לה נאמן לומר פרעתי י) ואין ראיה
והעדים מעידים אותו שיש לו וחזר ואמר
הוא, שהרי ביום הלואה
נכתב, שכבר נמחל
שבועה. שאמר לו אשבע לך ותבעו
מכלתי' דר' שבתאי דהוה מהימן
כ)
פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון כי הא
שעבודו. משפרע ובטל
רבינו חננאל
בעדים ולא אבה ואחר כך אמר
לומר פרעתי אי לאו דהוחזק כפרן
השטר ונמצאת מלוה השניה
דשבתאי בריה דרבי מרינוס כתב לה
נשבעתי נאמן ואע"ג דקמי עדים
דר' שבתאי ערב היה אבל בעל שמא
מלוה על פה ואינו גובה
אמר רב יהודה אמר רב
לכלתיה איצטלא דמילתא בכתובתה וקבלה
מן הלקוחות (כתובות פה.)
נחמן אמר לו ב"ד צא
דחייה: עביד איניש דמקרי ואמר.
לא היה נאמן ואין ראיה נמי מדתני
ואין הקרקעות משועבדות
תן לו או חייב אתה
עליה אירכס כתובתה אמר ב) (להו) לא היו
לא אעשה מה שלא חייבוני ב"ד
לעיל (דף ז:) מצא כתובה לא יחזיר
שוב למלוה השניה שלא
ליתן לו ואמר פרעתי
דברים מעולם אתו סהדי ואמרי אין כתב לה
אלא אני בעצמי ואין זו סרבנות וחרטה
ומשמע דלא יחזיר משום תוספת
ג)
עליה נחתם שטר זה (גיטין
נאמן בא מלוה לכתוב אין
כו:). המוקדמין. ליכתב
כותבין ונותנין לו. אבל
אלא דחייה בעלמא: וכתוב בו זמנו
לסוף אמר להו פרעתיה אתא לקמיה דרבי
שהיה נאמן לומר פרעתי דלגבי מנה
קודם המלוה. פסולין.
אמר לו צא תן לו ואמר
בו ביום. שביום שנמצא נכתב: שכבר
ומאתים נמי מפסיד דהא נאמן לומר
חייא א"ל הוחזקת כפרן לאותה איצטלא:
דקא בעי למיטרף לקוחות
נתתי ועדים מעידים אותו
נמחל שעבודו. משפרע מלוה ראשונה
פרעתי מנה מגו דאי בעי אמר
מזמן הכתוב שלא כדין
שלא נתן הוחזק כפרן
א"ר אבין א"ר אלעא א"ר יוחנן ו היה חייב
וקנסינן היתרא אטו איסורא
לאותו ממון ואם אמר
ועל האחרונה לא נכתב והויא לה
אלמנה נשאתיך אם אין לה עדי
לחבירו שבועה ואמר נשבעתי והעדים מעידין
ופסול אפילו מזמן שני
לו חייב אתה ליתן ואמר
מלוה על פה וטורף לקוחות שלא
הינומא או אם אין לה עדי קדושין
(סנהדרין לב.) לפי שרצה
נתתי והעדים מעידים אותו
אותו שלא נשבע ד) (וחזר ואמר נשבעתי)
כדין דאין מלוה על פה גובה מן
לטרוף לקוחות שלקחו שדה
נאמן
שלא נתן לא הוחזק כפרן
הוחזק כפרן לאותה שבועה אמרוה קמיה דר'
מן הלוה מזמן שבשטר ושלא
לאותו ממון מאי טעמא
הלקוחות: אימת. דפרעיה אימתי
כדין הוא, שהרי קדמה
אמרינן אישתמוטי הוא
אבהו אמר להו מסתברא מלתא דרבי אבין ז שנתחייב שבועה בב"ד
וחזר ולוה אימתי: אי נימא למחר.
מכירה להלואה ובשטר
דקא משתמיט סבר עד
אבל חייב עצמו שבועה [נאמן] עביד איניש דמקרי ואמר אהדרוה קמיה
מעיד שהלואה קדמה,
ולא ביום שנכתב: וליומא חרא. שתי
דמעייני רבנן בדיני. א)
ה)
לפיכך קנסוהו מלגבות בו
זה כגון הכופר במלוה
תיבות הן וליום אחריו וקיצור סופרים
דר' אבין אמר להו אנא נמי בב"ד אמרי איתמר נמי א"ר אבין א"ר אלעא
ולא יטרוף אפילו מזמן
כשר לעדות. אמר רבה
הוא: תיפוק ליה. דאפילו נכתב על
המלוה ואינו אלא כמלוה
א"ר יוחנן היה חייב לחבירו שבועה בב"ד ואמר נשבעתי והעדים מעידין
בר בר חנא אמר ר'
על פה שאינו גובה מן
יוחנן מנה לי בידך והלה
מלוה זו אחרונה וכתוב בו יום מוקדם
אותו שלא נשבע (וחזר ואמר נשבעתי) הוחזק כפרן לאותה שבועה: א"ר
ו)
המשועבדים (ר"ה ב.) אי
אומר אין לך עלי כלום
כזה הוה ליה השטר מוקדם: דלא
נמי שנכתב השטר באחד
ועדים מעידים שיש לו
אסי א"ר יוחנן ח המוצא שטר חוב בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו
שכיחי [אינשי] דפרעי [ביומיה]
בניסן וכן כתוב בו באחד
וחזר ואמר פרעתי הוחזק
בו ביום יחזירו לבעלים אי משום כתב ללות ולא לוה הא כתוב בו
בניסן לוה פלוני מפלוני
כפרן לאותו ממון. והוא
קאמינא. הלכך לא חיישינן למידי
והוא לא לוה ממנו כלום עד
שכפר בב"ד כי הא ב)
הנפק אי משום פרעון לפריעה בת יומא לא חיישינן א"ל ר' זירא לר'
דלא שכיח ואי אתרמי הוצרכו לומר
ט"ו בניסן, גם זה מוקדם
בגמ' שבתאי דשבתי' כתב
אסי מי א"ר יוחנן הכי הא את הוא דאמרת משמיה דר' יוחנן שטר שלוה
דאין חוזר ולוה בו: רב כהנא אמר.
ופסול, שאין לו לטרוף
ז)ט
לכלתיה איצטלא דמילתא
אלא מזמן ההלואה ואילך,
וקיבלה עילויה וכפר ובאו
הא דא"ר יוחנן יחזיר לבעלים: כשחייב
בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו אימת אילימא למחר
ודלא כאביי דאמר (לעיל
עדים והעידו שכתב לה
מודה. שלא פרע: שמעי בי רבנן.
וליומא חרא מאי אריא שכבר נמחל שעבודו תיפוק ליה דהוה ליה
יג.) עדיו בחתומיו זכין לו
איצטלא דמילתא חזר
שנמחל שעבודו: ומפסדי לי. למטרף
ומיהו אם ההלואה היתה
ואמר פרעתי. אמר ליה רב
מוקדם ותנן שטרי חוב המוקדמין פסולין אלא לאו ביומיה אלמא פרעי
ח) י
באחד בניסן בפני עדים וקנו
חייא כבר הוחזקת כפרן
לקוחות משום דשטרי חוב המוקדמין
אינשי ביומיה א"ל מי קא אמינא דלא פרעי כלל דלא שכיחי אינשי דפרעי
מידו להשתעבד נכסי לוה
לאותה איצטלא וכן הלכה.
פסולין דכיון דהאי דאוקמא הכי לית
למלוה ולא כתבו את השטר
וכן מי שנתחייב שבועה
ביומיה קא אמינא רב כהנא אמר כ כשחייב מודה אי הכי מאי למימרא
עד ט"ו בניסן וכתבו בו
ליה עדיו בחתומיו זכין לו אף זה מן
בב"ד ואמר נשבעתי
מהו דתימא האי מפרע פרעיה והאי דקא אמר לא פרעתיה משום
באחד בניסן, כי האי מוקדם
ועדים מעידים אותו שלא
המוקדמין: מינח ניחא ליה. ברמאות
כשר (רשב"ם ב"ב קנז:).
נשבע הוחזק כפרן לאותה
דקבעי מהדר למזפא ביה זמנא אחריתי ולפשיטי דספרא חייש קמ"ל
ותלי נפשיה בספיקא ואמר דלמא
אחריות נכסים. שעבוד
שבועה וחייב לישבע
דאם כן מלוה גופיה לא שבק סבר שמעי בי רבנן ומפסדי לי מאי שנא
קרקעות שיגבה מהן (לעיל
לא שמעי ואיכא רווחא: מי איכא
עכשיו. א"ר יוחנן המוצא
יב:). כשחייב מודה.
שטר חוב וזמנו בו
דטריף לקוחות. מה טרפא יש בזה
מהא דתנן מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר
ט)
שהלוה מודה שהשטר אינו
ביום וכתוב בו הנפק
שלא יהא בשטר שיחזור ויכתוב לו
פרוע (שם).
ואוקימנא כשחייב מודה ומשום שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי
יחזירו לבעלים דאי משום
[כתב] ללות ולא לוה
והלא שניהם ביום אחד הלכך בשטר
ואתי למטרף לקוחות מניסן ועד תשרי שלא כדין ולא אמרינן דא"כ מלוה
הא כתוב בו הנפק. אי
שנמחל שעבודו לא שביק: הטוען
משום פרעון כיון דרובא
גופיה לא שביק דא"ל כתוב שטרא אחרינא בתשרי דדלמא שמעי רבנן
אחר מעשה ב"ד. דבר שהוא תנאי
דעלמא לא פרעי ביומיה
ומפסדי לי אמרי התם משום דאית ליה רווחא דקא טריף לקוחות מניסן ועד
אלא מיעוטא הוא דפרעי
ב"ד כגון כתובה ומזון האשה
ביומיה למיעוטא לא
תשרי מינח ניחא ליה ולא אמר ולא מידי הכא כיון דלית ליה רווחא דסוף סוף
והבנות הטוען ואמר פרעתי
חיישינן. ותוב מלוה גופיה
שטרא האידנא כתיב מאי איכא דקטריף לקוחות בשטר שנמחל שיעבודו
שלא בעדים לא אמר כלום:
(א)
לא שביק אמר דילמא
שמעי רבנן דהאי שטרא
לא שביק: אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען אחר מעשה ב"ד
במקום
שלוה בו ופרעו הוא וכבר
א) אולי צ"ל ומטעם זה אמרי' דהכופר במלוה כשר לעדות ור"ל דהתם נמי הטעם משום דאמרי' דמישתמיט וכדאיתא לעיל דף ו. ב) אולי צ"ל כי הא מעשה דשבתאי.