יט:
שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ברייתא בבריא דלמא כתבה להאי ולא יהביה ליה. היינו דלא
הא בבריא. שהיה שטר מתנת בריא דלא כתיב ביה כדקציר ורמי
קסד א ב ג מיי' פי"ח
א) ס"א וליזול וליפוק מיניה
בערסיה (א) כדין שכותבין בשטרי מתנות שכיב מרע ב): דבר
כאביי דלדידיה אמאי לא נהדר כיון שהוא רוצה
מהלכות גזילה
דהאי וכן הוא ברא"ש.
❖
רש"ל, ב) [ב"ב קנג.],
ואבידה הלכה ט י ועיין
מהדר הוא. שיכול לחזור במתנתו אם כתב שני שטרות השני
דעדיו בחתומיו זכין לו היכא דמטא שטרא לידיה ואביי יתרץ
במ"מ סמג עשין עד
כדרב זביד דבסמוך: והא אידי ואידי דייתיקאות קתני. וא"ת
אי במתנת בריא יהבה ניהליה. לההוא
זוכה שהרי חזר בו מראשון:
טוש"ע ח"מ סי' סה סעיף
בתרא: לית ליה פסידא. בהאי שטרא
ולפרוך נמי והא מתנות קתני ואור"ת
יד:
הגהות הב"ח
קסה ד מיי' שם הלכה יא
דמהדרא ליה להאי: בבריא. כגון
דמיירי מתני' שפירש שנותן לו גוף
הא בבריא והא בשכיב מרע מתניתין
א
(א) רש"י ד"ה הא
סמג שם וטוש"ע
ופירי מהיום אם לא יחזור עד לאחר
שהיה השטר זה הנמצא מתנת בריא
דקתני הא אמר תנו נותנין בשכיב מרע
בבריא וכו' בערסיה כדרך
שם סעיף יח וטוש"ע
❖
שכותבין:
אה"ע סי' קי סעיף ב:
שהוא זוכה לשטר המאוחר לו שאינו
מיתה דמצי הדר ביה ורש"י דחק לפרש
דבר מהדר הוא דאמרינן מאי איכא למימר
יכול לחזור במתנתו: דאי יהבתיה
דגבי מתנות אפי' אם אמר תנו אין
דלמא כתבה מעיקרא להאי ואמליך ולא
לאיניש אחרינא לית ליה פסידא.
נותנין וה"פ דמתניתין שאני אומר
רבינו חננאל
יהבה ניהליה והדר כתבה לאיניש אחרינא
כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנן
בשטרא דכתבת השתא דמאן דקדים
ופרקינן מתני' דדייקת
ויהביה ניהליה השתא קא הדר ביה מההוא
שטריה זכה: ביה. שעדיין הוא קיים
ויהיב לאיניש אחרינא ועתה רוצה
מינה הא אמר תנו נותנין
דיהבה ניהליה אי במתנת בריא יהבה ליה
ואמר תנו לזה: הא בבריה. שמת
לחזור בו מן השני וליתנה לראשון
במתנת שכיב מרע שאפי'
נתנם לאחר אי הדר
מחליו וזה בנו אומר החזירהו: דבר
לית ליה פסידא דכי נפקא תרתי בתרייתא
לפיכך אפילו אם אמר תנו אין
ביה בר מיהדר הוא
מהדר הוא. ממתנה זו אם חזר בו
נותנין אבל דייתיקי אם אמר תנו
זכי דהא הדר ביה מקמייתא אי במתנת
וליכא פסידא כלל. ברייתא
נותנין דאפילו נמלך ונתן לאחר יכול
לאחר שיצאו שני שטרות בב"ד יזכה
בבריא דלאו בר מיהדר
שכיב מרע נמי יהבה ניהליה לית בה
הוא דחיישינן דלמא
האחרון: א"נ יהבה. שוב לאיניש
לחזור וקשה לפירושו דא"כ פירוש
פסידא דבתרייתא זכי דקא הדר ביה
כתביה להאי מעיקרא ולא
אחרינא במתנת בריא: לית ליה
דנמלך דמתני' יהיה בשני עניינים ותו
יהב ליה שטרא והדר
מקמייתא ב כי קתני בברייתא אע"פ ששניהם
פסידא. לההוא בתרא בהאי שטרא
לעיל גבי גט דדייק הא אמר תנו
כתביה לאיניש אחרינא
מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה בבריא
ויהב ליה שטרא והשתא
דמהדרינא ליה להאי: כתבה איהו.
נותנין אפילו לזמן מרובה לפרש"י
בעי למיהדר במה דיהב
דלאו בר מהדר הוא דאמרינן דלמא כתבה
הבן: דהוא קדים. שיהא שטרו קודם
ז"ל מנ"ל לפרושי הכי דלמא ה"פ
לבתרא ועבד קנוניא בהדי
להאי מעיקרא ואמליך ולא יהבה ליה והדר
משום דנמלך איכא למיחש שמא לא
דכיון דמת אביו מחליו זכה משנתנה
קמא ומשום הכי מודה
ליה לפיכך תני לא יחזיר
לו: ונפלוג בהדיה. אחלוק עמו
ניתן הגט עדיין ולכך אפילו אם אמר
כתבה לאיניש אחרינא ויהבה ליה השתא
ואתקיף עלה רב זביד והא
בקנוניא זו: קמא זכה. מאחר ששני
תנו אין נותנין אלא לשון ונמלך
קא הדר ביה מההוא דיהבה ליה וסבר
מתניתא נמי דיתיקאות
משמע שעתה אינו רוצה כדפרישית
השטרות יצאו משמך הקודם זכה
קתני אלא הא והא בשכיב
מהדר לא מצינא הדרנא בי אימר להו
לעיל (י"ח. ד"ה הא): ובתר אבוה
מרע ולא קשיא מתני'
שמתנת בריא הם. והשתא דאוקימנא
דאנא להאי יהבתא וניהדרו ניהליה כתבא
בדידיה דבר מיהדר הוא
כתבה איהו לאיניש אחרינא. תימה
טעמא דלא יחזיר משום דלמא כתבה
ברייתא (באבוה) [בבריה]
כי היכי דכי מפיק האי כתבא דקדים זכה
וכו' ופשוטה היא. ת"ר
אמאי לא אמרינן נמי שנתנה האב
להאי ואמליך ולא יהבה ליה והדר
מצא שובר בזמן שהאשה
ביה הוא אלא אמרינן ליה אנן האי כתבא
תחלה במתנת שכיב מרע ואח"כ האב
כתבה לאיניש אחרינא ליכא למרמי
מודה יחזיר לבעל וניחוש
לא יהבינן ליה להאי דלמא מכתב כתבת
עצמו כתבה להאי ולא יהבה ליה ומת
אמתנות ולא תידוק מתני' גבי מתנות
דלמא כתבה בניסן ולא
נתנה לו השטר עד תשרי
מיהב לא יהבת ניהליה ויהבתה לאיניש
האב ונתקיימה המתנה לראשון והבן
הא אמר תנו נותנין דכי נמי אמר
רוצה שתהיה לשני: מצא שובר
וזבנתה לכתובה ביני וביני
תנו שייך למימר טעמא דלא יחזיר
אחרינא וקא הדרת ביה אי לא יהבתה
ומפיק לשובר דכתב בניסן
כו' וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן
משום שאני אומר כתובין היו ונמלך
ומבטיל
לה לכתובה.
לאיניש אחרינא וקא בעית דתתבה להאי
כו'. וא"ת לפרוך על מתני' דגט
עליהן שלא לתנן והדר כתבה לאיניש
כתיב ליה השתא כתבא אחרינא ויהביה
פשוט (ב"ב דף קסז.) דכותבין שובר
אחרינא וגבי דייתקאות ע"כ אם
ניהליה דאי יהבת לאיניש אחרינא לית בה
לאשה וכ"ת לא חיישינן אלא היכא
אמר תנו נותנין אם הוא קיים דהא
פסידא דקדים זכי מתקיף לה רב זביד והא
שנפל ואתרע הא פריך לעיל (יב:) גבי
תלה תנא דידן טעמא משום שאני
אידי ואידי דייתקאות קא תני אלא אמר
כותבין שטר ללוה אע"ג דליכא
אומר נמלך עליהן שלא לתנן ואי
רב זביד הא והא בשכיב מרע ולא קשיא
ריעותא וי"ל דמצי לדחויי בשטרי
נמי הכי הוה דנמלך השתא אם
הקנאה אבל הכא אי בשטרי הקנאה
אמר תנו נותנין דליכא למיחש למידי
הא ביה והא בבריה מתניתין דקא אמר
מיירי כי אין האשה מודה נמי יחזיר
וה"ק מצא דייתיקי או מתנה לא
תנו נותנין בדידיה דבר מהדר הוא דאמרינן
לבעל דאין אשה מודה משמע אפילו
יחזיר שאני אומר כו' והיכא דאמר
א"נ יהבה לאיניש אחרינא לית בה פסידא
אינה אומרת שהוא מזויף אלא אומרת
תנו [אי] שייך למימר לא יחזיר משום
דקמא ובתרא בתרא זכי דהא הדר ביה
שכתבה ליתן ולא נתנה ואומרת עתה
טעמא דשאני אומר כגון מתנת
מקמא כי קא תני בברייתא אע"פ ששניהם
אל תתנו לפי שנמלכה דומיא דמצא
בריא או בשכיב מרע ומת ובריה
מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה ג בבריה
שוברין דמתניתין דלא יחזיר שאני
קאמר תנו שמעי' ממתני' דלא יחזיר
דאמרינן דלמא כתב אבוה להאי ואמלך ולא
אומר כתובים היו ונמלך כו':
ולא דייקינן האמר תנו נותנין והיכא
יהביה ניהליה ובתר אבוה כתב איהו לאיניש
דלא שייך למימר שאני אומר כגון
ש"מ
בשכיב מרע שלא מת מחליו דייקינן
אחרינא ויהבה ליה והשתא
קא הדר ביה מההוא סבר מהדר לא מצינא
האמר תנו דבטל שאני אומר הלכך
הדרנא בי אימר להו דאבא יהבה ליה להאי ונתבו ליה כתביה וניזיל
א)
נותנין: מצא שובר. שכתבה אשה
ונפיק מיניה דהוא זכי ונפלוג בהדיה הלכך אמרינן ליה אנן האי כתבא
לבעלה התקבלתי כתובתי ועודה
לא יהבינן ליה להאי דדלמא מכתב כתביה אבוה מיהב לא יהבה ליה
תחתיו: ולא נתנה עד תשרי. והוא
ויהבתיה את לאיניש אחרינא וקא הדרת ביה אלא אי קושטא קא אמרת
לא פרע עד תשרי: ואזלה. איהי
דיהב ליה אבוך זיל את השתא כתיב ליה שטרא אחרינא דאי נמי לא
בעודה תחתיו בין ניסן לתשרי:
יהבה ליה אבוה וכתבתיה את לאיניש אחרינא לית בה פסידא דקמא
וזבנתה לכתובה. לאחר: בטובת
הנאה. כלומר בזול לפי שנותן מעותיו
ובתרא קמא זכי: ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל
ד
בספק שאם תמות היא יירשנה בעלה
אין האשה מודה לא יחזיר לא לזה ולא לזה בזמן שהאשה מודה
ויפסיד מי שלקחה ואם ימות בעלה
מיהת יחזיר לבעל וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד
או יגרשנה יהיה לוקח במקומה
תשרי ואזלה זבנתה לכתובה בטובת הנאה מניסן עד תשרי ומפיק
ויגבה כתובתה ושוב לא היה לבעלה
ליה לשובר דכתיב בניסן ואתא למטרף לקוחות שלא כדין אמר רבא
לפרוע לה הכתובה אלא ללוקח
שמע
ושובר שנכתב בשמה אינו כלום:
ומפיק לשובר. שכתוב בניסן ויקדום לשטרו של לוקח
ויחזיק הבעל בקרקע
המיוחדת לכתובתה שלא כדין:
ש"מ