אלו
מציאות
פרק
שני בבא מציעא
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
שנתן נתן. י) אתיא כר' דאמר בפרק הגוזל
ירדן. וכן שאר נהרות ותנא זה על יד הירדן היה יושב:
בלסטים
[בתרא] (ב"ק דף
טו א מיי' פ"ו מהלכות
א) [ב"ק נז. וש"נ],
מזוין. ובחזקה נטלה הימנו ומעיקרא ידע ומייאש: שטף נהר קוריו.
קיד.) סתם גנב וגזלן הוי יאוש בעלים:
ב) [תוס' דכתובות פ"ח],
גזילה ואבידה הל' א
שטף נהר קוריו עציו ואבניו. ה"ג אם נתיאשו הבעלים הרי
ג) [בתוספתא אי' אם
טוח"מ סי' רנט:
של זה ומצאן אחר: הרי אלו כו'. ה"ג הרי אלו שלו מפני שנתיאשו
טז ב ג ד מיי' פ"ד מהל'
נתיאשו הבעלים הרי אלו
הבעלים. דכל שטיפת נהר כקורות עצים ואבנים הבעלים ידעו בה
אלו שלו וצ"ל דמיירי ביכול להציל בקל אם רודף בשעת
שלו ועי' תוס' ד"ה שטף],
תרומות הל' ג:
יז ה מיי' שם הלכה א:
ד) [תוס' כתובות פ"ח
מיד דיש לה קול: הא סתמא. הא
שטיפה דאי לאו הכי הוה כזוטו של
יח ו (מיי' פי"ב מהל'
ע"ש], ה) קדושין נב: [תוס'
אם היתה אבידה אחרת שאין לנו לומר
ים שאבוד ממנו ומכל אדם ועל זה
וכן ירדן שנטל מזה
ונתן לזה מה שנטל
דתרומות פ"א], ו) [עירובין
טומאת אוכלין הלכה
שידעו הבעלים לא הויא של מוצאה.
לא היה אומר הא סתם לא אלא
❖
עא.], ז) [שבת נב: וש"נ],
נטל
ומה שנתן נתן בשלמא גזלן וירדן
ב):
ח) [לקמן עא: קדושין
קשיא לרבא: כשיכול להציל. ודכוותה
איירי ביכול להציל בקל בשעת שטיפה
דקא
חזי להו ומיאש אלא גנב מי קא חזי
מא:], ט) [תוס' מכשירין
ואפילו אין בהן סימן ולפי שיעכבן
במציאה אחרת דבר שיש בו סימן
פ"ג ע"ש], י) ס"א למאי
ליה
דמיאש תרגמה רב פפא בלסטים
רבינו חננאל
עקולי ופשורי ויקחם שם ואפי' יקדמו
דיכול ליתן סימן וליטול מודינא בה
דסבירא לן השתא דאיירי
מזוין
אי הכי היינו גזלן תרי גווני גזלן
❖
א)
בגנב ממש אתיא כו',
הן ממשמש בהן כל שעה
דחייב להחזיר: אפילו אין מרדפין
אחרים ויקחו יחזירום לו לפי שניכר
והללו אע"פ שהן בצד
ת"ש ב) א שטף נהר קוריו עציו ואבניו ונתנו
נמי. דסמכי אהצלה דלמחר וליומא
שהוא בעליו לפי שרדף מיד וס"ד
שדה קצוצות דמוכחא
בתוך שדה חבירו הרי אלו שלו מפני
אוחרא ולא מייאשי: ע"י הדחק.
דמיירי דאם לא רדף מיד בשעת
ג)
מילתא דמשדה זו הן
תורה אור השלם
כבר נתיאש מהן כמו
שנתיאשו הבעלים טעמא דנתיאשו הבעלים
שטיפה שלא יכול עוד כלל להציל
ואם לא ימהר להציל לא יצילו הלכך
1 כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם
המעות. וכן תאנה הנוטה
כדמוכח בסיפא לפי שיקחום אחרים
אין מרדפין אפקורי אפקרינהו דהא
הא סתמא לא הכא במאי עסקינן כשיכול
לדרך התאנים שהן נופלות
תְּרוּמַת
יְיָ
מִכֹּל
ידעו ולא הצילו: שלא מדעת. בעלים:
כשיעכבום עקולי ופשורי ולא יחזירו
ממנה מיד נמאסות לפיכך
מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ
להציל אי הכי אימא סיפא אם היו הבעלים
ד)
מתיאש מהן ומותרין
וליקט. לצורך בעל הבית: ואם
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם
לפי שאין בהן סימן וה"פ אם נתיאשו
מרדפין אחריהם חייב להחזיר אי ביכולין
משום גזל ופטורין מן
מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְיָ
חושש. בעל הבית ומקפיד על מה
הבעלים דהיינו שהיו שם בשעת
המעשר דאינו נשמר ותנן
לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
להציל מאי אריא מרדפין אפילו אין מרדפין
שעשה זה: משום גזל. שתרם תרומתו
שטיפה ולא רדפו ואפילו אומרים
כלל אמרו במעשרות
במדבר יח כח
נמי הכא במאי עסקינן ביכולין להציל
2 וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע
כל שהוא אוכל ונשמר
בלא רשותו: כלך אצל יפות. היה
שאין מתיאשים אין בכך כלום דודאי
וגידוליו מן הארץ חייב
וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא
על ידי הדחק מרדפין לא אייאוש אין מרדפין
הן מתיאשים בלבן הא סתמא שלא
לך לילך אצל יפות לתת מהן לכהן:
❖
במעשרות. גנב שנטל
הוּא לָכֶם: ויקרא יא לח
אייאושי מיאש ת"ש כיצד אמרו התורם שלא
לא הוה ידע. אלמא כיון דלכי ידע
היו בעלים בשעת שטיפה ולא נתיאשו
מזה ונתן לזה לא גנב
ה)
הוא שגונב בסתר. אבל
עד שידעו הבעלים ששטפה נהר
דניחא ליה אמרינן מעיקרא נמי ניחא
מדעת תרומתו תרומה הרי שירד לתוך
ב
האי גנב דקתני גזלן
גליון הש"ס
ואז כבר אינו יכול להציל לפי שאין
ליה ולענין יאוש נמי כיון דלכי ידע
שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות אם
הוא שנוטל בגלוי ותרי
גמ' דשויה שליח. עיין
מייאש מעיקרא נמי הוי יאוש: אתם
בו סימן לא דכשמצאן באיסורא אתא
גווני גזלן קתני חד
חושש משום
גזל אין תרומתו תרומה ואם
עירובין דף עא ע"א תוס'
גזלן וחד ליסטים מזויין.
גם אתם. כן תרימו גם אתם מהכא
לידיה שהבעלים לא ידעו עדיין
ד"ה כלך: שם לבוסתנא
לאו תרומתו תרומה ומנין הוא יודע אם
ת"ש שטף נהר קורותיו
אלמא יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש
נפקא לן שלוחו של אדם כמותו
דמרי בר איסק. עיין
ונתנן לתוך שדה חבירו
חושש משום
גזל ואם לאו הרי שבא בעל
ג
יבמות דף כא ע"ב תוס'
אם נתיאשו הבעלים הרי
ומשני ביכול להציל אפי' אחר שטיפה
לתרומה שהשליח שתרם תרומתו
❖
ד"ה ר"א:
אלו שלו מכלל דבסתמא
הבית ומצאו ואמר לו ו) כלך אצל יפות
כגון שיש באבידה סימן שהבעלים
תרומה. וכיון דשליחות מהכא נפקא
חייב להחזיר ואוקימנא
אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה ואם
אינן מתיאשין כשידעו ופריך אי הכי
לן על כרחך שלוחכם דומיא דאתם
כשבעלין מרדפין אחריהן
ויכולין להציל על ידי
בעינן: אף שלוחכם לדעתכם. שהבעלים
לאו אין תרומתו תרומה ליקטו הבעלים
אימא סיפא ואם היו הבעלים מרדפין
הגהות הגר"א
ד
הדחק. ת"ש כיצד אמרו
מינוהו שליח: לבוסתנא. פרדס:
כו' מאי אריא מרדפין אפילו היו
והוסיפו עליהן בין כך ובין כך תרומתו
[א] גמ' ה"נ מסתברא. נ"ב
התורם שלא מדעת
לא אכל. דגזל נינהו שהבעלים לא
בעלים שם בשעת שטיפה ולא רדפו
גירסת הרמב"ם ותסברא
תרומתו תרומה וכו'
תרומה וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה
והא אתם כו' ור"ל ואמאי
אוקימנא כגון שתרם ובא
ידעו: אם נמצאו יפות כו'. אלמא גלי
נמי יחזיר ומשני ביכול להציל אחר
אמאי בעידנא דתרם הא לא הוה ידע
צריכין לכלך אצל יפות הא
בעל הפירות ומצאו שתרם
שטיפה ע"י הדחק דאע"פ שיש בו
דעתיה דניחא ליה. ה"נ גלי דעתיה
שלוחו כמותו אלא הב"ע
ואמר לו למה [לא] היתה
ז) תרגמה רבא אליבא דאביי $ דשויה שליח
דניחא ליה במה שנתן לנו: לא אמרו
סימן בטורח יכול להציל לפי שיתרחקו
כו' וכל זה לתירוץ דרבא
תורם מאלו היפות מוכחא
דעת ה"נ מסתברא דאי ס"ד דלא שוויה שליח מי
כאן אבל א"צ לכ"ז דמצוה
מילתא שנתרצה ואסיקנא
[א]
כלך אצל יפות. דהוי גלוי
הרבה שהנהר מוליכן ברחוק ולכך
שאני כמ"ש בקדושין נב ב'
לא אמרי' כלך אצל יפות
הויא תרומתו תרומה והא אתם 1 גם אתם
אלא לענין תרומה: עודהו
הטל
אם היה בשעת שטיפה ואינו מרדף
ועי' תוס' שם ד"ה אם כו'
רצון בעלים הן במה
אמר רחמנא לרבות שלוחכם מה אתם
וא"כ צ"ל כו' ואזלי
עליהן. המעלה פירותיו לגג וירד
ודאי מתיאש כיון שעתה יכול להציל
שנעשה אלא לענין תרומה
ח) ה
לשיטתייהו שכתבו כאן ד"ה
בלבד משום דמצוה היא
עליהן הטל: ושמח. בטל
בלא דוחק ואינו מציל אבל אין
שירד
לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם אלא הכא
ה"ג כו' ול"ג כו' (ועמ"ש
וניחא ליה ביפה. אבל
עליהן: הרי זה בכי יותן.
הבעלים בשעת שטיפה יחזיר דכשידעו
רבינו ביו"ד סי' של"א ס"ק
במאי
עסקינן כגון דשויה שליח וא"ל זיל
בזולתי תרומה לא ואע"פ
❖
ע"ו):
שאמר לו כלך אצל יפות
הבעלים לא יתיאשו ויצילו על ידי
והוכשרו לטומאה מעתה ועד עולם:
תרום ולא א"ל תרום מהני וסתמיה דבעל
משום כסיפותא הוא דאמר
נגבו. עד שלא מצאן: אע"פ
הדחק וא"ת מנלן הא סתמא חייב
ליה הכי ואסורין משום
הבית
כי תרום מבינונית הוא תרום ואזל
ששמח. עכשיו בטל שירד עליהן:
להחזיר דלמא נתיאשו אתא לאפוקי
גזל. ת"ש עודהו הטל
מוסף רש"י
איהו
ותרם מיפות ובא בעל הבית ומצאו
עליהם ושמח הרי הן בכי
שהיו שם ורדפו דחייב להחזיר וי"ל
אינן
אם חושש משום גזל.
וא"ל כלך אצל יפות אם נמצאו יפות מהן
דא"כ לא ליתני אם נתיאשו אלא
אם מקפיד בעל הבית על
תרומתו תרומה ואם לאו אין תרומתו תרומה אמימר ומר זוטרא ורב אשי
לתני סתמא שטף נהר קוריו עציו
מה שעשה ודומה לו שגזלה,
אין תרומתו תרומה.
אקלעו $ לבוסתנא דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו
ואבניו הרי אלו שלו דפשיטא דלא
דהשתא ודאי הכי קאמר אם
מיירי ברדפו בשעת שטיפה דהא
אמימר ורב אשי אכלי מר זוטרא לא אכיל אדהכי אתא מרי בר איסק
מצאת עוד יפות מאלו היית
קתני סיפא דאם היו הבעלים מרדפים
גוזלן (קדושין נב:). אם
אשכחינהו וא"ל לאריסיה אמאי לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא
נמצאו יפות מהן
חייב ואין להקשות דמצי דייק מסיפא
אמרו ליה אמימר ורב אשי למר זוטרא השתא אמאי
לא אכיל מר
תרומתו תרומה. דגלי
טעמא דמרדפין הא סתמא הרי אלו
אדעתיה דניחא ליה ואמרינן
והתניא אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה אמר להו
הכי אמר רבא
כמאן דשויא שליח מעיקרא
שלו דלעולם נימא דהוא הדין סתמא
לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה בלבד
משום דמצוה
דמי (ערובין עא.). בין כך
דיחזיר ולא נקט מרדפין אלא לאפוקי
ובין כך. בין שיש יפות בין
הוא וניחא ליה אבל הכא
משום כסיפותא הוא דאמר
הכי תא שמע
שהיו הבעלים בשעת שטיפה ולא
שאין יפות מהן (שם).
תרגמה רבא אליבא
עודהו הטל עליהן ושמח הרי זה בכי יותן נגבו אף
על פי ששמח
רדפו וע"י סיפא ידעינן דמיירי באין
ט) ו
2
דאביי. במקום אביי
יכול להציל אבל רש"י דגרס מפני
אינן
ובשבילו שתהא משנה זו
שנתיאשו הבעלים משמע לישנא
מתורגמת לפי דבריו (סוכה
יט.).
דפשיט ליה דנתיאשו א"כ מרישא גופיה מצי לאוכוחי דמיירי באין יכול להציל ולא היה צריך להביא סיפא ותו מנלן דהא סתמא לא
דאפילו סתמא נמי מצי מיירי: הכי גרסינן ה"נ מסתברא דאי לא שוייה שליח ולא גרסינן ותסברא: אם יש יפות מהן תרומתו
תרומה. דמסתמא גם מתחילה היה דעתו כן וא"ת ונימא דהשתא ודאי ניחא ליה ביפות אבל מתחילה בשעה שתרם אי הוה ידע לא
הוה ניחא ליה דאין דרך לתרום מן היפות כדאמרינן לעיל (דף כא:) גבי דבר שיש בו סימן דאפילו לרבא חייב להכריז דאע"ג דהשתא
מתיאש אין בכך כלום וי"ל דשאני הכא דכיון דחזינן ביה דניחא ליה השתא אמרינן נמי ניחא ליה מעיקרא משום מצוה: ואם לאו אין
תרומתו תרומה. וא"ת דבפרק אלמנה ניזונית (כתובות דף צט: ושם ד"ה פיחת) אמרינן דסתמיה דבעל הבית הוי אחד מחמשים ואם השליח
פיחת י' או הוסיף י' תרומתו תרומה דמצי א"ל בהכי אמדתיך ה"נ נימא הכי וי"ל דהתם הוי כולה שיעור תרומה ויש שתורם כך ויש שתורם
כך לכך מצי א"ל כיון שלא פירשת לי בהכי אמדתיך אבל מיפות אין רגילות לתרום ולכך לא היה לו לתרום בשום ענין מהם בלא רשותו:
מר זוטרא לא אכל. וא"ת ואמאי לא אכל האמר רבא פרק הגוזל בתרא (ב"ק דף קיט.) אריסא מדנפשיה קא זבן ויש לומר דהתם שהביא
האריס מבית דמסתמא ממה שהגיע לחלקו מביא אבל הכא שהביא מן הפרדס היה חושש מר זוטרא שמא בשעת חלוקה לא יאמר
לבעל הפרדס תטול כנגד מה שנתתי להם ורב אשי לא היה חושש לזה ולכך אכל קודם שבא מרי בר איסק משום דאריס מדנפשיה קא
יהיב דאין לומר
שהיה סומך
שיתרצה מרי
בר
איסק
כשידע דהלכה
כאביי ואע"ג דהשתא ניחא ליה מעיקרא
לא
הוה ניחא ליה:
איסורא