כה:
אלו
מציאות
פרק
שני בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כאבני בית קוליס. מכאן אר"ת דאין שם ע"ז מרקוליס אלא
כאבני בית קוליס. מרקוליס והיא שם ע"ז ולקמיה מפ' היכי עבדי:
סא א ב מיי' פט"ז מהל'
א) [ע"ז נ.], ב) [לעיל כד.],
אחת מכאן ואחת מכאן. והשלישית חציה על זה וחציה על זה:
קוליס כדאמרינן הכא והא דקרי ליה בעלמא מרקוליס
ג) [לעיל כ: כג:], ד) לקמן
אבדה הלכה ב סמג
לז:, ה) [לעיל כד.], ו) [עי'
נירונית היא. נירון קיסר כתוב עליה: מתני' מצא אחר הגפה
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
היינו חילוף קילוס דהם קורים קילוס לשון שבח וחכמים החליפו
תוס' ב"ב נד. ד"ה
רסב סעיף יב:
[או אחר הגדר] גוזלות מקושרין. גפה סתימת כותל של עץ או
לגנאי לשון לעג וקלס (תהלים מד) ומר הוא חילוף כמו מר דשחוטה
סב ג ד מיי' שם פי"ד
אדעתא], ז) [גי' רי"ף
של קנים: גדר. של אבנים: לא יגע
דפרק גיד הנשה (חולין דף צד.) ומר
הלכה י סמג שם
ורא"ש כגי' רש"י אפילו
טוש"ע שם סעיף יג:
מצא וכ"ה בפיסקא לקמן
בהן. טעמא מפ'
בגמרא: מכוסה
דפרזלא דהגוזל בתרא (ב"ק קיג:) י):
כאבני
בית קוליס מהו ת"ש דתניא מצא
סג ה מיי' שם פט"ו הל'
כו.], ח) [דברים כב],
אחר
הגפה. מקום שמשתמרות
לא יגע בו. דאין זו אבידה שיהא
ט) [לקמן כו.], י) [וע' תוס'
מעות
מפוזרות הרי אלו שלו כאבני בית
ו ועיין בהשגות
ובמ"מ סמג שם טוש"ע
סנהדרין סד. ד"ה מרקוליס
קצת אבל מצא במקום שאין
מוזהר עליה בלא תוכל להתעלם
ח)
קוליס
חייב להכריז ואלו הן אבני בית
א
ב
א)
וע"ז נ. ד"ה אבני], כ) לפי
ח"מ סי' רס סעיף י:
דמשתמר הוא: גמ' במדדין.
משתמר כלל ודאי אבידה היא ונתייאשו
סד ו מיי' שם הלכה ז
דברי מהר"ם ד"ז עם ד"ה
קוליס
אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על
ממקום למקום: מעלמא אתו. ואין
הבעלים כיון שאין בה סימן ולא
❖
ואם הד"א, ל) [לקמן ל:],
טוש"ע שם סעי' יא:
גביהן תנו רבנן המוצא סלע בשוק
סה ז ח מיי' שם הל' ו
מיירי הכא במשתמר לגמרי מדפריך
זה הינוח וכיון דאין בהן סימן נימא
טוש"ע שם סעיף י:
ומצאו חבירו ואמר לו שלי היא חדשה
הרי אלו שלו: ואיכא למימר איניש
בגמרא ולהוי קשר סימן כלומר ויטול
סו ט מיי' שם הל"א ועי'
הגהות הב"ח
היא נירונית היא של מלך פלוני היא ג לא
אצנעינהו. הואיל ומקושרין: ספק
ויכריז ובמקום המשתמר אפי' יש בו
בהשגות טוש"ע שם
(א) גמ' הני איניש
סעיף ט:
הינוח. בדבר שאין בו סימן וכ"ש
אמר כלום ולא עוד אלא אפילו שמו כתוב
סימן לא יגע בו דהא תנן מצא כלי
ד
סז י מיי' שם הלכה ז
אצנעינהו הכא ואי:
ודאי הינוח: לכתחילה לא יטול.
טמון באשפה לא יגע בו וביש בו
עליה לא אמר כלום לפי שאין סימן למטבע
(ב) שם במשנה אפילו
טוש"ע שם סעיף יא:
סח כ מיי' שם פי"א הל'
סימן מיירי מדקאמר ואם מגולה
דאי שקלת לה ליכא למרייהו סימנין
מצא בתוך הבית:
דאמר דלמא אפוקי אפקה ומאיניש אחרינא
(ג) תוס' ד"ה ואם וכו' אם
יא סמג שם טוש"ע
נוטל ומכריז וכן לעיל (דף כד.) אמר
למיתב בהו ויפסיד הלכך לא יטול
נפל: מתני' מצא אחר הגפה או אחר
היה יודע של מי הוא
ח"מ סי' רסא סעיף ד:
ה
והבעלים יזכרו ויבאו ויטלום: ואם
מצא אבידה אם רוב ישראל חייב
❖
סט ל מיי' שם פט"ו
עתה:
הגדר גוזלות מקושרים או בשבילין שבשדות
נטל לא יחזיר. דהא ליכא דיהיב
להכריז א"כ ביש בה סימן מיירי
הלכה ז טוש"ע ח"מ
הרי זה לא יגע בהן מצא כלי באשפה
סי' רס סעיף יא:
ב) ו
סימנא: שכן דרך אשפה ליפנות.
ומוקי לה בטמון באשפה ונמלך עליה
ע מ נ מיי' שם פט"ז [הל'
אם מכוסה לא יגע בו אם מגולה נוטל
מוסף רש"י
ואי לא שקיל ליה האי השתא לכשיפנה
לפנותה אבל אם לא נמלך לא יגע
ז] והלכה ט ועיין
ומכריז: גמ' מאי טעמא דאמרינן הני
ליהוי קשר סימנא. שיש
יטלנה נכרי או ישראל חשוד הלכך
בה ולרבא דאמר מקום הוי סימן
בהשגות ובמגיד משנה
סמג שם טוש"ע שם סעיף
קשרים שאינן דומין זה לזה
ומוזהר עליה: כובי
אבידה היא
נקט דוקא גוזלות דמדדין אבל דבר
אינש אצנעינהו (א) ואי שקיל להו
א:
ויאמר כך וכך הוא עשוי
וכסי. טמונים מדעת הואי ולא יגע
אחר לא דהוי מקום סימן ויטול
עא ס מיי' שם הל' יא
(לעיל כ:). כל ספק
לית להו למרייהו סימנא בגווייהו הלכך
הינוח. מצא דבר שאין בו
ועיין בהשגות ובמ"מ
בהן: סכיני והמניק. שהן כלים
ויכריז כיון דאינו משתמר לגמרי
לשבקינהו עד דאתי מרייהו ושקיל להו ואמאי
❖
טוש"ע שם סעיף ג:
סימן בצד מקום שמשתמר
קטנים אבדה הן שהשליכם שם עם
ולרבה דאמר מקום לא הוי סימן
קצת, דלא שכיחי אינשי
ליהוי ג) קשר סימנא אמר רבי אבא בר זבדא
האשפה שהוציאם מן הבית. ולקמן
נקט גוזלות לאשמועינן דאע"ג דהוי
דאזלי, ויש לספוקי שמא
אמר רב במקושרין בכנפיהן דכולי עלמא
ז
מדעת הונח שם לגניזה
פריך מאי שכן דרך אשפה לפנות:
ספק הינוח דאיכא למימר דמעלמא
רבינו חננאל
. לכתחילה לא
הכי מקטרי להו ולהוי מקום סימן אמר רב
(לקמן לז:)
אבידה מדעת היא. דהוה ליה לאסוקי
אתו לא יגע בהן:
יטול. המוצאו, שכשיבא
כחצובה זה למעלה
ואמר ר' אבא בר זבדא אמר
עוקבא בר חמא במדדין אי במדדין מעלמא
אדעתיה שיפנוה: היינו דקתני שכן
כ)
ח
בעליו לא ימצאנו וסימן אין
מזה במקום א) מרודד.
בו שיכריז, לפיכך יניחנו זה
כסולם נתונים כסדר בארץ
דרך אשפה לפנות. שהבעלים
רב ספק הינוח לכתחילה
אתו ומותרין איכא למימר מעלמא אתו
ובעליו יבוא ויטלנו וכל שכן
והפרש ביניהן. היכי מכריז
לא יטול. כדמפרש לעיל דלמא איניש
נמלכים לפנות: לפנות לה כלים
ואיכא למימר אינש אצנעינהו והוה ליה
לודאי הינוח כדתנן מצא כלי
אם היו עשויים כמגדלים.
ואם
נטל לא יחזיר.
קטנים. מן הבית שלא מדעת:
אצנעינהו:
באשפה מכוסה לא יגע בו
אמר רבינא טיבעא מכריז
ספק הינוח ד) ואמר רבי אבא בר זבדא אמר
מתני' מצא בגל. גל אבנים
(שם). ואם נטל לא
ויבא בעליהם ויתן סימנם
יש מפרש דהיינו דוקא כשנטלהו
רב כל ספק הינוח לכתחילה לא יטול ואם
יחזיר. אם בא אחר ואמר
ויטלם. אבני בית קוליס
ט
מחומה שנפלה: הרי אלו שלו.
והוליכו לביתו דיש לחוש שמא באו
שלי הוא וסימן אינו נותן בו
בית ע"ז שמה מרקוליס
נטל לא יחזיר: מצא כלי באשפה מכוסה
בגמרא מפרש: מחציו ולחוץ. באחד
בעלים בתוך כך ולא מצאו מה
אל יחזירנו, שמא אינו שלו
עבודתו גרימת אבנים
לא יגע בו מגולה נוטל ומכריז: ורמינהו
וסוף הבעלים לבוא ויביא
ועיקרו ג' אבנים שתים זו
שהניחו שם ושוב לא יחזרו לבקשה
מחורי כותל הסמוכים לרשות הרבים
עדים שהניחו שם, לפיכך
כנגד זו ואחד על גביהם.
מצא כלי טמון באשפה נוטל ומכריז שכן
לכך לא יחזיר למקום שנטל אבל
מצאה מחצי עוביו של כותל ולחוץ
יהא מונח ביד זה עד שיבא
ואם מצא מטבעות כי
דרך אשפה לפנות אמר רב זביד לא קשיא
אליהו, דהאי לא יחזיר לא
אם נטלו ולא זז משם וראה שלא
שלו דאמרינן אחד מבני רשות הרבים
האי גוונא חייב להכריז:
שיהא שלו קאמר, דהא
ת"ר המוצא סלע בשוק
באו בעלים בתוך כך יחזיר וכן יש
נתנו שם ושכח. דאע"ג דאמרן לעיל
הא בכובי וכסי הא בסכיני והמניק בכובי
י
מעיקרא באיסורא אתא
ואמר לו חבירו שלי היא
בירושלמי עובדא ברבי אבא בר
ספק הינוח לא יטול והאי ודאי הינוח
לידיה אם הינוח הוא (שם).
וכסי לא יגע בסכיני והמניק נוטל ומכריז רב
נירונית היא פי' כמטבע
באשפה שאינה עשויה
נירון קיסר היא כו' עד ולא
זבדא גופיה דקאמר רבי אבא בר
הוא הא מוקמי' למתני' בגמרא
ט)
פפא אמר הא והא בכובי וכסי ולא קשיא
לפנות. רגילים היו בעלים
עוד אפי' שמו כתוב עליה
זבדא אשכח חמרא מכוסה בחפיסה
דשתיך טפי
דאיכא יאוש בעלים:
להניחה ימים רבים ולא
לא אמר כלום שאין סימן
כאן באשפה העשויה לפנות כאן באשפה
ואפילו מצא
בתוך הבית כו'. דלא
ונסביה אתא ושאיל בבי רב אמרו
לפנותה מיד, ונמלך עליה
למטבע דאמרי' אפוקי
שאינה עשויה לפנות אשפה העשויה לפנות
לפנותה. מיד ועל כרחו או
אפקה ומאחרינא נפל:
ליה לאו יאות עבדת אמר להו אהדריה
ידוע דמאן נינהו ובעליו נואשו:
מתני' מצא אחר הגפה.
יטלנו או יהא הפקר (לעיל
כ אבידה מדעת היא לאלא ה) באשפה שאינה
גמ' תנא.
א"ל לא דלמא אתא מריה ולא
גבי גל וכותל ישן:
❖
.
פי' הגפה סגירה מלשון
כד.)
עשויה לפנות ונמלך עליה לפנותה בשלמא
שיכול לומר לו. לבעל הגל או
אשכחיה ומיאש מיניה ומיהו אם נטל
יגיפו הדלתות וכדתנן
מן האגף ולפנים. גוזלות
לבעל הכותל: של אמוריים. שהורישו
לרב פפא היינו דקתני שכן דרך אשפה
לא יחזיר משמע רק שנטלה ואע"ג
מקושרות או בשבילין
רבינו חננאל (המשך)
אבותינו היו: ישראל לא מצנעי. ומחציו
דלא הוליכה לשום מקום לא יחזיר
לפנות אלא לרב זביד מאי שכן דרך אשפה
שבשדות הרי זה לא
ויש לפרש דמיירי הכא בספק אבידה
ולפנים אמאי שלו הרי בעל הבית
קשיא מתני' בכובי וכסי
יגע בהן ואוקימנא בדלית
לפנות שכן דרך אשפה לפנות לה כלים
דמצנעי להו אינשי.
בהו סימן ובמדדין דאיכא
דאפי' הניחה בעלים שם מדעת
זה משתמש בה זה כמה שנים:
קטנים: מתני' מצא בגל ובכותל ישן
בהמנק וסכין דאיכא
למימר מעלמא אתו ואיכא
מ
דומה ששכחוהו דבלא משתמר כ"א
דשתיך למימר בטאטא שקלינהו
למימר איניש אצנעינהו
ו) הרי אלו שלו נ מצא בכותל חדש מחציו
קצת מיירי דומיא דמתני' דעל מתני'
בהדי עפרא דביתא
הוי ליה ספק הינוח וכל
ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית אם היה משכירו לאחרים
וזרקינהו לאשפה ולא ידע
ספק הינוח לכתחלה לא
ס
קאי רבי אבא ולכך אם נטל לא
הרי אלו שלו: גמ' תנא מפני שיכול לומר לו
שכן דרך בני אדם לכבד
יטול ואם נטל לא יחזיר.
אפילו בתוך הבית
יחזיר דהשתא אבידה היא ושכחוה
(ב) ז)
הבית ולהשליך העפר
תלמוד ארץ ישראל ר'
של אמוריים
הן אטו
אמורים מצנעי ישראל לא מצנעי לא צריכא
הבעלים וכיון שאם היה יודע שהיא
לאשפה. פי' המנק כלי
אבא בר זבדא אשכח חמר
שיש בו שני ראשים כגון
מכוסה בחפיסה ונסביה
דשתיך המזלג שיש לו ג' שינים
אבידה היה מחויב בהשבתה בלא
אתא שאיל לרב אמר ליה
שום הגבהה אם הוא יודע של מי
ודרך בני יון להחזיק
לא עבדת יאות אמר ליה
חתיכת הבשר ולחתוך עם
אהדריה אמר ליה לא
הוא דכיון שהוא משתמר קצת לא יתייאשו הבעלים היכא דהגביה הוי מחויב בשמירתה מספק לרבה הוי שומר חנם ולרב יוסף שומר
הסכין ולאכול ונוטל זה
דנימר אתא מריה ולא
שכר עד שתבא ליד הבעלים ולא דמי לזקן ואינה לפי כבודו דאמר רבה בפרקין ל) הכישה נתחייב בה ואמרינן בהמוכר את הספינה
שחתך ונותנו לתוך פיו
אשכחיה ונתיאש מיניה.
(ב"ב דף פח.) אימור דאמר רבה בבעלי חיים דאנקטינהו נגרי ברייתא אבל בשאר דברים לא היינו משום דזקן לא מיחייב בהשבה
ואין ידיו נוגעות בבשר
פי' מדדין מהלכין מעט
כלל מפני
מעט כדכתיב אדדם עד
כלל ולכך כי יחזיר למקומה אינו חייב בשמירתה וכן צלוחית דפרק הספינה (שם דף פז:) לא מיחייב כלל בנטילה דאבידה מדעת
בית אלהים. ותנן נמי
היא ואינו חייב כלל בהשבתה אבל הכא אם היה יודע שהיא אבידה היה חייב ליקחנה ולהשיבה לבעלים אם היה יודע של מי (ג) הם
האשה מדדה את בנה.
עתה שהוא ספק אם הגביה חייב בשמירתה כדין אבידה ממש וכן משמע בפרק הספינה (שם) דקאמר צלוחית אבידה מדעת היא משמע
מצא כלי טמון באשפה לא
יגע בו. איני והתניא נוטל
דאם לא היתה אבידה מדעת א"ש דמחייב בנטילתה ועובדא דירושלמי דקאמר דאימור אתא מריה ולא אשכחיה מיירי שמצאו
ומכריז. ופריק רב זביד לא
במקום שמשתמר לגמרי שלא היתה אבידה ואינה בת השבה ולכך אי לא הוה לן למיחש לאתא מריה יחזיר שפיר וכן משמע
דסתם חפיסה יש בו סימן ואי לא הוה משתמר לגמרי א"כ שפיר עשה שנטלה ואמאי אמר דלאו יאות עבד וכן הא דתניא לקמן
א) עי' בערוך ערך חצב א'
שכתב זה למעלה מזה במקום
(דף לא.) מצא טלית או קורדום בצד גדר אין זו אבידה ולא יגע בו אפילו יש בו סימן מיירי במקום המשתמר אי נמי התם לדעת
מורד עכ"ל ונראה שכן צ"ל
הונח שם ולא יגע בו אפילו יש
בו סימן דדרך פועלים
שמניחים טליתן או קורדומם בצד גדר של אותה שדה ולפירוש רש"י דפירש
גם כאן בדברי רבינו וע"ש
דלא יחזיר דליכא
איניש דיהיב
סימנא קשה
דפשיטא
דלא יחזירנו
לשום אדם שאינו יודע
מי הם הבעלים
כיון
שאין בו סימן:
עוד פי' אחר.
דשתיך