שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
כ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ש"מ איתא לדשמואל. וא"ת וניחוש שמא מכרה במעמד שלשתן
ש"מ. מדלא חיישינן להכי דאי נמי הוה הכי שפיר זכי בעל בשובר
קסו א ב מיי' פ"ו מהל'
א) כתובות פה: פו. קדושין
שנכתב לשמה: איתא לדשמואל. דאמר המוכר שטר חוב לחבירו
שאינה יכולה למחול כדמוכח פרק האיש מקדש (קדושין ד'
מח. ב"ק פט. ב"ב קמז:,
מכירה הלכה יב
ב) [לעיל יג. יט. לקמן לה:],
ועיין בהשגות ובמ"מ
וחזר המוכר הזה ומחלו מחול הוא אצל הלוה. הלכך אם מכרה
מח. ושם ד"ה כי) גבי התקדשי לי בשטר חוב או במלוה שיש לי ביד
ג) [עי' תוס' כתובות ק:
ובכ"מ סמג עשין פב
זו כתובתה באייר דהיינו שטר חוב
וחזרה ומחלתה לבעל בתשרי
אחרים דקאמר במלוה בשטר במאי פליגי בדשמואל דאמר שמואל
ד"ה אגרת], ד) [לעיל טז:
טוש"ע ח"מ סי' סו סעיף
יח:], ה) [עי' תוס' ע"ב
מחול ושפיר טריף בעל: בששטר
המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו
כג:
קסז ג מיי' פי"ח מהל'
ד"ה מצא ועי' תוס' גיטין
כתובה יוצא מתחת ידה. שמביאה
מחול ואיבעית אימא כ"ע אית להו
שמע מינה איתא לדשמואל דאמר שמואל
א)
כח. ד"ה מצאו], ו) לקמן
גזילה ואבידה הל'
לפנינו דליכא למיחש לשמא מכרה
דשמואל ובאשה סמכה דעתה פליגי
כח., ז) לקמן כז:,
המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול
יג סמג עשין עד טוש"ע
א
ח) [פירושו תמצא ברש"י
ח"מ סי' סה סעיף יב:
בטובת הנאה שאילו מכרתה היתה
כו' ובמלוה על פה פליגי בדרב הונא
ואפי' יורש מוחל אביי אמר אפילו תימא
ב
קסח ד מיי' שם הל' ג
לקמן ע"ב ד"ה סמפון],
מוסרת הכתובה ביד הלוקח: לשתי
דאמר במעמד שלשתן קנה ולא
ט) ב"ב קסח. [ע"ש],
טוש"ע שם סעיף
ליתיה לדשמואל הכא במאי עסקינן
כתובות. שמא שני שטרי כתובה היו
מסיק כ"ע אית להו דרב הונא ובאשה
י) [לעיל יח.] גיטין כז.,
ט:
בששטר כתובה יוצא מתחת ידה ורבא
קסט ה מיי' שם טוש"ע
כ) ר"מ מ"ז, ל) [סנהדרין
סמכה דעתה פליגי כדאמר לעיל
לה [ויש] לחוש שמא מסרה אחד
❖
כח:],
שם סעיף י:
אמר אי משום שטר כתובה חיישינן לשתי
ש"מ דאינו יכול למחול וי"ל דליכא
ללוקח ובאה לחזור בה ולמחול אצל
קע ו מיי' שם הל' ד
כתובות ואביי אמר חדא לשתי כתובות לא
למיחש שמא מכרה במעמד שלשתן
בעלה ומוסרת לו שובר המוקדם
טוש"ע שם סעיף
יא:
חיישינן ועוד שובר בזמנו טריף אביי
דאי ליכא עדים שמכרה הבעל
לשטרו של לוקח. אלא ודאי איתא
מוסף רש"י
קעא ז מיי' פי"ו מהל'
והאשה יכפרו המכירה ואי איכא
לדשמואל ומתוך שבידה למחול שטר
לטעמיה דאמר ב) עדיו בחתומיו זכין לו:
המוכר שטר חוב
מלוה ולוה הלכה
מתני' ג) ג מצא איגרות שום ואיגרות מזון
עדים נשיילינהו היכי הוה אם אומרים
כתובה לבעלה עכשיו לא חיישינן
לחבירו שחייב לו לוה
יא סמג עשין צד טוש"ע
❖
שם סעיף א:
למלוה ממון ומסר לו
לשמא כתבה ליתן בניסן כו': ואביי
שנתרצה הבעל או שתק א"כ מודה
שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וכל
המלוה את השטר ליד לוקח
ד)
אמר. מהכא לא תסייע לשמואל:
שהשובר שקר ואם מוחה שאמר כבר
ומכרו לו וכתב לו קני לך
מעשה ב"ד הרי זה יחזיר ה) ד מצא בחפיסה
חדא דלשתי כתובות לא חיישינן. הלכך
פרעתי לה א"כ השובר נעשה קודם
איהו וכל שעבודיה, אי נמי
רבינו חננאל
או בדלוסקמא תכריך של שטרות או
כדפסקינן התם (ב"ב עז.)
ו) ה
המכירה ואינהו דאפסידו אנפשייהו
ליכא למיחש לדלמא זבנתה בטובת
הלכתא אותיות נקנות
אמר רבא ש"מ איתא
אגודה של שטרות הרי זה יחזיר וכמה
הנאה: ועוד. אי נמי זבנתה בטובת
ועוד י"ל דלא תקנו מעמד שלשתן
במסירה (רשב"ם ב"ב קמז:).
לדשמואל דאמר המוכר
אגודה של שטרות שלשה קשורין זה בזה
וחזר ומחלו. המוכר
אלא בדבר שראוי לגבות מיד אבל
הנאה לית לן למיחש לשמא כתבה
שטר חוב לחבירו וחזר
שהוא מלוה מחלו ללוה
ומחלו מחול ואפי' יורש
בכתובה דאינו חייב עתה עד אחר
לשובר בניסן ולא קבלה עד תשרי
רשב"ג אומר אחד הלוה משלשה יחזיר
ז) ו
. מחול.
מוחל ומגו דאיבעי מחלה
(כתובות פה:)
גרושין וגם שמא לא תתגרש לא
דאי נמי הכי הוה כי מטא שובר
ללוה שלשה הלוין מן האחד יחזיר למלוה
דאמר ליה לוה ללוקח לאו
לה לכתובתה לבעלה כי
בעל דברים דידי את (שם)
תקנו מעמד שלשתן וכן צריך לומר
לידיה בתשרי זוכה למפרע בו מזמן
אמרה שובר האי דידיה
מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה
ז
דלא מכר לו ראשון לשני אלא
הוא תנהו לו נאמנת
חתימתו ולא היה ממכרה שבנתיים
בפרק החובל (ב"ק דף פט. ושם) גבי
כל זכות שתבא לידו, דלא
טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו אם יש
ואין תקנה שלא יהא
כלום ושובר מזמן הכתוב בו טורף
האשה שחבלה (בבעלה) לא הפסידה
כ)
עדיף האי לוקח ממלוה
המוכר רשאי למחול כלל
עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות:
ואביי לטעמיה כו': מתני' איגרות
ח)
דאתי מחמתיה דמלוה,
וכבר ביארנוהו באר היטב
כתובתה ואמאי תזבין במעמד שלשתן
גמ' ט) מאי שטרי ברורין הכא תרגמו שטרי
ומיהו מעותיו יחזיר לו מוכר
בפרק החובל:
שום. ששמו ב"ד נכסי לוה למלוה
אלא משום דלא תקנו בכתובה
[מתני'] מצא
ללוקח, דהא הלכתא היא
איגרות
טענתא רבי ירמיה אמר זה בורר לו אחד
בחובו: ואיגרות מזון. שקיבל עליו
כדפרישית וזה אין לחוש שמא מכרה
דדיינינן דינא דגרמי וזה
שום פי' שטר
שומת
הפסיד מעותיו כשורף
ב"ד ואיגרות מזון
לזון את בת אשתו: מיאונין. קטנה
וזה בורר לו אחד: וכל מעשה ב"ד הרי
אחר גרושין במעמד שלשתן כי אחר
שטרותיו של חבירו דקי"ל
כמשמעו כגון מזון
יתומה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה
גרושין מסתמא מכרה בדמים יקרים
זה יחזיר: י) ההוא גיטא דאשתכח בי דינא
דחייב מההוא עובדא
האשה והבנות.
שטרי
יוצאה ממנו במיאון ואינה צריכה גט
וכשיוציא הבעל שוברו שקדם היא
דכפייה רפרם לרב אשי
בירורין שטרי טענתא
דרב הונא דהוה כתיב ביה בשוירי
ואגבי מניה כי כשורא לצלמא
וזהו א) שימוש ב"ד.
אלא אומרת בפני שלשה אי אפשי
צריכה לשלם ולא תרויח כלום בקנוניא
מתא דעל רכיס נהרא אמר רב הונא
(רשב"ם ב"ב קמז:). ואפילו
שטרי חליצה ומיאונין.
בפלוני בעלי וכותבין לה ב"ד שטר
ולא חיישינן אלא שמא מכרה בעודה
יורש. של מלוה, מוחל.
ההוא גיטא דאישתכח בבי
חיישינן
שמיאנה בפניהם להיות לה עדות
תחתיו בטובת הנאה שהיא דבר מועט
שהלוה לא נתחייב ללוקח
דינא דרב הונא דהוה
כלום אלא מחמת המוכר,
כתיב ביה בשוירי מתא
שמותרת לינשא: שטרי ברורין. בגמרא מפרש: הרי זה יחזיר.
ואינה צריכה לשלם אלא מעט ומרווחת הרבה ומשני איתא לדשמואל
והרי מחלו אצלו (קדושין
דעל רכיס נהרא מותבא
דליכא למיחש לשמא נמלך דהא ב"ד לא כתבום אלא בדבר מקויים
ואם היתה מוחלת לבעלה לא תפרע ללקוחות אלא דבר שנתנו
מח.) וסברא הוא דלא אלים
כח של לוקח במה שנמסר
ולפרעון נמי ליכא למיחש דבהני שטרות לא שייך בהו פרעון
ותרויח הרבה ואע"ג דגבי ערב לאשה בכתובה ורוצה לגרשה תנן
א) אולי צ"ל וזהו מעשה ב"ד.
לו שטר המלוה אלא לזכות
כדאמרינן לעיל (ד' טז:) ואפילו למ"ד שומא הדר איהו דאפסיד
בפרק גט פשוט (ב"ב ד' קעג:) דידור הנאה אלמא חיישינן לקנוניא
בחוב הכתוב בו במקום
אנפשיה: מצא בחפיסה או בדלוסקמא. שום שטר: או שמצא
אע"פ שיתחייב לפרוע הכל לערב ולכך חיישינן לקנוניא לפי שאין
המלוה או היורש, אך לא
נעקר שעבודו מן המלוה
תכריך של שטרות. בכרך או באגודה. ובגמרא מפרש מאי חפיסה
לו במה לשלם לא דמי דהתם מפסיד הערב מיד וחיישינן לקנוניא
וקרינא ביה עבד לוה לאיש
ודלוסקמא ותכריך ואגודה: הרי זה יחזיר. דדבר שיש בו סימן הוא
אבל הכא דאינו אלא חששא בעלמא שמא לא מכרה ואפי' מכרה
מלוה ויכול למכור שעבודו
כדמפרש בגמרא שהכלי סימן כשיאמרו הבעלים בכלי כך וכך מצאת
שמא לא יפסידו הלקוחות כי אינו מוציא מהם אלא חוב שהיה להם
(ב"ב שם). וכל מעשה
ב"ד. כל מילתא דאתא
אותם וכן תכריך ואגודה הרי זה יחזיר דדבר שיש בו סימן הוא
על הבעל יהיה להם על האשה וגבי חייב מודה דחיישינן לעיל
לב"ד לקיים, דליכא למיחש
כדמפרש בגמ': אחד הלוה משלשה. אם שלשה שטרות של לוה
לקנוניא לפי שיוציא מיד מן הלקוחות ועוד יש לחוש משום לקוחות
לנמלך עליהן שלא ליתנן
שובר
בזמנו טורף. אע"פ
אחד הן שלוה משלשה בני אדם: יחזירם. מוצאם: ללוה. דודאי
שלא באחריות שיפסידו לגמרי:
(לעיל יח:). סמפונות. כל
דבר המבטל דבר קרוי
פרעם והחזירם לו ומידו נפלו שאם מידם נפלו מי קבצם למקום
ששטר מכירה נמסר ללקוחות תחילה אינו מועיל וטורף הבעל כדין
סימפון שלו, כגון שובר הוי
אחד: ואם שלשה לוים הם. שלוו מאדם אחד: יחזירם. המוצאם:
וכן אמר לעיל גבי שחרורי עבדים ונראה שתקנת חכמים היא
סמפון של שטר (קדושין י:
למלוה. שהדבר ידוע שממנו נפלו: מצא שטר בין שטרותיו ואין
שזוכה משעת חתימה אע"פ שלא נמסר לו עד ימים רבים אחרי
וכעי"ז לקמן כ:). הכא
תרגמו. בבבל, שטרי
יודע מה טיבו. אצלו אם הלוה הפקידו אצלו או המלוה או שמא
כן שאם לא כן לעולם לא יוכלו העדים לחתום אלא אם יראו המסירה
טענתא. שני סופרי הדיינין
מקצתו פרוע ומסרוהו לו להיות שליש ביניהם ושכח: יהא מונח. בידו
משום חששא דכתב בניסן ולא נתן עד תשרי ומזבין ביני וביני ולענין
היו כותבין טענות אנשי הריב
ולא יחזיר לא לזה ולא לזה: ואם יש עמהן סמפון. מילי מילי קתני
בכדי שלא יהו טוענין
איסור נראה דאם עבד בא על בת ישראל קודם שבא לידו גט
וחוזרין וטוענין ועל פי אותן
המוצא בין שטרותיו שובר שנכתב על אחד משטרותיו: יעשה מה
שחרור שפסלה ושמא גם גבי איסור זכין לו משעת חתימה אע"פ
טענות פוסקין הדיינין את
שבסמפון. והשטר בחזקת פרוע. ואע"פ שהיה לשובר הזה להיות
דלא שייך טעמא דפרישית מ"מ לא פלוג רבנן ויש כח ביד חכמים
דינם (רשב"ם ב"ב קסח.). בי
דינא דרב הונא. שהובא
מונח ביד הלוה אמרינן האמינו הלוה ואומר מחר תנה לי ושכח:
לעקור דבר מן התורה וא"ת והא אביי סבר כר"א דאמר עידי
שם לקיימו בב"ד וכתוב בו
גמ' זה בורר לו אחד. כשבוררין להן דיינין כותבין להן זה בירר
מסירה כרתי גבי מתנתא ל) דחתימי עלה תרי גיסי ור"א סבר בפרק
הנפק ונפל מזה והוא תובעו
לו את פלוני וזה בירר לו את פלוני שלא יוכלו לחזור בהן: דאשתכח
מי שהיה נשוי (כתובות דף צד:) כתב לזה ולא מסר לו לזה ומסר לו
ולא הוחזקו שני יוסף בן
שמעון באותה העיר (גיטין
בי דינא. מקויים בהנפק והשליח המביאו
אומר ממנו נפל:
לזה שמסר לו תחילה קנה וי"ל דהיינו בשני שטרות שזמנן כתוב
כז.).
בשוה ביום אחד שאין ניכר מתוכו איזהו מהם קודם לכך אזלינן בתר
חיישינן
מסירה אבל אין זמנן שוה החתום קודם זכה אע"פ שהמאוחר נמסר תחילה ובעובדא דהתם דכתבתינהו לרמי בר חמא בצפרא ולרב
עוקבא בפניא ואוקמיה רב ששת בידיה דרמי
בר חמא משום דקדים ורב נחמן אוקמיה לרב עוקבא בנכסיה משום שודא התם מיירי
דלא ידעינן למי נמסר תחילה ורב ששת סבר כמו שנכתב תחילה לרמי מסתמא גם לו נמסר קודם ורב נחמן סבר כיון דאינו מוכיח
מכח השטר שקדם אין לומר שנמסר לו תחילה אע"ג שנכתב קודם ולכך הוה דינא שודא אבל אם הוה ידעינן למי נמסר קודם היה
זוכה כיון ששניהם כתובים ביום אחד וא"ת וניחוש דלמא זבנה כתובה ביום שנכתב השובר דהשתא ליכא למימר עדיו בחתומיו זכין לו
וכשיוציאו הבעל והלקוחות שטרם יהא זמנם שוה ואין ידוע דמי קדם ויאמר הבעל ללקוחות תביאו ראיה שקדמתם לפי שהוא מוחזק
שהנכסים שלו והלקוחות רוצין
לטרוף בשביל האשה
וי"ל
דהא ליכא למיחש
שתמכור ביום כתיבת השובר:
איסורא