שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי סימנין דאורייתא. בגט נמי מהדרינן ואי סימנין דרבנן מה
אירכס ליה גיטא. שהיה שליח להביא ואירכס ליה ואשכחוהו:
קסא א ב מיי' פי"ח
א) [גיטין יז:], ב) לעיל יב:,
אמר אי סימנא. חשיבא לכו אית לי בגויה סימנא: ואי טביעות
שמחזירין אבידה בסימן שאינו מובהק מדרבנן משום דהפקר
ג) [גיטין יב:], ד) [לעיל יג.
מהל'
גזילה
וש"נ], ה) ב"ב קלה:,
ואבידה הל' ח ועיין במ"מ
עין. חשיבא לכו אית לי בגויה טביעות עינא. מכירו אני בכתב ידי
בית דין הפקר אבל מדאורייתא צריך או עדים או סימן מובהק וגט
ו) [כתובות מו:], ז) [גיטין
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
נמי דאיסור הוא לא
מהדרינן אלא בסימן מובהק:
הסופר והעדים מדת ארכו ורחבו כאדם המכיר את חבירו בטביעת
יג.], ח) זכין. רש"ל,
סי' סה סעיף יג:
אבל איניש דעלמא לא. מפרש
❖
קסב ג מיי' שם הל' ט
ט) [גיטין שם],
עין שטבע בו ואין בו סימן: וקסברי.
טוש"ע שם סעיף יד:
רבנן סימנין דאורייתא שלא אמרתי
ר"ת דעם הארץ נמי אית
אירכס ליה גיטא בי מדרשא אמר אי
קסג ד מיי' פי"ב מהל'
סימן מובהק והחזירוהו לי: ודוקא
ליה טביעות עינא כדאמר בפ' גט זכייה ומתנה הל' יד
סימנא אית לי בגויה אי טביעות עינא
הגהות הב"ח
סמג עשין פב טוש"ע ח"מ
לצורבא מדרבנן. דמוחזק לן ביה
פשוט (ב"ב דף קסח.) האי מאן דבעי
אית לי בגויה אהדרוה ניהליה אמר לא
❖
(א) גמ' ותבע אמר
סי' רנז סעיף ו:
דלא משני בדיבוריה: ולא נתן עד
לקדושי איתתא לידבר עם הארץ
מדאהדרוה ניהליה רבנן
ידענא אי משום סימנא אהדרוה ניהלי
תשרי. וכל זמן שלא נתן היה לו
בהדיה והאי דלא מהדרינן ליה משום
לשטר חוב: (ב) רש"י
דלא מהימן: וליחוש דלמא
וקא סברי סימנין דאורייתא אי משום
ד"ה זכות הוא וכו'
לאכול ולמכור פירי נכסי מלוג שלה
רבינו חננאל
דלכי מטא גט שחרור
טביעות עינא אהדרוה ניהלי ודוקא צורבא
כתב ליתן בניסן כו'. ואפילו לאביי
שתקנו חכמים לבעל לאכול פירות
לידיה: (ג) ד"ה חוב וכו'
לחומרא עבדינן
הא
מדרבנן אבל איניש דעלמא לא גופא מצא
של נכסי מלוג אשתו שנפלו לה
דאמר עדיו בחתומיו זכין לו הכא
שאם עבד של כהן:
דאירכס ליה גיטא בבי
(ד) תוס' ד"ה וליחוש
מדרשא לרבה בר חנא
לירושה ו): וזבין פירי. כמשפטו:
גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר
גבי אשה חוב הוא לה ואמתני'
וכו' לא פריך אמתניתין
ואהדרוה ליה ולא ידע
שפיר. יש לה לטרוף כל מה שמכר
דדייקינן הא אמר תנו נותנין וכן
לאשה אין הבעל מודה לא יחזיר לא לזה
❖
דגט פשוט דכותבין:
אי בסימנא דאית
ליה
אמתני' דהמביא גט ממדינת הים לא
משעת כתיבה. והא פלוגתא במס'
בגויה אי בטביעות עינא
ולא לזה בזמן שהבעל מודה מיהא יחזיר
מסייעא להא דאמרנא.
גיטין בפ' שני (דף יז:): אימת מטא
פריך ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו'
לאשה וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא
גופא מצא גט אשה
מוסף רש"י
גיטא לידך. מיד בעליך: אימת מטא
כיון דעתה שבא לגרשה רואין שהזמן
בזמן שהבעל מודה יחזיר
נתן לה עד תשרי ואזל בעל זבין פירי מניסן
שטרא לידך. מיד הלוה מתחלה:
מוקדם ויש קול שלא נמסר ביום
אי סימנא אית לי בגויה
לאשה וכו' פשוטה היא
ועד תשרי ומפקא לגיטא דכתב בניסן
כו'. אי סימנא בעיתו
וסוגייא דשמעתתא כל כי
אתי לוקח ותבע. אי אתיא למיטרף
שנכתב ויזכרו לקוחות לומר אייתי
דאיתיהב לכו, אית ליבגויה
הא גוונא מצריכינן ליה
ואתיא למטרף לקוחות שלא כדין הניחא
ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל
מסיק אדעתיה לתבוע אייתי ראיה
סימנא, ואי בטביעות עינא
לברורי בעדים אימת מטא
למ"ד כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין
הכא שהבעל מודה שממנה נפל
אימת מטא גיטא לידך בזמנא קמא:
בעיתו להדורי ניהלי, אית לי
גט לידה וכן כל שטר
א)
טביעות עינא בגויה, שנתתי
הנמצא חיישינן דלמא
מקמי דידי. מקודם שמכר לי הלוה
וגירשה ביום הכתיבה פריך וניחוש
לבעל פירות שפיר אלא למ"ד יש לבעל
עיני בו עד שאני מכירו
אתי למיטרף לקוחות
שמא יסברו לקוחות שאמרה אמת
נכסיו מטא שטר מיד לוה למלוה
פירות עד שעת נתינה מאי איכא למימר
יפה בלא שום סימן (גיטין
שלא כדין. וכן גט
כז:). וקא סברי סימנין
בראשונה: הניחא למ"ד כו'.
ולא יאמרו בשעת טריפה אייתי ראייה
שחרור דינו נמי הכי. פי'
כי אתיא למטרף אמרינן לה אייתי ראיה
דאורייתא. שלא נתן בו
דיאתיקי צואת שכיב מרע
אימת מטא גיטא לידך וא"ת ואמאי
פלוגתא בפ"ק דגיטין (דף יב:):
סימן מובהק אלא סימנא
אימת מטא גיטא לידך ומאי שנא משטרי
בלשון יון נקראת דייתיקי.
זכות הוא לעבד. טובה היא אצלו
לא פריך אמתני' דכותבין גט
(ד)
בעלמא ומדאסמכו אסימנא
דייתיקי מתנה ושוברים
חוב דתנן מצא שטרי חוב אם יש בהן
ב)
באיסורא קסברי סימנין
לא יחזיר שאני אומר
שמתירו בקהל. וכיון דזכות הוא איכא
לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ליחוש
להדורי אבדתא דאורייתא,
כתובין היו ונמלך עליהם
אחריות נכסים לא יחזיר ואוקימנא כשחייב
לתרוצי דמשעה שנכתב זוכה בשחרור
שמא לא יתן עד שנה וכי תימא כיון
מוכן תעשה לשמלתו,
שלא ליתנם. הא אמר תנו
מודה ומשום שמא כתב ללוות בניסן ולא
דלכי מטא (ב) שטר גט לידיה נעשה
דליכא ריעותא דנפילה י"ל יום
כדאמרינן באלו מציאות
נותנים ורמינהי דיתיקאות
(שם). ודוקא צורבא
אפותיקאות ומתנות אע"פ
לוה עד תשרי וקא טריף לקוחות שלא כדין
בן חורין למפרע משעת חתימה:
שנכתב נמסר ואפי' נמסר נמי אחר
מרבנן. דידע בטביעות
ששניהן מודין לא יחזיר
חוב הוא לעבד. חובתו הוא שיוצא
זמן יש קול שלא נמסר ביום שנכתב כי
התם נמי ליהדר וכי אתי למטרף נימא ליה
עינא ולא משני בדיבוריה
לא לזה ולא
לזה
מתחת רבו כלומר הפסד הוא לו
רואים בשעת קבלת הגט שהוא
(שם). אם יש בהן
אייתי ראיה אימת מטא שטר חוב לידך
אחריות נכסים. שעבוד
שאם עבד (ג) כהן הוא פוסלו מן
מוקדם ויזכרו לקוחות לומר כשתטרף
אמרי הכא גבי גט אשה אתי לוקח ותבעה
קרקעות שיגבה מהן (לעיל
התרומה ואם של ישראל אוסרו
אייתי ראיה דהא לעיל (דף יב:) פריך
יב:). כשחייב מודה.
אמר האי דהדרוה ניהלה רבנן לגיטא משום
בשפחה כנענית דזילא ליה ושכיחא
גבי כותבין שטר ללוה ויש לומר
שהלוה מודה שהשטר אינו
דלא תעגין ותיתיב השתא דקא אתיא
פרוע (שם) איזו היא
ליה ופריצא ליהז): מאי איכא למימר.
דגבי כותבין שטר ללוה פריך
דייתיקי. איזו היא מתנת
למטרף תיזל ותיתי ראיה אימת מטא גיטא
דהשתא ליכא למימר עדיו בחתומיו
שפיר משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף
שכיב מרע שגובה לאחר
לידה הכא גבי שטר חוב לא אתי לוקח
מיתה אע"ג דלא כתבבה
חבין לו דאין חבין לאדם שלא
(ב"ב מב.) ויש לחוש שמא לאחר זמן
ח)
מהיום, דא תהא למיקם
בפניו: דא תהא למיקם. שטר זה
ימסור לו בצנעא ויסברו לקוחות
ותבע (א) מדאהדרוה ניהליה רבנן לשטר
ולהיות. אחר מיתתי,
יהיה לקום ולהיות בכל הכתוב בו
שנמסר לו משעת כתיבה אבל גט
והיינו לשון דייתיקי (רשב"ם
חוב פשיטא
למאי הלכתא אהדרוה ניהליה
ב"ב קלה:). מתנה. מתנת
דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין
דיהבי בפרהסיא דצריך עדי מסירה
למטרף הוא
שמע מינה קמו רבנן במילתא
בריא, כל שכתוב בו
דמו ט): מתנה. מתנת בריא איזו היא
אפילו לר"מ דאין דבר שבערוה פחות
מהיום ולאחר מיתה.
ומקמי דידי
מטא שטרא לידיה: שחרורי
כל שכתוב בו כו': מהיום ולאחר
משנים כדפירש ר"ת ורשב"ם בגיטין
דמשמע הכי גופה קנוי לך
ת"ר מצא שטר שחרור בשוק
עבדים וכו':
א
מהיום ופירי לאחר מיתה,
מיתה. גוף הקרקע קנוי לו מן
(ד. ד"ה דק"ל) ועוד דרגילות לגרש
אבל אי לא הוי כתב בה
בזמן שהרב מודה יחזיר לעבד אין הרב
היום ואין לו עוד רשות למוכרה
בפרהסיא לגלות שהיא פנויה יש קול
מהיום אינו קונה, דאין
מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה בזמן
וליתנה ולהורישה והפירות אינו אוכל
שנתגרשה אחר זמן כתיבה ולא יטעו
מתנה לאחר מיתה, שהרי
אין כח לאדם ליתן מקודם
כל ימי חייו אלא לאחר מיתה: ואי
שהרב מודה מיהא יחזיר לעבד ואמאי ניחוש
הלקוחות אבל אכתי קשה אמאי
לכן דבר שלא יוכל להקנות
לא לא קני. בתמיה. כל שכן דאם
כותבין גט לאיש כו' ניחוש שמא
שמא כתב ליתן לו בניסן ולא נתן לו עד
באותו הזמן שהוא רוצה
יהיב ליה גוף ופירות מעכשיו דקני
תזנה אחר הכתיבה ויתן לה בצנעא
שתתקיים המתנה, ואחר
תשרי ואזל עבדא וקנה נכסין מניסן
מיתה היאך יכול אדם ליתן
טפי: סתם מתנת שכיב מרע לא
כדי לחפות עליה וי"ל דמיד שנכתב
ועד תשרי ואזיל הרב וזבנינהו ומפיק
אחר שמת ונקבר .
(שם)
קניא לו אלא לאחר מיתה דמחמת
הגט נותן לה דלא מקדים איניש
אלמא אי כתיבה מהיום
ליה לשחרור דכתב בניסן וקא טריף לקוחות
פורענות לנפשיה: אימת מטא
כו'. ומתמהינן טעמא
מיתה הוא מצוה: הא אמר תנו
שלא כדין הניחא למ"ד זכות הוא לעבד
דהויא מתנה משום דכתב
ג)
גיטא לידך. בשאר גיטין לא אמרינן
נותנין. אמתני' פריך דתלי טעמא
לאחר מיתה בהדי מהיום,
שיוצא מתחת רבו לחירות וכאביי דאמר
בשאני אומר נמלך עליהם שלא לתנן:
כן דמסתמא ביום שנכתב נמסר
אבל אי כתב מהיום גרידא
עדיו בחתומיו זכין ליה שפיר אלא למ"ד
לא הויא מתנתו מתנה, והלא
אפותיקאות. שעשה לו שדה אפותיקי
אבל זה דנפל אתרע:
ד)
קל וחומר הוא דהוי מתנה
למלוה על פה שהיתה לו עליו מלוה
ברייתא
חוב הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו
גמורה מעכשיו, שהרי נתן
ישנה: לא יחזיר. שמא כתבה לזה ולא
לו גוף ופירות מהיום
לחירות מאי איכא למימר דכי אתי למטרף אמרינן ליה ב אייתי ראיה
(שם). דלא קני. פירות,
מסר לו ולא זכה בקרקע וחזר וכתב
אימת מטא שחרור לידך: דייתיקי מתנה וכו': ת"ר איזו היא דייתיקי
ג
ה)
אלא לאחר מיתה. דומיא
לאחר ומסר לו השטר וזכה בו ובא
דמתנת שכיב מרע שאינו
דא תהא למיקם ולהיות שאם מת נכסיו לפלוני מתנה כל שכתוב בו
לחזור בו מן השני ורוצה לתת לראשון
קונה אלא לאחר מיתה,
מהיום ולאחר מיתה אלמא אי כתיבא מהיום ולאחר מיתה הוא דקני
ומיהו בהכי עדיפא משכיב
וחפץ שימסרו לו שטר זה שיוציאנה
מרע דמתנת שכיב מרע
ואי לא לא קני אמר אביי הכי קאמר ד איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת
בבית דין ונמצא זמן שטר של זה קודם
יכול לחזור בו וליתן לאחר,
שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר
לשטרו של שני ויוציאנה מידו בדין:
כדלקמן דייתיקי מבטלת
דייתיקי, אבל מתנת בריא
מיתה טעמא דלא אמר תנו הא אמר תנו נותנין ורמינהו מצא דייתקאות
הא
דמהיום ולאחר מיתה אינו
אפותיקאות ומתנות
אע"פ ששניהם מודין
לא יחזיר
לא לזה ולא לזה אמר
רבי אבא בר ממל לא קשיא
יכול למכור עוד הגוף כל
ימי חייו אלא פירות (שם).
הא