כ:
שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איסורא
מממונא.
חיישינן לשני שוירי. אע"פ שבשוירי הידוע לנו
וא"ת טפי אנן מחמירין בממונא ס)דהא אין
אין בה שני יוסף
קעב א ב ג ד מיי' פי"ח
א) [ברכות יט: כתובות מ:
אנו הולכים בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר
בן שמעון שמא יש שוירי אחרת שיש שם יוסף בן שמעון ושם
מו: קדושין ג:], ב) [זבחים
מהלכות גזילה
כה: וש"נ], ג) גיטין כח.,
ואבידה הלכה ג סמג עשין
נכתב ומשליח אחר נפל: הרי זה יחזיר. דכיון דלא הוחזקו שני
רובא אפי' היכא דאיכא חזקה דאיסורא כנגד הרוב ולא חיישינן
ד) [לקמן כג: כה:],
עד טוש"ע ח"מ סי' סה
שמא במקום נקב קא שחיט וי"ל דמ"מ באשת איש החמירו דמים
יוסף בן שמעון בעיר אחת לעיר אחרת שאינה ידועה לנו לא
ה) [לקמן כה.], ו) פרועין.
סעיף י ע"ש:
רש"ל, ז) ב"ב קעב.,
חיישינן: תרדא. משועמם: פקע
שאין להם סוף לא תנשא לכתחילה
ה [מיי' פי"ג מהל' גזילה
(א)
ל)
ח) פרועין, ט) שבועות
ואבידה הל' ב טוש"ע ח"מ
ארזא דבי רב. נשבר העמוד שבית
אע"פ שרובם מתים ועוד יש לומר
חיישינן לשני שוירי
א"ל רב חסדא לרבה
מה., י) פרועין, כ) סנהדרין
סי' רסז סעי' ד]:
המדרש נשען עליו: מר אמר משום
דמדאורייתא לא חיישינן לשני יוסף
קעג ו מיי' שם פי"ח
לא:, ל) עי' ב"ק קה: רש"י
פוק עיין דלאורתא בעי לה רב הונא מינך
ד"ה תדורא, מ) [כתובות
הלכה ד טוש"ע
לתאי דידי פקע. בשביל מזלי שקינא
בן שמעון אבל מדרבנן חיישינן משום
נפק דק ואשכח דתנן כל מעשה ב"ד הרי
נז:], נ) [דף קעג.],
ח"מ סי' סה שם סעיף יא:
על שגדפתני: ומר אמר משום לתאי
לעז ובממונא לא שייך לעז לכך פריך
קעד ז ח ט מיי' פי"ו
ס) וע"ע תוס' ב"ק כז:
זה יחזיר א"ל רב עמרם לרבה היכי פשיט
דידי פקע. שהשבת על דברי לביישני
❖
שפיר היכי פשיט מר איסורא מממונא:
ד"ה קמ"ל, ע) לקמן כז:,
מהל' מלוה ולוה
מצא בחפיסה או בדלוסקמא.
מר איסורא מממונא א"ל $תרדא שטרי
א)
ב)
הלכה ח י סמג עשין צד
בבית המדרש: חמת. של עור שנותנין
טוש"ע ח"מ סי' סה סעיף
חליצה ומיאונין תנן פקע ארזא דבי רב
בו יין: טליקא דסבי. טשק"א שהזקנים
תימה בשלמא חפיסה הוי
יח:
הגהות הב"ח
מר אמר משום לתאי דידי פקע ומר אמר
קעה י מיי' שם פכ"ד
סימן כדאמר בפרק שני (דף כח.)
מצניעים בה כלי תשמישן שלא יצטרכו
(א) רש"י ד"ה תרדא
הל' ח סמג שם
לחפש אחריהם: כרוכין זה בזה.
משום לתאי דידי פקע: מצא בחפיסה או
הוא אומר בחפיסה והיא אומרת
❖
טוש"ע ח"מ סי' מט ס"ט:
משועמם. נ"ב ובכריתות
בחפיסה ינתן לו דמידע ידעה דכל
וזהו סימן שהבעלים נותנים בהם
בדלוסקמא: ג) מאי חפיסה אמר רבה בר בר
דף י"ח ע"ב פי' רש"י
❖
מאי דאית ליה בחפיסה מנח ליה
זה יכריז מציאה שטרות מצאתי וזה
תרדא שוטה או עצל:
חנה חמת קטנה מאי דלוסקמא אמר רבה בר
משמע דלאיניש מעלמא הוי סימן
יאמר שלי הם ושלשה הן כרוכין הן זה
רבינו חננאל
שמואל טליקא דסבי: תכריך של שטרות
בזה: ש"מ קשר סימן. שיש קשרים
אלא דלוסקמא היכי הוי סימן הלא
אמר רב הונא חיישינן
או אגודה של שטרות וכו': ת"ר כמה הוא
גליון הש"ס
א
דרך להניח שטרות בדלוסקמא
שאינן דומין זה לזה ויאמר כך וכך
לשני שוירי נפק רבא דק
תכריך של שטרות שלשה כרוכין זה בזה
גמ' תרדא. עיין ב"ק דף
ואשכח כל מעשה ב"ד
כדתניא בתוספתא דשבועות עשרה
הוא עשוי דאי לא תימא הכי מאי
קה ע"ב וזבחים דף כה
הרי זה יחזיר. אמר ליה
וכמה היא אגודה של שטרות שלשה
דלוסקמאות מלאים שטרות מסרתי
סימנא איכא הכא ותפשוט מינה
❖
ע"ב:
רב עמרם לרבא מתני'
קשורין זה בזה שמעת מינה קשר סימן הא
לך י"ל דמיירי הכא שנותן בדלוסקמא
בעלמא דקשר סימן ובעיא בעלמא
דקתני כל מעשה ב"ד
ד)
ממונא הוא וגט אשה
עצמה סימן שאינו מובהק ולא חיישינן
היא. ומשני מהכא לא תפשוט דתני
תני רבי חייא שלשה כרוכין זה בזה אי הכי
ב
איסורא היכי פשיט מר
לעזי רש"י
לשאלה לשמא השאיל לאחר ואותו
רבי חייא ג' כרוכין זה בזה הוא
היינו תכריך ג תכריך כל חד וחד בראשה
איסורא מממונא. אמר
❖
הניח בו שטרות דהכי תקון רבנן דלא
אגודה דכרך הוי סימן דכולי עלמא
ליה תרדי א) שטרי
טשק"א. תיק.
דחבריה אגודה דרמו אהדדי וכרוכות מאי
חליצה ומיאונין תנן דאינון
חיישינן כמו שתקנו ע) להחזיר אבידה
כרכי שטרא שטרא לעצמו וקושרין
מכריז מנין מאי אריא תלתא אפילו תרין
איסורא ואיסורא מאיסורא
אותן יחד וזה כרך שלשתן יחד: דרמו
בסימן שאינו מובהק אפילו סימנין לאו
פשטינן. פקע ארזא דבי
מוסף רש"י
נמי אלא כדאמר רבינא ה)ג טבעא מכריז הכא
דאורייתא: סמפון שיש עליו עדים
רב פי' נשברה קורת בית
אהדדי. השכיבן זה על זה אורכו
חיישינן לשני שוירי.
המדרש. רבא אמר בשביל
נמי ד שטרי מכריז: רשב"ג אומר אחד הלוה
יתקיים בחותמיו. נראה דמשמע
על אורכו של חבירו: מאי מכריז.
ושמא לא זה הוא שנפל מזה
שבא לדחות דבריי נשברה
משלשה יחזיר ללוה וכו': דאי ס"ד דמלוין
המוצא מאי מכריז: מנין. ג' שטרות
ליה שהוא ביד המלוה מדקרי ליה
(גיטין כז.). כל מעשה
הקורה. ורב עמרם אמר
ב"ד. המוצא שטר מקויים
בשביל שביזני וקראני
נינהו מאי בעו גבי הדדי דלמא לקיומינהו
סמפון דביד הלוה קרי ליה שובר
וזה בא ונותן סימן שכרוכין היו
בב"ד דליכא למיחש לכתובין
מוריד ריר מפי נשברה:
יחד: אפי' תרי נמי. הואיל ואין צריך
ולשון סמפון לשון ביטול ועוד דביד
אזלי דמקיימי דלמא מידא דספרא נפיל לא
היו ונמלך עליהם שלא
מצא בחפיסה פי' חפיסה
הלוה פשיטא דכשר
ע"י קיום:
לבעלים לתת סימן אלא כריכתן:
ליתנם דלא עביד לקיומיה
חמת קטנה. דלוסקומא
משהי איניש קיומיה בידא דספרא: שלשה
שטרא אלא מלוה לאחר
תיבה בלשון יון. תכריך
כדאמר רבינא. באלו מציאות (לקמן דף
שלוו מאחד יחזיר למלוה וכו': דאי ס"ד דלוין
הדרן עלך שנים אוחזין
שנמסר לידו דחייש שמא
של שטרות ג' שטרות.
כה.): שטרי מכריז. שטרות מצאתי
ימותו עדים, הרי זה
כגון מגילה ראש זה
נינהו מאי בעו גבי הדדי דלמא למכתבנהו
וזה צריך שיאמר כך וכך היו וכרוכין
יחזיר. ולא חיישינן לשמא
בזנב זה. אגודה ג'
אזלי דכתיבי בתלת ידי ספרי ודלמא לקיומינהו אזלי מלוה מקיים שטריה
אינו זה (שם). איסורא
שטרות נתונים זה על גבי
ה
היו הלכך דוקא תלתא אבל תרי
מממונא. ממונא קל
זה ב) וכתובים כולן
לוה לא מקיים שטריה: אם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות:
מידע ידיע דמיעוט שטרות שתים
מאיסורא (ברכות יט:).
כרך אחד. מה מכריז
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב סמפון היוצא מתחת ידי מלוה אע"פ
תרדא. אין לב (ב"ק קה:
ואין מנין סימן: ודלמא לקיומינהו
המוצאם מכריז הכי מי
ו
לגירסת תדורא) שוטה בהול
אבדו לו שטרות. רשב"ג
אזלי. אצל סופר הדיינין הכותב הנפק
שכתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול לא מבעיא כתוב בכתב יד
(זבחים כה:) עצל (כריתות
אומר אחד לוה מג'
לכל השטרות: דלווין היו. שפרעום
יח:). טבעא מכריז.
סופר דאיכא למימר ספרא אתרמי ליה וכתב אלא אפילו כתוב בכתב ידו
כגון ראובן לוה משמעון
מטבעות מצאתי (לקמן
והוחזרו להם: למכתבנהו אזלי. ומן
ועוד לוה מלוי ועוד
פסול סבר דלמא מתרמי ואתי בין השמשות וקא פרע לי דאי לא יהיבנא
כה.). שלא פקדנו אבא.
מיהודה וכתב השטר לכל
הסופר נפל ומעולם לא לוו: סמפון.
בשעת מיתה (שבועות מה.)
.
אחד בפני עצמו ונמצאו
ליה לא יהיב לי זוזי אכתוב אנא דכי אייתי לי זוזי אתן ליה תנן ז אם
שובר המבטל שטר. וכל דבר המבטל
ושלא מצאנו בין
עכשיו שלשתן קשורין
יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות כדאמר רב ספרא שנמצא בין
שטרותיו. שובר על שטר
ודאי פרעם הלוה ולקח
דבר קרי סמפון כדאמרמ) גבי קדושי
זה (שם). ששטר זה
השטר שעליו ומן הלוה
שטרות ו) קרועין הכא נמי ח שמצאו בין שטרות קרועין ת"ש ז)ט נמצא לאחד
אשה ומכירת עבד שהמום קרוי
פרוע. שלא אמר לנו קודם
נפלו. וכן ג' שלוו מאחד
בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועין כדאמר
סמפון מפני שמבטל את המקח:
לכן (שם). סימפון שיש
ונמצאו שלשתן קשורין
עליו עדים. שובר, ויצא
ודאי מן המלוה נפלו
היוצא מתחת ידי מלוה. שהוא מונח
רב ספרא שנמצא בין שטרות קרועין הכא נמי שנמצא בין שטרות קרועין
ח)
מתחת יד לוה כמשפטו,
והוא שנמצאו מקוימים
בידו ולא ביד הלוה: ספרא אתרמי
ת"ש ט) שבועה שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצאנו
יתקיים בחותמיו, יעידו
ובכתב שלשה סופרין
ליה. וסבר אם יבא בעל חובי
עדים על חתימות ידיהן
שאם שלשתן בכתב סופר
בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע אמר רב ספרא שנמצא בין שטרות
וכשר (סנהדרין לא:).
אחד חיישינן דלמא מן
לפרעני ואני אין שטרי עכשיו בידי
❖
קרועין ת"ש סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו אימא יתקיים מחותמיו
הדרן עלך שנים אוחזין
הסופר נפלו: מצא שטר
י)
כ)
ואם לא יהא שובר מוכן לי לא יפרע
בין שטרותיו ואינו יודע
דשיילינן
כלום: אפי' כתוב בכתב ידו. שיש
מה טיבו יהא מונח עד
שיבוא אליהו. אם יש
לומר אם לא שנפרע למה ליה למהר ולכתוב לפני פרעון הואיל ויודע לכתוב: ואם יש עמהן סמפון. והכא במלוה עסקינן דקתני מצא
רבינו חננאל (המשך)
עמהן סמפון פי' סמפון
שטר בין שטרותיו כו': כדאמר רב ספרא. לקמן בשמעתין: שנמצא לו. השטר שהשובר יוצא עליו: בין שטרותיו קרועים. והוא אינו
שבועה שלא פקדנו אבא
שובר או תנאים. אמר
קרוע לפיכך סומכין על השובר שמקום השטר מוכיח על השובר שהוא אמת שאם לא נפרע לא היה נותן השטר אצל השטרות
ושלא אמר לנו אבא
רבי ירמיה בר אבא
ושלא מצינו בשטרותיו
אמר רבי יוחנן סמפון
קרועין כך שמעתי. ולי נראה שנמצא השובר בין השטרות קרועין הלכך איכא למימר שנתקבל החוב והשובר הזה אין צריך למלוה
ששטר זה פרוע. אמר רב
היוצא מתחת ידי מלוה
הזה אלא ללוה והלוה שכח ביד זה לפיכך נתנו זה עם השטרות שאין צריכין לו דאי ס"ד מלוה כתבו להיות מוכן לו כשירצה לוה לפרעו
ספרא כגון שנמצא זה
אע"פ שכתוב בכתב ידו
השטר חוב בין שטרותיו
אינו אלא כמשחק ופסול
לא נתנו עם שטרות שאין צריכין לו: נמצא בין שטרותיו. מתני' היא בגט פשוט (ב"ב דף קעב.) שני יוסף בן שמעון בעיר אחת ונמצא שובר לאדם
קרועין דמוכחא מילתא
וכל מה דאקשי' עליה
אחד בין שטרותיו וכתוב בו שטרו של יוסף בן שמעון שבידי פרוע הוא והיה לו שני שטרות על שניהם: שטרות שניהם פרועין. שכל אחד
דאי לאו דפריען לא הוה
פריק כגון שנמצא בין
יכול לומר על שלי נכתב שובר. ובבבא בתרא נ) פרכינן בלא שובר נמי הא תנן אין אחד יכול להוציא שטר חוב עליהם ומוקמינן ליה במשולשין
יהיב ליה בהדי שטרותיו
שטרותיו קרועין. ת"ש
קרועין אבל בסמפון לבדו
בשטר ואין משולשין בשובר. והא הכא דיוצא מתחת יד מלוה הוא: שנמצא. השטר בין השטרות פרועין וכל אחד אמר זהו שטר שלי: שבועה
לא. ת"ש סמפון שיש עליו
א) גי' הערוך תררא ופירש
שלא פקדנו אבא. משנה היא בשבועות (דף מה.) יתומין מן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה ומהו שבועתן שבועה שלא פקדנו אבא
עדים יתקיים בחותמיו.
שוטה ומוריד ריר [ותררא
בצואת מיתה ושלא אמר לנו קודם לכן ושלא מצינו שובר בין שטרותיו של אבא על שטר זה שיהא פרוע הא אם מצאו סמכינן עליה:
ופריק אימא יתקיים
הוא מלשון רר בשרו] ע"ש
מחותמיו דשאלינן לסהדי
ואולי דכן היה ג"כ גי' רבינו.
יתקיים בחותמיו. קא ס"ד אם אמר מלוה לא נפרעתי ותדע שהרי לא מסרתי לידך יתקיים
בחותמיו ע"פ חותמיו יתקיים אם החותמין
דחתימין חזיתון דפרעיה
ב) אולי צ"ל וכרוכים כולם
מעידין שחתמוהו
אין
המלוה נאמן
אבל כל
כמה דלא מקיים
מהימן דמאן מפיק
ליה
מלוה ומלוה הא
אמר פסול הוא:
קמייכו אי לא. ת"ש סמפון
בכרך אחד.
דשיילינן