יח:
שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא
מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חיישינן לשני שוירי. וא"ת א"כ לרב הונא היאך יגרש כל
חיישינן לשני שוירי. אע"פ שבא אחד לפנינו
ואמר ממני נפל
קנט א מיי' פי"ח מהל'
א) [לקמן כ: גיטין כז. ב"ב
אדם את אשתו לר"מ דאינו מוכיח מתוכו כיון דחיישינן ופלוני היה משלחו לאשתו ויודעין אנו שאין שם
בשוירי שני אנשים
קעב:], ב) [לעיל טז: לקמן
גזילה ואבידה הל' ו
כ.], ג) רש"ל מ"ז, ד) גיטין
ועיין בהשגות ובמ"מ סמג
לשני שוירי וי"ל כיון דלא הוחזקו הוי שפיר מוכיח מתוכו ומ"מ
ששמותיהן שוין חיישינן שמא שוירי אחרת יש ויש בה יוסף בן
כז., ה) [גיטין כז:],
עשין עד טוש"ע אה"ע סי'
כשנפל חיישינן: נפק דק ואשכח כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר.
שמעון אחר: ואמר ליה רב
חסדא לרבה גרסינן: כל מעשה ב"ד
ו) [לקמן כז: חולין עט:],
קנג סעיף א וע"ש:
קס ב ג ד מיי' פ"ג
ז) [ועי' תוס' יבמות קטו:
הרי זה יחזיר. כל מילתא דאתא לב"ד
פרש"י דההוא גיטא הוה כתיב ביה
חיישינן לשני שוירי וא"ל רב חסדא לרבה
ד"ה יצחק], ח) צ"ל שלו.
א)
מהלכות גירושין הל'
הנפק ופשיט שפיר ממתני' דמעשה
לקיים דליכא למיחש לנמלך עליהן
❖
רש"ל,
ט י יא ועיין בהשגות
פוק עיין בה דלאורתא בעי מינך רב הונא
ב"ד יחזיר אך מה שפירש כשנפל מן
שלא ליתנן הרי זה יחזיר וזה מקוים
ובמגיד משנה סמג עשין
נפק דק ואשכח דתנן כל מעשה ב"ד
מח טוש"ע אה"ע שם סי'
בב"ד היה ולכך הובא שם: כשמעתיה.
ב)
השליח קשה דא"כ מה מועיל ההנפק
❖
קלב סעיף ד וע"ש:
הרי זה יחזיר והא בי דינא דרב הונא
מוסף רש"י
כיון שלא בא ליד האשה עדיין דאם
דבעינן תרתי והכא חדא הוא דהואי
ואכשריה: היכא דמזבני כיתנא.
יש לחוש לנמלך בלא הנפק הכי נמי
דכי מקום שהשיירות מצויות דמי וקא
חיישינן לשני שוירי.
אע"פ שבשוירי הידוע לנו
יש לחוש להנפק ותו דבעל לא מקיים
דשיירות מצויות שם לבא ולקנות
פשיט רבה דיחזיר אלמא אי הוחזקו שני
רבינו חננאל
אין בה שני יוסף בן שמעון,
גיטא וי"ל דאי כתיב ביה הנפק מיירי
ואהדריה משום דלא הוחזקו שני יוסף
יוסף בן שמעון אין אי לא לא עבד רבה
שמא יש שוירי אחרת שיש
בעיר אחת עבד רבא
שנפל מן האשה ושואלת אותו האשה
בן שמעון בעיר שנכתב בה ולא
שם יוסף בן שמעון ושם
עובדא כשמעתיה איכא
עובדא (בההוא גיטא דאשתכח) בי כיתנא
ג)
נכתב ומשליח אחר נפל
דאמרי היכא דמזבני כיתנא
ואומרת שהוא שלה וקא פשיט דיחזיר
חיישינן לומר יש עיר אחרת ששמה
דפומבדיתא כשמעתיה איכא דאמרי היכא
(לקמן כ:). והא בי דינא
והוא שלא הוחזקו ואע"ג
כזו: ואיכא דאמרי היכא דתרו
ולא חיישינן שמא משקרת ומאשה אחרת
דרב הונא. היו צריכין לו
שהשיירות מצויות שם.
דמזבני כיתנא והוא שלא הוחזקו אע"ג
כיתנא. במי המשרה שם נמצא הגט.
נפל אע"ג דהשיירות מצויות כיון דלא
לדין ולהוראה ובאים שם
איכא דאמרי היכא דתרו
דשכיחין שיירתא ואיכא דאמרי היכא דתרו
וקפשיט רבה דיחזיר, ש"מ
כיתנא ואע"ג דהוחזקו
הוחזקו כמו במעשה ב"ד דיחזיר
ומאי כשמעתיה שהוחזקו שני יוסף
משום דלא הוחזקו שני יוסף
דהא לא שכיחן שיירתא
כיתנא ואע"ג דהוחזקו דלא שכיחא שיירות
ואע"ג דאשתכח בב"ד שהשיירות
בן שמעון באותה עיר שנכתב בה
הוא דלשני שוירי לא חיישינן
התם. ר' זירא רמי
מצויות ולא חיישינן שמא מאחר נפל
ואכשריה דבמקום שנמצא בו לא היו
(גיטין כז.). כשמעתיה.
רבי זירא רמי מתניתין אברייתא ומשני תנן
מתני' אברייתא ומשני תנן
דאמר תרתי בעינן והכא לא
המביא גט ואבד ממנו וכו'
שיירות מצויות: בשלמא רבה. דאמר
כיון דלא הוחזקו ואי מיירי שהשליח
המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר
הוי אלא חדא והחזירו
דברים פשוטים הם מיהו
שואלו לגרש את האשה י"ל דלא
שינויא ארומיא דמתניתין דגיטין
לתובע (שם). היכא
איצטרכינן לברורי דכר'
ואם לאו פסול ורמינהי ד) א מצא גט אשה
אמתני' דנזיקין: לא אמר כר' זירא.
דמזבני כיתנא. בשוק
כתיב בו הנפק ומוכיח נמי שפיר
זירא מסתברא וכלישנא
בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה
ששירות מצויות והחזירו לפי
בתרא דתני איכא דאמרי
דרמא מתני' אברייתא: דמתניתין
כיון דבמעשה ב"ד יחזיר דלא חיישינן
שלא הוחזקו (שם). היכא
אע"ג דלא הוחזקו שני
אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה
אלימא ליה לאקשויי. משום דהיא
לנמלך דכיון שכתוב בו הנפק ודאי
דתרו כיתנא. בבית מי
יוסף בן שמעון בעיר אחת
קתני מיהת בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה
המשרה ששורין שם פשתן
נעשה הלואה דלוה לא מקיים שטרא
עיקר ויש תימה כשסותרות זו את זו
לא נהדר ופליגא דרבא
ואין שיירות מצויות שם
מדחזינן מתני' דפשיט
ואפילו לזמן מרובה ומשני כאן במקום
כדאמרינן לקמן בפרקין (דף כ:) ולא
וצריך לחזר שיתיישבו דאילו ברייתא
והחזירו ואע"פ שהוחזקו
מינה רבא כל מקום
חיישינן נמי שמא מאחר נפל אע"ג
יש לומר אינה עיקר רבי לא שנאה
שהשיירות מצויות וכאן במקום שאין
שנים באותה העיר באותו
שלא הוחזקו שני יוסף
השם (שם). מצאו לאלתר
בן שמעון בעיר אחת
רבי חייא מניין לו: ולעולם כדקיימא
דהשיירות מצויות כיון דלא הוחזקו
השיירות מצויות איכא דאמרי והוא שהוחזקו
כשר ואם לאו פסול.
יחזיר ועבד עובדא וסמך
לן כשנמצא לאלתר. ואם לאו פסול
בההיא גיטא נמי דאשתכח שהשליח
דלא נהדר והיינו דרבה איכא דאמרי אע"ג
שמא מאחר נפל ואין זה שלו
אהא דתני כל מעשה
ב
שואל הגט ולא שייך למימר נמלך
שמא אינו של זה. אבל ברייתא ליכא
(שם). בזמן שהבעל
ב"ד הרי זה יחזיר ולא
דלא הוחזקו לא נהדר ופליגא דרבה
מודה. שאומר ליתנו לה
סלקא שמעתא כטעמא
כיון שהגט ביד השליח דאין יכול
לשנויי הכי דכיון דתנא בהדיא יחזיר
בשלמא רבה לא אמר כר' זירא מתניתין
(שם). לא לזה ולא לזה.
דרבא אלא אוקמא ר'
לבטל הגט שלא בפני השליח ולא
לאשה הוה ליה לפלוגי בין לאלתר
לבעל לא יחזיר שמא כבר
ירמיה כגון דאמרי עדים
אלימא ליה לאקשויי אלא רבי זירא מ"ט
ניחוש כמו כן שמא מאחר נפל אף
בין לזמן מרובה דלא דמיא למתניתין
נתנו לה וממנה נפל וכשיבא
מעולם לא חתמנו אלא
לידו יחזר אחר עדי מסירה
לא אמר כרבה אמר לך מי קא תני הא אמר
על גט אחד של יוסף
על גב דהשיירות מצויות כיון דלא
דהתם לא יחזיר תנא ומדוקיא הוה
ויעידו שגירשה וכשתתבע
בן שמעון וכו' ורב אשי
תנו נותנין ואפי' לזמן מרובה דלמא הא
הוחזקו וא"ת אביי דאמר פ' האשה
דייק יחזיר היכא דאמר תנו וכיון דלא
כתובתה יאמר פרעתיך
דהוא בתרא אוקמא כגון
שהלכה (יבמות דף קטו: ושם) דחיישינן
תנא יחזיר לא הוה ליה לפלוגי:
שהוצאת הגט בב"ד ותנן
דאמר (עדים) נקב יש בו
אמר תנו נותנין ולעולם כדקיימא לן לאלתר
הוציאה גט ואין עמו כתובה
בצד אות פלוני שהוא
דאשתכח אבראי. שאין השיירות
לתרי יצחק אפי' לא הוחזקו תקשי
למ"ד לר' זירא במקום שהשיירות מצויות
גובה כתובתה, וחייבוני
סימן מובהק אבל נקב
מצויות: ר' ירמיה אמר. הא דקתני
ליה ממתניתין דכל מעשה ב"ד הרי
לפרוע ונתנו לי את הגט כדי
בעלמא לא מכלל דשינויא
ואע"ג שלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון
שלא תחזור ותגבה, ולאשה
זה יחזיר וי"ל דמוקי לה דאשתכח
יחזיר כגון דאמרי עדים החתומין
דרבא לא שינויא דסמכא
ופליגא דרבה במאי קא מיפלגי רבה סבר
לא יחזיר שמא תינשא בו
הוא ואע"ג דעבד עובדא
בו מעולם לא חתמנו כו': ודוקא
חוץ לב"ד שאין השיירות מצויות כר'
(שם). איכא דאמרי. הא
כשמעתיה איהו הוא
דקתני כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר
בצד אות פלונית. דהוה ליה סימן
זירא אבל לגבי תרי יצחק לא שייך
דשני ר' זירא במקום
דעבד ואחריני לא עבדו
דאשתכח בב"ד עסקינן וב"ד כמקום
שהשיירות מצויות פסול,
כוותיה וכי האי גוונא
לפלוגי בין מצויות לשאין מצויות
מובהק. ואפילו אם תימצי לומר גבי
והוא שהוחזקו. דבעינן
שהשיירות מצויות והוא שהוחזקו לא יחזיר
דלעולם יש להסתפק ביצחק מעיר
חזרת אבידה בסימנין דאיבעיא לן
תרתי כרבה
.
(שם כז:)
אחרת כמו מעיר זאת אי נמי מוקי
לקמן (דף כז.) דאורייתא או דרבנן
לא הוחזקו יחזיר ורבי זירא אמר לך מי
בשלמא רבה. דשני לעיל
שינויא דידיה אתרתי מתני',
מתני' דאשתכח בב"ד ואפי' הכי לא
אפילו פשטת סימנין דרבנן יש לסמוך
קתני כל מעשה ב"ד שנמצאו בב"ד כל
חדא דגיטין וחדא דב"מ.
חיישינן לאחר כיון שזה האיש שואל
על סימן מובהק כזה למשרי אשת
מעשה ב"ד יחזיר קתני ולעולם דאשתכח
מתניתין אלימא ליה
איש דאורייתא: מספקא ליה לרב
גט וידעינן שאבד גט ואין אנו
לאקשויי. דקא ס"ד
אבראי ר' ירמיה אמר כגון דקא אמרי עדים
ג
דאינהו רמינהו אהדדי
אשי סימנין. שמחזירין בהן אבידה
מכירין אחר אין לחוש שמאחר נפל
מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של
ומתני' עיקר מברייתא.
ונפל ממנו כמו כן כאן אבל התם
אי דאורייתא היא ואפילו באיסור
אלא ר' זירא. דרמי
יוסף בן שמעון אי הכי מאי למימרא מהו
אין אנו יודעים איזה יצחק מת אם
דאורייתא סמכינן אסימן כל דהו:
מתניתין אברייתא, מ"ט לא
אמר שינויא דידיה אתרתי
דתימא ליחוש דלמא אתרמי שמא כשמא
אי דרבנן. ודוקא באבידה שהפקר
מעיר זאת או מעיר אחרת ז):
מתני' כרבה (שם). אמר
אין
הבעל מודה לא יחזיר. אע"ג
ועדים כעדים קא משמע לן רב אשי אמר
ב"ד הפקר אבל במידי דאיסורא לא
לך. ר' זירא מתניתין לא
קשיין אהדדי (שם). דלמא
דנאמנת לומר גרשתני (גיטין
סמכינן. ואי קשיא נימא הכי קסבר
ה) ד כגון דקא אמר נקב יש בו בצד אות
הא אמר תנו נותנין.
דף סד:) הכא אינה נאמנת דמעיזה
סימנין דרבנן ונפשוט בעיין
פלונית ודוקא בצד אות פלונית אבל נקב
כלומר ודאי על כרחין הא
פניה כיון דהגט מסייעה:
דלקמן לאו פירכא היא דמנלן
אמר תנו נותנין דייקינן
בעלמא לא רב אשי מספקא ליה ו) סימנים
ואפילו לזמן מרובה. תימה כיון
מינה, מדתלה טעמא בנמלך
דפשיטא ליה אי נמי מספקא ליה
אי דאורייתא אי דרבנן רבה בר בר חנה
עליהן, אלא לזמן מרובה
שמודה שממנה נפל וכבר
אית עליה למיסר מספיקא:
מהיכא דייקת, דילמא לעולם
אירכס
אירכס כדקי"ל בהכשירא דגיטין
גירשה אמאי הוה לן למימר דלא יחזיר
מצאו לאלתר כשר, אבל
כיון דנאמן לומר גרשתיה כדאמר פרק יש נוחלין (ב"ב דף קלד:) אפילו נפל מאחר נחזיר לה לראיה בעלמא וי"ל דנאמן לומר גרשתיה
ברייתא ודאי קשיא, דקתני
ותהא מגורשת מכאן ולהבא הואיל ובידו לגרשה אבל הכא שאומר שכבר גרשה מזמן הכתוב בגט כמו שאינו נאמן למפרע כך אינו
יחזיר לאשה ואי לאלתר
נאמן להבא ויחזיר לאשה דקתני היינו בעדים ותתגרש בו בחזרה זו ולא חיישינן שמא מאחר נפל ואפילו לזמן מרובה:
והבעל מודה פשיטא למאי
מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד כו'. ואומר הבעל שהוא אותו יוסף וא"ת והלא כשאין העדים אומרים כן אינו נאמן לומר
ניחוש לה, אי לאו
דאשמועינן אפילו לזמן
שהוא שלו אלא אנו חוששין שמא מאחר נפל ועתה שעדים אומרים שלא חתמו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון למה
מרובה לא איצטריך
יהא נאמן ליחוש שמא לאחר חתמו ולא לזה וי"ל דאף כי אין עדים מה שאינו נאמן אע"ג שאומר מכיר אני שהוא שלי לפי שמספק
למתנייא, דבשלמא מתני' לא
תנא בה בהדיא הא אמר תנו
אומר שהוא שלו לפי שסבור שלא איבד אחר גט רק הוא לכך אומר שהוא שלו אע"פ שאינו מכיר אבל כשעדים אומרים שלא חתמו
נותנין ואצטריך למתנייה
רק על גט אחד של יוסף בן שמעון במזיד לא ישקר אם חתמו לאחר לומר ח) שלא חתמו דאינו חשוד לקלקלה כמו שנאמן לומר
משום היא גופא לאשמועינן
גרשתיה ואית ספרים דגרסי אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון זה אתי שפיר טפי וצריך לומר שלא ראו עדים החתימה דאי
דלא יחזיר שאני אומר כו'
(שם). ר' ירמיה אמר. לא
ראו החתימה שהיא שלהם א"כ הוה ליה למימר מהו דתימא דלמא אתרמאי עדים כעדים וחתימה כחתימה:
מתניתין קשיא ולא ברייתא
אי קשיא, דכל הני דאמרינן
יחזיר לזמן מרובה, כגון דקאמרי עדים. החתומים בו, מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון. ואותו חתמנו לאיש זה התובעו (שם). כגון דקא אמר. האי שליח שאבדו נקב כו' (שם). ודוקא. נקט
רב אשי בצד אות פלונית. דהוי סימן מובהק דאין עדות ברורה מזו (שם). מספקא ליה סימנים אי דאורייתא אי דרבנן. הא דאמרינן באלו מציאות (כז.) שמחזירין אבדה בסימנין ואיבעיא לן התם דאורייתא או דרבנן, לרב
אשי נמי מספקא ליה, הלכך באיסור אשת איש לא סמכינן אסמנין בעלמא, דלמא סימנין דרבנן ובממונא הוא דמצו רבנן להפקיע, דהפקר ב"ד הפקר, וטעמא דתקנתא התם מפרש, אבל למישרי איסורא לא מצו רבנן לעקור דבר מן
התורה, והאי דלא אמר קסבר סימנין דרבנן, משום דהתם מיבעיא לן ומהכא לא מצינן למיפשט דאי נמי מספקא ליה קאסר מספיקא (שם).