אלו
מציאות פרק
שני
בבא מציעא
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומודה ר"ש בכלים ששבעתן העין כו'. מדקאמר ומודה משמע
באושפיזא. שאלוהו על אושפיזו אם קבלו בסבר פנים יפות ואמר
לד א מיי' פי"ד מהל'
א) [ב"ב קסז.], ב) סוכה
לאו מדה טובה היא כדי שלא יקפצו בו בני אדם שאינן מהוגנין
דלרבנן אפילו לא שבעתן העין חייב להכריז וכן מצינו
מד: [ע"ש דמימרא הוא],
גזילה ואבידה הלכה
ג) ע"ז מג., ד) [לקמן כו.],
יג סמג עשין עד טוש"ע
לבא תמיד עליו ויכלו את ממונו: אגניב ליה כסא דכספא. כלי
ברבה בר בר חנה דאמר בפ"ק (לעיל דף יט.) אי טביעות עינא
ה) [ע' תוס' ב"ב כג: ד"ה
ח"מ סי' רסב סעיף כא:
של אושפיזו היה: בדי מחטין וצינוריות. לקמיה מפרש בדי מחטין
אית לי בגויה וגט לא שבעתו העין דלא משהה איניש גיטא בידיה
לה ב מיי' פט"ז שם הל'
חוץ], ו) [לעיל כא:], ז) ס"א
שתולין בו מחטין: וצינוריות. מזלגות
וקשה דלא מצינו דאמרו רבנן זה
צבורין ועיין רש"ל,
א סמג עשין עד
ח) מכשירין פ"ב מ"ח ע"ש,
טוש"ע ח"מ סי' רסב
קטנים שטוות בו זהב: אחת אחת.
בפירוש וי"ל דמדנקט במתני' כריכות
ובאושפיזא מאי נפקא
מינה אמר מר זוטרא
ט) לקמן כה:, י) שם,
סעיף טז:
בד אחת ומחרוז אחד: חייב להכריז.
ועיגולי דבילה ומחרוזות וככרות הרי
כ) [צ"ל ודרכו יעב"ץ],
לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא אי
ג [מיי' פ"ז מהל' לולב הל'
ל) [לעיל כא.], מ) נ"א
כ טוש"ע או"ח סי' תרסד
דמנין הוי סימן: שוכי. ענפים של
אלו שלו ואלו דברים אין דרכן להיות
ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת
❖
א
דהאובד,
סעי' ד]:
אילן: עלה אחד בבד אחד. [ג] במס'
בהן טביעות העין משמע דדברים
לו ד מיי' פ"ו מהל' גזילה
מהדרינן ליה ואי משני במילי אחריני לא
שדרכן להיות בהן טביעות עין בכל
סוכה (דף מד:) גבי ערבה שנשרו
ואבידה הל' ב ועיין
מהדרינן ליה מר זוטרא חסידא אגניב ליה
בהשגות ובמגיד משנה
ענין חייב להכריז אפילו לא שבעתן
מקצת עליה ונשתיירו בה שלשה עלין
הגהות הב"ח
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
כסא דכספא מאושפיזא חזיא לההוא בר
העין אי מצא במקום דשכיחי רבנן:
לחין ואיכא דאמרי אפילו עלה אחד
(א) גמ' תניא ומודה ר"ש:
רנט סעיף ז:
אבל
בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה
שנים חייב להכריז. דמנין
בבד אחד כשירה: ברדלס. צבוע
לז ה ו ז מיי' שם פי"א
(ב) רש"י ד"ה ונמלך וכו'
להכי נקט. נ"ב ע"ל דף כה
הל' ז סמג שם טוש"ע
אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא
וי"א פוטיא"ש כ) ודרך להרוג אווזים
הוי סימן ומתניתין דקתני
❖
❖
ע"ב:
שם סעיף ג וע"ש:
ותרנגולים: וכל מקום שהרבים כו'.
מחרוזות וככרות הרי אלו שלו אי
דחבריה א) כפתיה ואודי תניא (א) מודה ר"ש
ואפילו דבר שיש בו סימן: פליגי
מיירי דרך נפילה אתי שפיר דאז לא
בן אלעזר בכלים חדשים ששבעתן העין
רבנן עליה. בתרוייהו: המוצא מעות.
היה מנין סימן שאינו יודע שנפלו
גליון הש"ס
רבינו חננאל
שחייב להכריז ואלו הן כלים חדשים שלא
בבת אחת א"נ מיירי דרך הינוח
קא ס"ד צבורי מעות דקתני מתני'
גמ' פליגי רבנן עליה.
הלילה שפיר עבד שאין
שבעתן העין שאינו חייב להכריז כגון [א] בדי
❖
וליכא אלא מחרוזה אחת וכן עיגול
חייב להכריז והכא הואיל ורבים מצויין
כעין זה נדרים כ"ג ע"ב:
דרך ארץ לגלות בני אדם
מחטין וצינוריות ומחרוזות של קרדומות
שיחתם עם נשיהם לבני
וככר והא דקאמר מחרוזות היינו
שם הרי אלו שלו שנתייאשו הבעלים:
אדם וכן באושפיזא אם
כל אלו שאמרו ב אימתי מותרים בזמן
דאזיל בתר רובא. כלומר שהולך
מחרוזות דעלמא ולקמן (דף כה.) גבי
כיבדו ועשה לו מטעמים
הגהות הגר"א
שמצאן אחד אחד אבל מצאן שנים שנים
בדין מציאה אחר טעם רבים מצויים
צבורי פירות וגבי צבורי מעות דפריך
הרבה ותיקן הבית בכלים
[א] גמ' בדי מחטין. נ"ב
מכובדים ושינה האורח
שם: ברוב ישראל. דסתם בתי
ש"מ מנין הוי סימן ולא משני צבורי
חייב להכריז מאי בדי שוכי ואמאי קרו ליה
הרמב"ם וש"ע לא כתבו
מפני כי פחד שלא ירגישו
כנסיות ישראל בהן: במפוזרים.
דעלמא דומיא דרישא מחרוזות ועיגול
בדי דבר דתלו ביה מידי בד קרו ליה
בדי אלא מחטין כו' בלא
בני אדם וירדו אחריו
בדין וע' רא"ש ומש"ש
ורבנן היא דמודו במפוזרין דתנן
וככרות וכריכות היינו משום דלא
בביתו כדכתיב מברך רעהו
ל)
כי ההוא דתנן התם עלה אחד בבד אחד
ב)ב
[ב]
(בסי' רס"ב ס"ק כ"ג):
בקול גדול וגו' ושינה
מעות מפוזרין הרי אלו שלו: כנסיות.
הוה ליה למתני אלא מעות צבורות
[ב] שם דתנן. רשום קו
וכן היה ר"ש בן אלעזר אומר ג) ג המציל מן
כל שינוי בענין זה אין
אסיפת מקום שמתכנסים שם להתיעץ
ופירות צבורות כדקתני מעות מפוזרות
עליו ונ"ב דאמרינן וכ"ה
מחזיקין אותו בשקרי אלא
ופירות מפוזרות: כי קאמר ר"ש
הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס
ברי"ף ורא"ש: [ג] רש"י
הרי הוא באמונתו ואם
ולהוועד: דיתבי בהו כנענים. שהן
ד"ה עלה. במס' סוכה גבי
יאמר ברי לי שאלו כליי
ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר המוצא
ברוב כנענים. וא"ת א"כ מה צריך
חוץ לעיר ומושיבין בה כנענים לשמור:
כו'. נ"ב תמוה מאד (ועי'
הן מחזירין אותו בטביעות
בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים
מצא בה אבידה. משנה היא בסדר
טעם מפני שהבעלים מתיאשים ת"ל
בדברי רבינו בא"ח סי'
עין בלבד בלא נתינת
❖
תרמ"ו ס"ק י"ד):
סימנין לפיכך מודה ר'
מצויין שם הרי אלו שלו מפני שהבעלים
טהרות בעיר שישראל וכנענים דרים
דיש לתלות דמכנענים נפל דהוו רובא
שמעון בן אלעזר בכלים
בה במסכת מכשירין: ותפשוט. מיהא
וי"ל דאיצטריך דאפילו יודע ודאי
מתיאשין מהן איבעיא להו כי קאמר ר"ש
חדשים ששבעתן העין
מקצת משאלותיך דמודו רבנן ברוב
שמישראל נפל קאמר הרי אלו שלו
שחייב להכריז מאי טעמא
בן אלעזר ברוב כנענים אבל ברוב ישראל
לעזי רש"י
ד
דלמא אתי צורבא מרבנן
כנענים ופליגי ברוב ישראל: בטמון.
מ) דהמפסיד מתיאש ואומר דכנענים
לא או דלמא אפי' ברוב ישראל נמי אמר
דלא משנה בדיבוריה
פוטיא"ש [פוטיי"ש].
ד)
דכיון דטמנו לאו אבידה היא הלכך
שקלי ליה ואפילו אם ישראל ימצאם
❖
דאמר טביעות עינא אית
חולדה.
אם תמצא לומר אפילו ברוב ישראל נמי
ברוב ישראל יכריז: שאינה עשויה
לא יכריז דתולה דמן הכנענים נפל דהן
לי בהו ושקיל להו. ואלו
רובא: אפילו ברוב ישראל נמי.
אמר $ פליגי רבנן עליה או לא פליגי ואם
הן (הן) כלים חדשים
לפנות. רגילים היו בעלים להניחה
שאין חייב להכריז בדי
מוסף רש"י
תמצא לומר פליגי ברוב ישראל ודאי פליגי
ימים רבים ולא לפנותה מיד: ונמלך
הוי שלו וטעמא משום דאיכא אינשי
מחטין וצינורות ומחרוזות
ברוב כנענים פליגי או לא פליגי ואם תמצא
עלה אחד בבד אחד. בד
עליה לפנותה. מיד ועל כרחו או יטלנו
דלא מעלי ושקלי לה:
[של] קרדומות שמצאן
אם
אחד ובו עלה אחד ודיו
אחד אחד וכן היה
תמצי לומר פליגי פליגי
או יהא הפקר. להכי נקט (ב) שאינה
לומר פליגי אפי' ברוב כנענים הלכה כמותו
ה)
(סוכה מד:). ומן זוטו של
ר"ש אומר המציל מן
ברוב כנענים או לא. להך
עשויה לפנות דאי עשויה לפנות אבידה
ים. לשון ים החוזר לאחוריו
או אין הלכה כמותו אם תמצא לומר הלכה
הארי ומן הדוב ומזוטו
עשר וחמש עשרה פרסאות
של ים ומשלוליתו של
מדעת היא שהיה לו לחוש שמא יפנה:
גירסא מספקא אי פליגי אפילו
כמותו דוקא ברוב כנענים או אפילו ברוב
ושוטף כל מה שמוצא בדרך
נהר והמוצא באיסרטיא
ברוב ישראל ואית ספרים דלא
ואיבעית
חזרתו, וכן עושה בכל יום
ופלטיא ומעות בבתי
ישראל ת"ש ו) המוצא מעות בבתי כנסיות
גרסי הכי אלא גרסי את"ל אפילו
(ע"ז מג.). ומשלוליתו
כנסיות ובתי מדרשות
ובבתי מדרשות ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו מפני
של נהר. כשהנהר גדל
ואפי' צרורין ובכל מקום
ברוב ישראל פליגי רבנן עליה ברוב
ויוצא על גדותיו ופושט
שהרבים מצוין שם הרי
שהבעלים מתיאשין מהן מאן שמעת ליה דאזיל בתר רובא ר"ש בן אלעזר
כנענים או לא ולהך גירסא פשיטא
(שם). אפילו ברוב
אלו שלו מפני שהבעלים
שמעת מינה אפילו ברוב ישראל נמי הב"ע במפוזרין אי במפוזרין מאי
ליה דרבנן פליגי עליה ברוב ישראל
ישראל. דעביד דמייאש
מתיאשים מהן. ואיבעיא
ולא סמיך דליהדרו ניהליה,
לן ברוב כנענים או
אריא מקום שהרבים מצויין שם אפילו אין הרבים מצויין שם אלא לעולם
וחייב להכריז ולא חיישינן לאינשי
דלא מפלגי בין דבר שיש בו
אפי' ברוב ישראל נמי
דלא מעלי וכן נראה דהא תנן אלו
ז) בצרורין והכא במאי עסקינן ה בבתי כנסיות של כנענים בתי מדרשות מאי
סימן לאין בו סימן (לקמן
הרי אלו שלו ולא
שחייב להכריז מצא פירות בכלי וכן
כו.). מכוסה לא יגע בו.
איפשיטא וקיימא לן תיקו
איכא למימר בתי מדרשות דידן דיתבי בהו כנענים השתא דאתית להכי בתי
דאין זו אבידה שיהא מוזהר
דממונא לקולא. מעשה
כולהו דאית בהו סימן ומשמע דאפילו
כנסיות נמי דידן דיתבי בהו כנענים ת"ש מצא בה אבידה אם רוב ישראל
עליה בלא תוכל להתעלם,
דמר זוטרא חסידא פשוטה
ח)
ו
ברה"ר דרבים מצוים שם חייב להכריז
דמשתמר הוא (לקמן כה:).
חייב להכריז אם רוב כנענים אינו חייב להכריז מאן שמעת ליה דאמר אזלינן
דלא מדכר רה"י אלא גבי כריכות
בתר רובא רשב"א שמעת מינה כי קאמר רשב"א ברוב כנענים אבל ברוב
ודוחק הוא להעמיד בסמטא וכן
ישראל לא הא מני רבנן היא תפשוט מינה דמודו ליה רבנן לרשב"א ברוב
לקמן אמר לעולם רבנן כו' ומי קתני
כנענים אלא לעולם רשב"א היא ואפי' ברוב ישראל נמי והכא במאי עסקי' בטמון
הרי אלו שלו אינו חייב להכריז קתני
ויניח והשתא מ"מ תפשוט דפליגי
אי בטמון מאי עבידתיה גביה והתנן מצא כלי באשפה מכוסה לא יגע בו
ט)
רבנן ברוב ישראל דקתני אם רוב
מגולה נוטל ומכריז כדאמר רב פפא באשפה שאינה עשויה לפנות ונמלך
י)
ישראל חייב להכריז אלא ודאי הא לא
עליה לפנותה הכא נמי באשפה שאינה עשויה לפנות ונמלך עליה לפנותה
מספקא ליה אם פליגי ברוב
ישראל
ואיבעית
ופשיטא ליה דפליגי מכח
מתני'
כדפרישית: מאן שמעת ליה דאזיל בתר רובא. פירוש גבי מציאה ולא שייך הא לפלוגתא דחיישינן למיעוט:
ותפשוט מינה דמודו רבנן לר"ש כו'. וא"ת אי בעי למפשט דמודו רבנן נימא ר"ש היא וי"ל דמ"מ תפשוט דלא מצינו
למימר
דלר"ש אפילו ברוב ישראל הרי אלו שלו ולרבנן אפילו ברוב כנענים חייב להכריז דאי כר"ש אתיא אם כן ברוב ישראל
חייב [להכריז] לר"ש ואי כרבנן אתיא א"כ ברוב כנענים הרי אלו שלו: בטמון. ולא בעי לאוקמה שאין רבים מצויין שם מדמפליג בין
רוב העיר כנענים לרוב העיר ישראל משמע שמצא במקום שרוב בני העיר מצויים שם דאי מצא במקום שאין רבים מצויין לא הוה ליה למנקט
רוב העיר אלא אם רוב כנענים או ישראל שכיחי במקום שמצא וא"ת ובטמון למה יגע בו אי משום שיפנה אותה המפנה יקחנה ויכריז
וי"ל דשמא המפנה יהיה כנעני או שמא לא ימצאנה המפנה וישליכנה לחוץ עם הזבל וא"ת ואמאי יכריז יקחנה לעצמו דכשלא ימצאנה בעליה
יתייאש ויאמר שאדם שאינו הגון לקחה ואע"ג דאיכא רובא ישראל דהיינו
טעמא דר"ש דשרי ברוב ישראל וי"ל דהוי יאוש שלא
מדעת דבשעה
שלוקחה עדיין לא ידע האובד שנלקחה
וברוב
כנענים
הוי שלו דתלינן דכנענים הטמינוה דהוו רובא:
סבר