כד:
אלו
מציאות פרק
שני
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סבר כוותיה בחדא. ולא בעי למימר דסבר כרבנן דא"כ תפשוט
ואיבעית אימא לעולם רבנן. ובשאינה טמון
ולא תפשוט
מינה
לח א ב מיי' פי"א מהל'
א) [לקמן ל: ברכות ז. מה:
דמודו ליה ברוב כנענים: מי קתני כו' אינו
חייב להכריז
קתני.
דמודו רבנן ברוב כנענים ומכל מקום יש לפשוט דהלכה
גזלה ואבדה הל' ח
כתובות צז. ב"ק צט:],
כמותו ברוב כנענים: לבתר תריסר ירחי שתא כו'. פי' הן
ב) [חולין מח.], ג) חולין
ופי"ב מהלכות מאכלות
דכיון דרובא כנענים דלמא דכנענים הוא ושלו נמי לא הויא דלא
צה., ד) חולין יב. [תוספתא
אסורות הל' כח סמג עשין
אזלי רבנן בתר רובא בממונא: מותרת משום מציאה. דאינו חייב
עצמן החזיר אע"ג דלא היה צריך ליתן
רק דמיהם כדתנן בפרקין
דחולין פ"ב], ה) פי'
עד טוש"ע ח"מ סי' רנט
להכריז: ואסורה בהנאה. ולקמיה
(דף כח:) כל דבר שעושה ואוכל
האגמים שיצודו בהם הדגים
סעיף ד וטוש"ע י"ד סי'
שרשי רד"ק, ו) [דברים יד],
קכט סעיף יז:
מטפל בו י"ב חדש מכאן ואילך שם
פריך א"כ מה היתר יש במציאתה:
ואיבעית אימא לעולם רבנן מי קתני הן
לט ג טוש"ע ח"מ סי'
ז) [לקמן כה.], ח) [עיין
בא ישראל ונתן סימן. יצאת מספק
דמיהן ומניחן אבל רש"י פירש שמצאן
שלו אינו חייב להכריז קתני ויניח וייתי
רנט סעיף ז וטוש"ע
רש"י ברכות נח: ד"ה ככלי
❖
אובד], ט) צ"ל לישאל. ר"מ,
י"ד סי' קכט סעיף יז:
אחר י"ב חדש שנאבדו קשה דמנלן
יין כנענים ומותרת בשתיה למוצאה
ישראל ויהיב ביה סימנא ושקיל ת"ש דאמר
מ ד ה מיי' פי"א מהל'
ח) שיהא בשביל כך למוצא דהאובד
דכיון דרובא כנענים נתייאשו הבעלים:
גזלה ואבדה הלכה ז
רב אסי מצא חבית יין בעיר שרובה כנענים
א
ושדו בנהר בירן. ומושלכין בנהר
אינו מתיאש שסבור שהמוצא יסבור
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
לעזי רש"י
מותרת משום מציאה ואסורה בהנאה בא
סי' רנט סעיף ה:
בירן: דמתקיל. יש בו מכשולים
שמקרוב נאבדו ויכריז:
מא ו מיי' שם הל' ט
לפנים
נשנ"ש [אישקלושינ"ט].
ישראל ונתן בה סימן מותרת בשתיה
משורת הדין. מאשר
אבנים וסתימת גדר שעושין לדגים
טוש"ע שם סעיף ו:
עושים סכר.
למוצאה כמאן כר"ש בן אלעזר שמע מינה
מב ז מיי' פ"ח מהל'
יעשון נפקא לן לקמן
ולא מיאש סבר לא יוכל הנהר להוליכם
אוולטו"ר [וולטו"ר].
❖
מאכלות אסורות הל'
פרס.
כי קאמר ר"ש בן אלעזר ברוב כנענים אבל
בפרקין (דף ל:) תימה דלא מייתי
חוץ למכשולים ורגילים היו לסוכרו
יב סמג לאוין קמג טוש"ע
קרא הכא כדמייתי לקמן בעובדא דר'
ולנקותו ולכרותו שישטפו מימיו וסומך
ברוב ישראל לא לעולם אימא לך ר"ש בן
י"ד סי' סג סעיף א:
מג ח טוש"ע ח"מ סי'
ישמעאל ובהגוזל קמא (ב"ק דף ק. ושם
שימצאם כשיסכרו אותו וינקום:
אלעזר אפי' ברוב ישראל נמי קאמר ורב
רבינו חננאל
רנט סעיף ו:
סכרו ליה. שקורין נשנ"ש בלע"ז
ד"ה לפנים) בעובדא דרבי חייא
אסי סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה
מד ט מיי' פ"ד מהל'
היא וכן הא דא"ר אסי
כמו (ישעיה יט) עושי שכר אגמי
במראה דינר לשולחני ונמצא רע
ה)
שחיטה הל' ח ועיין
מצא חבית של יין בעיר
בחדא וכי מאחר דאסירא בהנאה מותרת
נפש: אימא מישראל נפיל. לפיכך חייב
ולקמן בסוף פרק האומנין (דף
שם בכ"מ סמג לאוין קמג
שרובה כנענים קנקנה
משום מציאה למאי הלכתא אמר רב אשי
טוש"ע י"ד סי' א סעיף ד:
מותר [משום] מציאה
פג.) מייתי קרא אחרינא למען תלך
להכריז ולא אמרי' יניח כדאמרינן
מה י טוש"ע ח"מ סי'
ויינה אסור אפי' בהנאה
ב לקנקנה: ההוא גברא דאשכח ארבעה זוזי
לעיל ברוב כנענים לרבנן: לא מיאש.
בדרך טובים שהוא מדברי קבלה
רנט סעיף ו:
בא ישראל ונתן סימניה
מו כ מיי' פט"ו מהל'
דציירי בסדינא ושדו בנהר בירן אתא לקמיה
שהכורה ימצאם: דבי דיסא. שמוכרים
ושביק קרא דאשר יעשון שהוא מדברי
מותרת אפי' בשתיה
גזלה ואבדה הל' יג
למוצאה. ש"מ דברוב
תורה וי"ל דלא מייתי קרא דאשר
שם חטים כתושין לדייסא ורבים
דרב יהודה א"ל זיל אכריז והא זוטו של ים
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
כנענים הרי הן שלו. ההוא
מצויין שם: בתר תריסר ירחי שתא.
יעשון אלא במקום שאחרים חייבין
הוא שאני נהר בירן כיון דמתקיל לא מיאש
סי' רסב סעיף י:
דאשכח ד' זוזי דציירי
ג
מז ל מיי' שם פט"ז הל"ג
מצאם: דגלדאי. רצענים: דיו. עוף
והוא פטור כמו במראה דינר דאחרים
בסדינא בנהר בירין כו'
והא רובא כנענים נינהו ש"מ אין הלכה כר"ש
סמג שם טוש"ע שם
ואסיקנא כיון דישראל כרו
דבעו למילף חייבים ור' חייא דלא
שקורין אוולטו"ר והוא לשון דיה ו):
סעיף כ:
בן אלעזר אפי' ברוב כנענים שאני נהר בירן
ליה וישראל סכרו ליה
ושדיה בצנייתא דבי בר מריון.
בעי למילף פטור ולפנים משורת הדין
מח מ מיי' שם פט"ו
אימור מישראל נפול ולא
דישראל סכרו ליה וישראל כרו ליה כיון
הלכה יג סמג שם
מיאש. רב יהודה הוה אזיל
שילם כמו אחרים וכן בעובדא דרבי
השליכתו
בין דקלים של בר מריון:
טוש"ע שם סעיף י:
בתריה דמר שמואל
דישראל סכרו ליה אימור מישראל נפל וכיון
אסור.
ישמעאל דזקן ואינו לפי כבודו הוה
שמא נתחלף בנבילה:
מט נ מיי' שם פט"ז
בשוקא דבי דיסא אמר ליה
דישראל כרו ליה לא מיאש רב יהודה הוה
ורואהו. משנטלו
ועשה לפנים משורת הדין כמו אחרים
עד שהשליכו:
הלכה ב סמג שם
מצא כאן ארנקי מהו אמר
❖
טוש"ע ח"מ שם סעיף יא:
ליה הרי הן שלו. בא
כשמצאו
באשפה. שדרך נבילה
שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי
והכא בשמעתין דהדרינהו בתר תריסר
ישראל ונתן סימניה מהו
להשליכה באשפה: פרגיות. גוזלות:
ירחי שתא כ"ע פטורים לכך לא
דיסא א"ל מצא כאן ארנקי מהו אמר ליה
אמר לו אם רוצה לעשות
אשכח קיבורי דאזלי
ביה אזלויי. מצא
מייתי קרא הכא ומ"מ משום לפנים
לפנים משורת הדין מחזיר
הרי אלו שלו בא ישראל ונתן בה סימן
מוסף רש"י
כדאבוה דשמואל אשכח
משורת הדין בעי ליה לאהדורי כיון
פקעיות של טווי למכמורות ורשתות
מהו א"ל חייב להחזיר תרתי אמר ליה
בשר שנתעלם מן העין.
חמרא במדברא ואהדרינהו
במקום שהציידין מצויין: אזלוי. ציידים
שאינו מתחסר ממונא אבל בסוף
שהיה שעה אחת שלא ראהו,
בתר י"ב ירחי שתא והא
א)ד לפנים משורת הדין כי הא דאבוה דשמואל
העושים מכמורות: מתני' מצא
האומנין (שם) בהנהו שקולאי ששברו
ואפילו היה מונח על שלחנו,
דרבה דאמר ליה רב נחמן
אשכח הנך חמרי במדברא ואהדרינהו למרייהו
אסור. שמא נתחלף בנבלה
מצא ארנקי בשוקא דרבנן
פירות בכלי. וסתם כלי יש בו סימן:
לו החבית ועשו לו הפסד גדול משום
(חולין צה.).
הרי הן שלו ואפי' הלה
לבתר תריסר ירחי שתא לפנים משורת הדין
כמות שהוא. ריקן: כיס. יש בו
לפנים משורת הדין אין לו להפסיד
עומד וצווח נעשה כצווח
רבא הוה שקיל ואזיל בתריה דר"נ בשוקא
סימן לבעלים: צבורי פירות. בגמ'
לכך מייתי קרא למען תלך בדרך
על ביתו שנפל ועל ספינתו
ז)
ב)
טובים: אתא לקמיה דרב גרסי'
שטבעה בים כלומר כשם
מפרש סימנייהו או מנין או מקום:
דגלדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן א"ל מצא
מי שטבעה ספינתו המציל
שלשה ממנה הרי הן שלו ואע"פ
כדמשמע בירושלמי פרק אין מעמידין
כאן ארנקי מהו א"ל הרי אלו שלו בא ישראל
שבעלה עומד וצווח
ואפילו לספרים דגרסי אביי פריך
ונתן בה סימן מהו אמר ליה הרי אלו שלו והלא עומד וצווח נעשה
ה
כדאמרינן המציל מזוטו
שפיר מבשר שנתעלם מן העין דאף
של ים התורה התירתו לו
כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים ההוא דיו דשקיל בשרא
ע"ג דלא קיימא לן כרב כדפרישית
כן גם זה מותר למוצאו
בשוקא ושדיה בצנייתא דבי בר מריון אתא לקמיה דאביי א"ל זיל שקול
ו
ש"מ אפי' ברוב ישראל.
לעיל (דף כג: ד"ה מחרוזות) מדפריך
עוף הנקרא דיו שקיל
לנפשך והא רובא דישראל נינהו שמעת מינה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר
בפרק גיד הנשה (חולין דף צה: ושם)
בישרא ושדא בצינייתא
אפי' ברוב ישראל שאני דיו דכזוטו של ים דמי והא אמר רב בשר שנתעלם
ורב היכי אכיל בשרא מ"מ פריך
ג)
ז
דבי בר מריון. אסיקנא אם
הוא עומד וראה את
מן העין אסור בעומד ורואהו: ר' חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי
שפיר דכיון דחזי המוצא שהעוף
המקום שחוטף זה הבשר
השליכם שם אפילו מאן דפליג ארב
והתירוהו לו אמר רבי אמי התירוהו לו ח משום מציאה כר"ש בן אלעזר משום
ממנה והוא מישראל מותר
מודה הכא דאסור דאימור נטלה
לו דכזוטו של ים [דמי]
שחיטה כרבי חנניא בנו של רבי יוסי הגלילי דתניא הרי שאבדו לו גדייו
ד)
ואם לאו אסור באכילה
מעיר שרובה כנענים ומשני בעומד
ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטין ר' יהודה אוסר ורבי חנניא בנו של רבי יוסי
כרב דאמר בשר כיון
ורואהו שנטלה מעיר שרובה טבחי
שנתעלם מן העין אסור
הגלילי מתיר אמר רבי נראין דברי רבי יהודה כשמצאן באשפה ט ודברי רבי
ישראל ולרב מיירי בעומד ורואה
באכילה. והא דרב חנינא
שנטלה לפני טבחי ישראל: חנניא בנו של רבי יוסי הגלילי כשמצאן בבית מדהתירוהו לו משום
דאשכח גדי שחוט בין
טבריא לצפורי והתירוהו
הרי
שחיטה רובא ישראל נינהו שמעת מינה הלכה כר"ש בן אלעזר אפי' ברוב
שאבדו כו'. ה"ה נגנבו
לו משום מציאה כר"ש בן
ישראל אמר רבא רוב כנענים ורוב טבחי ישראל רבי אמי אשכח פרגיות
ואע"ג דעבר על לא תגנוב
אלעזר ומשום שחיטה כר'
י
יוסי בר חנינא וכו'
לא עבר על לאו דנבילה ובתוספתא
שחוטות בין טבריא לציפורי אתא לקמיה דר' אסי ואמרי לה לקמיה דר' יוחנן
ופשוטה היא. פי' פרגיות
(פ"ב דחולין) תניא בהדיא הרי שאבדו
ואמרי לה בי מדרשא ואמרו ליה זיל שקול לנפשך רבי יצחק נפחא אשכח
צפרים טהורים. רב אמי
אשכח פרגיות בין טבריא
או נגנבו והכא נקט אבדו אורחא
קיבורא דאזלי ביה אזלויי אתא לקמיה דר' יוחנן ואמרי לה בבי מדרשא ואמרו
דמילתא: שמצאן באשפה.
לצפורי וא"ל ר' יוחנן
ליה זיל שקול לנפשך: מתני' כ ואלו חייב להכריז מצא פירות בכלי או
שקול לנפשך. וכן רב
בפ"ק דחולין (ד' יב:) מפרש נראין
יצחק אשכח (פגעיות)
כלי כמות שהוא מעות בכיס או כיס כמות שהוא צבורי פירות צבורי מעות
ל
מ
נ
[פקעיות] של מטוה דאמר
דברי רבי יהודה לרבי חנניא כשמצאן
ר' יצחק אשכח קיבורי
שלשה
באשפה שבשוק שאף רבי חנניא לא
דאיזלו בי אזלויי וא"ל ר'
אתא
פליג עליה אלא באשפה שבבית ובעובדא דהכא שמצאן בדרך בלא אשפה הוי כאשפה שבבית:
לקמיה דרבי אסי גרסי'
יוחנן זיל שקול לנפשך:
מתני' ואלו חייב להכריז
אע"ג דבכל דוכתי חשיב רבי אמי ברישא כדאמר (גיטין דף נט:) רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארעא דישראל אף על גב
שגדול ממנו אין
תימה שבא לפניו לישאל לפי שחבירו היה אבל אי גרסינן
רבי אבא קשה דרבי אבא
היה תלמידו של רבי אמי
כדמוכח גבי נסכא דרבי אבא (שבועות דף מז.) ואיך
היה בא
לפניו ט)(לעולם):
הא