שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אטו גט מנה ומאתים כתיב ביה. תימה היכי מוכח דאפילו
מאי גובה את הכל. מאחר שלא התנה עמה כלום מהו התוספת:
קנה א מיי' פ"ב מהל'
א) יבמות כט: ע"ש מג:
לא אונן. אין אנינות חל עליו לאיסור אכילת קדשים: ולא מטמא
במקום שכותבין כתובה דגביא אפי' כי לא נקיטא כתובה
כתובות נג. פט: ע"ש
אבל הלכה ג סמג
סנהדרין כח: ע"ש, ב) גיטין
לאוין רלה טור ש"ע י"ד
לה. אם כהן הוא דכתיב (ויקרא כא) כי אם לשארו והיינו אשתו
דלמא הכא במקום שאין כותבין וגביא בשטר גט וכותבין בגט
כז. [לעיל יג.], ג) גיטין שם,
סי' שעג סעיף ד וסי' שעד
והאי לאו שארו היא דלא באו עדיין לידי קירוב בשר: ולא מטמאה
שטרא דנן כו' כדסבר ט) (רבא) [רב] בפ' הכותב (כתובות דף פט:)
ד) [לקמן כ. גיטין כז.],
סעיף ד וטוש"ע אה"ע סי'
ה) [ויקרא כא], ו) [אמור
לו. לאו משום כהונה קאמר
ואביי נמי לוקמא הכי אי נמי נוקי
נה סעיף ה:
קנו ב מיי' פכ"ב מהל'
פרשה א וכן בזבחים ק.],
דאין כהנות מוזהרות על הטומאה
במקום שאין כותבין כתובה וגביא
מאי גובה את הכל מנה ומאתים הוא דאית
ז) [במדבר כז], ח) [דף יז:],
אישות הל' ג סמג
בעדי הגט אבל גט לא קרעינן
דכתיב (שם) בני אהרן אלא אינה
❖
ט) רש"ל,
לה ואלא מדתני רב חייא בר אמי אשתו
עשין מח טוש"ע אה"ע שם
א)
א
וסי' נז:
משום דבעיא לאנסובי ביה והוי כמו
זקוקה לטמא לו לא כהנת ולא
(ב)
ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא
קנז ג מיי' פ"י שם הל'
היכא דלא אפשר דכותבין שובר
ישראלית שמצוה להתעסק בשבעה
יא ועיין שם סמג שם
לא אוננת ולא מטמאה לו ב מתה אינו
מוסף רש"י
אבל במקום שכותבין כתובה לא
מתי מצוה האמורים בפרשה דכתיב
ה)
טוש"ע אה"ע סי' נה סעיף
יורשה מת הוא גובה כתובתה דלמא דכתב
ג
לא אונן. אם מתה
ו:
יפרע עד שתוציא שטר כתובה מידה
לה יטמא ותניא לה יטמא מצוה ואם
ד [טוש"ע ח"מ סי' סה
אינו נאסר בקדשים מחמת
לה וכי תימא (א) דכתב לה מאי למימרא
או משום שיהא נאמן לומר פרעתי
לא רצה מטמאין אותו על כרחו
אנינות (סנהדרין כח:). ולא
סעי' יד]:
מתה אינו יורשה איצטריכא ליה אלא
קנח ה ו מיי' פ"ג
דלא כרבי יוחנן או משום דאין
ומעשה ביוסף הכהן כו' בתורת
מיטמא לה. אם כהן
הוא, דשארו כתיב (כתובות
מהלכות גירושין
כהנים ו): מתה אינו יורשה. דירושת
אביי מגופה דמתני' קא הדר ביה דאי ס"ד
כותבין שובר ועוד כיון דמן אלמנה
פט:) דלאו שארו היא (שם
הל' ט ועיין במ"מ סמג
מן הנשואין במקום שאין כותבין לא
הבעל נפקא לן משארו הקרוב אליו
במקום שאין כותבין כתובה עסקינן דגט
נג.). וכן היא לא אוננת.
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
❖
בעי לאוכוחי כמו שפי' לעיל (דף
ממשפחתו וירש אותה וגו'ז) בב"ב (דף
קלב סעיף ד:
אינה נאסרת באנינות מיתתו
היינו כתובתה אטו גט מנה מאתים כתיב
בקדשים (סנהדרין כח:).
קיא:) והא לאו שארו הוא: אלא אביי.
יז: ד"ה אלמנה) איך מוכח מגרושה
ביה וכי תימא כיון דתקינו רבנן למגבא
ולא מיטמאה לו. אינה
דאמר לעיל לאו מילתא היא דאמרי:
מן הנישואין במקום שאין כותבין
ח)
חייבת ליטמא לו ואע"פ
לה כמאן דכתיב ביה דמי לטעון ולימא
הגהות הב"ח
מגופא דמתני'. דהוציאה גט משום
כיון דגט לאו היינו כתובה ומשום
שמצוה להתעסק בששה
פרעתי וכי תימא דאמרינן ליה אי פרעתה
(א) גמ' וכי תימא אי
(צ"ל בשבעה) מתי מצוה
דהיא גופא קשיא ליה הדר ביה:
דבעינא לאנסובי ביה פשיטא דאין
דכתב: (ב) רש"י ד"ה ולא
האמורים בפרשת כהנים,
איבעי לך למיקרעיה אמר לן לא שבקתן
דאי ס"ד. דטעמא לאו משום דאין
נאמן לומר פרעתי כיון דלא ניתקנה
דכתיב לה יטמא מצוה,
מטמאה לו וכו' אלא אינה
אמרה בעינא לאנסובי ביה וכי תימא אמרינן
טוענין אחר מעשה ב"ד הוא אלא
כתובה באותו מקום וי"ל דלאביי
זו אינה מהם, דלאו
זקוקה. נ"ב ועיין מה
שארו היא, אבל אם
שפרש"י בסנהדרין דף כח
משום דגט היינו כתובה: אטו גט
מתניתין קשיתיה דתנן כתובה ואין
ליה איבעי לך למיקרעיה ומכתב אגביה
רוצה היא ליטמא אינה
ע"ב וביבמות דף כט ע"ב
מנה מאתים כתיב ביה. דנימא
עמה גט אלמא במקום שכותבין
ובתוס' שם: (ג) ד"ה בי
גיטא דנן דקרענוהו לא משום דגיטא פסולה
מוזהרת מליטמא אפילו
❖
דינא וכו' הוי ליה כמקום:
כהנת, דבני אהרן כתיב
הוא מוכיח על החוב: כמו דכתיב
כתובה עסקינן דאין סברא להעמיד
הוא אלא כי היכי דלא תגבי ביה זמנא
ולא בנות אהרן (כתובות נג.
ביה דמי. דהא פסיקא לן מילתא
שכן אירע שכתב לה בעבור אהבתה
אלא איידי
אחריתי אטו כל דמגבי בבי דינא מגבי:
וכעי"ז שם פט:)
דכתובה מנה מאתים: אטו כל דמגבי
לכך פריך כיון שיש לה כתובה ואין
דנקט לא אוננת, דאיצטריך
מתני'
רבינו חננאל
ב) ג מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים
ליה, נקט ולא מיטמאה,
בבי דינא מגבי לה. וכי כל הפורע
מוציאה רק גט לימא פרעתי אלא ודאי
דבעי למיתני תרתי בדידה
והדר ביה אביי מגופה
דייתיקי מתנה ושוברין הרי זה לא יחזיר לא אמר כלום וכותבין שובר:
חוב בא לב"ד. במקום שפרע לה לא
ובדידיה, כך שמעתי, ולי
דמתניתין ואסיקנא דאם
הא
שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהן שלא
אמר תנו נותנין. וא"ת מנלן
היו ב"ד שיכתבו לו כן: הא אמר
נראה ולא מיטמאה כגון
איתא דפרעה איבעי ליה
לתנן: גמ' טעמא דנמלך שלא לתנן
ברגל, שישראלים מוזהרים
למיקרעיה לגיטה ולמכתב
תנו. עכשיו: נותנין. ואפילו נמצא
דלמא אפילו אמר תנו אין
על הטומאה מובנבלתם לא
על גביה גיטה דנן
לזמן מרובה משנפל ולא חיישינן שמא
נותנין והא דקתני נמלך ה"ק ונמלך
הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה
תגעו (יבמות כט:). מתה
דקרעינוהי לאו משום
גט אחר הוא ששמותיהן שוין ומאדם
שלא ליתנן ומחמת כן לא חשש לשמור
אינו יורשה. נדוניית
דפסול הוא אלא משום
ורמינהו ג) ד המביא גט ואבד הימנו מצאו
בית אביה, דלא תקון
דלא תיהדר ותיגביה ביה
אחר נפל: מצאו לאלתר. התם (גיטין
ונאבד ועכשיו רוצה לחזור ולגרשה
לאלתר כשר אם לאו פסול אמר רבה
ירושת הבעל עד שתכנס
זימנא אחריתי. ואי טעין
כז:) מפרש כדי שתעבור שיירא
דסבר שזהו הגט שאבד ממנו ואמר
לחופה או שתמסר לשלוחים
לא הוינא ידע האי דינא
לא קשיא ה כאן במקום שהשיירות מצויות
ותשרה ובתוך כך ליכא למימר משיירא
תנו ואפילו הכי אין נותנין דשמא
(כתובות נג:) דגבי ירושת
ואף לא גירשתיה א)
כאן במקום שאין השיירות מצויות ואפי'
הבעל שארו כתיב, לשארו
שיודיעני לא אמר כלום
שעברה שם נפל שהרי לא שהה
אין זה גיטו אלא נפל מאחר ששמו
הקרוב אליו ממשפחתו וירש
אלא הוציאה גט גובה
במקום שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו שני
שיעור שתחנה: ואפילו במקום כו'.
כשמו אבל לא נמלך לכתחילה מלגרשה
אותה, מכאן שהבעל יורש
כתובתה. סוגיא דשמעתא
יוסף בן שמעון בעיר אחת דאי לא תימא הכי
את אשתו (שם פט:).
לאו רבה קא מסיק אלא גמרא הוא
וגרשה מחזירין לה הגט לראיה אפי'
אלמנה מן האירוסין אם
מת הוא. בחייה, גובה
כתב לה אית לה מנה
דקאמר לן דכי אמר רבה במקום
אינו שלה וי"ל דדייק מדלא קתני
קשיא דרבה אדרבה דההוא גיטא דאשתכח
ד)
כתובתה. מנה מאתים
מאתים אבל תוספת לית
שהשיירות מצויות לא אמר אלא
כתובים היו ולא נתנן ומדקתני ונמלך
לה אע"ג דכתב לה: מתני'
ותוספת אם כתב לה
בי דינא דרב הונא דהוה כתוב ביה
(כתובות נג.) ובדכתב לה מן
מצא גיטי נשים ושחרורי
כשהוחזקו בעיר אחת שנכתב בה
משמע שחושש שמא אינו רוצה עתה
בשוירי מתא דעל רכיס נהרא אמר רב הונא
הארוסין מיתוקמא (יבמות
עבדים וכו' עד שאני אומר
הגט שנים ששמותיהן שוין ושמות
לגרשה אבל אם אמר תנו לה נותנים
כט: וסנהדרין כח:). מתה
חיישינן
כתובין היו ונמלך עליהם
נשותיהן שוות: דאי לא תימא
ואין לחוש שמא מאחר נפל וא"ת
אינו יורשה איצטריכא
שלא ליתנם מדמותבינן
ליה. משום מתה אינו
מינה לאביי דאמר עדיו
הכי. דרבה תרתי בעי קשיא
דרבה אדרבה: בי דינא
ומנלן ואפי' לזמן מרובה
דלמא לאלתר דוקא כדפריך ר' זירא
יורשה איצטריך ליה למתני
בחתומיו זכין לו ופריק הני
דרב הונא. במקום שהוא יושב ודן ומתוך שהכל רגילין
לקמן ור' זירא גופיה מנלן דיחזיר לאשה אפילו לזמן מרובה וממה
מת הוא גובה כתובתה,
מילי היכא דמטא שטרא
אצלו לדון הוי ליה (ג) מקום שהשיירות מצויות שם:
פשוט לו דברייתא קאמר לזמן מרובה יותר ממתני' וי"ל דמברייתא
לאשמעינן דבדכתב לה
בידיה דמקבל ש"מ דהא
כתובה עסקינן, ואע"ג
מתני' הלכתא היא וכל
משמע דבזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה אפי' לזמן מרובה דאי
חיישינן
דאיקרבו לאחתוני כולי האי
שטרא מתנה דלא מטא
לאלתר דוקא פשיטא אבל במתני' מצי למימר לאלתר דוקא דאם אמר תנו נותנין אינו מפורש במתני' והיא גופה אתא לאשמועינן
אינו יורשה (כתובות פט:).
לידיה דמקבל לא זכה
דלא יחזיר דחיישינן לשמא נמלך אבל רבה דייק מדקתני ונמלך ולא קתני כתובין היו ולא נתן א"כ אתא לאשמועינן אם אמר תנו
דייתיקי. צוואת שכיב
ביה וצריך לברורי דמטא
מרע, דא תהא למיקם
לידיה אי לא נפיק מתותי
נותנין והיינו אפי' לזמן מרובה דאי לאלתר פשיטא וא"ת והלא אפילו אי הוי לאלתר הוי חידוש דלא חיישינן דלמא כתב בניסן ולא
ולהיות (גיטין כז.) ולשון
ידיה. ודייקינן מינה הא
נתן עד תשרי כדפריך לקמן (דף יט.) וכן לקמן (עמוד ב) דפריך על רבי ירמיה דמוקי כגון דקאמרי עדים כו' מאי למימרא לימא
דייתיקי דא תיקו זאת
אמר תנו נותנין ואפי' לזמן
תיקום, דדברי שכיב מרע
דקא משמע לן דלא חיישינן דלמא כתב בניסן כו' וי"ל דס"ל כמאן דאמר אין לבעל פירות משעת חתימה ואז ליכא חידוש דכתב בניסן
מרובה. ורמינן עלה הא
ככתובין וכמסורין דמי
דתנן המביא גט ממדינת
ולא נתן עד תשרי דאפילו הכי שפיר טרפה ועוד י"ל דרבי זירא דייק אפי' לזמן מרובה מדקתני בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה משמע
. מתנה. מתנת
הים ואבד לו מצאו לאלתר
(לעיל יג.)
שמודה שממנה נפל וכבר גירשה בו ואי לאלתר דוקא א"כ צ"ל שראינו הגט בידה דאי לא ראינו א"כ במה אנו יודעין שהוא לאלתר
בריא, ושוברין. פרעון
כשר ואם לאו פסול ופריק
שטר (שם). לא יחזיר. לא
ואחרי שראינו הגט בידה הרי כבר מגורשת פשיטא דיחזיר ומאי קא משמע לן והלא אפילו לא גיטה הוא זה גליון תימה דלמא קמ"ל
רבא הכי מתני' אפי'
לבעל ולא לאשה וכן שחרור
במקום שהשיירות מצויות
דלא חיישינן דשמא
ניתן לה לראייה ואין הבעל מודה נמי אמאי לא יחזיר אלא ודאי מיירי שלא ראינו הגט בידה וקמשמע לן דאע"פ
. הא
וכן כולם (גיטין כז.)
והוא שלא הוחזקו שני
זה הגט זמנו קודם לגט זה
דחיישינן שמא מבעל נפל ועדיין לא גירשה תתגרש עתה בהחזרת הגט ולא חיישינן שמא מאחר נפל א"כ הוי אפי' שנתגרשה בו ותטרף בגט זה
אמר תנו נותנין. מדתלי
יוסף בן שמעון בעיר
טעמא בשאני אומר, שמעינן
אחת. כלומר דלא הוחזק
שניתן לראייה פירות שלא
לזמן מרובה כיון דלא ידעינן ממי נפל מן הבעל או מן האשה ורבה דייק דמתני' נמי אפי' לזמן מרובה דומיא
מינה דאם אמר הבעל תנו
כדין אפי' למ"ד אין לבעל
באותה העיר אדם אחר
דשטרי חליצה ומיאונין דיחזיר אפי' לזמן מרובה דלאלתר היינו שראינו בידה פשיטא כיון דחלצה נחזיר לה לראיה פירות משעת חתימה וי"ל
לה שאני כתבתיו לה נותנין,
ששמו כשם זה שגט זה
אפילו אינו שלה אלא מיירי שלא ראינו בידה ואף לא ידעינן שחלצה והיינו לזמן מרובה ודומיא דהכי משמע ליה
דכיון שהבעל מודה וסובר
ולא חיישינן לשמא אינו
כתוב כשמו הלכך אם
דמיירי ברישא ורבי זירא לא מוקי לה דומיא דסיפא: לאלתר כשר. אפילו אביי דחייש לתרי יצחק אפילו שוה לאותו שנאבד.
שהוא שלו א"כ בודאי זמנו
זה (שם). לאלתר כשר
הבעל מודה ואמר תנהו
אם לאו פסול. שמא
לאשה נותנין זה הגט
היכא דלא הוחזק (יבמות דף קטו:) בגט שמצאו לאלתר לא חייש דהתם הוי כמו לזמן מרובה דלא שייך התם לאלתר: ע"כ גליון:
מאחר נפל ואין זה שלו
לזו האשה ואפי' לזמן
והוא שהוחזקו.
תימה אמאי לא מוקי אידי ואידי שהשיירות מצויות ומתני' בלא הוחזקו דהשתא הוי דומיא דסיפא דכל מעשה ב"ד
(שם). במקום שהשיירות
[מרובה]. ואוקים להא
מצויות. פסול, שמא
דתנן המביא גט מצאו
דמיירי בהכי וי"ל דעובדא דבסמוך דהוי בבי דינא דרב הונא הוי ברישא ואשמועינן דבלא הוחזקו יחזיר אפי' שיירות מצויות
מעוברים ושבים אחרים נפל
לאלתר כשר ואם לאו
והכא אשמועינן דאם הוחזקו נמי יחזיר אם אין שיירות מצויות וא"ת ומאי טעמא יחזיר לאשה כיון שיש שני יוסף בן שמעון בעיר וי"ל
(שם). ואפילו במקום
פסול במקום שהשיירות
כיון שאנו יודעים שזה אבד גט כאן אין לחוש שגם האחר איבד כיון שאין שיירות מצויות ושמעתין אתיא כר"א דלרבי מאיר כיון שהוחזקו
שהשיירות מצויות כו'.
מצויות והוא שהוחזקו
לאו רבה קאמר לה אלא
שני יוסף בן שמעון
שני יוסף בן שמעון אין הגט כשר עד שיהא מוכיח מתוכו שהוא של זה כדמוכח פרק כל הגט (גיטין דף כד:) דתנן כתב לגרש את
הש"ס הוא דמסדר ואמר
הגדולה לא יגרש בו את הקטנה ודייק הא גדולה מצי לגרש מני ר"א היא ובעדי מסירה משמע דלר"מ אפילו גדולה לא מצי מגרש
דהא דאוקי רבה במקום
א) אולי צ"ל לא גרשתיה בב"ד
שהשיירות מצויות והוא
וההוא דהמגרש (שם דף פו:) דשני גיטין שוין שנתערבו ומוקי כר"מ מיירי במשולשים דמוכיח מתוכו: [וע"ע תוס' גיטין כד: ד"ה בעדי]:
שיודיעו אותי לא אמר כלום
שהוחזקו שני אנשים בשם
וכו'.
חיישינן
זה באותה העיר, אבל אם לא
הוחזקו מספיקא לא אמרינן דילמא איתנהו ולא ידעינן, או דילמא יש עיר אחרת ששמה כזו ויש בה אדם אחר ששמו ושם אשתו כזה שתובעו (שם). דאי לא תימא הכי. דלא פסיל רבה אלא במצויות והוחזקו (שם). דאשתכח בי
דינא דרב הונא. מקויים בהנפק והשליח המביאו אומר ממנו נפל (לקמן כ.).