כח:
אלו
מציאות פרק
שני בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבן
טוען. מפרש בירושלמי כשם
ד) (אתי לאחלופי בשני. שמא יש שהוא סבור
שהאבן אינה יכולה לימחות
שאמר רגל שני:)
קח א ב מיי' פי"ג מהל'
א) נ"א בר רומאה,
שם
דמיהן.
אודיא דדינרי. כלי מלא זהובים: וזו היא ששנינו. במסכת תענית
כך אין יכולים להתפלל על
רוב טובה:
ב) תענית יט., ג) [גיר'
גזלה ואבדה הלכה ט
עד
רי"ף ולעולם אמר שמואל
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
לקמן ז) גבי עסקא דרב ספרא אפרש בע"ה: כאן לא פליגי
(דף יט.) בחוני המעגל: צאו וראו אם נמחת אבן טוען. אם נכסת
וגיר' רא"ש אמר רב יהודה
סי' רסז סעיף ג:
אלא בנשתמש בהן. לאו דוקא נשתמש דאם נשתמש לר"ע נמי
בגשמים שגבהו הגשמים
למעלה הימנו יש גשמים יותר מדאי
קט ג מיי' שם הל' א
א"ש], ד) רש"ל מ"ז,
ה) [לקמן כט.], ו) בס"א:
ואתפלל עליהם שילכו: חיישינן לרמאי.
חייב באחריותן כיון דלדידיה אסור
סמג שם:
קי ד מיי' שם הל' ג סמג
אם מן העגלים מצא, ז) [דף
להשתמש א"כ הוי שולח יד בפקדון
שמא שמע האובד מתאונן בין שכיניו לב. ד"ה ב"ד],
אתיא לאחלופי בראשון הא קא אתי רגל
❖
שם טוש"ע ח"מ סי'
ואפילו החזיר אין בכך כלום דהא
טליתי נאבדה וזה יודע את סימניה
שלישי ת"ר בראשונה כל מי שמצא אבידה
רסז סעיף ה:
קיא ה ו מיי' שם הל' ג
ר"ע סבר בפרק המפקיד (לקמן דף
וכשישמע את מוצאה מכריז טלית
היה מכריז עליה שלשה רגלים ואחר רגל
ועיין בהשגות
תורה אור השלם
מצאתי יקום ויתן סימניה הלכך
מג:) דבעינן דעת בעלים אלא ודאי
ובמגיד משנה סמג שם
אחרון שבעת ימים כדי שילך שלשה
אבידתא מכריז ואינו נותן לב לומר
נשתמש לאו דוקא כדפרישית אלא
1 וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ
טוש"ע שם סעיף ה:
ויחזור שלשה ויכריז יום אחד משחרב
קיב ז מיי' שם הלכה ד
א
טלית זו אבדתי ואלו סימניה: אין
בשכר שמוש שמותר להשתמש קאמר
אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ
טוש"ע שם סעיף ו:
בית המקדש שיבנה במהרה בימינו התקינו
וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ
לדבר סוף. דהשתא נמי מסיק
דלרבי טרפון דאית ליה דמותר
קיג ח טוש"ע ח"מ סי'
וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ
שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי
להשתמש חייב באחריותן דבההוא
אדעתיה ואמר אם טלית היא שמצאת
כט סעיף א:
אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ:
❖
קיד ט מיי' פי"ג מהל'
דברים כב ב
אלו סימניה: אי אמרת בשלמא
מדרשות ומשרבו האנסים התקינו שיהו
הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא שקיל
גזלה ואבידה הל' טו
אבידתא מכריז. ולא מזכיר שם
להו וזבין בהו הוי עלייהו שומר שכר
מודיעין לשכיניו ולמיודעיו ודיו מאי משרבו
סמג שם טוש"ע ח"מ סי'
ולר"ע דאסור להשתמש בהן פטור
החפץ אצטריך תנא לאשמועינן דאע"ג
רסז סעיף כב:
האנסין דאמרי אבידתא למלכא רבי אמי
הגהות הגר"א
ב
קטו י כ מיי' שם הל' יז
אבל אם לא היה מותר להשתמש היה
דאמר האי טלית אבדתי צריך ליתן
אשכח אודייא דדינרי חזייה ההוא בר נש
[א] רש"י ד"ה רברבי כו'.
טוש"ע שם סעיף
א)
סימנין: אמרו ליה אין. כסבורין
פטור לכ"ע והיינו כרבה:
כה:
נ"ב אבל רמב"ם פי' להיפך
דקא מירתת א"ל זיל שקול לנפשך דלאו
❖
קטז ל מיי' שם הל' טו
שאמר להן ידעיתון ביה דלאו רמאי
והוי
וכן נ"י בשם ר"ח:
פרסאי אנן דאמרי אבידתא למלכא ת"ר
טוש"ע שם סעיף
הוא שכך היה לו לשואלן: מסתברא.
כב:
ג אבן טוען היתה בירושלים כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל
שזה היה דעתן מתחילה ואין כאן
קיז מ מיי' שם הל' טז
לעזי רש"י
מי שמוצא אבידה נפנה לשם זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין
משום מגיד וחוזר ומגיד: לא מייתי
טוש"ע שם סעיף
ונוטלה וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמחת אבן הטוען: מתני' אמר
כג:
אנשמיטר"א
איניש חובה לנפשיה. וכשהביאן
ב)
ד
קיח נ מיי' שם הל' טו
[אינטרימיטר"א].
לב"ד בטוח היה שלא יעידו חובתו:
❖
את האבידה ולא אמר סימניה לא יתן לו והרמאי אע"פ שאמר סימניה
ועיין בהשגות
להתעסק.
ה
מתני' כל דבר שעושה ואוכל.
ובמגיד משנה טוש"ע שם
לא יתן לו שנאמר עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם
1
סעיף כב:
אם אבידה זו דבר שיכולין להאכילו
רמאי הוא אם אינו רמאי: גמ' אתמר רב יהודה אמר אבידתא מכריז
קיט ס מיי' שם הל' טז
מוסף רש"י
את שכר מעשיו כגון שור וחמור: יעשה
טוש"ע שם סעיף
ור"נ אמר גלימא מכריז רב יהודה אמר אבידתא מכריז דאי אמרת גלימא
ראה היאך תשיבנו לו.
כד:
ויאכל. ולא ימכור אותו המוצא אם
קכ ע מיי' שם טוש"ע
שתהא בו השבה, שלא יאכל
מכריז חיישינן לרמאי ר"נ אמר גלימא מכריז לרמאי לא חיישינן דא"כ
שהו בעליו מלדרשו שכל אדם נוח לו
שם סעיף כג:
בביתך כדי דמיו ותתבעם
אין לדבר סוף תנן אמר את האבידה ולא אמר את סימניה ה"ז לא יתן
❖
קכא פ מיי' שם טוש"ע
בבהמתו שהכירה בו כבר ולימדה
ממנו (דברים כב ב).
❖
שם סעיף כד:
לרצונו: ראה היאך תשיבנו לו. שלא
לו אי אמרת בשלמא אבידתא מכריז הא קמ"ל אע"ג דאמר גלימא כי
תאכילנו חצי דמיו שא"כ אין זו
לא אמר סימנין לא מהדרינן ליה אלא אי אמרת גלימא מכריז אמר
רבינו חננאל (המשך)
השבה: לפיכך. מפרש בגמרא :
ה)
איהו גלימא ואמר איהו גלימא צריכא למימר כי לא אמר סימנין לא
רבינו חננאל
גמ' ולעולם. וכי עד עולם זקוק
רמאי. ופשטינן דלא מייתי
מהדרינן ליה אמר רב ספרא לעולם גלימא מכריז אמר איהו גלימא
איניש חובה לנפשיה
הגשמים וכו'. והנה מהלך
זה לטפל בטורח שמירה: שם דמיהן.
כדאבוה דרב פפא. תלמוד
ט"ו ימים היא. ואסיקנא
ואמר איהו סימנין ומאי לא אמר את סימניה ו לא אמר סימנין מובהקין
מוכרן ומניח הדמים אצלו: עגלים
ארץ ישראל שמע סימניה
לא שנא מקדש ראשון
דידה: והרמאי אע"פ שאמר את סימניה ה"ז לא יתן לו: ת"ר בראשונה
בהאי כנישתא ואזל
ולא שנא מקדש שני
וסייחין. דקין שאין עושין מלאכה:
לכנישתא אחריתי יהיב
לא הטריחו באבידה
כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימנין ונוטלה משרבו הרמאין
תרנגולין. זכרים שאין מטילין בצים:
סימניה זהו רמאי וכן
יותר מדאי ת"ר משחרב
כיוצא בו: מתני' כל
התקינו שיהו אומרים לו צא והבא עדים דלאו רמאי את וטול כי הא
כבהמה גסה. שעושה ואוכלת
בית המקדש התקינו
ז
להיות מכריזין בכנסיות
דבר שעושה ואוכל יעשה
ומטפל בה י"ב חדש דיכול להאכילה
דאבוה דרב פפא אירכס ליה חמרא ואשכחוה אתא לקמיה דרבה בר
ובתי מדרשות משרבו
ואוכל אוקימנא עד י"ב
דמי בצים: מטפל. אנשמיטר"א בלע"ז:
רב הונא אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול אזל אייתי
האנסין שאומרין אבדתא
חדש. תניא נמי הכי כל
הא דרעיא הא דפטומא. הא דקתני
למלכא התקינו שיהא
דבר שעושה ואוכל כגון
סהדי אמר להו ידעיתון ביה דרמאי הוא אמרו ליה אין אמר להו אנא
מודיע המוצאה לשכניו
פרה וחמור מטפל בהן
שלשה [חדשים] בארץ מרעה ובזמן
ולמיודעיו ודיו. פי' מהסם
כל י"ב חדש מכאן ואילך
רמאה אנא אמרו ליה אנן לאו רמאי את קאמרינן אמר רבה בר רב
הדשאים שאין טיפולו מרובה והא
מתיירא. ת"ר אבן הטועין
שם דמיהן ומניחן עגלים
הונא מסתברא לא מייתי איניש חובתא לנפשיה: מתני' כל דבר
ח
ט
היתה בירושלים כל מי
וסייחים אם יכולין לרעות
דקתני ל' [יום] בזמן שאין מרעה
שאבדה לו אבידה נפנה
מטפל בהן ג' חדשים.
שעושה ואוכל יעשה ויאכל ודבר שאין עושה ואוכל ימכר שנאמר
וצריך לפטמה על אבוסה ממה שבבית
לשם וכו' פי' אבן גבוהה
אוזין ותרנגולין גדולים
והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו מה יהא בדמים ר"ט אומר ישתמש
שדמיה יקרים: רברבי. [א] אוכלין הרבה
י
1
היתה בירושלים והיה
מטפל בהן ל' יום. ותניא
כל מוצא אבידה עולה
אחריתי תרנגולת כבהמה
בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן ר"ע אומר לא ישתמש בהן לפיכך
הלכך ג' ימים דהא אוקימנא בזכרים:
כ
עליה ומכריז וזו היא
גסה י"ב חדש וכל דבר
גמ'
שלא יאכיל עגל לעגלים. מן העגלים
אם אבדו אין חייב באחריותן: ולעולם אמר רב נחמן ג) אמר שמואל
ששנינו בפרק סדר תעניות
שטיפולו מרובה משכרו ג'
שנמצא לא יאכיל לו דמי עגל: עד כאן
ו)
השני אמר להן חוני
ימים. ושאינו עושה ואוכל
עד י"ב חדש תניא נמי הכי כל דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור
ל
המעגל צאו וראו אם
ימכור שנאמר והשבותו
לא פליגי. לעניין להתחייב באבידתו:
מטפל בהן עד י"ב חדש מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן עגלים וסייחין
נמחת אבן הטועין. אבקש
לו ראה היאך תשיבנו לו.
מ
אלא שלא יאכיל עגל לעגלים.
רחמים שיפסקו הגשמים:
מטפל בהן שלשה חדשים מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן אווזין ותרנגולין
מתני' אמר את האבידה
פי' לא תמכור עגל היום
מטפל בהם שלשים יום מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן אמר רב נחמן בר יצחק תרנגולת כבהמה
ולא אמר את סימניה.
אוקמה רב ספרא אליבא
גסה תניא נמי הכי תרנגולת ובהמה גסה מטפל בהן שנים עשר חודש מכאן ואילך שם דמיהן
נ
דרב נחמן דאמר גלימא
ומניחן עגלים וסייחין מטפל בהן ל' יום מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן ס אווזין ותרנגולין וכל דבר
מכריז א)כדאמר האבידה
וסימניה ומאי לא אמר
שטיפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן קשיא עגלים וסייחין
סימניה דקאמר במתני'
אעגלים וסייחין אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין עגלים וסייחין אעגלים וסייחין לא קשיא ע הא דרעיא
לא אמר סימנין מובהקין
דידה. וסוגיין בעינן
והא דפטומא
אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין
נמי לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי: ושאינו
פ
דיהיב סימנין מובהקין
והוא דאית סהדי דליתיה
עושה ואוכל:
תנו רבנן והשבותו לו ראה היאך
תשיבנו לו שלא יאכיל עגל לעגלים וסיח לסייחין
אווזא לאווזין
ותרנגול לתרנגולין: מה יהא בדמים
רבי טרפון אומר ישתמש וכו': עד
כאן לא פליגי
א) אולי צ"ל בדאמר.
אלא