כט:
אלו
מציאות פרק
שני
בבא מציעא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כדרבה. בפרק הזהב (לקמן דף נח.) גבי בני העיר ששלחו את שקליהן: בדמי אבידה. שמכרה לאחר שנטפל בה כמו שאמרו חכמים:
קכד א מיי' פי"ג מהל'
א) לקמן מג. נח.,
מתני'
אבל מעות אבידה. כגון שמצא מעות בכיס או שלש מטבעות עשויין כמגדלין:
אחת לשלשים יום. שמתעפשין כששוהים
ב) [שבועות ל:], ג) [מסכת
גזלה ואבידה הל'
סופרים פ"ה הל' טז],
יח סמג עשין עד טוש"ע
מלפותחן וכל ספרים שלהן היו עשויין (ב) בגליון: גוללן. מתחילתן לסופן שיכנס בהן האויר: בתחלה. מה שלא למד מפני שצריך להשהותו
ד) גיטין כט., ה) [פסחים
ח"מ סי' רסז סעיף כה:
לפניו: ולא יקרא אחר
עמו. לפי שזה
מושך אצלו וזה מושך אצלו ונקרע: שוטחה לצרכה. לשלוט בה אויר שלא תכלה ולא תאכלנה
קכה ב מיי' שם הל' יג
ד: בכורות יח: נח.],
ו) חולין פד:, ז) [שם],
עש: לצרכן. שמתעפשים בקרקע
טוש"ע שם סעיף
ח) בגדי פשתן כצ"ל,
בזכוכית לבנה. וא"ת והא
כ:
שצריך לתתן בקרקע כדאמרינן לקמןט)
כדרבה דאמר רבה נגנבו בלסטים מזויין
א)
קכו ג מיי' שם הל' יא
ט) [דף מב.], י) [לקמן ל.],
שזו היא שמירתן ולפיכך משתמש
אמרינן
פרק עגלה
כ) [שייך לדף ל.], ל) [וע"ע
אבדו שטבעה ספינתו בים אמר רב יהודה
טוש"ע שם סעיף
❖
יח:
תוס' שבת כ: ד"ה אנן],
בהם לפרקים: אבל לא לשחקן.
ערופה (סוטה דף מח:) דמשחרב
אמר שמואל הלכה כר' טרפון (א) ביד רחבה
קכז ד ה מיי' שם הל' יב
לא ישתמש בהן זמן ארוך שישחקן
בית המקדש בטלה זכוכית לבנה
טוש"ע שם סעיף
הוה ליה הנהו זוזי דיתמי אתא לקמיה דרב
אוזי"ר בלע"ז: לא יגע בהן. זהב
וי"ל דלא בטלה לגמרי קאמר אלא
יט:
הגהות הב"ח
יוסף אמר ליה
מהו לאשתמושי בגוייהו
קכח ו מיי' שם פי"א
אינו מתעפש בארץ וזכוכית שמא
דלא שכיחא דהא רב הונא תבר
(א) גמ' בי רחבה הוה
הל' יג סמג שם
א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה
ישבר: שאין דרכו ליטול. דבר
זכוכית חיורתא בחופת בנו פ'
להו הנהו וכו' אתו לקמיה
טוש"ע ח"מ סי' רסג סעיף
כר' טרפון א"ל
אביי ולאו אתמר עלה
שגנאי הוא לו שאדם חשוב הוא
דרב יוסף אמרו ליה
א:
אין עומדין (ברכות דף לא. ע"ש):
ל)
קכט ז ח מיי' שם פי"ג
וכו' אמר להו הכי אמר
א"ר
חלבו אמר רב הונא לא שנו אלא
ואין דרכו ליטול קופה שלו להכניסה
בתורי
א
וכו' דאשרי לכו כצ"ל
הל' יד סמג שם
מן החוץ לבית שמור לא יטול ופטור
בדמי אבידה הואיל וטרח בה
אבל
מעות אבידה דלא טרח בהו לא והני
טוש"ע ח"מ סי' רסז סעיף
ונ"ב ובאשר"י גורס ביד
כמעות אבידה דמו א"ל זיל לא שבקו לי דאשרי לך: מתני' במצא ספרים
מהשבת אבידה דילפינןי) מוהתעלמת:
כא [רב אלפס כאן ובהלכות
רחבא ה"ל הנהו זוזי דיתמי
גמ' בי בר חבו. בבית פלוני
תפילין דף עה.]
אתא הכל בלשון יחיד:
קורא בהן אחד לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן אבל לא ילמוד
קל ט מיי' פ"א מהל'
(ב) רש"י ד"ה אחת
העושה תפילין מצויין לימכר ויחזור
וכו' היו עשויין בגלילה
שכירות הלכה ד
בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו ג מצא כסות מנערה אחד לשלשים יום
❖
ויקנה מן הדמים: גוללו. בכל
טוש"ע ח"מ סי' שמב:
הס"ד:
קלא י מיי' פ"ז מהל'
ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו כלי כסף וכלי נחושת משתמש בהן
ד
שנים עשר חדש פעם אחת: אם
שאלה ופקדון הל'
לצרכן אבל לא לשחקן ה כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבא אליהו
בשבילו פתחו. כולה מפרש לקמיה:
ד ופי"ג מהלכות אבדה
הגהות הגר"א
מצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול:
מאי אריא ספר. שהוא נוח להתקלקל
הלכה יג סמג עשין עד פח
ב) ו
[א] רש"י ד"ה בענין אחד
גמ' אמר שמואל המוצא תפילין בשוק שם דמיהן ומניחן לאלתר מתיב
טוש"ע ח"מ סי' רצב סעיף
בטשטוש וקריעה: כאן שנה רבי.
ז
כ:
כו'. נ"ב וכן פי' הרא"ש
במסכת גיטין (דף כט.) תנן השולח
קלב כ מיי' פ"א מהל'
רבינא מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללן
אבל הרמב"ם פי' להיפך:
[ב] שם ד"ה דעמרא קשה
שכירות הלכה ד
גט בארץ ישראל הרי זה משלחו ביד
גוללן אין שם דמיהן ומניחן לא אמר אביי תפילין בי בר חבו משכח
ח
סמג עשין עד טוש"ע ח"מ
כו'. נ"ב אבל רי"ף ורמב"ם
אחר ואם אמר לו טול חפץ פלוני
❖
סי' שמב:
וש"פ פי' להיפך:
שכיחי ספרים לא שכיחי ת"ר ג) ט השואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא
הימנה לא ישלחנו ביד אחר שאין
קלג ל מיי' שם סמג שם
ישאילנו לאחר פותחו וקורא בו ובלבד שלא ילמוד בו בתחלה ולא יקרא
טוש"ע ח"מ סי' שז
רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ואמר
סעיף ד:
אחר עמו י וכן המפקיד ס"ת אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חדש פותחו
מוסף רש"י
ר"ל עלה כאן שנה רבי במשנה זו
קלד מ מיי' פ"ז מהל'
וקורא בו אם בשבילו פתחו אסור סומכוס אומר בחדש שלשים יום בישן
למדנו רבי שסתם המשניות אין השואל
שאין דרכו ליטול. אם
שאלה ופקדון
היה שלו, הרי זה לא
הלכה ד סמג עשין פח
שנים עשר חדש ר"א בן יעקב אומר אחד זה ואחד זה שנים עשר חדש:
כו' דבכולהו שייך למימר אין רצונו
יטול. אינו מוזהר עליו בלא
טוש"ע ח"מ סי' רצב סעיף
שיהא פקדונו ביד אחר: מאי עבידתיה
אמר מר השואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא ישאילנו לאחר מאי אריא
כ:
תוכל להתעלם, שנאמר
קלה נ ס ע מיי' פי"ג
גביה. קס"ד לצורכו קאמר ולא לצורך
והתעלמת, פעמים שאתה
ס"ת אפי' כל מילי נמי ד) דאמר ר"ש בן לקיש כאן שנה רבי כ אין השואל
מתעלם (שבועות ל:). בר
מהל' גזילה ואבדה
ספר תורה דהא לצורך ספר תורה
רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר ס"ת איצטריכא ליה מהו דתימא
חבו. מוכר תפילין הוה
הלכה יא ופ"ז מהלכות
ל
תנא ליה גוללו כל שנים עשר חדש
(מגילה יח:). ניחא ליה
שאלה ופקדון הל' ד סמג
ה) ניחא ליה לאיניש דתיעביד מצוה בממוניה קמ"ל פותחו וקורא בו פשיטא
להכי פרכינן מאי עבידתיה דהאי גבי
לאינש דתיעבד מצוה
עשין עד טוש"ע ח"מ סי'
ואלא למאי שייליה מיניה סיפא איצטריכא ליה ובלבד שלא ילמוד בו
בממוניה. שאין חסר ביה
רסז סעיף יח וסי' רצב
ספר תורה לקרות בו לצורך עצמו:
❖
סעיף כא:
כלום (בכורות נח. מכת"י.).
בתחלה וכן המפקיד ס"ת אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חדש פותחו
אם כשהוא גוללו. להנאת ס"ת פתחו
כסא דחרשין ולא כסא
וקורא בו מאי עבידתיה גביה ותו אם בשבילו פתחו אסור הא אמרת פותחו
דפושרין. טוב לשתות כום
וקרא בו מותר: בחדש שלשים יום.
של מכשפות ולא לשתות כוס
לעזי רש"י
החדש ממהר להתעפש מן הישן:
וקורא בו הכי קאמר אם כשהוא גוללו פותחו וקורא בו מותר אם בשבילו
מ
של מים פושרין, שרעים הם
אימא אחד זה ואחד זה שלשים יום.
לגוף (חולין פד:). צויץ.
פתחו אסור סומכוס אומר בחדש שלשים יום בישן שנים עשר חדש ר"א
אוזי"ר [אושי"ר]. לשחוק
❖
הרתיח (שם). ציביא. שרשי
ומתני' נמי דקתני קורא בהן אחת
(כאן כלי בית של מתכת).
בן יעקב אומר אחד זה ואחד זה שנים עשר חדש ר"א בן יעקב היינו תנא
עשבים ותבלין (שם). מי
לשלשים יום ולא מפליג בין ישן
שהניח לו אביו מעות.
קמא אלא אימא ר' אליעזר בן יעקב אומר אחד זה ואחד זה שלשים יום:
לחדש ר"א בן יעקב היא: בענין אחד.
כלומר מי שלא טרח בממון
רבינו חננאל
אבל לא ילמוד בו בתחלה ולא יקרא אחר עמו: ורמינהו לא יקרא פרשה
וקל בעיניו לאבדו, זהו
[א] בפרשה אחת אין קורין: בשני
איבודו (שם). ילבש בגדי
אמר ר' יהודה אמר שמואל
וישנה ולא יקרא בו פרשה ויתרגם ולא יפתח בו יותר מג' דפין ולא יקראו
ענינים. זה בדף זה וזה בדף זה קורין
פשתן. שהן יקרים ולפי
הלכה כר"ט והני מילי
בו שלשה בני אדם בכרך אחד הא שנים קורין אמר אביי לא קשיא כאן
דלא אתי לשמוטי מהדדי: מי שיש לו
דרכינו למדנו שהעושה אלה
בדמי אבידה כגון שמצא
מאבד ממון ויזהר אדם
אבידה ומטפל בה הזמן
גרדי אומן בביתו. שיארוג לו טליתות
בענין אחד כאן בשני ענינים: מצא כסות מנערה אחד לשלשים יום:
מהם (שם). בכתנא
שאמרו חכמים ואחר כך
חדשות תמיד: ינער כסותו בכל יום.
❖
למימרא דניעור מעלי לה והאמר רבי יוחנן מי שיש לו גרדי אומן בתוך
רומיתא. יקר היה (שם).
מכרה בב"ד הואיל וטרח
ולמדנו דרך ארץ דניעור קשה לה: בחד.
בה שרו ליה לאישתמושי
ביתו ינער כסותו בכל יום אמרי בכל יום קשי לה אחד לשלשים יום
בהו והשכר לעצמו אבל
באדם אחד אין ניעורו קורעה: שנים
מעלי לה איבעית אימא לא קשיא הא בחד והא בתרי איבעית אימא
מצא צרור ובתוכו מעות
נ
רבינו חננאל (המשך)
האוחזין בשני ראשיה ומנערין ממתחין
לא שרו ליה לאישתמושי
לא קשיא ס הא בידא והא בחוטרא איבעית אימא לא קשיא ע הא בדעמרא
אותה יותר מדאי וקשה לה: דעמרא.
בהו וכן זוזי דיתמי דהוו
דשנאה ר' חייא אמרי' ר'
הא בדכיתנא א"ר יוחנן כסא דחרשין ולא כסא דפושרין ולא אמרן
מופקדין גביה לא שרו ליה
לא שנאה ר' חייא מנין ליה
ו)
[ב] קשה לה שנמתחת ונקרעת: כסא
רבנן לאישתמושי בהו
וזו שנויה במשנת ר' חייא
אלא בכלי מתכות אבל בכלי חרש לית לן בה ובכלי מתכות נמי לא
דחרשין. נוח לשתות כוס של מכשפות
מההוא מעשה דרחבה
ור' הושעיה הכי א) אין
אמרן אלא דלא צויץ אבל דצויץ לית לן בה ולא אמרן אלא דלא
מכוס של מים פושרין. ואיידי דאיירי
דפריש בשמעתא דא וכבר
השואל רשאי להשאיל
פירשנוהו בפ' הכונס צאן
ולא השוכר להשכיר ולא
במילי דרבי יוחנן בהלכות דרך ארץ
שדא ביה ציביא אבל שדא ביה ציביא לית לן בה: וא"ר יוחנן מי
ז)
לדיר ביאור יפה וכי כרב
השואל רשאי להשכיר ולא
נקט הני שמעתא: צויץ. רותח:
שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן ילבש בגדי פשתן וישתמש בכלי
יוסף קיימא לן בהא דאמר
השוכר רשאי להשאיל ולא
שומר אבידה כשומר שכר
זה המופקדין אצלו רשאי
ציביא. כל דבר שנותנין לתוך המשקה
זכוכית וישכור פועלים ואל ישב עמהן ילבש בכלי פשתן בכתנא רומיתא
ח)
הוא: מתני' מצא ספרים
להפקיד אצל אחר אלא אם
או עשבים או תבלין או עקרי בשמים
נתנו בעלים רשות לפיכך
קורא בהן אחד לל' יום
וישתמש בכלי זכוכית בזוגיתא חיורתא וישכור פועלים ואל ישב עמהן תרגומא
קרי ציביא: ורוצה לאבדן. ללמדנו
הוצרך ריש לקיש לפרש
וכו'. אמר שמואל המוצא
בתורי
שגם זה שנאה ר' ואסקוה
תפילין שם דמיהן ומניחן
בא שלא ירגיל אדם בכך שהעושה
ואפי' ספר תורה דמצוה
מאי טעמא דהא בבי בר
אלה מאבד מהר הון רב: כתנא רומיתא. דמיהם יקרין וממהרין לכלות: תרגמה. להך שכירות דפועלים: כ)בתורי. בפועלים המנהיגים בשוורי בעה"ב:
הוא לא ישאיל. ב) פותחו
חבו שכיחי תפילין ואם
דנפיש וקורא בו כדי לנערו אבל
אתו מרייהו ואמרי תפילין
לא ילמד בו. וכן המפקיד
בעינא זבני ויהבי ליה אבל
ספרים גוללן ומניחן אצלו עד שיבא בעליהן ויתנו סימנים ויקחום. ת"ר השואל ספר תורה מחבירו לא ישאילנו לאחרים. ס"ת אצל חבירו דינו כדין המוצא ג) מנערה אחד לל' יום. וסוגיא לנערה במאני דכיתנא קשי להו ובמאני דעמרא בתרי
ומקשי' מאי אריא ספר תורה אפי' כל מילי נמי דהא אמר ר' שמעון בר לקיש פרק כל גט שנכתב הלכה ואם אמר לו טול אינשי או בחוטרא או בכל יומא קשי להו. אבל חד גברא ביומא חדא לל' יום מעלי להו. אמר ר' יוחנן כסא דחרשין ולא
כסא דפושרין פי' נוח לו לאדם לשתות כוס שיש בו מיני כשפניות כדמתרגמינן מכשפה חרשא מלשתות כוס מים פושרין
לי ממנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר כאן שנה דאין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר כיון דכל מתניתא
א) והוא בתוספתא דמכילתין ברפ"ג. ב) נראה דדיבור הזה שייך אחר דיבור וכן המפקיד ס"ת וקאי אמפקיד ס"ת ודו"ק. ג) נראה דצ"ל [מצא כסות].