אלו
מציאות פרק
שני בבא מציעא
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והוי שואל עלייהו. תימה דהוה ליה למימר והוה לוה עלייהו
אלא. משום שכר שימוש מעות אבל שכר שמירת מצוה דנימא
קכב א מיי' פי"ג
א) ב"ק נו: לקמן פב.
מגו דלא בעי למיתב ריפתא לעניא דהעוסק במצוה פטור מן
ואם נאמר דאם באו בעלים קודם שהוציאם חייב להחזיר
שבועות מד. נדרים לג:,
מהלכות גזילה
ב) ר"ל כעין צ"ל והכל
ואבידה הלכה י סמג עשין
המצוה לא מחייבינן ליה: כשנשתמש. לאו דוקא אלא משום שכר
אותם מעות עצמם ולא אחרים הוה א"ש דקרי ליה שואל אך אי
תירוץ אחד. רש"ל, ג) [ב"ב
עד טוש"ע ח"מ סי' רסז
שימוש קאמר מפני שמותר להשתמש בהן: כשומר חנם. ואינו
אפשר לומר כן דבפרק המפקיד (לקמן דף מג.) פריך אי נאנסו חייב
קיד: קמג:], ד) [ועי' תוס'
סעיף טז:
קכג ב ג מיי' שם הל' יז
חייב אלא בפשיעה: כשומר שכר. וחייב
מאי אריא הוציא כי לא הוציא נמי
מגילה כט: ד"ה והלכתא
❖
כו'],
סמג שם טוש"ע
בגניבה ואבידה דשומר שכר מצוה
והשתא אי חייב להחזיר הן עצמן
אלא כשנשתמש בהן אבל לא נשתמש
❖
ח"מ שם סעיף כה:
כשיתבע הגזבר אם כן לא קנאם
הוא דהעוסק במצוה פטור מן המצוה:
בהן אם אבדו פטור לימא תיהוי תיובתא
כולי עלמא לא פליגי דמחייב. כדין
השולחני בשלא הוציאם ולא מעל
הגהות הב"ח
דרב יוסף דאתמר שומר אבידה רבה אמר
א)
שומר שכר: מאי לפיכך דר"ע. כיון
רבינו חננאל
כדאמר פרק השואל (לקמן דף צט.)
(א) תוס' ד"ה והוי
כש"ח רב יוסף אמר א כש"ש אמר לך רב
לא בקע בו לא מעל כיון שהמשאיל
דאמר לא ישתמש מהיכא תיסק אדעתין
וכו' והא דלקמן מוקי
ותאכיל לנשארים דקא
יוסף בגניבה ואבידה דכ"ע לא פליגי דחייב
רבא קרא דהשב תשיבם:
מיכליא אלא מכור הכל:
לחיוביה דאיצטריך למימר אינו חייב:
יכול לחזור בו וא"כ מאי פריך כי
(ב) ד"ה לפיכך וכו' גבי
מה יהיה בדמים ר' טרפון
כדרבה כי פליגי באונסין דשואל ר"ט סבר שרו ליה
לא הוציא נמי אלא ודאי אפילו אם
מפקיד מעות אצל שולחני
אומר ישתמש בהן לפיכך
רבנן לאשתמושי בגוייהו והוה ליה שואל עלייהו ור"ע סבר לא שרו ליה
❖
אותן המעות עדיין בעין אין צריך
ב
דקתני:
אם אבדו חייב באחריותן
ורבי עקיבא אומר לא
רבנן לאשתמושי בגוייהו הלכך לא הוי שואל עלייהו א"ה לפיכך דאמר
להחזיר הן עצמן וי"ל דנקט שואל
ישתמש בהן וכו' עד כאן
משום דנקט אונסין דכתיב בקרא
ר"ע למה לי א"א בשלמא בגניבה ואבידה הוא דפליגי היינו דקתני ר"ע
לא פליגי אלא בנשתמש
גליון הש"ס
גבי שואל וגם לפי שמזכיר שומר
בהן אבל אם לא נשתמש
אומר לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן ס"ד אמינא
גמ' לפיכך דר"ע. כעין זה
בהן דברי הכל פטור. לימא
חנם ושומר שכר. ר"ח וה"ג פסקו
שומר שכר הוי כדרב יוסף ובגניבה ואבידה מחייב קא משמע לן לפיכך
נדה דף ט ע"א ודף ס
תהוי תיובתא דרב יוסף
דהלכה כרב יוסף מההיא דאין בין
❖
ע"ב:
דאיתמר בפ' הכונס צאן
השתא דאמרת לא ישתמש בהן שומר שכר לא הוי ולא מחייב בגניבה
המודר (נדרים דף לג:) דקאמר ומחזיר
לדיר שומר אבידה רבה
ואבידה אלא אי אמרת בגניבה ואבידה דכולי עלמא לא פליגי דחייב כי פליגי
אמר כשומר חנם ונשבע
לו אבידתו חד אמר דוקא מדיר
על הכל. רב יוסף אמר
באונסין דשואל מאי לפיכך דרבי עקיבא הכי מבעי ליה למתנא ר"ע אומר
מוסף רש"י
למודר אבל מודר למדיר לא משום
כשומר שכר שנשבע על
לא ישתמש בהן ואנא ידענא דכיון דלא ישתמש בהן לאו שואל הוי ואינו
שומר אבדה. הכניס
דקא מתהני פרוטה דרב יוסף וחד
האונסין ומשלם הגניבה
אבידת חברו לביתו כדכתיב
ואבידה. ודחי רב יוסף
אמר פרוטה דרב יוסף לא שכיחא
חייב באחריותן $לפיכך דרבי עקיבא למה לי משום לפיכך דרבי טרפון ולפיכך
(דברים כב) ואספתו אל תוך
בגניבה ואבידה כולי
ש"מ דכולהו אית להו דרב יוסף ואין
דרבי טרפון למה לי הכי קאמר כיון דשרו ליה רבנן לאשתמושי
ביתך (ב"ק נו: ולקמן פב.).
עלמא לא פליגי דחייב
ג
כשומר שכר. שכר מצוה
זו ראיה דגם רבה מודה דבשעה
כשומר שכר כי פליגי
בגוייהו כמאן דאישתמש בגוייהו דמי וחייב באחריותן והא אבדו קתני
(שבועות מד:).
באונסין ר' טרפון סבר
שמתעסק באבידה שפטור מלמיתב
כדרבה
אע"ג דבאבידה עצמה
רפתא לעניים אלא דס"ל דלא שכיחא
הוה לי' שומר שכר כיון
דשרי ליה לאישתמושי
שיבא עני בשעה שמתעסק בה לצורכה ואין סברא שיהא שומר שכר בעבור זה כיון דלא שכיח דבשעה שהאבידה בביתו ואינו
בדמיה נעשה עליה כשואל
מתעסק בה פשיטא דאף לרב יוסף אינו פטור מלמיתב רפתא לעני שהרי אדם שלבוש ציצית או שיש לו תפילין בראשו וכי יפטר
וחייב גם על האונסין.
מכל המצות והא דלקמן (דף לא.) מוקי רבא קרא (א) דוהשב תשיבם לגינתו המשתמרת וקמ"ל דלא בעינן דעת בעלים כדמוקי רב
ור' עקיבא סבר לא שרו
ליה רבנן לאישתמושי
יוסף בפרק הכונס (ב"ק דף נז. ושם) דרבה מוקי לה בשאינה משתמרת שמירה מעולה כמו בביתו ומייתי ראיה מינה דשומר אבידה
בדמי אבידה הלכך לא
כשומר חנם הוי אין ראיה דהלכה כרב יוסף דרבה גופיה הדר ביה כשתירץ לו רב יוסף דקמ"ל דלא בעינן דעת בעלים ומוקי לה
הוי עלייהו אלא שומר
בגינתו המשתמרת דהא בקרא שור ושה כתיב ומודה רבה בבעלי חיים דהוי עלייהו שומר שכר דאנקטינהו נגרי ברייתא וכשרוצה
שכר. ואקשי' עליה אי
הכי למה ליה לר' עקיבא
להביא ראיה לדבריו ולא ידע שינויא דרב יוסף היה צריך לדחוק ולהעמיד בכפותים ועוד דוחק אחר דהוי מוקי קרא לגינתו שאינה
למיתנא לפיכך אי אמרת
משתמרת ואשמועינן קרא דהוי שומר חנם ולרבה אית ליה מסברא דהוי שומר חנם דלא מטי הנאה לידו ועוד ב) י"ל דלקמן ה"פ
בגניבה ואבידה פליגי ר'
היכי דמי אי דלא מינטרא למר כדאית ליה מפשיעה ולמר כדאית ליה מגניבה ואבידה אמאי פטור ואי דמנטרא למר כדאית ליה ולמר
טרפון סבר כיון דשרו
ליה לאישתמושי בהו הוי
כדאית ליה וכו' ושלהי האומנין (לקמן דף פא: ושם) דאמר ר"א ישבע שאבד המשכון ויטול מעותיו ר"ע אומר אבד המשכון אבדו
ליה כשומר שכר עלייהו
מעותיו ומוקי מתני' דהלוהו על המשכון שומר שכר דלא כר"א ומסיק דפליגי בשומר אבידה וקאמר לימא דרב יוסף תנאי היא
וחייב בגניבה ואבידה.
ופרש"י דרבה ודאי תנאי היא דלא מצי סבר כר"ע אם כן משמע דאין הלכה כרבה דהוי כר"א דשמותי הוא וגם דמתניתי' לא אתיא
ור' עקיבא סבר לא שרו
ליה רבנן לאישתמושי בהו
כוותיה וי"ל דרבה ודאי לאו תנאי היא ואפילו לר"ע משום מצוה לא הוי שומר שכר וטעמא דר"ע דאמר אבדו מעותיו כדשמואל דאפילו
וכשומר חנם הוא עליהו
בדלא שוי שיעור זוזי אבדו כל מעותיו דהוי כאילו פי' שאם יאבד המשכון שיאבדו מעותיו ור"א לית ליה דשמואל ואפילו שוי שיעור
שאם אבדו פטור וכל
שכן נאנסו שפטור אלא
זוזי לא אבדו מעותיו אלא לרב יוסף כי נמי מוקי פלוגתייהו בדשמואל לא קאי ר' אליעזר כוותיה לפי מה שמדמה עתה במסקנא מלוה
אי אמרת בגניבה ואבידה
על המשכון לשומר אבידה שהוא פוטר את המלוה באבידה אלמא לא הוי שומר שכר ומשני דאתי מלתיה דרב יוסף אפי' כר"א ותדע
דברי הכל חייב כי פליגי
דלא מצינו למימר דרבה לא מצי סבר כר"ע דהא בשמעתין משמע דכולהו סברי דרבה ולר"ע נמי הוי שומר חנם והא דתנן פרק
באונסין לתני רבי עקיבא
אומר לא ישתמש בהן
שבועת הדיינין (שבועות דף מד. ושם) המלוה על המשכון ואבד המשכון שחייב באבידה מה שהמשכון יתר על החוב אליבא דרבה
וממילא ידענא דכיון דלא
מבעיא לן לאוקמה באבדה בפשיעה דלא הוי ביה אלא שומר חנם דמה שכנגד החוב מפסיד אפילו לא אבד בפשיעה מטעמא דשמואל
שרי לאישתמושי בהו לא
ואין זה דוחק דה"נ כי בעי גמרא מעיקרא לאוקמה פלוגתא דר"א ור' עקיבא בדשמואל או בדר' יצחק ולא היה מדמה לשומר אבידה
הוי עלייהו אלא כשומר
שכר אבל שואל לא הוי
צריך נמי לאוקמה מתני' דשבועות דמיחייב לשלם באבדה מה שהמשכון יתר על החוב באבדה בפשיעה דמטעם דשמואל או דר' יצחק
עלייהו לפיכך דקתני מאי
אין לחייב המלוה באבידת המשכון אלא במה שכנגד החוב ואדרבה מפ' האומנין (לקמן דף פב. ושם) יש להוכיח דהלכה כרבה דאי הלכה
אתא לאשמועינן ופרקי'
כרב יוסף אמאי מוקי גמרא אלא מחוורתא מתניתין דלא כר"א לוקמה באין מלוה צריך למשכון דהוי שומר שכר אפי' לר"א ופלוגתייהו
ודאי ר' עקיבא לא הוי
צריך למיתניה לפיכך מיהו
במלוה צריך למשכון אלא ודאי משום דהלכה כרבה ואין הלכה כרב יוסף ולדידיה לא מצי לאוקמא מתניתין כר"א ועוד ראיה מפרק המפקיד
איידי דתנא ר' טרפון
(לקמן דף מג. ושם) דרב נחמן סבר נאנסו לא אלמא ס"ל דבהנאה שמותר להשתמש לא הוי אלא שומר שכר והיינו כרבה דלרב יוסף הוי
לפיכך תנא איהו נמי
שואל ואין לומר דהכא דהוי שומר אבידה דבלא היתר תשמיש הוי שומר שכר השתא דשרו ליה לאשתמושי בהו הוי שואל אבל התם דלא
לפיכך ומקשי' תוב לפיכך
דר' טרפון נמי למה לי
מיירי באבידה משום הנאת היתר תשמיש לבד לא הוי אלא שומר שכר לא היא כיון דבשביל היתר תשמיש לבד לא הוי אלא שומר שכר
ופריק רב יוסף צריכא
כרב נחמן א"כ בשביל שיש לו עוד פרוטה דרב יוסף משום שמירת אבידה אין סברא שיהא לו דין שואל דאטו אם מוסיפין שכר לשומר
והכי קתני כיון דשרו
יהיה לו דין שואל ועוד דקי"ל כרבה בר משדה ענין ומחצה וליכא למימר דוקא במילי דבבא בתרא כדמפרש בתשובות דרב צמח דהא
ליה רבנן לאישתמושי בהו
ג)
הוה ליה עלייהו כשואל
אמר פרק מי שאחזו (גיטין דף עד: ושם ד"ה הא) והא קי"ל כרבה ולא קאמר בהא דהוה משמע בהא ולא במילי אחרינא כדקאמר על רשב"ג
לפיכך אע"פ שלא נשתמש
ובפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף נב:) בשמעתין דהחזיק בדרך מתיישבת ההלכה יותר במה שהלכה כרבה לגבי דרב יוסף כדפי' שם רש"י
בהן חייב עליהן כשואל.
ומקשי' עליה אי הכי לא
ובסדר תנאים ואמוראים פוסק דרבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה ענין ומחצה וכל רבותינו שוין דבשאר דברים סתמא הלכה כרבה
לפיכך
הוה תני לפיכך אם אבדו
דרבי טרפון למה לי. בשלמא לרבה דלפיכך דר"ע אשמועינן לאפוקי דרב יוסף מצינו למימר
אי ליכא הוכחה כרב יוסף ד):
חייב בהן דמשמע שומר
דלפיכך דרבי טרפון משום לפיכך דר"ע אי נמי גם לפיכך דר"ט אתי למידק נמי דדוקא משום דמותר להשתמש חייב אבל אסור
שכר הוא חשוב באבידה
אלא הוה ליה למיתנא
להשתמש פטור לאפוקי דרב יוסף אבל לרב יוסף מאי לפיכך וקשה דמאי בעי מאי לפיכך הלא חדוש גדול השמיענו דמעיקרא אמרינן
לפיכך אם נאנסו חייב
דבמה שמותר להשתמש לא הוי אלא שומר שכר ולא כשואל דהא אבדו קתני דמשמע סתם אבידה בלא אונס והשתא מבעי לן למימר
בהן דמשמע דשואל הוי
דמחמת היתר תשמיש הוי כשואל ואבדו היינו שטבע ספינתו בים ועוד דבפרק המפקיד (לקמן דף מג. ושם) אצטריך מתני'
עליהן. ופריק רב יוסף האי
אבדו דקתני נאנסו הוא.
לאשמועינן דמחמת היתר תשמיש הוי שומר שכר לרב נחמן דאמר נאנסו לא גבי מפקיד מעות אצל (ב) חנווני דקתני צרורים
ומקשי' ומי קרו לאבדו
לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב והא מלתא דפשיטא היא דאינו חייב באבידה כיון דשומר חנם הוא אלא סיפא
נאנסו (היו) [אין] כדרבה
איצטריכא ליה לאשמועינן דמותרין להשתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן והוי שומר שכר לרב נחמן דאמר נאנסו לא
דאמר בפ' הזהב הלכה
שומר חנם אין נשבע וכו'
וכיון דאפילו למיהוי שומר שכר מחמת היתר תשמיש אצטריך לאשמועינן כ"ש הכא דאמר דהוי שואל דלאו מלתא דפשיטא הוא
נגנבו בלסטים מזוין אבדו
דאצטריך
שפיר לאשמועינן אלא י"ל דלאו קושיא הוא אלא פירושא בעלמא הוא:
שטבעה ספינתו בים:
בזכוכית