כו:
אלו
מציאות פרק
שני בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שנפל משנים חייב להחזיר. אפילו אין בו סימן דאינו מתיאש
נקיטנא ליה כו'. משבענא ליה שבועת היסת ולא נתייאש מיד
עז א מיי' פי"ד מהל'
א) [עי' תוס' ב"ק סז: ד"ה
לעולם ומיירי ששניהם בקשוה יחד קודם שבא זה ומצאה
כשמשמש ולא מצא ונמצא שבא ליד זה לפני יאוש והלכה כאביי:
רבא], ב) [גירסת הנ"י
אבידה הל' ח סמג
ונטלה עובר משום כו' וכ"מ
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
אי נקיטנא וכו'. ואינו יכול להשביעו בטענת שמא שאין נשבעין
ולכך סבור ודאי שחבירו לקחה כשבקשה עמו ואינו מתיאש לעולם
ברש"י ד"ה עובר], ג) [צ"ל
רסב סעיף ב וסעיף ד:
שמחשב יחזירנה לי כשאביישנו ברבים ואוכיח לו שמצאו ולכך
בטענת שמא אלא אותן השנויין במשנה ואלו נשבעים שלא בטענה
עח ב ג ד מיי' שם הל'
ואמר וכ"א ברי"ף ורא"ש],
ד) [עי' נדרים עב.] ברכות
נמי אמרינן בסמוך אימור שותפי
כו' (שבועות דף מה.). וא"ת הא מקמי
ו ז סמג שם טוש"ע
כה. וש"נ, ה) [עי' רי"ף
ח"מ סי' רנט סעיף א:
נינהו כיון שראינום מחפשין יחד ומה
יאוש אתי לידיה ואוקימנא ו) הלכתא
שנפל משנים חייב להחזיר מאי טעמא ההוא
עט ה מיי' שם הל' ט
ורא"ש גרסאות אחרות ועי'
שפרש"י מטעם יאוש שלא מדעת אין
כאביי ביע"ל קג"ם הא אמרן דמעות
רש"א], ו) [לעיל כב:],
דנפל מיניה לא מיאש מימר אמר מכדי
סמג שם טוש"ע
❖
ז) צ"ל לתוכה. רש"ל,
ח"מ סי' רסב סעיף יד:
נראה דהא רבא סבר דהוי יאוש
מידע ידיע מיד כרבי יצחק דאמר
איניש אחרינא לא הוה בהדאי אלא האי
פ ו מיי' פט"ז שם הלכה
ומפרש בסמוך מילתיה דרב נחמן
אדם עשוי למשמש בכיסו כו'
ד ה ועיין בהשגות
נקיטנא ליה ואמינא ליה אנת הוא דשקלתיה
(לעיל דף כא:): אימור שותפי נינהו.
ואין סברא לומר דהדר ביה בתר
ובמ"מ סמג שם טוש"ע
תורה אור השלם
בשלשה אינו חייב להחזיר מאי טעמא
ח"מ סי' רס סעיף ה:
דאיתותב ומה שפירש נמי שישביענו
בסלע זו ונאמנים זה על זה ואין
פא ז מיי' שם הל' ו סמג
1 לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ
ההוא דנפל מיניה ודאי מיאש מימר אמר
שבועת היסת קשה וכי ישביענו
האחד חושד את חבירו בחלקו ולכי
שם טוש"ע ח"מ סי'
וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין
מכדי תרי הוו בהדאי אי נקיטנא להאי אמר
בטענת ספק ומיהו י"ל דטוען ברי
מישמש בכיסו ולא מצאה לא אייאש
רסב סעיף יז:
פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד
פב ח מיי' שם הלכה ה
ויקרא יט יג
לא שקלתיה ואי נקיטנא להאי אמר לא
לפי שלא היה שם אחר כי אם הוא
מימר אמר אחד מן השותפים מצאה
בֹּקֶר:
2 לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר
סמג שם טוש"ע ח"מ
אך קשה דבימי בר קפרא עדיין לא
ולצערני הוא שותק ונמצא כשבאת
שקלתיה אמר רבא האי דאמרת בשלשה
❖
סי' רס סעיף ה:
אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים
נתקנה שבועת היסת ונראה לפרש
ליד זה לפני יאוש באת לידו והא
וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב
אינו חייב להחזיר לא אמרן אלא דלית ביה
תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:
שבלא שבועה אינו מתיאש לעולם
אוקמיה כאביי הלכך אף ע"ג דסלע
שוה פרוטה לכל חד וחד אבל אית ביה
כדפרישית: לא אמרן אלא כי לית
דברים כב א
רבינו חננאל
דבר שאין בו סימן הוא חייב להחזיר
3 וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן
שוה פרוטה לכל חד וחד חייב להחזיר
ביה שוה פרוטה לכל חד וחד. דהיינו
אבל כי אין בו שלש פרוטות מה נפשך
חייב להכריז דלא נתיאש.
תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן
מאי טעמא אימור שותפי נינהו ולא מיאשו
נפל מתוך שלשה אין
תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ
אי שותפין הן בו אין כאן משום
כי ליכא שלש פרוטות אלא ב' דמה
חייב להכריז דודאי מיאש
אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ
איכא דאמרי אמר רבא א אע"ג דלית ביה
השבת אבידה ואם של אחד מהם
נפשך אין צריך להחזיר אם שלשתן
וכו' ורבא פליג עליה
וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל
❖
אלא שוה שתי פרוטות חייב להחזיר מאי
הוא או של השנים נואשו ואמרו
שותפין אין כאן כדי השבה לכל אחד
בהא. אמר רבא סלע
לְהִתְעַלֵּם: דברים כב ג
שנפלה מחבירו נטלה
חברנו זה גנב הוא והרי נשמט
ואם אינן שותפין האובד יתיאש כי
טעמא אימור שותפי נינהו וחד מנייהו אחולי
לפני יאוש עובר משום
ואמר לא לקחתיו אחד מכם לקחו
השנים ידחוהו כל אחד על חבירו וא"ת
אחליה למנתיה גבי חבריה ואמר רבא ראה
בל תגזול ומשום השב
ב
הגהות הב"ח
וגנבו מחבירו: אימור שותפי נינהו.
וניחוש שמא שנים הם שותפין דאין
תשיבם ומשום לא תוכל
סלע שנפלה נטלה לפני יאוש על מנת
(א) גמ' הכי נמי נפיל
להתעלם אע"ג דאהדרה
חושדים זה את זה ולא מתיאשי
ומהימני אהדדי ואין חושדין זה את
מאינש אחרינא: (ב) שם
לגוזלה עובר בכולן משום 1לא תגזול ומשום
למרה לבתר יאוש איסורא
❖
ששניהם יטענו בטענת ברי לשלישי
זה ונמצאת שבאת ליד זה לפני יאוש:
לתני על גבי שלחן אי נמי:
כבר עבדא והשתא מתנה
השב תשיבם ומשום לא תוכל להתעלם
2
3
הוא דיהיב ליה. נטלה
ראה סלע שנפלה. ולא גרסינן משנים:
וכן באיכא דאמרי אמאי קאמר הני
לפני יאוש על מנת
ואע"ג דחזרה לאחר יאוש א) מתנה הוא
נטלה לפני יאוש. שלא שהה כדי
שותפי נינהו וחד מינייהו אחיל מנתיה
להחזירה ולאחר יאוש
הגהות הגר"א
דיהיב ליה ואיסורא דעבד עבד נטלה לפני
למשמש זה בכיסו: עובר משום השב
גבי חבריה נימא אימור שנים מהם
ג
נמלך לנוטלה עובר משום
[א] גמ' ומשכח(נא).
השב תשיבם. המתין עד
תשיבם. לא תגזול לא שייך אלא
יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין
הם שותפין ואין חושדין זה את זה
אותיות נא ממלת ומשכחנא
שנתיאשו הבעלים ונטלה
ויאמרו ודאי שהשלישי לקחה וי"ל
בשעת נטילה כמו ויגזול את החנית
לגוזלה עובר משום השב תשיבם ד המתין
מוקפים: [ב] רש"י ד"ה
אינו עובר אלא משום
דודאי כי ליכא אלא שנים האחד יטען
מיד המצרי (שמואל ב כג) כדאמר
א"נ ניתני ברישא. נ"ב
לא תוכל להתעלם. אמר
לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה ב) אינו
והרמב"ם מפרש דקאי על
רבא מאן דחזא דנפל זוזא
ברי לחבירו אבל כשיש שלשה לא
בבבא קמא (עט:). לא תוכל להתעלם
עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד
סיפא בין הכסא כו' ליתני
מחבריה בי חלתא ושקליה
יטענו טענת ברי לשלישי אפי' יהיו
אינה אזהרה אלא לכובש את עיניו
בשולחנות כו' ועהג"א
אינו חייב להחזירו אע"ג
ג) אמר רבא ה האי מאן דחזי דנפל זוזי
שנים מהן שותפין דנהי דאין חושדים
ונמנע מלהציל הלכך הנוטלה על
(ועמ"ש רבינו בח"מ סי'
דחזיה דמייתי ארבולי
❖
מחבריה בי חלתא ואשכחיה ושקליה לא
ומארבל וכו': מתני' מצא
רס ס"ק טו יז):
זה את זה מ"מ סבור שהשותף לקחה
מנת להחזיר ולאחר יאוש נתכוין
בחנות הרי אלו שלו.
מיחייב לאהדורי ליה מאי טעמא ההוא
לצערו עד זמן מרובה כדאמר בסמוך
לגוזלה אין כאן מתעלם. אבל השב
בין תיבה לחנווני הרי
דנפל מיניה מיאש הוא אע"ג דחזייה
דאי איכא שלש פרוטות דאינם
תשיבם איכא משנטל עד שישיבנה:
אלו לחנווני. לפני שולחני
מוסף רש"י
למוצאן בין כסא לשולחני
המתין לה כו'. בשעה שראה אותה
מתיאשים שסבורים שחבריהם מצאם
דאייתי ארבלא וקא מרבל מימר אמר כי
אלא מהא ליכא
הרי הן לשולחני. ודייק
ולא נטלה להחזירה: עובר בלא תוכל
ומעלים מהם להקניט ולצער עד זמן
למשמע מינה. דודאי
היכי דנפול מינאי
דידי הכי (א) נפול
ר' אלעזר מדקתני בין
מתני' לאו כולה דוקא,
להתעלם. שהרי העלים עיניו: בי
כסא לשולחני הרי הן
מרובה ולבסוף יחזירנה ועי"ל דכיון
מאיניש אחרינא [א] ומשכחנא מידי:
אלא חדא מנייהו דוקא, או
לשולחני הא על השולחן
חלתא. בין החולות: ארבלא. כברה:
ששלשה הולכין יחד אין לומר שותפין
מתני' ו מצא בחנות הרי אלו שלו בין
רישא או סיפא, ותנא אידך
אפי' צרורין ומונחין הרי
מתני'
מצא בחנות הרי אלו שלו.
שנים מהם אלא או כולם שותפין או
אטו ההוא ולא ידעינן הי
הן של מוצאן ותוב מדלא
התיבה ולחנוני של חנוני לפני שולחני הרי
מינייהו דוקא דנגמר מניה
קתני סיפא מצא בחנות
כל אחד ואחד לבדו:
בדבר שאין בו סימן קאי דההוא
(שבת קכא.).
של שולחני הרי אלו שלו
מתנה
אלו שלו בין הכסא ולשולחני הרי אלו של
בעלמא הוא דיהיב ליה.
דנפל מיניה מיאש שהכל נכנסים לשם:
כדקתני רישא ש"מ אפי'
שולחני הלוקח פירות מחבירו או ששילח
בין התיבה. שהחנוני יושב לפניה
וא"ת והלא לאו דלא תגזול
ז
על השולחן עצמו הרי
הן למוצאן. לקח פירות
לו חבירו פירות ומצא בהן מעות הרי אלו
מקרי ניתק לעשה בפ' שילוח הקן
ותמיד נוטל ממנה ונותן לפניו ומוכר
מחבירו ומצא בתוכן מעות
שלו אם היו צרורין נוטל ומכריז: גמ' אמר
(חולין דף קמא.) א"כ כיון דלענין גזילה
ומעות שנותנין לו נותן ז)לתיבה ולא
או שילח לו חבירו פירות
לא מקרי מתנה גם השב תשיבם
נפל שום דבר אלא מיד חנוני:
רבי אלעזר אפילו מונחין על גבי שולחן
ח
שולחני. מחליף מעות ונותן מטבעותיו
למה לא תיקן וי"ל דלא קאי אלא על
תנן לפני שולחני הרי אלו שלו הא על
לאו דלא תוכל להתעלם שעבר שלא
בשולחן שלפניו והבאין להחליף אף הן
גבי שולחן דשולחני אימא סיפא בין הכסא
החזיר קודם יאוש: אינו עובר
נותנין שם מעותיהן: הרי אלו שלו.
ולשולחני של שולחני הא על גבי שולחן
אלא משום השב תשיבם. ובפ"ק
דאמרינן מן הבאין נפלו שהרי השולחן
שלו אלא ד) מהא ליכא למשמע מינה ורבי
דקדושין (דף לד. ושם ד"ה מעקה)
מפסיק בין שולחני למעות שנמצאו
אלעזר הא מנא ליה אמר רבא מתניתין
דחשיב השבת אבידה עשה שאין הזמן
ואם מן השולחני נפלו היה להם
גרמא היינו בענין שבכאן וא"ת ואמאי
להמצא בינו לכסא שהשולחן מונח
קשיתיה מאי אריא דתני בין הכסא לשולחני
עליו: הלוקח פירות מחבירו. מפרש
ליכא לאו דלא תגזול אי משום
של שולחני ליתני על שולחן אי נמי מצא
(ב)
בגמרא: ואם היו צרורין. הוי סימן
דבהתירא אתא לידיה הלא בכובש
בשולחנות כדקתני רישא מצא בחנות שלו
או קשר או מנין שבהם: גמ' אמר
שכר שכיר איכא לאו כדאמר בפרק
ה) אלא ש"מ אפי' מונחין על גבי שולחן הרי
רבי אלעזר אפילו מונחין על גבי
איזהו נשך (לקמן דף סא. ושם)
וי"ל
אלו שלו: הלוקח פירות מחבירו וכו': אמר
שולחן. נראה בעיני דלא גרסינן
דהתם כשמתכוין לגזול לא נתיאשו
ריש לקיש משום רבי ינאי לא שנו אלא
צרורין: לפני. משמע על גבי קרקע:
הבעלים והכא כבר נתיאשו:
אפילו צרורין. רש"י ל"ג צרורין דאם
בלוקח
לתני על גבי שולחן. של שולחני וכ"ש
בין הכסא ולשולחני: אי נמי. [ב] ניתני ברישא מצא בשולחנות כדקתני
היה בו סימן מכריז וי"ל דגריס ליה ומיירי דאיכא רוב עכו"ם מצויים
שם והם שלו ואע"ג דאיכא סימן דהלכה כר' שמעון בן אלעזר בהא:
רישא מצא בחנות מדנקט
לפני השולחני אף על
השולחן במשמע:
בלוקח
בלוקח