שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד אחד יוכיח שישנו בהכחשה ובהזמה. שפיר גרס הכא ובהזמה
תאמר. בשבועה דעדים שאינו נשבע על מה שהעידו אלא על מה
יד א מיי' פ"ב מהל' טוען
א) [קדושין ה: כא. וש"נ],
שלא העידו ועל כפירתו הוא נשבע ולא אהעדאתן ומנין לך להחמיר
כיון שע"י הזמה דבורו בטל ואין להקשות מה לפיו שכן אינו
ב) [לקמן ה:] ב"ק קה:
ונטען הל' יב טוש"ע
[ע"ש] [שבועות מ:],
ח"מ סימן צב ס"ד ועי'
כל כך: מגלגול שבועה דעד אחד. אם נתחייב לו שבועה ע"י עד אחד
משלם בהזמה תאמר בעדים שמשלמין בהזמה ואז לא יכול לומר עד
ג) רש"ל, ד) [במדבר ה],
בב"י:
כדאמרינן והיתה עליו טענה אחרת שלא היתה מוטלת עליו שבועה
אחד יוכיח ח)שמשלם כי מה שהעד אינו משלם כשהוא מוזם אינו חומרא
טו ב מיי' שם פ"א הל' ג
ה) [דברים יט], ו) [מכות
ה:], ז) [צ"ל כעדות],
מגלגלין אותה עם שבועה זאת ונשבע
אלא לפי שבעדותו אינו מחייבו ממון
[ופ"ג הל' טו] סמג
ח) ס"א שאין משלם,
עשין צה טוש"ע ח"מ סי'
על שניהן דגלגול שבועה דאורייתא
לכך הואיל ודיבורו בטל חשיב ישנו
תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע
❖
ט) שייך לע"ב,
פז סעיף א וסי' עה סעיף
היא דילפינן לה בקדושין (דף כז:)
בהזמה ובסמוך על מה הצד פרכינן
אלא אמר רב פפא אתי מגלגול שבועה דעד
ו [רב אלפס כאן ופ"ו
❖
דשבועות דף דש]:
ליה משום דעל מה הצד פרכינן פירכא
מואמרה האשה אמן אמן הרי שעל
ד)
אחד מה לגלגול שבועה דעד אחד שכן
הגהות הב"ח
כל דהו ורבי חייא אפי' על מה הצד
מה שלא העיד העד הוא משביעו:
שבועה גוררת שבועה תאמר בעדים דממון
שכן שבועה גוררת שבועה. עד לא
לא פריך ליה משום דמה שאינו משלם
(א) גמ' דאנן סהדי להאי
מוסף רש"י
קא מחייבי פיו יוכיח מה לפיו שכן אינו
❖
אנן סהדי להאי ואפילו:
העד כשמוזם זהו גריעותו לפי שלא
חייבו שבועה אלא על מה שהעיד
הכופר במלוה. ולא
בהכחשה עד אחד יוכיח שישנו בהכחשה היה כח בעדותו לחייב ממון:
והשבועה גוררת שבועה. תאמר
נשבע ובאו עדים, כשר
הצד
ומחייבו שבועה מה לעד אחד שכן על מה
השוה [שבהן] שע"י טענה
בעדים הללו שהחמשים שהעידוהו הם
לעדות. דמלוה להוצאה
גליון הש"ס
ניתנה ואינה עכשיו בידו
כו'. וא"ת $כופר הכל יוכיח
שמעיד הוא נשבע תאמר בעדים שעל מה
מחייבין אותו לשלם ואין כאן שבועה
תוס' ד"ה הצד וכו' כופר
ורוצה לדחותו עד שתשיג
לגרור על ידה שבועה על השאר:
שע"י טענה וכפירה פטור ויש לומר
שכפר הוא נשבע פיו יוכיח א) וחזר הדין לא
הכל יוכיח. עיין תשובות
ידו (ב"ק קה:) ולא אמרן
פיו יוכיח. מודה מקצת הטענה שעל
דבהצד השוה שבהן יש טענה
מהריב"ל ח"א כלל ג' דף
חשיד אממונא הוא, אלא
ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד
טו ע"א ובתשובות פנים
אשתמוטי קמשתמיט ליה
חשובה דכשמודה מקצת או עד
מה שכופר ופיו לא הודה הוא נשבע:
❖
השוה שבהן שעל ידי טענה וכפירה הן באין
מאירות ח"ב סימן קסט:
משום דמלוה להוצאה ניתנה
טענה וכפירה. זה טוען וזה כופר
מכחישו נראה דמשקר ולכך
ואין עכשיו בידו לפרוע
ונשבע אף אני אביא עדים שעל ידי טענה
הן באין לדין: לא הוחזק כפרן.
יש שבועה:
(שבועות מ:). בפקדון
ותנא תונא אאידך דר' חייא. אנן
וכפירה הם באין ונשבע מה להצד השוה
פסול לעדות. ואפילו
על מה שכפר אינו מוחזק כפרן שמא
הגהות הגר"א
לא נשבע, דמשעה דכפר
שבהן שכן לא הוחזק כפרן תאמר בעדים
לא כיחש שהעד אינו נאמן להכחישו
סהדי דמאי דתפיס האי כו'
[א] רש"י ד"ה והילך לא
אחשיד ליה אממונא
שכן הוחזק כפרן ובעדים מי הוחזק כפרן
ולהחזיקו כפרן: תאמר בעדים.
פרש"י כיון דהוי כהעדאת עדים
הוצאתים כו'. נ"ב אבל
(שם) ומוקמינן לה (לקמן
הר"ן חולק ע"ז וכתב
ה:) כגון דאמרי סהדי
שמאחר שכפר הכל והם העידו על
משתבע מדרבי חייא קמייתא וקשה
והאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא
ב)
דהא מלוה להוצאה ניתנה
דההיא שעתא דכפר
החמשים הוחזק כפרן ולא נאמר
כיון דלא מצי לאוכוחי הך ברייתא
הכופר במלוה כשר לעדות בפקדון פסול
ודוקא בפקדון הדין כן
ליה נקיט בידיה ומפסיל
א
(ועמ"ש רבינו בח"מ סי'
אע"ג דלא אשתבע דאי
נאמינהו על השבועה: הכופר במלוה.
דהילך אלא מכח קמייתא לימא ותנא
לעדות אלא פריך הכי מה להצד השוה שבהן
פ"ז ס"ק י"ז): [ב] תוס'
באשתבע מה לי מלוה מה
בין על כולה בין על מקצת ובאו עדים
תונא אקמייתא לכך י"ל דאנן סהדי
❖
לי פקדון
ד"ה ותנא כו' אך קשה
.
שכן אינן בתורת הזמה תאמר בעדים שישנן
(ב"ק קו.)
והעידוהו עד שלא נשבע: כשר לעדות.
לאו דוקא דמאי דתפיס מחשבינן ליה
כו'. נ"ב והרז"ה מפרש
בתורת הזמה הא לא קשיא רבי חייא תורת
דלאו משום הודאה מסייע
ולא אמרינן גזלן הוא והתורה אמרה
השתא טפי מהעדאת עדים וחשיב
ליה ממתני' דודאי מתני'
הזמה לא פריך אלא דקאמר ותנא תונא מי
(שמות כג) אל תשת רשע עד דכיון
רבינו חננאל (המשך)
כאילו מודה ליה דדידיה הוא אך [ב] קשה
אין בה הודאה כלל אלא
דמי התם למלוה אית ליה סהדי ללוה לית
דמלוה להוצאה נתנה דלמא צריך
דמ"מ איכא למיפרך דמתני' כי היכי
דרב ששת דפוטר בהילך
ועשיתם לו כאשר זמם וגו'
ס"ל דמזומנים בידו כמאן
וכדתנן [בריש מכות] מעידים
ליה סהדי דלא מסיק ליה ולא מידי דאי הוו
להוציאה וסבר עד דהוה לי [זוזי]
דהאי מודה להאי האי נמי מודה להאי
דנקיט להו כאילו כבר בידו
אנו באיש פלו' שהוא בן
ופרענא ליה ואי מודינא ליה השתא
ואפ"ה קמשתבעי כדפריך אקמייתא
ליה סהדי ללוה דלא מסיק ליה ולא מידי לא
והא מתני' דבידם ומזומנין
גרושה וכו' ולעולם אין
יתבעני מיד. אבל הכופר בפקדון אפי'
ומאי תיקן וי"ל דהשתא נמי מוכח
לחלוק ליחזי כאילו כבר
תורת הזמה אלא בשנים
בעי רבי חייא לאשתבועי הכא כי היכי דאנן
חלקו ואין כאן שבועה
ועד שיזומו שניהם. בוא
על מקצת ובאו עדים והעידוהו פסול
מכח טעמא דבסמוך אי הילך פטור
סהדי (א) בהאי אנן סהדי בהאי ואפילו הכי
דהמע"ה וע"ל ו' א' ודלא
וראה כיון דאמר רב [שם
לעדות דמאי הוה ליה גבי פקדון
לא הוי מתקני רבנן שבועה דליכא
כרש"י ד"ה והילך שכתב
ג ע"א] עד זומם משלם
משתבעי אלא כי איתמר ותנא תונא אאידך
לאשתמוטי נפשיה ושמא תאמר אבד
דכוותה באורייתא אבל לרבי חייא
בכל מקום כו' דדוקא
לפי חלקו מקשי' עליה
דרבי חייא איתמר דאמר ר' חייא מנה לי
בפקדון הדין כן (ועמ"ש
והתניא אין משלמין ממון
ממנו ואשתמיט ליה עד דמשכח ליה
קמייתא כי נמי בהעדאת עדים פטור
❖
שם בס"ק י"א):
עד שיזומו שניהן ותריצנא
בידך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' זוז
לקמן בפירקין (דף ה:) מוקמינן בדאתו
מתקני רבנן שבועה במתני' דחשיב
להא דרב באומר העדנו
והילך חייב מאי טעמא הילך נמי כמודה
סהדי ואמרי ההיא שעתא בידיה נקיט
הודאה במאי דתפיס חבריה ודוחק
והוזמנו בבית דינו של
פלו' ונתחייבנו ממון כי
ליה: בתורת הזמה. לשלם קנס
רבינו חננאל
דלפ"ז הא דלא קאמר ותנא תונא
מקצת הטענה דמי ותנא תונא שנים אוחזין
האי גוונא משלם אבל
אקמייתא משום דמאי דתפיס חשיב
דכאשר זמםה) דעד אחד שהוזם פטורו)
בטלית והא הכא כיון דתפיס ג) [אנן סהדי
כשיוזם עד אחד אין שם
אלא תיתי מגלגול שבועה
תשלומין. ותנן נמי ור'
דעד אחד ונדחה גם
ופיו גבי הודאה כל שכן דלא שייכא
כהודאה וזו לא היתה פירכתו למעלה
דמאי דתפיס] הילך הוא וקתני ישבע
שמעון אומר מה שנים אין
זה. ואתינן לרבויה מפיו
הזמה כלל: תאמר בעדים. אם הוזמו
אלא מטעם כי היכי דאנן סהדי
נהרגין עד שיזומו שניהן
ועד אחד. ואמרי' הכי
ורב ששת אמר ב הילך פטור מ"ט כיון
ורב
ששת אמר הילך
בחמשים שהעידו משלמין ממון: תורת
להאי כו':
אף שלשה עד שיזומו
מה פיו שאין מחייבו
דאמר ליה הילך הני זוזי דקא מודי
שלשתן. ופרקי' דלמא רבי
קנס מחייבו שבועה עדים
פטור. נראה שהלכה כרב ששת דבפ'
הזמה לא פריך. אינה חשובה לו
חייא תורת הזמה לא פריך
שמחייבין אותו קנס לא
בגוייהו כמאן דנקיט להו מלוה דמי באינך
פירכא דכיון דעד אחד ישנו בהזמה
השואל (לקמן דף ק.) גבי עבד קטן
כלומר אין זו פירכא.
כל שכן. ופרכינן מה לפיו
חמשים הא לא מודי הלכך ליכא הודאת
ליבטל עדותו ז)בעדות שני עדים אם
פריך ועוד הילך הוא אך בספר חפץ
פי' ר' חייא תורת הזמה
שכן אינו בהכחשה כמו
לא פריך אמר לך רבי
שפירשנו למעלה. עד אחד
מקצת הטענה ולרב ששת קשיא מתניתין
הוה לן למימר בעדים משום דישנן
משמע דהילך חייב [וע' תוס' ב"ב קכח:
חייא לא נדחת תורת
יוכיח שכן ישנו בהכחשה
בהזמה לא יחייבוהו שבועה הוה לן
ד"ה הלכתא]:
אמר לך רב ששת מתניתין תקנת
הזמה מעד אחד מפני כחו
ומחייבו שבועה. מה לעד
וש"מ דהילך פטור. וא"ת יהא
למימר נמי בעד אחד לא יחייבהו
ט)
של עד אחד אלא מפני
אחד שכן על מה שהעיד
חכמים היא ואידך אין תקנת חכמים היא
שעד אחד אינו בא אלא
עליו הוא נשבע תאמר
שבועה דהא ישנו בהזמה ליבטל
נאמן בשלש דמיגו דבעי
ומיהו אי אמרת בשלמא מדאורייתא הילך
לשבועה וכשיוזם אינו
בעדים שעל מה שכפר
עדותו ואי משום דאין משלם קנס אין
אמר שתים וי"ל כיון דהילך פטור
יכול להשביעו השבועה
הוא נשבע פיו יוכיח
חייב מתקני רבנן שבועה כעין דאורייתא אלא
בזו יפוי כח להאמין עדותו: אלא
אם יאמר שתים הו"ל כופר הכל
שזמם לעשות לאחיו
שמשלם במה שהודה
אי אמרת מדאורייתא הילך פטור מתקני רבנן
וכיוצא בו נדחית תורת
ונשבע על מה שכפר וחזר
דקאמר ותנא תונא. אלא אם יש לך
ואין אדם מעיז ולר"ע לא הוי עזות
הזמה בשני עדים שהעידו
הדין וכו'. ופרכי' מה
שבועה דליתא דכוותה
בדאורייתא מיתיבי
להשיב על דברי רבי חייא כך יש לך
דמסייע ליה שטרא:
על כהן שהוא בן גרושה
להצד השוה שבהן שכן
סלעים
להשיב דקאמר ותנא תונא והביא
וכו'. ואתינן ב) לאוקמה
לא הוחזק כפרן פי' אם
לעולם
לדר' חייא כמתניתין ולא
כפר הלוה והעיד עליו
ראיה לדבריו ממשנתינו מי דמי: התם.
דמיא דהא מתני' כי היכי
עד אחד לא הוחזק כפרן
בדרבי חייא: למלוה אית ליה סהדי. דמסיק ביה חמשים: ללוה לית ליה סהדי. באינך חמשים שאינו חייב לו עליה: אי הוה ליה כו'. כגון
דאנן סהדי להאי דכל מה
שנאמר לא יקום עד אחד
דתפיס בהאי טלית דידיה
באיש וגו'. וכן אם כפר
אילו העידו העדים חמשים חייב וחמשים פרע בכה"ג לא הוה אמר ר' חייא דצריך לישבע על השאר: מתני' כי היכי דאנן סהדי להאי. דחציה
הוא הכי [נמי] אנן סהדי
וחזר והודה לא הוחזק
שלו: אנן סהדי להאי. דחציה שלו ולמה הצריכוהו חכמים שבועה ש"מ טעמא לאו משום מודה מקצת הטענה הוא כר' חייא ואינה שבועה
לאידך. ג) ותוב מתני'
כפרן כדרבא דאמר רבא
דאורייתא אלא תקנת חכמים שלא יהא כל אחד הולך כו': והילך. [א] לא הוצאתים והן שלך בכ"מ שהם: חייב. לישבע על השאר ולא אמרינן
במאי דמסהדי (שהרי)
אדם קרוב אצל עצמו
[סהדי] דהוא דיליה עליה
ואין אדם משים עצמו
הני דקמודי ליה בגוייהו הואיל ואיתנהו בעינייהו כמאן דנקיט להו דמי אלא כשאר מודה במקצת הוא וחייב: ותנא תונא כו'. קס"ד דלר'
נשבע ותופס. לאפוקי דר'
רשע תאמר בעדים שאם
חייא טעמא דמתני' משום דאנן סהדי דמאי דתפיס דיליה הוא והוי כמנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש
חייא דעל מה שכופר הוא
כפר ובאו עדים והעידו
לו חמשים וכי אידך דרבי חייא דמחייב ליה שבועה דאורייתא: והא הכא. דהך העדאת עדים אנן סהדי דמאי דתפיס האי הילך הוא
נשבע. אלא אי איתמר
עליו [שחייב] שהוחזק
והתנא שנאה על אידך דר'
כפרן ונפסל. ודחי' לה
שהרי בפנינו הוא: וקתני. דמחייב שבועה אשארא וה"ה להודאה במקצת: תקנת חכמים היא. ולא משום העדאת עדים וכדפרכינן
חייא דאמר מנה לי בידך
הכי וכי מי שכפר במלוה
לעיל כי היכי דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי: אי אמרת בשלמא הילך מדאורייתא חייב. כלומר גבי שבועה דאורייתא כגון בהודאה במקצת:
והלה אומר אין לך בידי
נפסל והאמר רב חסדא
סלעים
אלא נ' והילך חייב מאי
הכופר במלוה כשר לעדות
טעמא דאע"ג דאמר ליה
והא דר' חייא מלוה היא
ונדחית זו הפירכא. וחזרנו לפרך פירכא אחרת. מה להצד השוה שבהן שכן אינו בתורת הזמה א) פיו הילך כיון דעדיין לא נתן מודה מקצת הטענה הוא ותנא תונא שנים אוחזין בטלית וקתני ישבע והא אנן סהדי
כדאמרן למעלה. עד אחד אינו בתורת הזמה שהתורה אמרה ועשיתם לו כאשר וגו' וכיון שאין עדות עד דבמאי דתפיס הילך הוא וקתני ישבע ש"מ דאפי' אמר ליה הילך מודה מקצת הטענה הוא וחייב. ורב ששת
אמר הילך פטור דכיון דאמר ליה הילך כמאן דפרע להו דמי ובשאר הא לא מודה ליה ולא מידי הלכך לאו
אחד אלא לשבועה ואי אפשר להשביע העד זו השבועה נדחת תורת הזמה מעליו שאין אתה יכול לקיים
א) עי' בש"מ כאן שהעתיק לדברי רבינו בזה באריכות יותר.
ב) נראה דצ"ל ואתינן לדחויי להא דאוקמא לעיל לדרבי חייא כמתני' דלא דמיא וכו'.
ג) מדברי רבינו אלו נראה מוכח דהי' לו גי' אחרת בסוגיין דדחי דלא דמי למתני' נמי בזה דהתם במאי דמסהדי סהדי הוא נשבע וכו'.