כא:
אלו
מציאות
פרק
שני
בבא
מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דלכי נפל מיניה לא מיאש. ואע"ג דהשתא מיאש אקראי בעלמא
יאוש שלא
מדעת. דבר שסתמו יאוש לכשידע שנפל ממנו וכשמצאו
ח א מיי' פי"ד מהלכות
א) ב"ק קיח:, ב) תענית ו:
ת"ש
המוצא מעות
ידעו הבעלים שנפל מהן: לא הוי יאוש. לקמיה מפרש
הוא ומתחילה לא היה עומד ליאש:
עדיין לא
פאה פ"ח מ"א, ג) גי'
גזילה ואבידה הל' ה
רש"ל אתיגדא וכ"ה בערוך
סמג עשין סי' עד טוש"ע
כו'. תימה כיון דכבר הקשה ממתני' דמעות מפוזרות אמאי פריך
פלוגתייהו: דמיאש לבסוף. לאחר שמצאו זה. וכללא דיאוש כגון
ערך נמש, ד) ס"א קציצות
ח"מ סי' רסב סעיף ג:
דאמר ווי ליה לחסרון כיס דגלי דעתיה שנואש מהןז): באיסורא אתא
תו מהך ברייתא ורבי יצחק נמי אמאי לא אמר למלתיה אמתני' וי"ל
ט ב ג מיי' פ"א מהלכות
מעשרות פ"ג [מ"ד],
ה) ס"א דזיתא, ו) [תוס'
לידיה. דדבר שאינו עשוי להתיאש
דברייתא אלימא ליה לאקשויי דמשמע
גזילה ואבידה הל' ח
דכתובות פ"ח], ז) [לקמן
ופ"ד מהל' גניבה הל' י
הוא: זוטו של ים. מקומות בשפת
דבכל ענין הרי אלו שלו אע"ג דאיכא
יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש
כג.], ח) [שמות כד],
סמג עשין עא טוש"ע ח"מ
הים שדרך הים לחזור לאחוריו י'
סימן מדמוקי טעמא (ג) שהרבים מצויין
ט) [דף כב:], י) גי' רש"ל
ורבא אמר הוי יאוש בדבר שיש בו סימן
סי' שנה סעיף א:
י ד ה מיי' פט"ו מהל'
ולא ימישון תהלים קטו,
פרסאות או חמשה עשר פרסאות
שם ומשמע נמי אע"ג דכשזה הגביה
כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש ואף
כ) [חלה פ"א
גזילה ואבידה הל' ח
פעמיים ביום ושוטף מה שמוצא שם
עדיין היה בעל אבידה בבית המדרש
מ"ג], ל) [חפשנו בפ'
ועיין בכסף משנה סמג
על גב דשמעיניה דמיאש (א) לסוף לא הוי
והולך. זוטו לשון גודל ושירוע בלשון
ולא ידע שנפל מיניה:
האומר דקדושין ובפרק
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
ופטורות ממעשר. במס' פאה
יאוש דכי אתא לידיה באיסורא הוא דאתא
האומר דגיטין ולא מצאנו
רסב סעיף ג:
יווני כמו שכתבו הזקנים לתלמי
יא ו מיי' שם פי"א הל' ז
אך בפ' ר' ישמעאל דמנחות
לידיה דלכי ידע דנפל מיניה לא מיאש
(פ"א מ"ו) מוכח דוקא
המלך ואל אצילי ח) ואל זאטוטי (מגילה
טוש"ע ח"מ סי' רנט
סו: משמע כן ואולי צ"ל בפ'
מימר אמר סימנא אית לי בגויה יהבנא
דף ט.): ושלוליתו של נהר. כשהוא
בהפקיר קודם גמר מלאכה פטור
סעיף ג:
העומר בעי"ן והיינו פ' ר'
יב ז מיי' פ"א מהלכות
ישמעאל הנ"ל דכל הפרק
סימנא ושקילנא ליה בזוטו של ים ובשלוליתו
מן המעשר אבל אם הפקיר לאחר
גדל ויוצא חוץ לגדותיו ושולל שלל
מתנות עניים הל' יא:
מיירי בדיני עומר כמו
ושוטף הנמצא: רחמנא שרייה. ואפי'
גמר מלאכה שנתחייב כבר במעשר
של נהר אע"ג דאית ביה סימן רחמנא שרייה
יג ח מיי' פ"ג מהלכות
שרגילים הפוסקים לכנות
באת ליד המוצא לפני יאוש: לקמן ט).
אין בכך כלום וה"נ מיירי קודם גמר
פרק איזהו נשך בשם פרק
מעשר הלכה כא:
כדבעינן למימר לקמן כי פליגי בדבר שאין
יד ט מיי' שם הל' כד
הרבית ולכאורה צ"ע על
מלאכה שלא נתייבשו עדיין כדמוכח
בשמעתין מנין לאבידה ששטפה
בו סימן אביי אמר לא הוי יאוש דהא לא
התוס' שהוצרכו לדקדק מן
ופט"ו מהלכות גזילה
א
נהר כו': מהשתא הוי יאוש. שהרי
בביצה פרק המביא (דף לד:) דתאנים
הגמ' והלא משנה שלימה
ואבידה הל' טו טוש"ע
ידע דנפל מיניה רבא אמר הוי יאוש דלכי
❖
העומדין לשוטחן בשדה ולעשות מהן
נפל וכשיודע שוב אין דעתו עליו:
היא פ"ד ממס' פאה מ"ח
ח"מ סי' רס סעיף ו:
ידע דנפל מיניה מיאש מימר אמר סימנא
ואפשר לומר שהתוספות
דאבידה מדעת היא. שלא נפלו
קציעות לא נגמר מלאכתן למעשר
רצו לאשמועי' רבותא טפי
לית לי בגויה מהשתא הוא דמיאש (סימן
ממנו ומדעת הניחם הפקר: עשוי
עד שיתייבשו ואפילו זכה בהן המוצא
שאפי' היה תחלת גידולו
רבינו חננאל
פמג"ש ממקגט"י ככסע"ז) תא שמע פירות
למשמש. וקודם שמצאו זה נודע
קודם שיתייבשו פטורות מן המעשר
ביד הקדש אפ"ה חייב אם
פדאו קודם מירוח והא לא
איפשיט אי הוי סימן
לבעלים שנפלו ונואשו: דיקירי.
כדאמרינן בב"ק (דף כח.) המפקיר
מפוזרין הא לא ידע דנפל מיניה הא אמר
שמעינן ממתני' דמצי מיירי
אי לא בעיות דר' ירמיה
כבד משא: סבי דאזלי אתיגרא.
כרמו והשכים בבקר ובצרו פטור
רב עוקבא בר חמא הכא במכנשתא (ב) דביזרי
שגדל ביד הדיוט ואח"כ
הם ופשוטות הן ועלו
הקדיש אבל מפרק ר"י
מן המעשר וגבי הקדש אינו כן שאם
זקנים עניים הולכים על משענתם
כולן בתיקו. איתמר יאוש
עסקינן דאבידה מדעת היא ת"ש מעות
הנ"ל משמע דאפי' גדל ביד
שלא מדעת אביי אמר
הקדיש קודם גמר מלאכה ונפדה
בנחת ורואין כל שבולת ושבולת.
הקדש נמי חייב אם פדאו
מפוזרות הרי אלו שלו אמאי הא לא ידע
לא הוי יאוש ורבא אמר
קודם גמר מלאכה חייב במעשר
ולשון נמושות כמו לא ימושו (ישעיה
י)
קודם מירוח וחילוק זה בין
הוי יאוש בדבר שיש בו
דנפל מיניה התם נמי כדרבי יצחק דאמר
א)
בגדל ביד הדיוט או ביד
סימן כולי עלמא לא פליגי
נט) שממשמשין והולכים: לקוטי בתר
כדמוכח קצת בפרק האומר (סב:) ל):
הקדש כעין זה מצינו גבי
תאנה
דלא הוי יאוש ואע"ג
ב אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה
נמי מידע ידיע דנתרא.
לקוטי. לשון נמושות כמו לא ימיש
מירוח הנכרי ודוק. העתק
דשמעיניה לבסוף דמיאש
ושעה הכא נמי אדם עשוי למשמש בכיסו
❖
פירוש בשלמא לאביי
(שמות יג) שנוטלין ומשין הכל
ג
מחלופי גרסאות],
(לבסוף) לא הוי יאוש
דכי אתא לידיה באיסורא
מלפניהם: ואמאי. אי יאוש שלא
בכל שעה ושעה ת"ש עיגולי דבילה וככרות
תאנה מותרת כיון דרגילות היא
אתא לידיה דהא לפני
מדעת לאו יאוש הוא: נהי. דלגבי
דנתרא מעיקרא מתיאש לפי שסבור
של נחתום הרי אלו שלו אמאי והא לא ידע
יאוש הוה כי פליגי בדבר
הגהות הב"ח
שהמוצא יקחנה כי הוא לא ידע
עניים דהכא הוי יאוש מדעת שראו
שאין בו סימן אביי אמר
דנפל מיניה התם נמי [א] ד אגב דיקירי מידע
(א) גמ' דמיאש לבסוף
לא הוה יאוש דלא ידע
שנפלה מן האילן אלא סבור הוא
שהלכו בה הנמושות ונתיאשו אלא
ידע בהו ת"ש ולשונות של ארגמן הרי אלו
לא: (ב) שם במכנשתא
דנפל מיניה דמיאש. אבל
מעוברי דרכים נפלה ובזיתים ובחרובין
עניים דעיר אחרת עדיין לא ידעי
דבי דרי עסקינן:
המוצא בזוטו של ים. פי'
שלו ואמאי הא לא ידע דנפל מיניה התם
(ג) תוס' ד"ה ת"ש וכו'
אסור דלא עבידי דנתרי אע"ג דאם
והיאך מותרין בו אלא משום כיון
בקרקעית הים ובשלוליתו
נמי אגב דחשיבי משמושי ממשמש בהו
שהרבים מצויין שם. נ"ב
של נהר פי' בתוך הנהר
ה
היה יודע דנפלו היה מתיאש לפי
דלכי ידעי מיאשי הוי יאוש משעה
❖
ע"ל דף כד ע"א:
מקום שמי גשמים שוללים
וכדרבי יצחק ת"ש ו המוצא מעות בבתי
שעוברי דרכים יקחו כי יתלו דנפל
שהלכו בו ובהיתר באו ליד זה:
והוא מקום שטיפתו אע"ג
כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום שהרבים
קציעות. תאנים שקוצצין אותם
מעוברי דרכים השתא דלא ידע סבור
דאית ביה סימן רחמנא
שרייה למוצאה דאמר ר'
גליון הש"ס
שלא נפלו אסורה דהוה ליה יאוש
באיזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה
מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים
יוחנן משום ר' שמעון
ליבש: ואפי' בצד שדה קציעות. שדה
שלא מדעת אבל לרבא דהוי יאוש
גמ' מעיקרא איאושי.
מתיאשין מהן והא לא ידע דנפל מיניה אמר
בן יהוצדק מנין לאבדה
קשה לי הא גם לעניים
ששטפה נהר שהיא מותרת
אמאי אסור וא"ת אם דין הוא לתלות
ששוטחים בה קציעות דידע דמהנהו
רבי יצחק אדם עשוי למשמש בכיסו בכל
קטנים יש להם חלק ומקרי
שנאמר כן תעשה לכל
אתו: מותרות משום גזל. אע"ג
בעוברי דרכים ולא באילן שאצלו
יאוש שלא מדעת כדלקמן
אבדת אחיך אשר תאבד
שעה ת"ש ב) ז מאימתי כל אדם מותרים
אמאי אסור בזיתים ובחרובין וי"ל
דכי נפל לא ידע כיון דלכי ידע מיאש
דף כב ע"ב ועיין בתוס'
ממנו ומצאתה מי שאבודה
בלקט משילכו בה הנמושות ואמרינן מאי
ב"ב דף קמג ע"ב ד"ה ואם
ממנו בלבד ומצויה אצל
מהשתא הוי יאוש כרבא: ופטורות
דבדין ודאי אין לתלות בעוברי דרכים
❖
ועדיין צ"ע:
כל אדם. פרה ורועה
נמושות וא"ר יוחנן סבי דאזלי ג) אתיגרא
מן המעשר. כדין הפקר דהפקר
אלא באילן אלא שהבעלים מתיאשים
בשדה וכיוצא בה שכל
ריש לקיש אמר לקוטי בתר לקוטי ואמאי
פטור מן המעשרכ): בזיתים ובחרובים
לפי שסבורין שעוברי דרכים דלא
הרואה אותה יכול ליטלה
יצאת זו ששטפה נהר
אסור. כאביי: בשלמא רישא לאביי.
נהי דעניים דהכא מיאשי איכא עניים
מעלי יורו היתירא בפירות שמוצאים
הגהות הגר"א
שאבודה ממנו ומכל אדם
ויתלום בעוברי דרכים וא"ת אם כן
מצי לתרוצי דמעיקרא ידע ואיאש
בדוכתא אחריתא דלא מיאשי אמרי כיון
[א] גמ' אגב דיקירי.
הלכך הרי היא למוצאה
כדמפרש ואזיל: דקתני בזיתים
מאי פריך לרבא נימא דזיתים וחרובין
נ"ב גירסת הרא"ש דחשיבי
בין אית ליה בה סימן
דאיכא עניים הכא הנך $ מעיקרא איאושי
כיון דמידי דמיכל נינהו
בין לית ליה בה סימן
ובחרובין אסור. וסלקא דעתך משום
אסירי משום דאף לאחר שידעו
מיאש ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה ת"ש
וכן מחרוזות וחתיכות וכן
שרי דהא ודאי נתייאש
הבעלים שנפלו לא נתיאשו לפי
דלא עבידי דנתרי וליכא למימר ידע
בלשונות אבל גיזי ואניצי
הימנה. וזה שהיתיר בים
ד)ח קציעות בדרך ואפילו בצד שדה קציעות
כתב משום דיקירי ולא
שיודעין שהמוצא לא יקחם שיתלה
דאיאש ואע"ג דלכי ידע מיאש לא
ובנהר כנגדו אסור ביבשה
וכן תאנה הנוטה לדרך ומצא תאנים
פריך גמ' מכריכות משום
ודייקינן מינה מה היתירה
ט
הוי יאוש מהשתא: חזותו מוכיח
שנפלו מן האילן כאשר הוא האמת
דהתם דרך הינוח וטעמא
בין אית ביה סימן בין
תחתיה מותרות משום גזל ופטורות מן
עליו. מראיתו ניכר של מי הוא
שאין לתלות בעוברי דרכים וי"ל
אחרינא להו ועי' תוס'
לית ביה סימן ואפי' לפני
המעשר בזיתים ובחרובים אסור בשלמא
(ע"א) ד"ה אלו כו'
הלכך מריה לכי ידע דנפיל לא מיאש
דאם אינן מתיאשים בתאנה אמאי
יאוש שרי כך מה שאסר
(ועמ"ש רבינו בח"מ סי'
ביבשה ואפי' לית ביה
דמימר אמר כולי עלמא ידעי דדידי
מותרים מיהו אית ספרים דגרסינן
רישא לאביי לא קשיא אגב דחשיבי
❖
רס"ב ס"ק ז):
סימן לפני יאוש אסורה
נינהו ולא הפקר הן ולא שקלי להו:
שאני זית הואיל וזיתו מוכיח עליו
ממשמש בהו תאנה נמי מידע ידיע דנתרא
ועלתה תיובתא דרבא
תיובתא. והלכתא כוותיה
עם נפילתה נמאסת. הלכך כיון
דבזה מתורץ מה שהקשינו כלומר לפי
אלא סיפא לרבא קשיא דקתני בזיתים
דאביי ביע"ל קג"ם י'
מוסף רש"י
דידיע דנתרא מעיקרא מיאש משום
שהם תחת הזית יחשבו הבעלים
יאוש שלא מדעת והלכתא
ובחרובים אסור אמר רבי אבהו שאני זית
מאיסותא דמכי נפלה לא חשיבא
שהמוצא לא יקחם לתלות בעוברי
כל אדם. אפילו העשירים
כאביי דיאוש שלא מדעת
הואיל וחזותו מוכיח עליו
ואע"ג דנתרין
(תענית ו:). משילכו
לא הוי יאוש. ואמרי'
עליה ומפקר לה: לא ידיע לא
דרכים אבל תאנה עם נפילתה
הנמושות. בשדה, דמכאן
ומאחר דאיתותב רבא
זיתי מידע ידיע ה) דוכתא
דאיניש איניש
נמאסת פירוש מתלכלכת ונמאסת
גרסינן ופירוש היה משובש בספרים:
ואילך נתייאשו שאר העניים,
הני תמרי דזיקאי כלומר
ירדן לפי שיודעין אם נשאר לקט
הוא אי הכי
אפילו רישא
נמי אמר
רב
בעיניו ומפקירה אבל ברוב ספרים
התמרים שהפילם הרוח
שכחה ופאה נמושות נטלום
מן הדקל והם מושלכים
פפא תאנה
עם נפילתה
נמאסת
תא
גרסינן הואיל וחזותו מוכיח עליו
(שם). אתיגרי. הולכין
בדרך מפני מה אוכלין
ואע"ג דמנתרא מידע ידעי דוכתא
שמע הגנב
שנטל מזה
ונתן לזה
וכן
גזלן שנטל מזה ונתן לזה
בנחת ומעייני טפי, מחזיק
אותן העוברין ושבים והנה
ו)
דאיניש איניש פירוש זיתים שנפלו דומין
בפלך (ש"ב ג) מתרגמא
בעליהן לא נתייאשו שלא
וכן אתיגרא (שם). לקוטי בתר
ידעו שהפילם הרוח ואמר
לזיתים שעומדין
באילן ולפיכך אף
לקוטי. עני מוליך בנו
ר' אשי כיון דאיכא שקצים
כשידעו הבעלים שנפלו לא יתיאשו דיודעין שהמוצאם לא יקחם אבל תאנה עם נפילתה נמסת כן גרסינן בערוך נמסת בלא אל"ף
אחריו שמכאן ואילך פוסקין
דשכיחי דאזלי התם ואכלי
שאר עניים מללקוט (שם).
ואין דומין לאותן שבאילן אי נמי גרסינן נמאסת ומחמת שמתלכלכת אינה דומה לתאנה שבאילן:
להו יאושי מיאש להו
מרייהו מעיקרא דכי האי
מה
גוונא אפי' אביי שרי ואם
היו דקלים מוחזקין ליתמי דלאו בני יאוש נינהו או דקלים בכרכים דלא שכיחי בהו שקצים למיכלינהו אסירא. יש מי שאומרים פי' כרכתא דקלים הרבה שמוקפות גדר ומקשי רבא
לאביי מצא מעות מפוזרות. ופריק אביי מתני' כר' יצחק דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה וכן המוצא מעות בבתי כנסיות ובתי מדרשות הרי אלו שלו. ואקשי' והא
דלמא לא ידע דנפלי מיניה. ופריק הכי נמי כר' יצחק. וכן כל דבר חשוב ממשמש בכל שעה
כמו מעות. פי' נמושות סבי דאזלי אתיגרא. זקנים תשושי כח שמהלכין במשענת בידם
שאין בהן כח לילך
הרבה
והשדה שיכנסו בה
ללקט לא יניחו אחריהן כלום. האי דאמר
מצא
קציצות
ואפי'
בצד
שדה קציצות
מותרות
משום גזל כיון שאלו
הקציצות דבר חשוב