ד:
שנים
אוחזין פרק
ראשון בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לעולם שתים חייב. ואע"ג דשתים חייב חשיב ליה רבי עקיבא
סלעים דינרין. שטר שכתוב בו פלוני לוה מפלוני סלעין ולא פירש
טז א מיי' פ"ד מהל'
א) [ב"ב קכח:],
כמה וכן שטר שכתוב בו דינרין סתם: אינו אלא כמשיב אבידה.
משיב אבידה דכשאמר שתים נראה יותר נאמן לפי
ב) [שבועות לז:],
טוען ונטען הל' ה
שהשטר מסייעו: לעולם שתים פטור והילך חייב. וא"ת כיון
ג) [כתובות פז:], ד) ועי'
סמג עשין צה טוש"ע ח"מ
מדהוה ליה למימר שתים והשטר מסייעו דכיון דלא פירש ניכרים
בס' ת"ח שמקיים גי'
סי' פח סעיף לב:
דהילך חייב כי אמר נמי שתים אינו כופר הכל וכי אמר שלש יהא
הדברים ששנים היו לכך לא
הוצרך לפרש דמיעוט סלעים ב' וכיון
יז ב מיי' שם פ"ה הל' א
הספרים, ה) [לקמן ח.],
ו) שבועות לח: מ., ז) לקמן
נאמן במיגו דאי בעי אמר שתים ומאי
דאמר ג' משיב אבידה הוא וחכמים
סמג שם טוש"ע ח"מ
סי' צה ס"א:
ק: קדושין כו. שבועות לח:
טעמא דרשב"א וי"ל דס"ל דמה
פטרו את משיב אבידה מן השבועה
סלעים דינרין מלוה אומר חמש ולוה אומר
יח ג (מיי' פ"ד שם הל'
מ:, ח) [ע' תוס' סוטה ד.
שהשטר מסייעו אינו טוען ברצון לפי
דתנן המוצא את המציאה לא ישבע ד"ה בן עזאי],
❖
שלש ר"ש בן אלעזר אומר הואיל והודה
ה) סמג שם טוש"ע
ח"מ סי' פח סעיף לב:
וכו' (גיטין דף מח:): טעמא דאמר
שנראה שמחמת השטר מודה ואם
מקצת הטענה ישבע ר"ע אומר אינו אלא
א)
א
יט ד ה ו מיי' פ"ה שם
שלש. קס"ד השתא דמייתי תיובתא
לא היה השטר היה כופר הכל:
הל' ג סמג שם טוש"ע
כמשיב אבידה ופטור קתני מיהת רשב"א
אין
גליון הש"ס
נשבעין על כפירת שעבוד
מדנקט פלוגתייהו בשלש וחמש ולא
❖
ח"מ סי' צה סעיף ה:
אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע
תוס' ד"ה אין וכו' והוזכר
קרקעות. וא"ת למ"ד בפרק
נקט ולוה אמר שתים ש"מ בשתים לא
קודם. עי' תוי"ט פ"ג
טעמא דאמר שלש הא שתים פטור והאי
גט פשוט (ב"ב דף קעה:) שעבודא
מחייב ליה רשב"א וכדמפרש ואזיל
❖
משנה י דבכורים:
רבינו חננאל
שטר דקמודי ביה הילך הוא וש"מ הילך
דאורייתא מודה מקצת הטענה למה
דכיון דכל הודאתו בשטר כתובה
מודה מקצת הטענה הוא
פטור לא לעולם אימא לך שתים חייב והאי
נשבע הא כופר שעבוד קרקעות וי"ל
דשטר נמי שתים משמע וכל משמעות
ומתני' תקנת חכמים היא
מוסף רש"י
שמחל לו השעבוד או שאין לו כלל
השטר הילך הוא שהרי הקרקעות
דקתני שלש לאפוקי מדר' עקיבא דאמר
וכר' יוחנן. מיתיבי סלעין
קרקעות אפי' משעבדי אבל לרבי
משועבדים על כך אבל כי אמר שלש
ר"ע אומר אינו אלא
דינרים וכו'. פי' שטר
משיב אבידה הוי ופטור קמ"ל דמודה מקצת
כמשיב אבידה. בסלע
שכתוב בו סתם פלוני חייב
סלעים שלישי מלוה ע"פ הוא דלאו
יוחנן דאמר בפ' שבועת הפקדון (שבועות
הטענה הוי וחייב אי הכי רשב"א אומר
השלישי, דאי הוה בעי
לפלוני סלעים או דינרין.
בשטר כתובה ואין הקרקעות
דף לז: ושם ד"ה ואין) כופר בממון שיש
הוה אמר אינן אלא
מלוה אמר ה' סלעים חייב
הואיל והודה מקצת הטענה ישבע אף זה
משועבדים ולאו הילך הוא: ה"ג
עליו עדים חייב קרבן שיש עליו שטר
שנים, דסלעין תרי משמע,
לי ולוה אמר ג' ר' שמעון
ישבע מבעי ליה אלא לעולם שתים פטור
והוה מיפטר משבועה
בן אלעזר אומר הואיל
ושטרא דקמודה הילך הוא ול"ג כיון
פטור משום דכופר שעבוד קרקעות
כדמפרש משום דקא מסייע
והודה מקצת הטענה
והילך חייב ושאני הכא דקא מסייע ליה
דבעדים לא חשיב כופר שעבוד
דקמודה ביה דבלאו הודאתו נמי כל
ליה שטרא (רשב"ם ב"ב
ישבע. ודייקי' טעמא
שטרא אי נמי משום דהוה ליה שטר שעבוד
קכח:). דהוה ליה שטר
שטרי הילך הוא. וה"פ ומאי דקמודה
קרקעות אע"ג דסבר ר' יוחנן שעבודא
דהודה בג' הא הודה בב'
ב)
שעבוד קרקעות. ממון
פטור מאי טעמא דשטר
ביה דכתוב בשטר הילך הוא: לאפוקי
דאורייתא היינו משום כיון שהפקיעו
קרקעות ואין נשבעין על כפירת שעבוד
ג) ב
שהקרקעות משועבדים לו
כיון דמודה במלוה בשטר
מדר"ע כו'. דאי תנא שתים לא הוה
חכמים השעבוד במלוה ע"פ משום
קרקעות איכא דמותיב מסיפא ר"ע אומר
וכופר בו ככופר בקרקעות
כי הילך דמי דקיימא לן
וקיימא לן דאין נשבעין על
פליג ר"ע: א"ה. דבשתים נמי חייב
פסידא דלקוחות חשיב כאילו מחל לו
מלוה בשטר תורתו כקרקע
אינו אלא כמשיב אבידה ופטור טעמא
הקרקעות (שבועות לז:).
והמודה בקרקע הילך הוא
השעבוד ומיירי דאית ליה משעבדי
אמאי תנא הואיל והודה מקצת
הודה במקצת הקרקעות
דאמר שלש הא שתים חייב והא שטר
ודייקי' דבשתים פטור
ולית ליה בני חרי דאי אית ליה בני
הטענה ישבע רשב"א אומר אף זה
פטור. משבועה דאורייתא
קשיא לר' חייא. ופריק לא
(כיון) דקא מודי ביה כהילך דמי ש"מ
ד)
לא על הקרקעות ולא
ואפילו הודה בשתים חייב
חרי אפי' יש עליו עדים פטור ואי לית
ישבע מבעיא ליה ושמעינן דלא משיב
על הכלים, שאין הודאת
והאי דקתני ג' לאפוקי
הילך חייב לא לעולם אימא לך שתים נמי
ליה אפי' משועבדים אפילו יש עליו
אבידה חשיב ליה ומדנקט הואיל
קרקעות מביאה לידי
מדר' עקיבא דאמר
שטר חייב: אין נשבעין על כפירת
פטור והאי דקתני שלש לאפוקי מדרשב"א
משמע דחיובא משום דגרם לעצמו
שבועה, שאין דין שבועה
הודאתו בשלישית משיב
בקרקעות (שבועות מב.).
אבידה הוי מיגו דאי בעי
כו'. לספרים דגרסי בברייתא
דאמר מודה מקצת הטענה הוי וחייב
שהודה במקצת דהשתא הוא דהויא
מקצת כלים. הודה
אמר תרתי כדכתיב בשטר
ר"ע אין להקשות הא ר"ע דריש
הודאה משום דסלע שלישי לאו הילך
קמ"ל דמשיב אבידה הוי ופטור הכי נמי
במקצת כלים, דאיכא הודאה
סלעים ואמר ג' משיב
ריבויי ומיעוטי פ"ק דשבועות (דף ד:
הוא אבל שתים לא הוי הודאה משום
וכפירה בלאו קרקעות,
אבידה הוא ופטור
מסתברא דאי סלקא דעתך שתים חייב
חייב. לישבע אף על
משבועה. ואקשי' אי הכי
הילך: אלא לעולם כו'. אלא אי אית
ושם ד"ה רבי) ובפרק ג' מינים (נזיר
בשלש היכי פטר ליה ר"ע האי אערומי קא
הקרקעות ע"י גלגול
דר' שמעון אפילו בשתים
ה)
לה. ושם) ומאן דדריש ריבויי ומיעוטי
לך לתרוצי תריץ הכי לעולם
שבועה, דילפינן לה בפ"ק
מחייב והוא הדין לג' אף
מערים סבר אי אמינא שתים בעינא
אינו ממעט קרקעות כ"א שטרות
כדקאמרת הא שתים פטור וטעמא
דקדושין (כז:) מקרא
זה חייב לישבע היה לו
אשתבועי אימא שלש דאהוי כמשיב אבידה
(שבועות מב.). זוקקין כו'
לומר. ופרקי' לעולם שתים
כדמוכח בפרק הגוזל בתרא (ב"ק דף
לאו משום הילך דהילך בעלמא חייב:
לישבע עליהם. אע"ג
פטור ושאני הכא משום
ואיפטר אלא ש"מ ג שתים נמי פטור אלא
ושאני הכא דקא מסייע ליה שטרא.
קיז:) והיכי קאמר הכא אין נשבעין
דאין נשבעין על הקרקעות
דמסייע ליה דכתיב בה
קשיא לרבי חייא שאני התם דקא מסייע
לבדן, כדנפקא לן בשבועות
על כפירת שעבוד קרקעות וי"ל שיש
העדים החתומים על השטר מעידין
סלעין וסתם סלעין שתים
(מב:) היכא דטענו כלים
הן. אי נמי משום דהוי
לו שום מיעוט למעט קרקעות וכן
כדבריו שלא היו אלא שתים ולכך לא
ליה שטרא א"נ משום דהוה ליה שטר
וקרקעות ונתחייב לישבע
שטר שיעבוד קרקעות ואין
צ"ל לקמן בפ' השואל (דף ק: ושם ד"ה
פירשו מניינן הלכך א"צ שבועה:
על המטלטלין, זוקקין
שעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירת
נשבעין על כפירת שעבוד
המטלטלין את הקרקעות
א"נ. להכי לא הוו שתים הודאה
קרקעות. פי' נמצא המלוה
ר"מ) אליבא דר"מ דאית ליה נשבעין
שעבוד קרקעות מתיב מר זוטרא בריה
לישבע עליהן, האי זוקקין
טוענו ה' סלעין ועדי
לחייבו שבועה לפי שהשטר אומר כן
אעבדים ולא אקרקעות ואע"ג דעבדים
אנכסים קאי שאין להם
השטר מעידין שחייב לו
דרב נחמן ו)ד טענו כלים וקרקעות הודה בכלים
הוקשו לקרקעות לכ"ע דמהאי טעמא
ושטר הוי שעבוד קרקעות וכשם
אחריות ולאו אבית דין
סלעים לא פחות משתים
וכפר בקרקעות הודה בקרקעות וכפר בכלים
(קדושין כו.). זוקקין.
לדברי ר' חייא דאמר מנה
עבד נקנה בכסף בפ"ק דקדושין (דף
שאין נשבעין על כפירת קרקעות כך
❖
גוררין (שבועות מב.).
לי בידך והלה אומר אין
פטור הודה מקצת קרקעות פטור ה מקצת
כב:) אלא דר"מ דריש ריבויי ומיעוטי
הודאתן אינה מביאה לידי שבועה
לך בידי כלום ועדים
כלים חייב טעמא דכלים וקרקעות דקרקע
להוציא שטרות ויש לו שום מיעוט
דקרקעות אמעוט מתורת שבועה
מעידים אותן נ' אותן נ'
נותן לו ונשבע על השאר
לאו בת שבועה היא הא כלים וכלים דומיא
למעט קרקעות ובאותו מיעוט אין
במס' שבועות פ' שבועת הדיינין (מב:)
רבינו חננאל (המשך)
וכל שכן בשמודה לו
אבל כי אמר מלוה חמש ולוה שלש
למעט עבדים אע"ג דהוקשו לקרקעות
דכלים וקרקעות חייב היכי דמי לאו דאמר
קרקעות כו'. כדפרשינן
במקצת היה מן הדין
כדמוכח במרובה (ב"ק סג. ושם ד"ה וחד)
איכא כפירה והודאה במה שאין כתוב
לזה לעילא. ש"מ דדברי
לחייבו שבועה גם
ליה הילך וש"מ הילך חייב לא לעולם
הכל הודה בשתים פטור כי
בשמודה בשתים ואמר לך
בשטר: הא שתים. דליכא משיב
דמאן דדריש בריבה ומיעט וריבה
אימא
לך כלים וכלים נמי פטור והא דקתני
פליגי בשמודה בג'. ר'
ר' חייא כי קאמינא במלוה
אבידה: חייב. מדלא תנא פטור
צריך שני מיעוטי לקרקעות ועבדים
עקיבא סבר מיגו דאי בעי
על פה אבל במלוה בשטר
כלים וקרקעות הא קמ"ל הודה במקצת
ואע"ג דרשב"א היה תלמידו של ר"ע
בשתים ונימא טעמא משום הילך:
אמר שתים ואמר ג' משיב
דשעבודיה על הקרקע
כלים
חייב אף על הקרקעות מאי קמ"ל
אבידה הוי ופטור דכי
כאילו קרקע בה' סלעין
מודה מקצת הוי. ואינו משיב
אין לחוש מה שחולק עמו $ והוזכר
אמרה תורה כי הוא זה
הוא דטעין ומודה לו
זוקקין תנינא זוקקין הנכסים שאין להן
קודם דכעין זה מצינו לקמן (דף ז.)
אבידה דאיערומי קמערים דלחזקיה
ז)
ו
ח)
דשמעינן מיניה מודה
במקצת מן הקרקע ובשאר
אחריות את הנכסים שיש להן אחריות לישבע
בנאמן: קמ"ל. כיון דבשתים נמי
גבי שנים אדוקים בשטר דפליג רבי
מקצת הטענה חייב הא
כופר בו. ותנן אין נשבעין
פריש רבה טעמא דקרא
על הקרקעות וכשם שאם
עם רשב"ג אביו ויש ספרים דגרסי
פטור ליכא למימר איערומי מערים
עליהם הכא עיקר התם אגב גררא נסבה
דאמר מפני מה אמרה
יטען עליו שדה זו בידך
הכא ר' יעקב: הא כלים וכלים
אלא משיב אבידה הוי: הכי נמי
ולמאן
תורה מודה מקצת הטענה
שלי הוא והלה כופר בו
חייב. הוה מצי לשנויי בחפר בה
ישבע חזקה אין אדם מעיז
אין חייב שבועה עליה כך
מסתברא. דבשתים פטור: ואלא
בורות שיחין ומערות כדבסמוך: [הודה במקצת כלים חייב.
פניו בפני בעל חובו והאי
הטוען על חבירו בשעבוד
קשיא לרבי חייא. דהא איכא למידק מינה דשתים פטור כדאמרינן
בכוליה בעי דליכפריה וכו'
קרקעות והלה כופר בו אין
דאי ס"ד כו': שאני הכא. האי דקאמר שתים פטור טעמא לאו
וא"ת יהא נאמן במיגו דאי בעי כפר בכלים והיה מודה במקצת
והאי כיון דאית ליה עליה
חייב שבועה על כפירתו.
שטרא לא יכול לכפור בכל
ור' שמעון סבר הא דטעין
משום הילך אלא דקא מסייע ליה שטרא: טענו. חבירו בב"ד כלים
קרקעות וי"ל שמא חפץ בקרקעות יותר] ס"א:
לית עליה הדין דינא הלכך
עליה בה' סלעין תרתי
וקרקעות: פטור. דלא כפירתו ולא הודאתו מביאתו לידי שבועה:
למ"ד
פטור הוא. ור' שמעון סבר
מינהון בשטרא ותלת
חייב. אף על הקרקעות לישבע כדאמרינן לקמן שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הקרקעות לישבע עליהן משנתחייב לישבע על
לא שנא אלא הרי הוא ככל
מינהון על פה כפר בתלת
טענתא דעלמא הכופר
פטור כדתנן מנה לי בידך
המטלטלין זוקקין ומגלגלין עמהם שבועת קרקע: דומיא דכלים וקרקעות. שכלים שהודה עליהם מונחים לפנינו וא"ל הילך: זוקקין.
בכל פטור והמודה במקצת
והלה אומר אין לך בידי
המטלטלין זוקקין הקרקעות לישבע ע"י גלגול: תנינא. בקדושין (דף כו.) הנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות
חייב. תוב אקשינן מהא
כלום פטור. הודה אחת מן
לישבע עליהם: הכא עיקר. שמשנה זו שנויה במסכת שבועות (דף לח.): התם. בקדושין: אגב גררא נסבה. דאיירי התם נכסים שאין להם
טענו כלים וקרקעות וכו'.
השלש חייב. ומותבינן
ופשוטה היא. פי' הכא
תוב מדברי ר' עקיבא
אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה ואגב דאיירי דנקנין עמהם תנא בהדה זוקקין אותן לישבע עליהם:
עיקר התם אגב גררא
דפטר בג' וכל שכן בב'
למאי נסבה. הכא בשבועות
והנה דפריש להו שטרא
דקתני הודה במקצת כלים מיגו דנתחייב שבועה בכלים נשבע גם על הקרקע בזקיקה זה מקום עיקרו. והתם בקידושין פ"א
הילך הוא וקתני פטור א) קשיא לרבי חייא. ופריק שאני הכא דקא מסייע ליה שטרא. אי נמי משום דהוי ליה שטר שעבוד
דקתני זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהם [אגב] גררא נסבה.
א) לפנינו הגי' הא שתים חייב וש"מ דהילך חייב ואמנם רבינו נראה דגריס וכ"ש בשתים וד' רבינו ז"ל הובא בש"מ כאן בשמו ע"ש.